אריה דבי עילאי (ש"ס) נה

הרא"ש כו' דכ' שם ודע שחילוק זה שכתבתי לדעת הרא"ש י"ל כו' א"כ קשה דמה פריך בגמ' היינו מלוה הא איכא למימר דדוקא במקדש במלוה כו'. משום דלא קאמר לה המלוה שיש לו בעין בידך כו' מבואר מדבריו דלא כמ"ש דצריך לומר דוקא במלוה בעין ושיהי' ידוע כך להעדים. א"כ לק"מ קושייתו הנ"ל ממלוה שבדיבור הנ"ל ד"ה וראיתי למהר"ש יונה שהקשיתי גם אני לעיל דדוקא גבי פקדון י"ל דלא הי' דעתה להתקדש רק בדבר שהוא בעין כיון דקאמר פקדון בפירוש משא"כ במלוה דלא קאמר בפירוש שהוא מקדשה במלוה שהוא בעין כו' א"כ אף דסברה שהוא בעין מ"מ לא הוי רק כדברים שבלב כו' כן י"ל. והנה עוד אפשר לומר קצת דמ"ש הרא"ש דלא ידעה סכום הפקדון אינו ר"ל שלא ידעה מתחלה כלל סך הפקדון דהוא דוחק לקבל פקדון ושלא תדע הסך וגם דקשה כאשר הקשיתי לעיל מפקדון שקיבלה אחריות דודאי ידעה הסכום דאל"כ תוכל לומר נטירותא דכספא קבילת עלי כו' וגם דקשה ממלוה כנ"ל רק די"ל דהכוונה של לא ידעה הסכום היינו דר"ל דאינה יודעת אולי נגנב או נאבד ממנו והוי כלא יודעת הסכום משא"כ ביודעת הסכום ר"ל דהיתה מדמה בדעתה שבודאי לא נגנב ואח"כ מצאה שנגנב א"כ בכל ענין שייך לא ידעה הסכום הן בלא קיבלה אחריות הן בקיבלה הן בשאלה הן במלוה כו' אך דעדיין קשה קצת במלוה דמקדשה סתם ואינו מפרש במלוה שהוא בעין הוי כידעה הסכום דלא שייך דלא ידעה הסכום דשמא נגנב דסוף כל סוף הרי ברשותה נגנב בשלמא בפקדון שקיבל אחריות או בשאלה שייך שפיר לומר כן דאף דהיא חייבת באחריות מ"מ כיון שהוא מקדשה רק בפקדון ושאלה שהיא בעין א"כ לא ידעה הסכום מה שהוא בעין משא"כ במקדש במלוה סתם ולא מפרש במה שבעין א"כ הרי ידעה סכום ההלואה דאף דנגנב מ"מ ברשותה נגנב והוא אינו מקדשה כלל בדבר שבעין כו' ואפשר קצת דמטעם זה סברי רבנן דבי רב דמלוה ברשות בעלים לחזרה וה"ה לאונסין דהיא לכאורה קשה מאוד לענין מה הוסיפו עוד לענין אונסין. אך לפי הנ"ל שפיר דהי' קשה להם קו' הנ"ל משא"כ אם דכשנגנב או נאבד ברשותו נגנב או נאבד שפיר שייך לומר דלא ידעה הסכום דשמא נגנב כו'. אך לפי המסקנא דבאונסין באמת ברשותה צריך לומר איזה תירץ אחר על הקו' הנ"ל או כמ"ש הרשב"א דמקדשה בכל צדדי קידושין וכמו שהסכים הפ"י

