אריה דבי עילאי (ש"ס) מה

בידה לא איירי רק בנשואה דכבר יצאתה מרשות אב משא"כ ארוסה דישנה עדיין ברשות אב ולא נימא כמו"ש מהרש"א דארוסה ג"כ כבר יצאתה מרשות אבי' א"כ כיון דארוסה דמקבלת גיטה היא רק מסברא בעלמא לא שייך בזה אין היקש למחצה ליליף דתקבל קידושי' כיון דלא שייך על דבר הנילמד מסברא הא דאין היקש למחצה והי' קשה לתוס' דהא נשואה מפורש בקרא ונתן בידה למה לא נימא דאין היקש למחצה כמו נשואה מקבלת גיטה כך הקבל קדושי' וע"ז כתבו שפיר דזה אין לומר כלל אין היקש למחצה דהוי כמדומה מי שנפסק ידו שיקבל קידושין לדמות בהקישא ממי שלא ניפסק ידו דלא שייך כזה אין היקש למחצה כיון דזה יש לי יד וזה אין לו א"כ ה"ה אין לדמות קידושין לגירושין של נשואה דליז יש לה יד ולת אין לה יד וא"ל דעדיין קשה ליליף בהקישא מגרושי ארוסה דכתבינן דג"כ אין לה יד כיון דהוי ברשות אביה כמו שכתבנו דלא כמהרש"א דכ' דאף ארוסה יצאה מרשות אבי' אך ע"ז י"ל דאף ארוסה בעצמה לא ידעינן דיכולה לקבל הגירושין כיון דהוא עדיין ברשות אביה ואינו מבואר בתורה ונתן בירה רק בנשואה ולא ידעינן בארוסה דמקבלת גיטה רק מסברא בעלמא א"כ בסברא לא שייך אין היקש למחצה וה"ה דלא שייך סברת התוס' דביבמות כיון דלא מצי לאקושי לגמרי כו'. והנה יש לתרץ קושי' התוס' כל עיקר הא דהקשו לקמן ד"ה צווח דמאי צוח ר"ל ויצאה והיתה הא בלא"ה לא יוכל לאקושי לגמרי מחמת קטנה כו' די"ל כך דהנה הקשה הפ"י בריש קדישין דף ג' על הא דקאמר כאן גירושין מכנסת עצמה משא"כ קידושין מפקעת עצמה כו' דמה מפקעת עצמה דהא באירוסין אינה יוצאת מרשות האב בכל דבר דכל שבח נעורים שזוכה האב בבתו (ומכאן ג"כ מוכח דלא כמהרש"א שכתבתי כאן) ופירש דהא דקאמר קדושין מפקעת עצמה היינו לענין כסף קדושין עצמם כיון דיש לו זכות לקבל כסף קדושין א"כ מסתמא אבי' ולא היא וכ"כ הפ"י עוד כן בסוגיא דידן בקיצור והנה נראה מדברי הפ"י דאם היתה היא ג"כ מקבלת הקידושין אז הי' גם כסף קדושין דידה וזה תימא כיון דקיימינן בהך סברא דקדושין מכנסת כו' והיינו כמ"ש רש"י דניחא לי' לאב כו' והוית כשלוחו א"כ מאין הרגלים אף בקידושין אם תקבל הקידושין דלא יהא הכסף של אבי' דלא שייך בזה השתא היא מקבלת קדושין כספא דאבי' כדאמרינן להיפוך לענין האב כיון דהא דהיא מקבלת הקדושין אינו רק מחמת שליחות דאבי' וצריך לדחוק לסברת הפ"י ולומר דמ"מ כיון דחזינן דזכתה התורה איזה זכות בזה לאב דהיינו כסף קידושין א"כ כיון דענין קבלת הקדושין הוי זכות מסתברא דאין שתי ידים זוכות כלל כאחת ואינה יכולה כלל לקבל הקדושין אף ליתן כסף