אריה דבי עילאי (ש"ס) מו

חבירו רשאי כו' עיין יו"ד סי' רמ"ב והעולם מתרצים דכעת שאפכוהו ודאי לא יפסוק מחמת אהבה שלא כדין ולהקל דאם גט למה מיאון כו' משא"כ אם לא הפכוהו יש חשש דיפסיק בשמואל להחמיר אף דהדין באמת דא"צ שניהם גט ומיאון מה חשש אם יצטרכו שניהם והנה מקשה ע"ז בס' אור חדש דכל ענין קדושין יש קולא מחמת חומרא כגון נתקדשה לאחר והנה לתרץ קושייתו כמו"ש הסמ"ע בח"מ סי' ק"ך ס"ק ה' דמ"מ כיון דמתקדשת עתה הוי חומרא כו' יעו"ש וכעין סברת התוס' בקדושין דף ב' ע"א ד"ה ב"ש אומרי' בדינר דלאו להכי איתשל כו' יעו"ש די"ל דז"א דבשלמא בנידון הסמ"ע שפיר כיון דשייך לומר אוקמוהו אדינא כמו"ש הסמ"ע בעצמי משא"כ כאן אם יודע רב דהדין באמת דא"צ גט ומיאון איך יפסוק דצריך שניהם שלא כדין מחמת שהוא חומרא כיון דיוכל לצמוח מזה איזה קולא אכן באמת קושיות האור חדש אינו מובן כל עיקר דבאמת אם הי' חומרא זו של הצטרכות גט ומיאון רק איזה חומרא פשוטה שפיר הי' מקום לקושייתו שמא יבוא מזה איזה קילא אמנם באמת אינו כך דהא חומרא זו דהצטרכות גט ומיאון היא רק להורות דיש כאן מקום ספק באשה זו ולכך הצריכוה גט שמא נתרצה ומיאון שמא לא נתרצה ויאמרו אין קדושין תופסין באחותה א"כ עכ"פ מהצרכת גט ומיאון ידעו דיש ספק באשה זו א"כ מה מקים לחשש שמא יבואו להקל מזה כאשר יש ויש בקדושין מאיזה חומרא בא קולא כיון דנראה מוכח מזה דצריכה גט ומיאון דיש באשה זו ספק קדושין א"כ ממילא בכל ענין שיארע ילכו בכל הצדדין להחמיר א"כ שפיר אף אם מדינא אין צריכה גט ומיאון יוכל רב להחמיר מחמת אהבתו של שמואל כיון דאין חשש קילא מזה דהא יתוודע לכל מהצרכת גט ומיאון דיש אצלה ספק ושפיר תירוצי של העולם הנ"ל וקושיות האור חדש לק"מ אך לפי הנ"ל יש לי להקשות כך עפ"י מ"ש המשנה למלך פרק ו' מהל' אישות הל' ק' להסתפק באם ציוה לשליח לקדש לו אשה והלך השליח וקידשה קידושי ספק באם מקודשת כל עיקר כיון דשינה השליח מדעת משלחי ונראה משם דדעת המ"ל במסקנתו דאינה מקודשת א"כ לפ"ז הדרה קו' לדוכתי' האיך יחמיר רב להצריך גט ומיאון אי מדינא לא צריכה שניהם הא יבוא מזה קילא דכשיראו שמצריכין שניהם יוכיחו דיש כאן באשה זו ספק קידושין א"כ אם ישלח אח"כ לקדש אחותה ויפסקו דלא תפסו הקדושין משום דהשליח שינה מרעת משלחו ובאמת כ"ז לפי מה שיראו שצריכה גט ומיאון וידונו מזה שיש אצלה ספק א"כ באחותה ליכא ספק ויאמרו דאין אחותה מקודשת ובאמת הדין דלא צריכה שניהם רק מיאון לחוד וקדושין תופסין באחותה וא"ל דהא לא שייך ספיקא של המשנה למלך הנ"ל רק כשהמשלח משלח לקדש קדושי וודאי