או יאמר על מה דקשה לענין מה הוסיפו רבנן דבי רב עוד לענין אונסין דהוי ס"ל לדוחק דאם נימא דאונסין ברשותה א"כ האיך יתכן דאף כשנגנב או נאבד מקצת ההלואה כדאיירי הברייתא דנשתייר שו"פ כמ"ש התוס' דאין ר"ל דנשתייר ששלחה יד להוציא לצורכה דא"כ לא הוי שוב ברשות בעלים לחזרה רק דאיירי דנגנב או נאבד כו' דקשה מאוד כיון דהיא תצטרך לשלם הגניבה ואבידה למה יהי' עוד המותר ברשות בעלים לחזרה משום דהוי בעין ועדיין לא שלחה בהם יד להוציא לצרכה כיון דחייבת לשלם הגניבה איך לא תזכה במותר להוציא לצורכה עד זמן פרעון הנקבע והוא דבר שהשכל מתנגד דלא נימא כך. וגם יש עוד לראות עפ"י המבואר בב"ק דף ק"ח ע"ב דאחד זה ואחד זה עושה דין ופירש"י דר"ל דהוא משלם לבעלים ומוציא מן הגנב א"כ הרי תחת הממון שהיא חייבת לשלם בעד הגניבה עכ"פ קנתה אותם המעות באם יוכר הגנב א"כ כיון דאותו המעות הוי כשלה א"כ הרי שלחה בהם יד לקנות המותר להוציא לצרכה הן אמת שלפי מה שכ' הפרישה סי' הנ"ל ובשער המלך פ"ה מהל' אישות הל' י"ח הנ"ל דאף אם ברשותו לאונסין מ"מ חייבת בגניבה ואבידה א"כ נסתר הכרח זה שכתבתי אך אם לא נימא כדבריהם רק דנימא דאונסין וגניבה שוים בזה א"כ י"ל להכריח כנ"ל דע"כ מוכח דברשות לאונסין ולגניבה ואבידה א"כ כיון דהיא אינה נפסדת בגניבה ואבידה הנעשית א"כ הוי המותר ברשות בעלים לחזרה כן י"ל דעת הנך רבנן דבי רב ורבה השיב דאינו כן

גם יש לומר על הנך רבנן דבי רב דסברו ה"ה לאונסין דהוכיחו כן דהי' קשה להם קושי' מהרש"א בתוס' ד"ה אלא מלוה דלמה נקט הת"ק במילתי' דנגנב או נאבד ונשתייר שו"פ תיפוק לי' דאפי' כל המלוה בעין ברשותה ג"כ אינה מקודשת כיון דלאו ברשות בעלים לחזרה קאי. ולפ"ז להנך רבנן דבי רב שפיר הוי רבותא לת"ק ג"כ דה"א דדוקא כשכל המלוה בעין לכך אינו עומד לחזרה לרשות בעלים כיון דהלואה היה להוצאה נתנה משא"כ כשנגנב מחציתה או כולה ואם נימא דהוא ברשות בעלים לחזרה יהי' ברשותם ג"כ לאונסין א"כ י"ל דאף היא ניחא לה שתהי' ברשות בעלים לחזרה לכך קמ"ל דאף בזה אינו ברשות בעלים לחזרה ורבא דמסיק דלא כרבנן דבי רב צ"ל דבאמת מתרץ כדמתרץ המהרש"א דהוא לרבותא דרשב"א או דדומיא דפקדון כו'. גם יש עוד לומר כעין דברי הנ"ל רק קצת באופן אחר דהנה הש"ך בסי' ל"ט ס"ק מ"ט רוצה לתרץ קו' הרשב"א על הרמב"ן דמלוה ברשות בעלים לחזרה כו' דאיירי דהלוה בעצמו אינו רוצה להחזיק בהם כו' רק שדוחק עצמו בזה יוע"ש דחוזר אח"כ מחמת הדוחק ולפי הנ"ל שפיר הוא מרווח דאיירי דהאשה (הלוה) רוצה שיהי' ברשות בעלים לחזרה כדי שתפטור מהגניבה ואבידה רק דלרבנן דאינו ברשות בעלים לחזרה ממילא חייבת בגניבה ואבידה ולכך הי' ס"ל לרבנן דבי רב דברשות בעלים לאונסין

