אריה דבי עילאי (ש"ס) ס

אימא מש"ה לא אמרו חכמים כך משום שמא שוה פרוטה במדי כו'. ולפענ"ד נראה דלק"מ דע"כ לא חיישינן שמא שוה פרוטה במדי רק במקדש בכסף משא"כ במקדש בשטר דאף דאמרינן דדעתה נמי אנייר היינו כשהנייר שוה פרוטה משא"כ כשאין הנייר שו"פ הן לטעם שמא שו"פ במדי חיישינן שמא יבוא אחד ממדי לכאן דידמה אותו האיש בדעתה דאין דעתה על הנייר הן לאותו טעם שתיליך למדי הנה זה שיך במקדש בכסף משא"כ במקדש בשטר ודאי אין דעתו על נייר שא נו שוה פרוטה בכאן רק שתצטרך להוליך למדי ולפ"ז מתירץ קי' הנ"ל דדוקא למאי דמשני דאיירי בקדושי שטר הוצרך לפרש דחכמים מספקא להו משום ההכרח דלא קאמרו חכמים וא"ל אינה מקודשת כפי' מהרש"א הנ"ל משא"כ למאי דס"ד דאיירי במקדש בכסף אין כאן הכרח כלל די"ל דלכך לא אמרו חכמים וא"ל אינה מקודשת משום שמא שוה פרוט' במדי כו'. עוד שייך לסוגיא זו דהמקדש במלוה

תוס' ד"ה כי קאמר רב בפקדון כו'. והנה בגיטין דף י"ג ע"ב בתוס' ד"ה תניהו לפלוני במעמד ג' כתבו התוס' ג"כ הוכחה זו בעצמה בשם ר"ת דבמעמד ג' אינו יכול למחול מסוגיא דקדושין הנ"ל דלמה לא קאמר ג"כ דבמלוה ע"פ פליגי בהכי רק נקטו בלשונם דלמה לא קאמר במלוה ע"פ פליגי אי אשה סמכה דעתה לא שבק לדידי כו' והוא מוקשה וכמו שהקשה המהרש"א שם בגיטין דלמה לא נקטו הוכחה זו אף ללישנא קמא דבשמואל קמפלגי יוע"ש. ובאמת בסוגיא דקידושין כתבו הוכחה זו לב' הלשונות והנ"ל לתרץ כך דהנה בדף מ"ג ע"ב ד"ה לעולם שט"ח דאחרי' כתבו להקשות וא"ת ומ"ש והא אידי ואידי מלוה היא וכו' ותירצו לחלק דבמלוה דאחרי' הוי זכות חדש יוע"ש. והר"ן תירץ דבמלוה דידה דעתה אזוזי ולא על הנאת המלוה משא"כ במלוה דאחרים דעתה אהנאה יוע"ש והנה לכאורה לולא דבריהם הי' נראה לומר דבמלוה דאחרים דעתה על האי שטר דהוא כשאר מטלטלין דיכולים למוכרו ולקבל בעד השטר מעות ונהי דלענין אם יכול להגבות שטרות למלוה בעל כרחי הוא פלוגתא בין הפוסקי' וכמבואר בש"ע ח"מ סי' ק"א סעיף ה' ובש"ך שם ס"ק ג' עכ"פ כ"ע מודי' דאף דהשטרות אין גופן ממון היינו המלוה שבתוכה דאין השטר רק לראי' אבל עכ"פ יש לשטרות דין מטלטלין וכמבואר בב"מ דף ז' ע"ב גבי שנים אדוקים בשטר דקאמר לא צריכי אלא לדמי דאמרינן הכי שטרא דאית בי' זמן כמה שוה כו'. וכן מהא דמבואר בב"ק דף פ"ט דפריך ותזבין לכתובתה כו' דמביא הרשב"א ראי' מזה דאין מגבין בשטרות מדלא קפריך דתגבהו לכתובה ורק פריך ותזבין לכתובתה כו' מוכח דאין דין גוביינא לשטרות יוע"ש עכ"פ מבואר דעכ"פ שטרות דין מטלטלין יש להם למוכרם בשוק א"כ י"ל דבשלמא בהלואה דידה לא שייך