אריה דבי עילאי (ש"ס) סא

דאם ימחול יצטרך לשלם מדתירצי ע"ז דאשה בושה לבוא לב"ד לתבוע לבעלה ודלא כדמשמע בכתובות דף פ"ז דכוונת קושייתם היינו דלמה לא סמכה דעתה דמהראוי להיות סמכה דעתה דבוודאי לא ימחול דאם ימחול יצטרך לשלם ועפ"ז אפשר לומר דזה אינו קושיא לומר דתתקדש בהשט"ח דאף אם ימחול יצטרך לשלם משום די"ל דעכ"פ עתה אין לה להתקדש בהשט"ח דעכ"פ אם ימחול שוב האי שטרא חספא בעלמא. ואיך תוכל להתקדש במה שיצטרך לשלם. אך בתוס' בב"ב מבואר מפורש להקשות כן) א"כ עפ"י המבואר בסי' ס"ה סעיף ט"ו ובסמ"ע ס"ק נ"ב דשטר שגובין בו ממשעבדי שוה יותר משטר שאין גובין בו ממשעבדי והוא בגמ' דב"מ דף ז' ע"ב הבאתיו לעיל דקאמר לדמי כו'. א"כ מתורץ קו' התוס' דלא שיך לומר באם ימחול יצטרך לשלם דמ"מ עכ"פ שוב אינו טורף ממשעבדי א"כ שוב אין השטר שוה כ"כ למכור בשוק כיון דאינו טורף ממשעבדי ובזה לא מהני שומא כיון דצריך לשלם קודם המחילה כמו שהוא שוה קודם המחילה. ואח"כ כשימחול לא יהי' שוה כ"כ דאף דנוכל לשום כמו שהוא שוה למכור ושיכנוס הקונה בספק זה של שמא ימחול מ"מ כיון דיש חילוק בין קודם המחילה דיש ספק שמא לא ימחול ותטריף ממשעבדי ויהי' שוה יותר לבין אחר המחילה. דשוב אינו טורף אלא מבני חורין דאינו שוה כ"כ. א"כ כיון דעתה שוה יותר ואם ימחול לא יהי' שוה כ"כ א"כ הוי כמקדש במנה ונמצא חסר דינר. ועפ"ז יש לתרץ קו' התוס' שהקשו ד"ה כי קאמר רב בפיקדון דנימא דאף במלוה ע"פ פליגי בדשמואל או בסמכה דעתה די"ל דבמלוה ע"פ דבלאו מחילה ג"כ אינו טורף ממשעבדי א"כ שוב הדרה קי' התוס' לדוכתי' דאם ימחול יצטרך לשלם ולפ"ז נסתר הוכחת התוס' דבמעמד ג' אינו יכול למחול לפי מה דתרצנו. אך אמנם הוא דוקא אם נימא דלא אמרינן הך סברא דאשה בושה לתבוע אבל אם נאמר סברת התוס' דאשה בושה לתבוע שוב אי אפשר לסתור הוכחת תוס' דהמ"ל אף במלוה ע"פ דפליגי בדשמואל והגם דלא שייך תירוצי הנ"ל על הא דיצטרך לשלם משום דעכ"פ יופחת משוויו מה שאינו יכול לגבות ממשעבדי דזה לא שייך במלוה ע"פ דהא מ"מ יש לומר במלוה ע"פ באמת תירץ התוס' דלא שייך דיצטרך לשלם משום דאשה בושה לתבוע והנה לתירץ ראשון שבגמ' דבשמואל קא מפלגי י"ל כיון דמצינו לתרץ קושי' התוס' דיצטרך לשלם כמ"ש משום דיופחת משוויו מחמת דלא יוכל לגבות ממשעבדי א"כ י"ל דלית לן כלל הך סברא של התוס' דאשה בושה לתבוע א"כ שוב נסתר הוכחת התוס' די"ל לעולם דבמעמד ג' ג"כ יכול למחול והא דלא מוקי במלוה ע"פ בדשמואל קמפלגי כמ"ש דא"כ תיקשי דבמלוה ע"פ דבלא"ה אינו גובה ממשעבדי שוב אינו שייך שמא ימחול דהא יצטרך לשלם אבל לתירץ ואבע"א דבאשה סמכה דעתה קמפלגי דתיקשי כנ"ל אם נימא מטעם דשוה למכור בשוק א"כ איך קאמר לא שביק לדידי דעכ"פ אינו שוה למכור בשוק וע"כ צ"ל כנ"ל דאצל הלוקח לא שייך כלל חשש דמחילה כיון דיצטרך לשלם רק שבעוד השט"ח ת"י שייך מחילה משום דאשה בושה לתבוע א"כ שפיר קאמרינן דסמכה דעתה דלא שביק דידי כו' א"כ מוכח מזה דתרצינין קו' התוס' משום דאשה בושה לתבוע שפיר כתבו התוס' להוכיח דבמעמד ג' אינו יכול למחול דאל"כ לוקמא בדשמואל קמפלגי כיון דקיימינן בהך סברא דאשה בושה לתבוע ולפ"ז מתורץ קו' מהרש"א שהתחלנו דלכך כתבו בגיטין הוכחתם רק לאבע"א דבאשה סמכה דעתה קמפלגי דללישנא דבשמואל קמפלגי יש לסתור הוכחתם כמ"ש ולפ"ז בסוגי' דקידושין דלא ס"ל כלל הך סברא דכתבנו דשט"ח דאחרים דמקודשת היא משום דשוה למכור בשוק דהא כתבו כאן תירץ אחר משום דהוא זכות חדש לכך כתבו שפיר הוכחתם בין ללישנא דבשמואל קמפלגי ובין ללישנא דאבע"א בסמכה דעתה קמפלגי משא"כ בגיטין י"ל דס"ל לתרץ כמ"ש דשטר חוב דאחרים שוה למכור בשוק א"כ יש לתרץ כמ"ש על קושייתם דיצטרך לשלם דמ"מ למכור בשוק אינו שוה כ"כ כשיוכל לטרוף ממשעבדי (וא"ל דאצל הלוקח שכבר קנה השט"ח לא שייך כלל סברא זו דיופחת משווי' י"ל דז"א דעכ"פ בעוד ת"י אינו שוה כ"כ למכור בשוק מחשש שמא ימחול ולא יוכל הלוקח לגבות ממשעבדי א"כ כיון דבלא חששא דמחילה שוה יותר אצל הלוקח ומחמת חששא דמחילה הוא פחות שפיר חששא דמחילה) א"כ בזה נסתר הוכחתם דבמעמד ג' אינו יכול למחול וכמ"ש ולכך לא כתבו הוכחתם רק לאבע"א דבאשה סמכה דעתה קא מפלגי. משא"כ כאן בקידושין דכתבו תירץ אחר דשט"ח דאחרי' הוי זכות חדש א"כ לא ס"ל סברא זו דשוה למכור בשוק ולגבי דידה בעצמה לא שייך כלל סברא זו הנ"ל דכשימחול ולא יהי' מצי למיטרף ממשעבדי אזי נפחת החוב משוי' דדוקא לפי מה שכתבנו דלכך מקודשת מחמת דהחוב שוה למכור בשוק שייך שפיר לומר דכשימחול ולא יטריף ממשעבדי' הוא נפחת משא"כ כלפי דידה עצמה אי דעתה אזוזי ורק דהוי זכות חדש כמ"ש התוס' אי דעתה ההנאה כמ"ש הר"ן אין חילוק כלל אי יכול לטרוף ממשעבדי דדוקא לענין למכור בשוק שייך דשט"ח שאינו יכול לטרוף אינו שוה כל כך שפיר הקשו כאן בקדושין בין ללישנא דבשמואל קמפלגי בין ללישנא דאבע"א באשה סמכה דעתה. ואין לסתור ולומר דאף ללישנא דבסמכה דעתה פליגי ג"כ י"ל הך תירץ הנ"ל על קושי' דיתחייב לשלם מדיני דגרמי כתירץ הנ"ל משום דיופחת משווי' מחמת דלא תגבה ממשועבדי' ולא אמרינן כלל סברת אשה בושה לתבוע רק דכשמכרה לאחרים ולא מחל מקודם שפיר מקודשת כיון דלא נפחת