בגמ' נימא כתנאי התקדשי לי בשט"ח או במלוה ביד אחרים כו' הקשה מהרש"א אימא דאיירי שהיא ברשות בעלים ודוחק לומר דהא איפלגו בה חדא זימנא בברייתא דא"כ קשה האיך רצה לאוקמא כמה פעמים בסוגיא זו דכמה ברייתות מחלוקת שוין והנה לדעת הגי"ת המובא בש"ך סי' ל"ט ס"ק מ"ט דמחלק בין כשיש שטר לליכא שטר לק"מ דהא איירי בשט"ח כו'. והנה הש"ך טען על הגי"ת דלא עדיף שטר ממה שכבר הלוה ונתן המעות עיי"ש דכ' שם הש"ך דהרשב"א כ' כן להדיא יוע"ש ואפשר קצת לומר דהחילוק שבין שטר לבלא שטר דבשטר דנותן הלוה שכר הסופר א"כ כיון דכבר אפסדי' המלוה מעות הנייר ושכר הסופר לא הוי כדברים בעלמא דאין בהם ממש רק משום מחוסרי אמנה כו' כן י"ל קצת לולי דבגי"ת עצמו שהביא הש"ך אינו מבואר חילוק זה והנה לפי החילוק שכתבתי א"ל דנסתר התירץ הנ"ל על קו' מהרש"א שכתבתי דע"כ בהך ברייתא איירי דאין בנייר שוה פרוטה דאל"כ היתה מקודשת מדין הנייר כמבואר בברייתא אחרת דז"א דאף דאין בנייר ש"פ מ"מ כבר אפסדי' שכר הסופר דהוא יותר מפרוטה דבנתינות שכר הסופר לא שייך דתיקדש בי' אך אפשר דאם נימא דמהני לשטר שלוה בו ופרעו לחזור ללות בו ביום ע"י עדי מסירה. א"כ אפשר שתוכל להתקדש אף בשיווי נתינות שכר הסופר כיון דראוי עוד לחזור וללות בו כו' וצ"ע

והנה לישב קו' מהרש"א הנ"ל י"ל כך עפ"י מ"ש לעיל להקשות דבמלוה ברשות בעלים לחזרה א"כ הוי כפקדון לא שייך בי' כלל לשון מחילה וכדקיי"ל דלא שייך מחילה בדבר שהוא שלו בעין ביד חבירו כמבואר בסימן רמ"א סעיף ב' בהג"ה וצריך לומר דמקדשה במעות המלוה ולא במחילת מלוה ואף לשיטות רש"י בכתובות דף ע"ז דהמקדש במלוה היינו במחילת המלוה היינו כשאינו ברשות בעלים לחזרה לא שייך שיקדש עכשיו במעות שנתן אמש. משא"כ כשהוא ברשות בעלים לחזרה שפיר י"ל דמקדשה במעות שהוא בעין ת"י עתה. והנה מבואר בב"ש סי' כ"ח ס"ק ך' דיש חילוק בין אומר התקדשי לי בשטר כו' א"כ י"ל לנידן דידן דאי אומר התקדשי לי בשטר דאף דאין לומר דכוונתו על הנייר או דאין בנייר שו"פ דעכ"פ כוונתו במה שמחזיר לה את הנייר דהיינו דהוא מוחל לה את המלוה א"כ עכ"פ מוכח דאין מקדשה במעות מלוה רק במחילת מלוה מדקאמר לה התקדשי לי בשטר כו' א"כ מוכח דלא איירי ברשות בעלים לחזרה, דא"כ לא מהני מחילתו על דבר שהוא בעין

או יש ליישב קו' מהרש"א דיש להקשות למה נקיט כלל שט"ח לפי מה דקס"ד עכשיו דפליגי בהמקדש במלוה וצ"ל דקמ"ל דאף דיש בנייר שו"פ מ"מ אין דעתה כלל על הנייר דה"א מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה קמ"ל דשאני מלוה ופרוטה מזה שאין