הקידושין לאב א"כ לפ"ז י"ל דהא דלא ס"ל לר"ל דצווח ויצאה והיתה החילוק הנ"ל דגירושין מכנסת עצמה כו' היינו מחמת קושייתינו הנ"ל דאי ע"י שליחות של הנערה יהי' ג"כ הכסף קידושין של אב והנה כל זה ניחא בנערה דיכולה לעשות שליח משא"כ קטנה דאינה יכולה לעשות שליח כלל א"כ אם נאמר דקטנה יכולה לקבל גיטה ע"כ מטעם ריש לה יד וכמו"ש בתחילות הסוגיא בשם הרמב"ן א"כ כיון דיש לה יד שפיר הוי אף כסף קדושין דידה כיון דמחמת יד יכולה לקבל הקדושין שפיר שייך לומר בזה השתא איהי מקבלת קדוש' ואבי' שקול כספא כמו דאמרינן להיפוך אי האב מקבל הקדושין כו' א"כ שפיר יש לחלק גירושין דמכנסת עצמה כו' ומתורץ קו' התוס' לקמן והנה הא דהנחנו דקטנה אין נעשית שליח היא מבואר כן בהרמב"ן שהבאתי לעיל בתחילות הסוגיא תיכף יע"ש אך הנה הפ"י דגיטין דף ס"ד השיג על הרמב"ן בזה ממ"ש התוס' דף ס"ד ע"ב הנ"ל ד"ה שאני שתופי מבואות דקטן זוכה לעצמו ולאחרים מדאורייתא יוע"ש א"כ אם נימא דאף קטן אית לו' שליחות נסתר תירוצי הנ"ל על הא דצווח ר"ל ויצאה והיתה דשפיר יש לומר קטנה יוכיח והנה הא דאמרינן בגיטין קטן זוכה מדאורייתא היא מימרא דרב יהודא א"ר אסי שם דצרור וזרקו כו' א"כ ממילא מבואר בשביל דר' אסי לא על לבי מדרשא שפיר איסתפקו להו אי לא פסקי כר"ל משא"כ אי הי' נכנס ר' אסי לבי מדרשא ודאי היו נדחים דברי ר"ל דצווח ויצאה והיתה מחמת קושי' התוס' דא"כ קטנה כו' דלשיטות ר' אסי ניסתר תירוצי הנ"ל שתרצתי את קו' התוס' כנ"ל קצת יש לראות ולומר בסוגיא זו דאף למסקנא י"ל דקטנה הוי כחצר אבי' ואף. דמסיק דאינה משתמרת לדעת אביה י"ל דזה לא שייך בקטנה דקטנה י"ל דהוי משתמרת לדעת אבי' וכדאיתא בקידושין דף כ"ב ע"ב עבד קטן כבהמה דמי וכו' יוע"ש. והנה מה שהקשה הפ"י שהבאתי לעיל על הא דקאמר קדושין מפקעת עצמה דבמה מופקע רשות האב אחר האירוסין וכ' דלומר לענין הפרת נדרים לא מסתברא דממונא מאיסורא לא ילפינן כו' ולדידי לא מסתברא דיהי' שייך בזה ממונא מאיסורא לא ילפינן רק דאמרינן דלא ניחא לי' לאב דתצא בתו מרשותו בשום איזה ענין שיוצאת מרשותו ואפי' לענין הפרת נדרים דמה ענין ילפותא שייך בזה דנימא ממונא מאיסור' לא ילפינן וכדאמרינן כתובות דף מ"ו ע"ב וקדושין דף ד' לענין הפרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותי' כו' אך זאת יש להקשו' אם נימא דהיינו דלענין הפרת נדרים א"כ מה פריך הגמ' והרי מאמר כו' דמפקעת עצמה כו' תיפק לי' דקיי"ל אף שומרת יבם שעשה בה יבמה מאמר אינו מיפר נדרי' כמבואר בש"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף מ' ומ"א דרק האב לבד מיפר וכ"כ הרמב"ם פרק י"א מנדרים הל' ק"ג והוא מבואר בנדרים דף ע"ד וביבמות דף ק"ט ע"ב וצ"ע בזה גם א"ל לענין תרומה נפקא מרשותו וכדכתבו התוס' בכתובות דף מ"ו ע"ב ד"ה לענין הפרת נדרים מיהו נפקא מרשותי' דהא בלא"ה קיי"ל האירוסין והיבם פוסל ואינו מאכיל ולראות קצת מזה על הא דרב אסא לא על לבי מדרשא כו' ומה דאמר ר' אסי בכתובות דף מ"ח ע"ב מסירתה לכל אף לתרומה כו' גם י"ל על הא דקדושין מפקעת וגירושין מכנסת דהיינו דגירושין מכנסת דאב זכאי בכתובתה כשנתגרשה מאירוסין כמבואר במשנה המארס את בתו כו' בכתובות דף מ"ג ע"ב וקדושין מפקעת דסתם אירוסין לנשואין עומדין וכשנישאת היא שלה ואפשר דר' יהודה לשיטתי' בזה דס"ל דאף כשנשאת דהראשונה של אבי' ואפשר קצת לראות מזה אי ארוסה אית לה כתיבה בדלא כתב לה ואפשר לומר עפ"י זה על הא דקאמר ר' אסי לא על דר' אסי אית לי' דארוסה יש לה כתובה כמו"ש התוס' בכתובות דף מ"ד ד"ה והלכתא דכן מוכח ממה דקאמר ר' אסי שם ומיגבא מאימת גבי' כו' ר' אסי אמר אחר זה ואחד זה מן הנשואין רק דהא דאיבעי' לי' לגמרא אי ארוסה א"ל כתובה משום דאינו רוצה למפשט רק ממשנה או מברייתא קשור לשון המשנה נערה המאורשה הי' ואבי' כו' אר"י אין שתי ידים זוכות כו' וכל שאינה יכולה לשמור כו' אפשר כיון דר"י דס"ל אביה ולא היא ס"ל הא דכתיב ונתן בידה ממעט רק שוטה וכר' ינאי ביבמות דף קי"ב ע"ב לא כר' ישמעאל שממעעט שיטה מושלחה שמשלחה ואינה חוזרה ולפ"ז הא דוכל שאינה יכולה לשמור כו' נמשך לדר' יהודא כו'

דף מ"ד ע"ב סוגי' דקטנה שנתקרשה שלא לדעת אביה כו' אפכוהו שדרוהו לקמי' דרב כי' מקשין העולם על רש"י דכתב דרב איתבי של שמואל הי' כו' א"כ גם עתה ניחוש שיאמר רב כמו שיאמר עתה בשם שמואל מחמת אהבתו והנה אפשר קצת לומר דבאמת מר' עוקבא ובי דינא דבכפרי ידעו דהדין עם שמואל וידעו דודאי רב לא ישא פני גבר לפסוק שלא כהלכתא וכן ידעו דודאי מפסיק רב כדינא דהדין עם שמואל בזה ולא מחמת אהבת שמואל כלל רק מחמת לפסיק בדינא וזה ידעו הם בעצמם רק דחששו שמא יבוא איזו מאן דהו ח"ו להרהר ולומר דרב עשה כן בשביל אהבתי לשמואל ומתוך כך לא יצא הדין לאמיתו ולכך אפכוהו ושדרוהו וידע דודאי יפסיק הדין כקרנא כפי שאפכוהו לומר כן בשם קרנא דצריכה גט וצריכה מיאון. דהא הם ידעו דפסק רב כך כיון דהדין באמת כך לפי דעתם ובוודאי אף רב יפסיק כן ובזה יצא הדין לאמיתו בלי שום פקפק והרהור כלל אך היא דוחק לפרש כך וגם דיש לראות דאפשר דיוכל אף רב לפסיק בזה כשמואל אף דלא כהלכתא מחמת חכם שהתיר או שאסר אין