אריה דבי עילאי (ש"ס) נב

מדאורייתא. רק דבזמן הגוביינא גובה מיני' ואף מגלימא כו'. אבל מ"מ לא הוי תיכף כמשועבדי' אצלו קודם זמן הגוביינא והנה לפי' הי' מקום ליישב קו' התוס' סוף ב"ב על הרשב"ם דכ' שעיבודא דאורייתא דכתיב יוציא אליך את העבוט כו' דהקשה התוס' דמה ראי' דהא מיני' ואפי' מגלימא כו'. ולפי הנ"ל י"ל כך עפמ"ש האור חדש לעיל דמהא דקונה משכון מוכח דמלוה קונה (ולעיל השגתי עליו בזה) א"כ לפי דבריו דמהא דקונה משכון מוכח דמלוה קינה י"ל הטעם דמלוה קונה מחמת דהוי שעיבוד קרקעות כו'. א"כ שפיר מוכח מזה דיוציא אליך העביט כו' דבע"ח קונה משכון דשעבודא דאורייתא כו' ויש לראות עפי"ז גם הא דכ' הרשב"ם ומ"ד ל"ד וקרא במשכנו שלא בשעת הלואתו כו' דקשה קו' התוס' לא ידע רבי מה קאמר כו'. ולפי הנ"ל י"ל כך. דהנה ע"כ הא דכ' הרשב"ם דלמ"ד ל"ד וקרא במשכנו שלא בשעת הלואתו. דהא למ"ד דאורייתא איירי קרא אף במשכנו בשעת הלוואתו דז"א. דהרי מפורש להדיא בקרא במשכנו שלא בשעת הלואה וכדקיי"ל דהא דבע"ח קונה משכון אימור דאמר ר' יצחק במשכנו שלא בשעת הלואתו כו'. ולפי הנ"ל י"ל כך דמ"ד ש"ד ס"ל ראי' הנ"ל מקרא דיוציא אליך ודבודאי הקרא איירי רק במשכנו שלא בשעת הלואתו. ואי הי' בשעת הלואתו לא היתה מלוה כלל רק ממון. רק דבודאי הקרא במשכנו שלא בשעת הלואתו ורק דס"ל לדייק מזה דמלוה קונה. וע"כ אף דמלוה להוצאה ניתנה ואיך קני לי' להמשכון אלא ע"כ דקני ליה במה שמוחל לו שיעבוד קרקעותיו כו'. ומוכח דשעבודא דאורייתא ומאן דס"ל ל"ד לא ס"ל לדייק כנ"ל רק ס"ל כמו שהשבתי אני לעיל על האו"ח דמהא דקונה משכון אין ראי' כלל רק כיון דתפיס לי' בחובי' לכך קני לי' לקדש בו אשה ולקנות עבדים וקרקעות כו'. וזה כונת הרשב"ם וקרא במשכנו שלא בשעת הלואה ר"ל דהא קרא איירי באין לו מה לגבות א"כ שפיר כיון דתפיס לי' לגוביינא קני' לי' ולעולם אין ראי' כלל מזה דש"ד והנה י"ל להביא קצת ראי' למה שכתבתי לעיל בהג"ה דכשמקדש במשכון השוה יותר על החוב צריך לומר לה דאינה מקדשה רק בדמי החוב דאל"כ רק דנימא דאף דשוה המשכון יותר מכדי החוב מ"מ כיון דקני לי' לכולי' לגבות ממנו יכול לקדשה אף בכולה א"כ תיקשי אמה שהקשה התוס' בב"מ דף פ"ב ע"ב. ד"ה אימור כו'. וא"ת כך הי' יכול לקדש במעותיו כו'. דהא מצינו למימר דכשרוצה לקדש אשה בכל המשכון ששוה יותר מחובו א"כ לא הי' יכול לקדש במעותיו דאינם הרבה כ"כ כמו המשכון כשהמשכון שוה יותר מעל חובו. אחר כותבי זאת מצאתי לש"ך סי' ע"ב ס"ק ט' דמשמע מיני' קצת דיכול לקדש אשה בכל המשכון ובקצות החושן העיר עליו שם דבודאי אינו יכול לקדש