אריה דבי עילאי (ש"ס) מז

הגט ג"כ והוי מקודשת קדושי וודאי ואי יקדשנה קודם הגט שוב שייך תירוצי הנ"ל דבלא"ה שינה השליח מדעת משלחו מחמת רבעי מיאון מדרבנן ולחשוש חששא רחוקה שמא תמאן מקודם לא חיישינן לחששות כאלו כיון דבאמת אין הדין כך רק דבעי גיטא קודם מה"ת לחשוש שתמאן מקודם ויקדשנה אחר ע"י שליח בין מיאונה לגגרושי' כיון דיפסוק רב דבעי גיטא קודם (אך יש לחשוש שמא יקדשנה כהן אחר הגט והמיאון ויאמרו דהוי ספק קדושין שמא נתרצה והוי גרושה ואסורה לכהן א"כ שינה השליח מדעת משלחו ואף דקיי"ל קידושין תופסין בחייבי לאוין מ"מ הא עכ"פ קידש לו השליח אשה שאין ראוי' לקיימה מחמת דהוא ספק מגורשת א"כ יאמרו שאינה קידושין כלל כדברי המשנה למלך הנ"ל כל ששינה השליח מדעת משלחו באמת הוי קדושין כיון דלא חיישינן כלל לשמא נתרצה האב וצ"ע) גם יש לראות לפמ"ש המשנה למלך הנ"ל בפ"ו מהל' אישות הנ"ל הל' כ' שם דאי אמר המשלח דלא קפיד על הא דצריכה מיאון מדרבנן על הא דמקודשת מספק לשמא נתרצה מקפיד אך אפשר הוא חששא רחוקה ומלתא דלא שכיח לחשוש כן גם יש לראות דהנה בזה שכתבתי מתורץ גם קושי' שהקשיתי בהג"ה לחוש שמא יקדש אחר את זאת ע"י שליח ונימא במלתא דאיהו לא מצי עביד כו' כיון דסוף כל סוף אינה מקודשת מטעם דשינה השליח מדעת משלחו לקדש לו אשה דמקודשה מדרבנן אך בזה שפיר יש לחוש שמא אותו האיש המשלח יאמר שאינו מקפיד על זה משא"כ אי מטעם כל מידי דלא מצי עביד לא מצי משווי שליח לאו בקפידא דידי' תלי' מילתא וא"ל דאף כשהיא מקודשת מדרבנן ג"כ שייך לומר כל מידי דאיהו לא מצי עביד כיון דמקודשת מדרבנן י"ל דזה אינו בלל לומר כיון דמקודשת מדרבנן הוי איהו לא מצי עביד כו' כיון דעכ"פ מדאורייתא איהו מצי עביד ויכול לעשות שליח והא אי' דהמשנה למלך פ"ט מהל' אישות הל' ו' דמסתפק בקדושי ספק מחמת דאיהו לא מצי עביד אינו מזכיר כלל להסתפק אף בקדושי' דרבנן כו') והנה גם קושי' שהקשיתי מתחילה שמא יקדש הוא את אחותה ע"י שליח לכאורה לא מתורץ בתירוץ הנ"ל כיון דזה החשש הוא שיקדש את אחותה אחר הגט והמיאון של זו אך י"ל דג"כ מתורץ בדרך הנ"ל דהנה מבואר במשנה דיבמות דף ק"ח ע"ב שם דקטנה דצריכה מיאון אי יצאה מבעלה בגט אסורה בקרובי' והיא אסור בקרובותי' ולכך תירצו התוס' בד"ה אלא לאו דקידשה איהי נפשה דאירע שלא מיאנה רק נתגרשה ונפסלה בגט זה לכהונה וגם אפי' בגט דידי' ומיאון דחברי' קיי"ל בש"ע אה"ע סי' קנ"ה וסי' קמ"ד כשם שאסורה לו כך אסורה לאחיו וכשם שאסורה לקרובי' כך הוא אסור בקרובותי' ומבואר ביבמות שם דהחילוק שבין גרושין