אריה דבי עילאי (ש"ס) מד

אמר דוקא בהך לישנא וי"ל כך דהנה על הא דקאמר ר"א לא על לבי מדרשא כו' י"ל כך דהנה הקשה הה"מ בפ"י מהל' אישות על הרמב"ם דלא כ' במשפטי התנאים דבעי מעשה דאפשר להתקיים ע"י שליח וכ' דסמך הרמב"ם עצמו אמ"ש בענין חליצה יעו"ש והכ"מ דחה דבריו וכ' דלא ס"ל להרמב"ם כלל דבעי במשפטי התנאים שיהי' המעשה יכול להתקיים ע"י שליח ונלענ"ד לומר כדעת הכ"מ דהרמב"ם לא ס"ל דבעי אפשר להתקיים ע"י שליח רק לומר טעם אחר למה דחה הרמב"ם סוגי' זו דכתובות דקאמר בפשיטות מכדי תנאי מהיכא גמרינן כו' יש תנאי דאפשר להתקיים ע"י שליח כו' דהנה הא דכ' רש"י בכתובות דף ע"ד ע"ב דתנאי ב"ג וב"ר אפשר להתקיים ע"י שליח שהרי משה ציוה ליהושע כו' הקשה עליו הפ"י דהא משה לא נתן משלו בלום כו' ועיין בס' הפלאה בזה. והמתבאר לפי פשיטו בדברי רש"י דבאמת משה נתן בכח ב"ד יפה אשר בידו ויהושיע הי' בזה רק כשליח אף דבאמת יהושע בעצמו חילק ארץ ישראל עפ"י כח ב"ד יפה מ"מ בזה הנתינה לב"ג ולב"ר ארץ סיחון ועוג לא הי' בכח ב"ד אשר בידו רק מציוה מפי משה רק הוא הי' כשליח אך מ"מ עדיין ק' על פירש"י דמי הכריח לרש"י לומר כך ולא כפשוטו וכמו"ש בס' הפלאה דאף דהי' החלוקה בכח ב"ד יפה שהי' ביד יהושיע מ"מ עכ"פ לא עדיף כח ב"ד יפה מאילו השבטים חלקו בעצמם ואם היו השבטים חולקים בעצמם הי' יכול להתקיים ע"י מה ששלח אחד שליח ואפשר דהי' קשה לרש"י דהא למ"ד בכתובות דף ק' וכאן בקדושין דף מ"ב דהגדילו אינן יכולים למחות ולדידי' לא ס"ל כמו"ש התוס' בגיטין דף ל"ד דלכך לא היו יכולים למחות לפי שכן הי' עפ"י הדיבור כו' אך רק דס"ל דבאמת יתומי' שבאו לחלוק וב"ד ומעמידין להם כו' הגדילו אינם יכולין למחות ולפ"ז האיך הי' חלוקת א"י אפשר להתקיים ע"י שליח דהא בשליח קיי"ל דשליח כא למנה בכתובות דף ק' (ונהי דאפשר לומר דמ"מ ברוחות אינה יכולים למחות וכדקא מחלק הגמ' בין תרומה לשליח משום דבתרומה מצי למימר להכי אמדתיך אבל הכא טעותא כו' מ"מ יש לומר כיון דפחות משתות א"א לצמצם כמו"ש רש"י ותוס' בקדושין דף מ"ב ע"ב ע"ש) ולכך כ' רש"י שהרי משה ציוה ליהושיע ורש"י לשיטתי' אזיל דס"ל בכתובות דף ק' דדוקא בשליח סתם פליגי ודלא כתוס' שם א"כ י"ל דשליח דיינים כ"ע מודו דאינם יכולים למחות ולכך הוצרך רש"י לפרש דהרי משה ציוה ליהושיע כו' דהי' שליח דייני' דהוא הי' מצווה מפי משה ולפ"ז יש לומר דהרמב"ם לא ס"ל כפרש"י דבשליח דייני' כ"ע מודו וכן מבואר ברמב"ם ולכך ס"ל דסוגיא זו ס"ל דהגדילו יכולין למחות א"כ צ"ל דלכך לא היו בחלוקת ארץ ישראל יכולי' למחות משום דהי' עפ"י הדיבור א"כ כיון