אריה דבי עילאי (ש"ס) לט

מכוונים וצ"ל דז"א דקיי"ל מגו למפרע לא אמרינן א"כ ע"כ לא אמרינן מגו רק כמה שיכולין לטעון לפני הב"ד איזה טענה אחרת משא"כ במה שיכולין לטעון קודם בואם להב"ד לא הוי מגו כמו דלא אמרינן מגו למפרע וכ"ז אי נאמנים מחמת טענות המגו משא"כ אם נימא דא"צ כלל לטענות המגו רק כיון דיש טענה אחרת למטען לכך לא הוי נוגעים בעדותם כו' א"כ שייך שפיר לומר דלא הוי נוגעים כיון דמצי להתוועד יחד מקודם לטעון איזה טענה שיבואו דבריהם מכוונים וכיון דלאו מדין מגו אתינין עלה רק משום כיון דאית להו מגו לטעון טענה אחרת אז לא הוי נוגעין א"כ בזה לא שייך לומר דהוי מגו למפרע כו' דסוף כל סוף כין דיש להם לטעון טענה אחרת תו לא הוי נןגעים כו' ומזה ראי' לדעת הש"ך דרק מטעם מגו אתינן עלה ושפיר הקשה הש"ך דהוי מגברא לגברא גם יש לראות לענין מ"ש לעיל דלאו מחמת שיהיו נאמנים במגו אתינן עלה כו' רק דע"י המגו לא הוי נוגעין לענין מה שראיתי כתוב להביא ראי' דאמרינן מגו דמגו מדברי התוס' דהקשו דהיו נאמני' במגו דאהדרינהו ואהדרינהו במגו דנאנסו ולמ"ש אין ראי' כלל דסוף כל סוף כיון דהיו נאמנים לומר אהדרינהו במגו שוב לא הוי נוגעים אך אפשר דבתוס' אי אפשר לומר כך וכמו שכתבתי דא"כ לא הקשו כלל דלא אמרינן מגו בשנים: ונחזור לגוף הענין לתרץ קו' המהרש"א עפ"י הקדמה הנ"ל שהקדמנו דהכא אינו צריך לטענות המגו להיות הנאמנות שלהם מכח המגו. דק דצריך למגו דע"י המגו אינה נוגעים בעדות כו' ועוד להקדים קו' הש"ך בסי' קכ"א ס"ק מ"ד דהאיך מצי למימר אהדרינהו ללוה באמר להם הלוה הולך לפלוני דאינו יכול לחזור דהולך כזכי בהלואה כו' דא"כ יתבענו המלוה למה החזרת כו'. והנה באמת ק"ל למה פירשו רש"י ותוס' דאיירי בהלואה כדפרש"י שלח לו חובו כו' וצ"צ כמו"ש בש"ך דלא אמר לו הולך ולמה לא נקטו בפקדון דיכול לחזור אף בהולך כמבואר בגמ' גיטין דף ד' והוא מבואר בסי' קכ"ה סעי' ב' יעו"ש וצ"ל דס"ל לרש"י ותוס' דמסתמא איירי בכל ענין כו' אבל עכ"פ בפקדון נמי איירי א"כ לפ"ז מתורץ קו' המהרש"א הנ"ל דרב ס"ל בהמפקיד דשומר שמסר לשומר פטור א"כ בין בטענת פרענוהו למלו' ובין בטענות נאנסו הכל פטור הנפקד מהמפקיד א"כ לא שייך כלל מגו דאי בעי אמרו נאנסו כיון דבעינן רק טענות המגו כדי שלא יהיו נוגעים בעדותם נגד המלוה (וגם יתכן יותר לפרש כך לפי מה דכתבנו לעיל לתרץ בזה קושי' התוס' דלא אמרינן מגו בשנים א"כ ע"כ ל"ל מטעם מגו נאמנים דהא לא אמרינן מגו בשנים וצ"ל רק מטעם מגו לא הוי נוגעים כו') זה שייך דלא הוי נוגעים נגד המפקיד כיון דיכולים לפטור עצמם נגד הניפקוד בטענות החזרנו לך משא"כ בטענות נאנס דלרב שומר שמסר לשומר פטור ואף בטענת נאנסו פטור הניפקד מהתפקיד א"כ בטענות נאנסו הוי נוגעי' בעדות' לפטור את הניפקד כו'. לכך הקשו התוס' דיהיו נאמנים נגד המפקיד במגו דהחזרנו והחזרנו במגו דנאנסו דעכ"פ כאן דיש להם טענה לפטור עצמם מהניפקד שוב לא הוי נוגעים בעדותם נגד המפקיד משא"כ בטענות נאנסו דהוא ג"כ טענה לפטור הנפקד מהמפקיד אך יש לראות דלענין פקדון שוב אינם נאמנים החזרנו ללוה במגו דנאנסו למ"ש המהרי"ט דמיגו מגברא לגברא לא אמרינן ולפמ"ש פטור הנפקד המפקיד בטענות נאנסו לפי דנימא דשומר שמסר לשומר פטור כו' (גם דיש לראות דאי בטענות נאנסו נפטור הנפקד מהמפקיד א"כ נימא דנאמנים פרענוהו למלוה במגו דהחזרנו ללוה והחזרנו ללוה אף דצריך לפורעו בעדים נאמנים במגו דפרענוהו למלוה והוא דוחק לומר מגו כזה א"כ האיך נימא נאנסו ונימא דנאנסו ג"כ פטור הנפקד מהמפקיד א"כ הוי ממש טענות נאנסו כטענות פרענו למלוה) ולפי כל הנ"ל י"ל קצת על הא דדקדק הפ"י על הא דסמכו התוס' קושייתם דיהיו נאמנים אהדרינהו לו במגו דנאנסו על תירץ הגמ' דלעולם קסבר כו' דלפי הנ"ל אפשר לכך סמכו על התירץ דבקושייתנו היו יכולי' להקשות כקושי' מהרש"א הנ"ל משא"כ מהתירץ דקשה דהא הוי מגו בשנים וי"ל כתידוצי הנ"ל דלא אמרינן מכח המגו נאמנים רק דמכח המגו שוב לא הוי נוגעין בעדותן כו' א"כ לא קשה קושי' מהרש"א הנ"ל כנ"ל אבל עכ"פ סוף כל סוף קשה קו' התו' במגו דאדרינהו ואדרינהו במגו דנאנסו