למיאון הוא דבגירושין דיהיב לה הוא גיטא בע"כ אזל ומשבש לה ויחזירנה מבעל השני ולכך אסורהו לחזור לו וכיון דאסורה לחזור לו ג"כ אסורה לקרוביו גזירה אחיו אטו הוא והוא אסור בקרובותי' כו' משא"כ במיאון דיצאתה מדעתה א"כ כבר שבשה ולא אישתבשה כו' והנה י"ל אנן בנידון דידן אם נימא דהדין באמת דא"צ גט ומיאון רק במיאון לבד סגי אי איתרמי שהחמיר אחד על עצמו ויהיב לה גט ומיאנה בו דלכאורה נראה דמותר בקרובותי' והיא מותרת בקרובי' ולא הוי דינא כקטנה הצריכה מיאון ויצאתה בגט לבד דהא כאן הי' ג"כ מיאון וגם אין לחלק בין אם הי' מיאון קודם הגט או הגט קודם דחילוק זה הוא מבואר שם ביבמות שם לענין אי גירשה והחזירה ומיאנה בי' דאתי מיאון ומבטל לגיטא דקודם משא"כ אי מיאנה קודם ואח"כ יצאתה בגט אבל הכא הי' בפעם אחת המיאון והגט ומה גם דבאמת כאן הא דצריכה גט וצריכה מיאון היינו שהגט צריך להיות קודם כמ"ש המפורשי' מלתא בטעמא א"כ כראה לכאורה דמותר בקרובותי' והיא מותרת בקרובי' אך לאחר העיון נראה דאינו כן רק דהוא אסור בקרובותי' והיא אסורה בקרוביו דהנה מקשין כל המפורשי' לפי מה דקאמר רב לקמן בין היא ובין אביה יכולי' לעכב א"כ תיקשי למה קאמר רב צריכה גט ומיאון תיפוק לי' דמיאון לבד סגי אף אם נימא דנתרצה האב וכדמפרש ר' אחא ברי' דרב איקא כו' מ"מ כיון דאף עיכוב שלה מהני והלא אין לך עכוב גדול יותר מזה שממאנת בו ותירץ בס' עצמות יוסף דכאן מיירי דהיא אינה ממאנת בו רק רצונה להנשא עמו אך דהוא מוציאה בגט וכיון שהוא מוציאה בגט כופים הב"ד אותה שתמאן בו ג"כ כדי לצאת מהחששא שיאמרו אין קדושין תופסין באחותה א"כ לפי"ז כיון דעיקר החילוק בקטנה שיכולה לצאת במיאון בין יוצאת בגט ליוצאת במיאון הוא דבמיאון יוצאת מרצונה משא"כ בגט אך בנ"ד דבאמת יוצאת בגט רק שהב"ד כופין אותה שתמאן בו א"כ הרי היא כיוצאת בגט דהוא אסור בקרובותי' והיא אסורה בקרוביו א"כ שפיר מתורץ קושייתי הנ"ל דאם יארע שישלח שליח לקדש לו אשה וילך השליח ויקדש אחותה של זו תהי' באמת אינה מקודשת אף דאליבא דאמת אינה צריכה גט רק מיאון לבד סגי מ"מ הרי היא כשיוצאת בגט כיון דהיא אינה רוצה לצאת מת"י וכנ"ל א"כ אסור עכ"פ מדרבנן באחותה וכבר כתבנו לעיל דהמשנה למלך כ' דאף באסורה לו מדרבנן שייך ג"כ שליח ששינה מדעת המשלחו כמו ששייך בקידשה קדושי ספק ומתורץ בזה שפיר קושייתי הנ"ל (גם יש לראות דכאן אפשר שייך שפיר אשלד"ע ובטל המעשה כדלעיל בהג"ה רק דלעיל פקפקתי דבאשת איש אפשר לא שייך זה משא"כ כאן דאסורה לו מדרבנן הוי ממש כשניות) ובזה יש לראות