אריה דבי עילאי (ש"ס) מ

יצטרך לישבע בטענה החזרתי כו' כבר בלא"ה מתורץ קו' מהרש"א כמו"ש לעיל אך זה אפשר לא ס"ל זה התירץ שכתבתי אליבא דמהרש"א דמ"מ יש לו מגו להיות נאמנים פרענו למלוה במגו דנאנסו ואף דנאנסו בעי שבועה מ"מ ס"ל להתוס' דאמרינן מגו בהאי ומה שכתבתי לעיל דמ"מ עכ"פ נוגעים נינהו אפשר לא ס"ל כמו שלא ס"ל להש"ך דהשיג אמהרי"ט במגו מגברא לגברא חילוק זה רק דס"ל דגם העדי' נאמנים בטענות המגו ואמנם גם חוץ לזה דבריו תמוהים דהאיך נימא דנאמנים פרענו למלוה במגו דהחזרנו ולא הוי מגו בשנים דהא לפטור כל אחד מתביעתו לא שייך זה כנ"ל גם בהחזרנו היו נאמנים במגו דנאנסו דלא שייך מגו בשנים משום דתרתי לא עבדי להכחיש העד ולהשבע נגדו ז"א דהא כבר הכחישו גם בטענות החזרנו כו' וזה חמוה דאטו אנן קאמרינן דודאי מכחשי אהדדי העדים אנן לא קאמרינן רק שאין כל אחד בטוח שלא יכחישנו חבירו אבל עכ"פ כאן י"ל להיפוך דלכך לא הוי מגו דאהדרינהו ללוה דחושש פן יסכים חבירו עמו ותו לא יהי' טענה עדיפא מזו דאז אף בטענות החזרתי לא יהי' נאמן דלא יהי' שייך מגו דנאנסו כיון דבאהדרינהו יהי' דברי שניהם מכווני' א"כ שוב לא יהי' להם מגו דנאנסו דהא יהי' מגו בשנים כיון דיהי' תרתי להכחיש עד ולשבע נגדו כו' (והנה מה שהקשיתי עליו תחלה אפשר אף אם ידעו התוס' בקושייתם דאף בהחזרתי בעי שבועה מ"מ לא קשה מידי מה שהקשיתי עליו דאפשר דמ"מ שביעה דאורייתא עכ"פ ליכא בטענות החזרתי והתוס' גבי נסכא דר' אבא לא כתבו רק דוקא גבי שבועה דאורייתא עיי"ש ועיין מ"ש הפ"י בכתובות דף פ"ה בעובדא דהני בני חוזאי דכ' שם להדיא דדוקא גבי שבועה דאורייתא כתבו כן התוס' גבי נסכא דר' אבא סברתם ועיין שהביא כן בשם הש"ך)

והנה עכשיו נ"ל לתרץ קו' התוס' הנ"ל כך וגם לתרץ הא דתמה בכה"ג הביאו האו"ת אות ז' עיי"ש על התשובות הרא"ש המבואר בטור וש"ע סי' ע"ב סעיף ל"ט וכן מבואר תמי' זאת בהב"ח על תשובות הרא"ש שכ' עוד טעם לזה משום דלא אמרינן מגו בשנים דהא אנן קיי"ל בשותפי' שבטוחים זע"ז אמרינן מגו בשנים כו' וכמו"ש התוס' כאן ונראה לתרץ דהנה לכאורה ק"ל עפמ"ש הח"מ באה"ע סי' ל"ה ס"ק ג' דבשליח וע"א מסייעו לא מהני דנפיק כולי' ממונא אפומא דחד סהדא כו' א"כ אף בטענות המיגו בעינן דיהי' לשניהם המגו א"כ קשה עמ"ש התוס' דהכא שניהם בטוחים זע"ז כו' דתיקשי כמו דקאמר הגמ' בשבועות דף ל"ב כפרו שניהם כאחד הא א"א לצמצם כו' א"כ קשה נהי דלעד הראשון יש לו טענות המגו דבטוח הוא דלהרויח ממון יאמר גם חבירו כמותו מ"מ בעד השני לא שייך מגו כיון דכבר שמע מה