כלל מכירה משא"כ בשט"ח דאחרים דשייך מכירה י"ל דאין דעתה כלל אזוזי דלהוצאה ניתנה ורק דעתה על מה ששוה למכיר. וא"ל כיון דשט"ח צריך שומא וכמבואר בש"ע סי' ק"א סעיף ה' הנ"ל לשום לפי מה שהוא הלוה אם איש אלם ואם יש לו עידיות או זיבורית א"כ י"ל דדומה לאבנים טובות שאין שומתן ידוע דבוודאי צריכי שומא וכמבואר בהרא"ש בקידושין בגמ' דף ז' ע"ב וכן מבואר בש"ע אה"ע סי' ל"א. י"ל דמיירי שכבר שמו אותו וכדתירץ התו' בקידושין דף ז' ע"ב ד"ה ור' יוסף אמר צריכי שומא הא דהתקדשי לי בשט"ח דחכמי' אומרי' שמין את הנייר יוע"ש. וכן נמי הא דקתני או שיש לו מלוה ביד אחרים והרשה עליהם כו' ג"כ יכולה למכור לאחרי' וכדבעינן למימר לקמן דאף ע"י מעמד שלשתן יכולה למכור. ואפשר מה דלא ניחא להו להתוס' והר"ן לתרץ כמו שכתבתי משום דדוקא גבי שמין את הנייר שייך לומר דפירושו דשמין את הנייר דהיינו אם כבר שמו את הנייר אבל כאן דקתני התקדשי לי בשט"ח לא משמע להו דמיירי שכבר שמו אותה. וגם אין לתרץ כמ"ש בדף ז' ע"ב ד"ה ור' יוסף אמר צריכי שומא ללישנא דאמר בכל דהוא כ"ע לא פליגי ואיירי באמר בכל דהוא דאפשר דס"ל דבשט"ח לא שייך זה כיון דיש לומר דעתה אזוזי דאית בהשט"ח וכמו דס"ל דאינה מקודשת בנייר אפי' שוה פרוטה דלאו דעתה להתקדש בפרוטת הנייר כו', כן י"ל אף דאיכא למימר דעכ"פ דעתה להתקדש במה דשוה השט"ח למכור בשוק עכ"פ צריך שומא למאן דאית לי' בדף ז' ע"ב דשיראי צריכי שומא ואפי' אי נימא דאין דמיון להמקדש בשט"ח דאחרים למקדש באבנים טובות דאפשר דשט"ח דאחרים דומה לשיראי ולא לאבנים טובות מ"מ צריכי שומא ואפי' אם אמר בכל דהוא כיון דעכ"פ יש מקום לומר דדעתה אזוזי עכ"פ צריכי שומא לשים את השט"ח כמה שוה למכור בשוק לפי מה שהוא הלוה עשר או עני כו'. אך אמנם לולא דבריהם יש מקום לומר דאפי' אי לא אמר בכל דהו מ"מ י"ל דדין שט"ח דאחרים ממש כדין מטלטלין וכמו דשיראי לא צריכי שומא כן י"ל דשט"ח דאחרי' לא צריכי שומא ואין דומה לאבנים טובות דאין הכל בקיאין בשומא זו ומכ"ש אם אמר לה בכל דהו דכ"ע לא פליגי דא"צ שימא. א"כ י"ל מסברא דנפשין כיון דמלוה להוצאה ניתנה ע"כ אין דעתה כלל על המלוה רק על מה ששוה למכור בשוק וגם במלוה ע"פ י"ל כך דאף דאין שייך כתיבה ומסירה מ"מ יכולים למוכרו במעמד שלשתן לפי מה שמבואר בש"ע ח"מ סי' קכ"ו סעיף ז' דיכולים להקנות הלואה במעמד ג' אפי' בע"כ של לוה וכן דעת התו' והרא"ש וכמובא בש"ך שם ס"ק כ"ח יוע"ש. אמנם אף לפי דברי הנ"ל מ"מ יש סתירה ע"ז מהגמרא דקאמר ואבע"א באשה סמכה דעתה קא מפלגי מימר אמרה לא שבק לי' לדידי כו' א"כ לפ"ז נסתר מה שכתבתי דאם נימא דהטעם במלוה דאחרים משום דיכולה למכור מה מהני הך סברא דלא שביק דידי כו' כיון דעכ"פ אינו שוה כלל למכור בשוק כיון דהלוקח ירא לקנות כדי שלא ימחול ואפשר דמחמת סתירה זו הוכרחו הר"ן והתוס' דלא לתרץ כמ"ש דהמלוה דאחרי' הוא מחמת דשוה למכור בשוק. אך לפ"ז אמנם עדיין יש מקום לתרץ כך דהנה לכאורה אף ללישנא קמא דבשמואל קא מפלגי ג"כ יש לסתור עפ"י מ"ש התוס' בב"ב דף קמ"ז ע"ב ד"ה המוכר שט"ח לתרץ קושייתם דמה יש לחוש שמא ימחול תיפוק לי' דיצטרך לשלם מדיני דגרמי משום דאשה בושה לבוא לב"ד לתבוע לבעלה וע"ש א"כ יש להקשות להיפוך אי נימא כדברי הנ"ל דלכך מקודשת במלוה דאחרי' משים דשוה למכור בשוק כשאר מטלטלין א"כ מה קאמר בדשמואל קמפלגי תיקשי דהא עדיין עכ"פ שוה מלוה דאחרי' למכור בשוק דלא שייך חששא דמחילה דאף דבאמת האשה אין בכחה למחול וכמבואר בח"מ סי' ס"ו דאין הלוקח הראשון יכול למחול וכמבואר שם ולא עוד אם מכרו לוקח ראשון לאינש בעלמא כו' מ"מ הבעל דהוא המוכר הראשון יכול למחול וכמבואר בש"ך שם ס"ק ק' מ"מ צריך מוכר ראשין דהוא הבעל לשלם. וכמבואר בש"ך ס"ק ק' הנ"ל א"כ יצטרך הבעל לשלם דלא שייך תירוץ התוס' דאשה בושה לבוא לב"ד לתבוע כיון דעכ"פ הלוקח ממנה יכול לתבוע א"כ שוה למכור בשוק. אך י"ל דזה אינו סתירה דאטו הוא בהחלט דתיכף אחר הקידושין תראה האשה למכור תיכף ומיד את השט"ח דאחרים. וא"כ יש חשש דאולי ביני וביני קודם המכירה היינו בעוד שלא תמכור את השט"ח ויהי' עדיין השט"ח תחת ידה כשלא הספיקה למכור ביני וביני ימחול להלוה. דאז שייך תירוץ התוס' דאשה בושה לתבוע לבעלה. א"כ שפיר קאמר בדשמואל קא מפלגי ולפ"ז לא קשה גם הסתירה הראשונה בהא דקאמר ואבע"א באשה סמכה דעת' קא מפלגי כו' כיון דעיקר חשש דמחילה היא רק בעוד השט"ח תחת ידה אבל כשכבר נמכר שוב ליכא חשש דמחילה אצל הלוקח דהא יצטרך לשלם, א"כ שפיר קאמר דסמכה דעתה דבעודה תחת ידה לא שביק דידה ומחיל לאחריני ולאחר המכירה אין שייך מחילה דהא יצטרך לשלם דדוקא גבי דידה שייך חשש מחילה כתירוץ התוס' דאשה בושה לתבוע לבעלה א"כ לפ"ז שפיר ניחא לשני הלשונות אך אמנם אפשר לומר דלפי מ"ש בשט"ח דאחרים לכך מקודשת משום דשוה למכור בשוק לפ"ז י"ל דבלא"ה לק"מ קו' התוס' בכתובות דף פ"ו ובב"ב דף קמ"ז ע"ב הנ"ל דכשימחול יצטרך לשלם מדיני דגרמי דהנה מבואר בש"ע סי' ס"ו סעיף ל"ה דאף כשהמוחל צריך לשלם מ"מ אינו טורף ממשעבדי יוע"ש (והנה עפ"י המבואר בלשון התוספת בב"ב מבואר דקושייתם היינו דסוף כל סוף תהוי מקודשת בשט"ח דאחרים דא"ל דחוששת שמא ימחול