בכל המשכון שהוא יותר על חובו יוע"ש ונ"ל כדברי הקצ"ח ולא עוד אלא שצריך לפרש שאינו מקדש בכל המשכון. דאל"כ שמא אינה רוצה להתקדש רק בכל המשכון. וכמ"ש הרא"ש לענין התקדשי לי בפקדון והלכה ומצאתה שנגנב כו'. עוד יש לתרץ הקושי' שעל הרמב"ם דפסק דבמכר קנה ובקדושין אינה מקודשת א"כ מה פריך הגמרא ותסברא כו' דהנה רש"י כ' בכתובות דף ע"ד ע"א המקדש במלוה במחילת מלוה. והתוס' כתבו ולפירושו צריך לחלק בין במחילת מלוה ובין בהנאת מחילת מלוה דמקודשת כדאמרינן בקידושין ולרבינו יצחק אינו נראה דשמא אין לחלק כו' יוע"ש. והנה י"ל בשיטות התוס' דהטעם לחלק בין מחילות מלוה להנאת מחילת מלוה היא כך. דהנה מחילה שמוחל מלוה של מאה זוז בודאי המחילה אינה שוה כ"כ א"כ הנאת המחילה ודאי פחותה מסך המלוה עצמה א"כ כשאומר לה הרי את מקודשת לי במלוה זו ואמרינן דכוונתו למחילת המלוה הוי כמקדש במנה ונמצא מנה חסר דינר. דהא המחילה של מאה אז אינו שוה כ"כ כמו המלוה. וכאן לא שייך כסיפא מלתא למתבעי' כו' משא"כ באומר בפירוש בהנאת מחילת מלוה א"כ הרי אומר בפירוש שאינה מקדשה רק בהנאת מחילת מלוה וכמו שהיא שוה הנאת המחילה בכך הוא מגרשה. כו' והנה י"ל דהא דכ' רש"י דמקדש במלוה היינו במחילת מלוה. ולא במעות מלוה כמ"ש התוס' משום דס"ל לרש"י דאין זה דרך העולם כלל לקדש במעות שנתן אתמול ובודאי כשמקדש במלוה היינו במחילת מלוה. אך לפי הנ"ל דלדעת רש"י לכך המקדש במחילת מלוה אינה מקודשת דהוי כמקדש במנה ונמצא מנה חסר דינר א"כ תיקשי מה פריך מהא דקתני ושוים במכר כו' הא במכר אף במנה ונמצא חסר דינר קנה וכדמוקי לה להברייתא בנמצא מנה חסר דינר דקתני סיפא ושוים במכר כו'. א"כ קשה מאי פריך ותסברא. וי"ל דזו היא באמה שיטת הרמב"ם דמחלק באמת בין קדושין למכירה. אך הגמרא דפריך ותיסברא הוא כך. דהנה הקשיתי על הא דקאמר מאי לאו בהא קא מפלגי דמר סבר מלוה להוצאה כו' תיקשי הא קיי"ל מאן אחרים ר"מ ומאן י"א ר' נתן כדאיתא בהוריות דאסקינהו לי' לר"מ בשם אחרים ולר' נתן בשם י"א א"כ איך ס"ל לר' נתן דהמקדש במלוה מקודשת הא לקמן דף מ"ח ע"ב ס"ל דאפי' הוסיף לה נופך משלו אינה מקודשת מטעם דהוי מלוה ופרוטה ודעתה אמלוה. א"כ מוכח דס"ל לר"נ דהמקדש במלוה אינה מקודשת וס' המקנה וס' א"ח הרגישו בזה וחילקו בין מלוה שהיא בעין לאינה בעין ולפענ"ד נראה עפ"י מ"ש רש"י מלוה להוצאה ואינו חייב להעמידה בעסקא כו'. מבואר דמאן דס"ל מקודשת ס"ל דלאו להוצאה והיינו דחייב להעמידה בעסקא. שיהי' מצוי בידו כל אימת שיתבענה ולכך מקודשת דהוי כאילו היא ברשות המלוה תמיד כיין שהוא תמיד בעין או המעות