קצת על דאמרו הא מר עוקבא וב"ד דכפרי' ומשמע קצת דשלחוהו לקמי' דמר עוקבא ואח"כ אפכוהו ושדרוהו לקמי' דרב הגם די"ל דמר עוקבא שלח לו לקמי' דרב מ"מ למה שלחוהו לקמי' דרב דוקא ולפי הנ"ל ניחא דדוקא לרב דס"ל בין הוא ובין אביה יכולי' לעכב מהני ההיפוך שהפכוהו דברי שמואל וקרנא אך לאחר כל ההוצעה הנ"ל יש להקשות אמאי דקאמר רב לקמן לא עשה בה מאמר א"צ אלא חליצה בלבד מה אמרת תבעי מיאון כו' הכל יודעין אחות חליצה מדרבנן כו' קשה אכתי ניחוש שמא ישלח שליח לקדש לו אשה וילך השליח ויקדש לו אשה זו ויאמרו דאין הקדושין תופסין כלל כיון דשינה השליח מדעת משלחו וקידש לו אשה שאסורה לו מדרבנן ובאמת שמא לא נתרצה לראשון א"כ לא הוי אחות חליצה כלל (גם יש לראות להקשות קו' זו לענין שלד"ע דכתבתי לעיל דאם יקדשנה ע"י שליח יאמרו דהשליחות בטל מחמת דאין שלד"ע כו') אך י"ל דזה לק"מ דבשלמא לעיל שפיר הי' מקום לפלפל ולומר דיהי איזה ריעותא מזה דנצטרך גט ומיאון כו' כיון דהחזקנו בסברא דנימא לפי האמת ס"ל לרב כקרנא דלא חיישינן כלל לשמה נתרצה א"כ שפיר הי' מקום לפלפל כפי מה שכתבתי לעיל באריכות משא"כ כאן דבאמת ס"ל לרב לחוש לשמא נתרצה ולשמא לא נתרצה א"כ ה"א דצריכה חליצה היינו מחמת ספק שמא נתרצה א"כ מאי אית לן למימר האיך לא נצריכנה מיאון ולא ידעו מהספק כלל וידמו בדעתם שבוודאי נתרצה האב ויחזיקו לזו בחזקת אחות חליצה בודאי שהיא אסורה מדרבנן וידחי את הקדושין אם יקדשנה ע"י שליח י"ל דז"א דהא אף אליבא דאמת דאינו ודאי שנתרצה רק ספק שנתרצה ג"כ אין הקידושין תופסין כמו"ש לעיל בשם המשנה למלך דבקדושי ספק י"ל דמשנה השליח מדעת משלחו א"כ אף אליבא דאמת דאינו ודאי נתרצה רק ספק נתרצה ג"כ לא הוי קדושין וא"ל דהא אחות חליצה אינה אלא מדרבנן א"כ הוי בספיקא ספק דרבנן ולקולא ומקודשת וכיון דספק דרבנן לקולא לא שייך כלל שינה מדעת משלחו בזה י"ל דז"א לפי המבואר בש"ך יו"ד סי' ק"י בכלל ס"ס דין י"ט בשם הד"מ דכל ספק דהוא מצד עצמו דאורייתא רק מצד אחר בא לו שהוא מדרבנן לא אמרינן בכה"ג ספק דרבנן לקולא א"כ ה"נ כיון דעיקר הספק שמא נתרצה לראשון היא מדאורייתא וכמו דחששנו לה להחמיר להצריכה חליצה מחמת ספק זה א"כ אף דמצד אחר בא לו שהוא מדרבנן דהיינו לענין אחותה שאחות חליצה אינה רק מדרבנן מ"מ כיון דעיקר הספק היא מדאורייתא הוי ספיקא להחמיר א"כ אף אליבא דאמת לא תפסו הקדושין ע"י השליח כיון דשינה מדעת משלחו וקידש לו אשה המקודשת רק מספק וגם דכאן אף בלא דברי הד"מ הנ"ל דכל שהעיקר הספק הוא מדאורייתא כו' י"ל ג"כ דכאן הוי