משווי' כלל ורק דנימא דמ"מ אינה מקודשת שמא ימחול קידם המכירה בזה שפיר שייך לא שביק לדידי כו' י"ל דהוא טעות דכשנימא התירץ על דיני דגרמי מחמת שיופחת משוויו לא שייך כלל סברת לא שביק לדידי כו'. כיון דלא יופסד כל עיקר רק יופחת משוויו ע"י שאינו יכול לטרוף ממשועבדי' וכיון שאינו חושש על תשלומין שלו שיצטרך לשלם מדיני דגרמי מכ"ש דאינו חושש עליה שהיא אשתו דנימא דלא שביק כיון דלא יהי' לה הפסד בכל מכל כל רק יופחת משווי'. והנה עפ"י מ"ש לתרץ קושי' התוס' דיתחייב לשלם מדיני דגרמי עפ"י דחיוב מדיני דגרמי אינו יכול לטרוף ממשעבדי (יש לראות דתירוץ זה שייך רק לפמ"ש לתרץ קו' התוס' דשט"ח דאחרים הוא ראוי למכור בשוק משא"כ לתירוץ התוס' בטעם זכות חדש א"כ עיקר הטעם דהוי אצלה זכת חדש א"כ י"ל דאין חילוק כלל אם הזכות חדש הוא ושהטרוף ממשעבדי או דזכות הוא רק מבני חורין) הנה עפ"ז יש לתרץ קו' הרשב"א שהביא הש"ך בסי' ס"ו ס"ק ע"ו דכ' להביא ראי' דכשמוחל החוב א"צ הלוקח להחזיר את הנייר דאל"כ למה פריך הגמ' רק דר"מ אדר"מ ולא גם דרבנן אדרבנן דאמרו שמין את הנייר כו'. יעו"ש ולפי הנ"ל מתורץ עפ"י המבואר בש"ך ס"ק קי"ד שם דאף דיש קול לנזקין מ"מ כיון דלא עביד מעשה בידים אינו טורף ממשעבדי יוע"ש והיינו דוקא מוחל דלא הוי מזיק ממש רק גורם בעלמא וכן מבוארים דברי הש"ך באו"ת שם א"כ י"ל דזה שייך רק נגד דמי החוב דאינו צריך לשלם רק מדינא דגרמי א"כ לא הוי מעשה בידים ולא הוי מזיק ממש ולכך אינו יכול לטרוף ממשועבדי' משא"כ נגד שווי דמי הנייר דאף דמאן דלא דאין דיני דגרמי צריך לשלם וכמבואר בש"ך ס"ק נ"ט בשם חכמי פרובנציא יוע"ש א"כ י"ל דהוי מזיק ממש כיון דאינו מצד הגורם כלל והוי שפיר בכלל שאר נזקין דטורף ממשעבדי ולא שייך בזה דלא עביד מעשה בידים כיון דלאו מדיני גרמי מחייבינן לי' א"כ שפיר נגד שיווי דמי הנייר י"ל דיכול לטרוף מהמוחל גם ממשועבדים א"כ לא שייך כלל שמא ימחול דאם ימחול יצטרך לשלם וכנ"ל. גם יש לתרץ קו' הרשב"א הנ"ל עפ"י דיש לתרץ קו' התוס' הנ"ל דהמוחל יצטרך לשלם עפ"י מ"ש בספר קצות החשן סי' ס"ו ס"ק ל"ז בשם תשובת הרא"ש דאם אינו מוחל כל החוב רק שעיבוד קרקע אחת דא"צ המוכר לשלם להלוקח. כפי מה שיופחת דמי החוב מחמת כן אם בא למוכרו וכ' טעם לזה דכיון דמוחל שט"ח לגמרי מבואר בהרמב"ן דלא הוי דיבורו מזיק ממש אלא גורם וא"כ אם אינו מוחל רק שעיבוד קרקע אחת הו"ל גורם דגורם דהא אפי' סופר בידים קרקע המשועבדת לבע"ח לא הוי אלא גורם וא"כ כי מוחל בדיבור דלא הוי מזיק ממש הו"ל גורם דגורם יוע"ש א"כ יש לתרץ קו'