או העסקא וכ"כ הפ"י יוע"ש א"כ שפיר דכ"ז שייך במלוה מעות משא"כ לקמן דאיירי כשהיא חייבת לו בעד שכירות דבזה בוודאי אינה מחוייבת להעמידה בעסקא לכך מודה ר' נתן דאינה מקודשת וס"ל דאף דהוסיף נופך אינה מקודשת דמלוה ופרוטה דעתה אמלוה. כו' ולפי"ז פריך הגמ' שפיר ותסברא דע"כ אי אפשר לתרץ כמו שתירצנו דבמלוה לכך אינה מקודשת אף דהוי במחילת מלוה משום דהוי כמנה חסר דינר משא"כ במכר. דז"א דע"כ א' פליגי במקדש במלוה אי להוצאה כו' ע"כ נצטרך לומר דמקדש במלוה היינו במעות מלוה ולא במחילת מלוה דאי במחילת מלוה הדרה קו' הנ"ל לדוכתי' די"א דהכוונה אדר' נתן דס"ל לקמן דאם הוסיף נופך כו'. וא"ל כדלעיל דכאן הטעם דחייב להעמידנה בעסקא משא"כ לקמן. י"ל דז"א דא"כ דנימא דטעמו דחייב להעמידנה בעסקא. ולכך הוי ברשות המלוה א"כ תיקשי דלא מהני כלל מחילתו כמבואר בח"מ סי' רמ"א סעיף ב' בהג"ה דלא שייך לשון מחילה אלא במעות שחייב אבל אם יש לו חפץ ביד חבירו לא מהני לשון מחילה א"כ האיך אפשר לומר דטעמי של ר"נ משום דמחויב להעמידה בעסקא. והוי ברשות המלוה א"כ הוי כיש לו חפץ ביד חבירו דלא מהני לשון מחילה כלל ודוחק לומר דלר"נ ס"ל דהמקדש במלוה היינו במעות של מלוה כו' דזה דוחק שיפלגו ת"ק ור"נ בזה אי סתם מקדש במלוה היינו במעות מלוה אי במחילת מלוה וגם א"ל דבאמת גם ר"כ מודה דסתם מקדש במלוה היינו במחילת מלוה משום דלא שייך לקדש במעות מלוה שנתן אתמול. וזה דוקא לת"ק דלהוצאה ניתנה ואינה מחויב להעמידה בעסקא א"כ הוי אינה בעין. א"ש סתם מקדש אינו מקדש רק במחילת מלוה משא"כ לדידי' דלאו להוצאה רק חייב להעמידה בעסקא. א"כ י"ל דמקדש במעות המלוה שישנם ברשות המלוה ביד הלוה דגם זה דוחק לפרש כן וכיון דנימא דלת"ק מקדש במחילת המלוה. א"כ ה"ה לר' נתן ג"כ מקדש במחילת המלוה. ומה גם דאי מקדש במעות שהוא ביד הלוה דרשות המלוה עלי' לא שייך כלל המקדש במלוה רק דהמקדש במעות שישנם בעין ביד הלוה שרשות המלוה עלי' כו' ולכך פריך שפיר ותיסברא כו'. והיינו דוקא להברייתא דקתני וי"א כו' א"א לפרש כך משא"כ אליבא דאמת שפיר פסק הרמב"ם לחלק בין קדושין למכר מטעם הנ"ל דסתם מקדש מקדש רק במחילת המלוה. ולכך אינה מקודשת דהוי כמקדש במנה ונמצא חסר דינר משא"כ במכר דשפיר קני. ולפי הנ"ל מתורץ ג"כ מה שמדקדק הפ"י על הא דקאמר מאי לאו בהא קא מפלגי דמ"ס מלוה להוצאה ניתנה כו' דלמה לי' למימר כך לא הו"ל למימר רק מ"ס מקדש במלוה מקודשת ולפי הנ"ל שפיר לכך קאמר הכי כדי להורות דדוקא במלוה להוצאה פליגי ומ"ס לאו להוצאה ור"ל דחייב להעמידה בעסקא הא בשכירות דלקמן דלא שייך דחייב