דהי' עפ"י הדיבור הי' שפיר יכול להתקיים ע"י שליח דכמו דאף אצל הב"ד הי' יכולי' למחות רק דהיתה גזירות המקום שלא יוכלו למחות ה"ה אם הי' ע"י שליח משא"כ למה דקיי"ל הגדילו אינם יכולים למחות א"כ לא צריכין למימר כלל דהי' עפ"י הדיבור שפיר נדחה סוגי' זו מהלכה דהא אף בחלוקת א"י לא הי' יכול להתקיים ע"י שליח כיון דכח ב"ד יפה שאינם יכולי' למחות וע"י שליח יכולים למחות ולכך לא פסקה הרמב"ם במשפטי התנאים דנצטרך תנאי שאפשר לקיומו ע"י שליח. והנה כתבו התוס' בבכורות דף נ"ב ע"ב ובב"ק דף פ"ח ע"ב דלר' אסי ולשאר אמוראים אף דס"ל האחים שחלקו כלקוחות מ"מ לא הי' חלוקת ארץ חוזרות ביובל משום דהי' עפ"י אורים ותומי' וגזירות הכתוב א"כ מכ"ש דאין יכולי' למחות כו' א"כ לר' אסי נשאר הדין דתנאי שא"א להתקיים ע"י שליח לא הוי תנאי כו', א"כ אי הו"ל ר' אסי בבי מדרשא לא הי' חידוש במה דכל חבורתא פסקו כר' יוחנן ולא כר"ל כיון דעל ר"ל קשה ממשנה דהאב מקדש את בתו בו ובשלוחו בו ובשלוחו אין בה ובשלוחה לא דשינוי דמשנינן האי מני ר"י הוא מקשינן עלה ומי מצית מוקמית לה כר"י כו' ומאי דמסיק כולה ר"ש ובשליחות סבר לה כר"י הוא שינויא דחוקא וא"ל כקושי' הרשב"א הנ"ל אימא דהיא אינה יכולה לעשות שליח משום דלא אלימא כיד אבי' ז"א כמו שתירצו קו' הרשב"א כיון דעי"ז יהי' אלים כחה בתנאי כמו"ש לעיל וזה דוקא לר' אסי דפליג על ר' יוחנן בהא דמחזירין זה לזה ביובל כמו"ש דלדידי' שפיר תנאי שא"א לקיומו ע"י שליח לא הוי תנאי משא"כ כיון דר' אסי לא על לבי' מדרשא ור' יוחנן בעצמו ס"ל דמחזירין זה לזה ביובל א"כ לא ס"ל דעפ"י הדיבור ואורי' ותומי' הי' כו' א"כ י"ל הגדילו אין יכולי' למחות כדקיי"ל להלכתא לא מוכח כלל דתנאי דא"א להתקיים ע"י שליח לא הוי תנאי א"כ לק"מ קו' הגמרא דבו ובשלוחו אין די"ל כקו' הרשב"א הנ"ל שפיר יש חידוש במה דפסקו כר"י ולא כר"ל כיון דלא קשה על ר"ל ממתניתין כלל או לומר כך על רב אסי לא על כו' עפ"י כל הדברים הנ"ל רק לומר דאי הי' רב אסי עייל הוי ידע דודאי פסקו כר' יוחנן מטעם הנ"ל דלשיטת ר' אסי כנ"ל קשה על ר"ל ממשנה דבו ובשלוחי אין כו' רק לפי שר' אסי לא עייל מספקא לי' מה אמרו בבי מדרשא כו' ואמר דאעפ"כ פסקו כר' יוחנן ובזה יש ליישב הא דקאמר לי' כמין ימא לטיגנא לרמוז לו דעפ"י הלכתא אחר דקיי"ל ממילא יש לפסוק בזה כר' יוחנן דעל ר"ל קשה ממשנה דבו ובשלוחו אך כי היכי דלא תימא אימא דתנאי שא"א להתקיים הוי תנאי א"כ ממילא ל"ק על ר"ל כקושי' הרשב"א הנ"ל ע"ז אמר כמין ימא לטוגנא יהי' נסתר זה דהנה אם נימא דאף תנאי שא"א להתקיים ע"י שליח הוי תנאי ואף