והלך השליח וקידשה קדושי ספק דשינה השליח מדעת משלחו משא"כ כשמצוה המשלח לקדש לו אשה זו אף דיש באשה זו איזה ספק קידושין עכ"פ לא שינה השליח כלל מדעת משלחו י"ל דעדיין יש לחשוש שמא יאמר לשליח לך וקידש לי אשה סתם וילך השליח ויקדש אחותה של זו דשפיר שינה השליח מדעת משלחי שציוהו לקדש לו אשה המתקדשת קדושי ודאי והלך וקידש לו אשה שנתקדשית רק קדושי ספק ויאמרו דאין קדושין תופסין ובאמת לא הוי קדושי ספק כלל ודוחק לומר כיון דקיי"ל בנזיר דף י"ב האומר לשלוחו צא וקדש לי כו' אסור בכל הנשים כו' ופירשו התו' שם ד"ה אסור בכל הנשים דהוא מטעם קנס שלא פירש לו איזה אשה כו' א"כ מוכח מזה דהוא שלא כהוגן לשלוח שליח לקדש לו אשה סתם רק לפרש להדיא איזה אשה שרוצה שיקדש לו השליח וגם דאיכא ריעותא דיש חשש שאסור בכל הנשים א"כ י"ל דלא יחשוש רב להך חששא דשלח שליח לקדש לו אשה סתמא דלא שכיח דכל זה דוחק דאיך פסוק רב שלא כהלכתא מחמת דהוא להחמיר אי איכא שום צד שיוכל לבוא לידי תקלה וגם דוחק לומר עפמ"ש התוס' לקמן ד"ה הכל יודעין אחות חלוצה דרבנן כו' לחלק בין אבי' דאין רגיל אצל כלתו משא"כ באחות אשתו כו' ולכך עשו חכמים תקנה שמא יארע שיקדשנה כו' א"כ י"ל דדוקא לגבי דידי' דרגיל אצלה כו' יש לחוש שמא יארע שיקדשנה משא"כ בשליח דלא יעלה בדעתו לקדשנה דכ"ז דוחק ובאמת אין עיקר זה כוונת התו' לקמן רק לחלוק בין היכי דאסורה לאחר מיתה ובין היכי דמותרת לאחר מיתה (והנה עוד יש להקשות כעין קו' זו עפ"י מ"ש המשנה למלך פ"ט מהל' אישות הל' ו' להסתפק דאשה דמקודשת מספק לא מצי משווי שליח לקדש לו אשה זו לאחר שתתגרש משום דכל מידי דאיהו לא מצי עביד כו' וכאן לא מצי מקדש לה קדושי ודאי כו' ואח"כ הביא דתלי בפלוגתא דה"ה והב"י פ"ז מהל' אישות הל' י"ד ובפלוגתא דרש"י ותוס' פי"א דיבמות גבי כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה כו' והנה הגם דהמ"ל איירי דוקא באומר לשלוחו קדשה לי לאחר שתתגרש דהיינו דהמקדש רוצה לקדשה קדושי ודאי ובזה שייך דאיהו לא מצי עביד כו' משא"כ באומר לשלוחו צא וקדשה לי קדושי ספק דאיהי מצי עביד לקדשה קדושי ספק מ"מ עכ"פ תיקשי דיוכל לבוא מזה חומרא באם נימא צריכה גט ומיאון שמא ישלח אחר לקדשה קודם שנתגרשה ומיאנה שתתקדש לו לאחר שתתגרש או שהיא יקדש את אחותה אח"כ ואח"כ יקדשנה עוד איש אחר שתתקדש לו לאחר שיגרשנה הראשון שקידשה וכיון שנחזיק כל זה בקדושי ספק נימא דאין הקדושין תופסין כלל כיון דאיהו לא מצי עביד לקדשה קדושי ודאי כדברי המשנה למלך הנ"ל ובאמת כיון דהדין דלא חיישינן כלל לשמא נתרצה