שטען עד הראשון אי אפשר לו להכחיש דבריו אך צ"ל כמו שתירץ שם הגמ' דתוך כ"ד של חבירו כו' ועיין רש"י ותוס' שם א"כ כיון דגם בעדים קיי"ל דיכול לחזור אף בתוך כ"ד של חבירו כמ"ש הסמ"ע בסי' כ"ט ס"ק ב' בשם כר"ן יע"ש א"כ יש לשני ג"כ מגו ובטוח הוא כשישמע הראשון דטענתו עדיפא יחזור מטענתו הראשונה רק דיש לראות כיון דהר"ן כ' הטעם דחד עדות הוא א"כ קשה כאן לפטור עצמם לא שייך זה דלענין לפטור עצמו לא שייך דחד עדות הוא כו' וא"ל דלפטור עצמם בלא"ה ניחא דקיי"ל בסי' פ' דיכול לחזור מפטור לפטור וכאן כבר ניפטר הראשון דהא לראשון הי' שפיר מגו י"ל דז"א דבסמ"ע סי' פ' הנ"ל מבואר הטעם דנאמן לחזור מפטור לפטור משום מגו דאי בעי עמד בטענתו הראשונה א"כ כאן דאמרינן דרצונם שימצאו דבריה' מכוונים א"כ לא שייך מגו דהא רצונו לחזור כדי שיהי' דברי שניהם מכוונים יחד א"כ לא יהי' נאמן לחזור אף מפטור לפטור א"כ קשה כנ"ל על עד השני אך י"ל דז"א דהא דכאן דצריכי' למגו היינו שיהיו נחשבים עדים נגד הלוה לפוטרו מן המלוה א"כ כיון דנחשבו עדים שפיר יש להם המגו הנ"ל דהא בעדים דתרווייהו חד עדות יכול כל אחד לחזור תכ"ד של חבירו כדברי הר"ן הנ"ל דחד עדות הוא כו' דהא ע"כ המגו הוא רק לענין שיהיו עדים דאי לענין לפטור עצמם בלא"ה פטורים בדבורם הקל קודם שנתקנה שבועות היסת לומר פרענו למלוה כו' א"כ כיון דהוא רק לענין עדות שפיר דמגו הנ"ל ולפ"ז מתורץ קו' התוס' הנ"ל דכ"ז לענין פרענו במגו דאהדרינהו משא"כ דיהיו נאמני' החזרנים אף דצריך לפרעו בעדים במגו דנאנסו שפיר הוי מגו בשנים דלא שייך בטוחים זע"ז כו' דעכ"פ קשה על השני דאין לו מגו כו' ובזה מתורץ תשובת הרא"ש הנ"ל דאיירי שם על שותף השני כיון דהוא לענין לפטור עצמם לא שייך מגו להשני כיון דאין הראשון יכול לחזור תכ"ד של השני וגם לא שייך דיכול לחזור מפטור לפטור כיון דאין לו מגו דאי בעי עמד בטענתו הראשונה כיון דאף שותפי' רצונם לכוין דבריהם יחד ומדוקדק דבר זה בתשובות הרא"ש לפי מאי דאיירי באמר השותף השני כך וכך יש לי בידך על משכון זה שכך אמר לי השותף וקאמר שם טעם הראשון דלא שייך מגו דלקוח דאימא השותף הראשון אינו רוצה לשקר כו' עוד דלא אמרינן מגו בשנים א"כ שפיר הוא מכוון יפה לדברינו הנ"ל ר"ל ועוד חוץ טעם הראשון אין לשני ג"כ מיגו כו' כנ"ל אך קו' מהרש"א דנאמנים פרענו במגו דנאנסו אין מיושב בדברינו אך כבר כתבנו לעיל איזה דרכים לתרץ קו' המהרש"א ובזה יש ליישב במה שראיתי מקשין לדעת הר"ן דלכך המלוה את חבירו בעדים א"נ לומר פרעתיך ביני לבינך במגו דפרעתיך בפני