דכל תנאי ילפינן בתנאי דב"ג וב"ר ע"כ צ"ל דלא נימא סברא זו שכ' רש"י דהרי משה ציוה ליהושיע כו' אך כבר כתבנו לעיל בסוגי' דשלוחו ש"א כמותו דלר' נתן דס"ל בב"ב דף קי"ז דלבאי הארץ נתחלקה וכ' התוס' שם בשם ר"ת דלדידי' קטני' לא נטלו כלל חלק בארץ יוע"ש א"כ לדידי' לא צריכין כלל לומר דהי' חלוקת א"י מחמת כחב"ד יפה רק די"ל מחמת שליחות כדעלה בדעת הגמ' לעיל דף מ"ב ול"ק הא דפריך ותסברא קטני' כו' כיון דלדידי' לא נטלו כלל הקטנים חלק בארץ א"כ כיון דלדידי' חלוקת הארץ מטעה שליחות שפיר י"ל דתנאי שא"א לקיים ע"י שליח לא הוי תנאי אך מאן מוכח אי כמ"ד ליוצאי מצרים או כמ"ד לבאי הארץ י"ל עפ"י מ"ש הרשב"ם בב"ב דף קי"ז בשם הספרי דלמ"ד ליוצאי מצרים מדרש לאשה תחלק הארץ כאשה לאפוקי רשעים כו' יעו"ש א"כ מוכח כמ"ד לבאי הארץ דאי כמ"ד ליוצאי מצרים ורשעים לא נטלו חלק קשה מבנות צלפחד למ"ד צלפחד זה מקושש אך די"ל דמקושש לש"ש נתכוין. אך דקשה אם לא עשה רק להודיע דיש עונש למה עבר עבירה חמורה לחלל שבת ולא עבירה קלה רק להודיע שיש עונש אך די"ל כמו"ש המהרש"א בחידושי' אגדות דבשבת הוי מלאכה שא"צ לגופי' אך אם נימא דמלאכה שא"צ לגופה חייב נסתר זה והנה מבואר בתענית דף כ"ד השולה דג מן הים חייב חטאת כו' יוע"ש ואף דהוי מלאכה שא"צ לגופה דהא הוא מתעסק אצל נטילת נשמה כו' מוכח מזה דמלאכה שא"צ לגופה חייבי' עליה א"כ שפיר מרמז בזה דכמין ימא לטיגנא ר"ל דהלכה זו כמו הלכה של השולה דג מן הים דחייבי' על מלאכה שא"צ לגופה א"כ ממילא ל"ל דמקושש לש"ש נתכוין א"כ מוכח דלא כמ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ רק לבאי הארץ, א"כ לא לקחו טפלים בארץ והוי חלוקת ארץ ישראל הנשיאים משום שליחות וממילא כל תנאי דא"א לקיים ע"י שליח לא הוי תנאי כיון דכל תנאי מתנאי ב"ג וב"ר ילפינן לה א"כ ממילא נדחה דברי ריש לקיש מהמשנה דבו ובשלוחו אין כו' או לומר על הא דקאמר רב אסי לא עייל כו' דהנה דברי התוס' בד"ה צווח ר"ל תמוה מאד מה שסיימו כיון שנישאת עיין מהרש"א ופ"י ונלפענ"ד לתרץ כך דהנה יש להקשות על מה שתירצו התוס' שם דמ"מ יש לנו להשוותם כו' דהא כתבו התוס' ביבמות דף פ"ו ע"א ד"ה אף מעשר ראשון טובל דכיון דלא מצי לאקושי לגמרי לא שייך אין היקש למחצה אך י"ל עפ"י מ"ש הפ"י כאן בריש קדושין כמה פעמים דלא שייך אין היקש למחצה כשנילמד רק מסברא בעלמא כו' א"כ י"ל דה"ה דאינו סותר ההיקש בזה לומר כיון דלא מצי לאקושי לגמרי לא נקיש כלל כיון דלא שייך בזה אין היקש למחצה כיון דאינו רק מסברא בעלמא א"כ י"ל הא דארוסה מקבלת גיטה הוא רק מסברא בעלמא דקרא דונתן