א"כ לא הוי קדושי ספק כלל ותפסו בה הקידושין שע"י השליח) והנה י"ל לתרץ קו' הנ"ל כך דהנה לכאורה יש להקשות קושייתי הנ"ל אף בלא חשש שיקדש הוא את אחותה רק לחשוש כפשוטו שיקדש איש אחר ע"י שליח אשה זו קודם שנתגרשה ויאמרו דאינה מקודשת כיון דאמר לו המשלח קדש לי אשה סתם הי' כוונתו על וודאי קדושין ולא על ספק קידושין וא"כ שינה השליח על דעת משלחו כדברי המשנה למלך פ"ז מהל' אישות הל' כ' הנ"ל אך י"ל דקושי' זו לק"מ דהא באמת הא לא נשאל רב רק אם הדין דצריכה גט ומיאון כשמואל או במיאון לבד סגי כקרנא אבל עכ"פ מיאון ודאי צריכה כמו"ש התוס' לקמן לרב ושמואל דמיאון בעי אף בלא שידוך וכמו"ש מהרש"א לקמן דאף דמיאון בשידוך הוי מחמת חששת גט מ"מ י"ל דאף בלא שידך דליכא חששת גט בעי מיאון כו' א"כ כיון דע"כ בעי מיאון מדרבנן תי ליכא חששא שמא יקדשנה אחר ע"י שליח כמו שהקשיתי ונימא דהוי ספק קדושין אצלה ויאמרו דלא הוי קדושין כלל דהא שינה השליח מדעת משלחו שאמר לו שיקדש אשה שתתקדש קדושי וודאי כו' י"ל דז"א דסוף כל סוף אף לפי האמת אינה מקודשת דהנה כמו שכ' המ"ל באם קידשה קדושי ספק דהוי השליח שינה מדעת משלחו כן כ' המ"ל בעצמו לענין אי קידשה השליח קידושין דרבנן כו' (ובזה דנ"ד יש לספק אף לענין דאשל"ע והמעשה בטל כדהביא המשנה למלך בפ"ב מהל' רוצח בשם המהרי"ט דאף בדרבנן אין שלד"ע אך דיש לראות דאפשר דלא שייך כאן שליח לד"ע דזה שייך דווקא באם מקדש שניות לעריות דמדרבנן אסור לקדשה משא"כ דצריכה רק מיאון מדרבנן וכ"ז שלא מיאנה הוי כמקודשת קדושין דרבנן מה ענין שלד"ע לזה וצ"ע) א"כ אף לפי דין האמת דלא חיישינן שמא נתרצה מ"מ עכ"פ בעי מיאון מדרבנן א"כ הוא מקודשת לראשון מדרבנן כ"ז שלא מיאנה א"כ לא תפסי בה קידושין של השני שע"י השליח כיון דשינה השליח מדעת משלחו דקידש לו אשה דמקודשת לראשון מדרבנן א"כ לפ"ז לק"מ מה שהקשיתי דאין כאן כלל חשש ריעותא שמא יקדשנה אחר ע"י שליח כיון דאף לפי ההלכתא דלא חיישינן שמא נתרצה מ"מ לא תפסי בה קדושי שני שע"י שליח קודם מיאון וא"ל דעדיין יש לחוש שמא יקדשנה אחר ע"י שליח קודם הגט ואחר המיאון דמחמת קדושי דרבנן ליכא כיון שכבר מיאנה ומחמת קדושי ספק לשמא נתרצה איכא וא"כ יראו דצריכה גט עוד יאמרו דיש בה קדושי ספק לשמא נתרצה לו וידחו קדושי שני שע"י השליח מחמת דשינה השליח מדעת משלחו לקדש לו אשה קדושי ספק והוא לא רצה רק קדושי ודאי כו' אך די"ל דז"א כיון דכבר הסכימו כל המפורשים כפי שנכתוב לקמן אי"ה דצריכה גט ומיאון היינו גט קידם ואח"כ מיאון א"כ ממ"נ אם יקדשנה אחר המיאון כבר הוא אחר