פלוני ופלוני כו' משום דאנן סהדי דהמלוה בעדים אינו משלם בלא עדים והוי מגו במקום עדים א"כ קשה כאן דלא שייך אנן סהדי כיון דאמרו פרענו למלוה א"כ יהיו נאמנים פרענו למלוה במגו דאהדרינהו ללוה ואהדרינהו ללוה במגו דפרעתיך בפני פלוני ופ' כו' וקו' זו בלא"ה אין לה מקום דמ"מ אם טענו אהדרינהו ללוה לא הי' נאמנים במגו דפרעתיך בפני פ' ופ' והלכו כו' דאנן סהדי כו' א"כ גם עתה אינם נאמנים פרענו למלוה במגו דאהדרינהו כיון דאף אהדרינהו אינם נאמנים כו' אך לפי דברינו הנ"ל ג"כ יש ליישב קו' זו דלא שייך כלל מגו בשנים לפטור מן הלוה כו' ודוקא כשפטורים מהלוה בדבורם הקל וצריכים למגו להיותם עדים לפטור הלוה מהמלוה שייך מגו אבל לפטור עצמם מהלוה הוה מגו בשנים

ועפ"ז יש ליישב קו' התוס' ד"ה וכן בדיני ממנות על הירושלמי הדא דתימא בשטר כו' והנה מה שתירצו התוס' דאיירי בתר דתיקנו שבועות היסת מלבד דתיקשו קצת דכל כה"ג הו"ל לפרש עוד יש לראות לפי מ"ש המגיה בט"ז סי' ל"ה ס"ק ב' דעסק הקבלות מעות של האשה ועסק קדושין שלה לאו דא ודא אחת היא יוע"ש מ"ש לענין אי איכא עד א' המסייע א"כ עפ"י דבריו יש לראות דלא שייך ג"כ הא דכתבו התוס' דעד הצריך לישבע לא הוי עד דעל פי שנים עדים יקום דבר כתיב דיהי' מקוים העדות על פיהם דוקא לא שייך לזה כלל לגבי קידושין דצורך שבועה להעד הוא על קבלת המעות של האשה והעדאת העדים הוא לענין דנתקדשה זאת האשה א"כ כיון דאינו בענין אחד לא שייך לומר לפי שצריך לישבע שוב לא הוי עד והכי נימא דעד שנשבע מימי ו יהי' שוב פסול לעדות אתמהה אך לפי הנ"ל י"ל דהירושלמי איירי קודם תקנת שבועות היסת אך מ"מ בקדושי כסף הוי נוגע ממש ולא משום דהוי עד שצריך לשבע רק דהוי נוגע ממש עפ"י מה שנראה נ"א בב"ש ובסי' מ"ז ס"ק ז' דדעת הב"ח דאף בעדים לא אמרינן לענין קדושי אשה תוך כ"ד כד"ד ובאמת כן נראה דעת הב"ח בקונטרס אחרין א"כ כיון דהעדים אינם יכולין לחזור אף תוך כ"ד א"כ הדרה קו' התוס' הנ"ל לדוכתי' דהא הוי מגו בשנים דעכשיו לא שייך תי' התוס' הנ"ל דבטוחי' כו' כיון דזה לא שייך על עד השני כנ"ל ושפיר איירי הירושלמי אף קודם שתיקנו היסת והיינו מטעם הנ"ל אך לפי"ז יש לראות דהא תינח בשני עדים בעד אחד מא"ל דהא בעד אחד דהיינו בשליח אחד שייך שפיר מיגו ואפי' אף לאחר שתיקנו היסת ראוי להיות מהני לפמ"ש דהיסת אינו מגרע כלל אצל קדושין משום דלא שייך בקדושין עד הצריך לישבע כיון דהעדות הוא ענין אחר וכדכ' המגיה בט"ז אך באמת ז"א דהא בעד א' דהיינו בשליח אחד בלא"ה לא יצוייר דהא המקדש בע"א בלא"ה אין חוששין