והנה עוד יש לתרץ קצת קו' מהרש"א דאפשר דהא דס"ד דהתוס' בקושייתם לומר דאף דבנאנסו שבועה בעי מ"מ בהחזרתי לא בעי אשתבועי היינו עפ"י המבואר בח"מ סי' ע"ו בש"ך דשנים שקבלו פקדון דוקא בשטר נעשו ערבים זה לזה משא"כ בע"פ דאינו חייב כ"א רק מחצה א"כ י"ל דאין להם כלל דין שותפי' להיותם כנוגעין רק דכל אחד נאמן על המחצה שלו החזרתי והרי יש לו עד א' המסייע לו לפוטרו משבועה וכן השני ועיין ח"מ סי' ל"ד ש"ך והנה כל זה דוקא בטענות אהדרינהו משא"כ בטענות נאנסו דכבר כתבנו לעיל דבטענות הספק אין העד המסייע פוטר כמו דלא הי' מחייב בטענו בספק עפ"י העד כו' א"כ בטענות נאנסו דהוא טענות ספק דאין הלוה מכחישם בברי וכן בטענות פרענו למלוה דאין הלוה מכחישם בברי אין עד המסייע פוטרם משבועה שנגד הלוה עליהם א"כ לפ"ז שפיר מתורץ קו' מהרש"א דלא יכולי' להקשות דיהי' נאמנים פרענו במגו דנאנסו דז"א דזה הי' פשיטא להם כיון דנאנסו שבועה בעי אף בפרעו למלוה שבועה: בעי וא"כ הוי עד שצריך לשבע לכך הקשו ממגו דאדרינהו דלא בעי שבועה אף דנאנסו בעי שבועה מ"מ אהדרינהו יש לכל א' עד המסייע על החצי שלו שהוא השני ולכך הוי ס"ד דאף דבנאנסו דאינו פוטר עד המסייע מחמת דהוא בספק ובעי שבועה מ"מ עתה באדרינהו דיש לכל א' עד המסייע על החצי לא בעי שבועה א"כ גם בפרענו דנאמנים דמגו דאהדרינהו לא בעי שבועה משא"כ בטענת פרענו למלוה דהוי ג"כ טענות ספק להלוה כמו טענות נאנסו ודאי בעי שבועה כמו נאנסו א"כ כיון דהי' ס"ל להתוס' דבטענות אהדרינהו לא בעי שבועה שפיר הי' קשה להו דאף בטענות פרענו דנאמנים במגו דאהדרינהו ג"כ לא בעי שבועה והתוס' תירצו דאף בטענות אהדרינהו ללוה ג"כ בעי שבועה אף דיש לכל א' עד המסייע על החצי שלו כיון דסוף כל סוף לולי טענות המגו דנאנסו לא הי' נאמנים כלל על אהדרינהו כיון דצריך להחזיר בעדים א"כ לא עדיפא: מטענות המגו ובעי אף עכשיו בטענות אהדרינהו ג"כ לאשתבעי' ועיין בתוס' ב"ב דף ל"ד גבי נסכא דר' אבא יוע"ש

גם יש לתרץ קו' המהרש"א עפמ"ש הסמ"ע סי' ק"א ס"ק י"ד דהא דנאמן במגו דנאנסו אף דהוא טענה דלא שכיחא משום דהוא אינו העזה כ"כ כמו החזרתי כו' א"כ לא שייך זה בטענת פרעון למלוה דג"כ לא מעיזי נגד הלוה ונגד המלוה לא מיקרי העזה כמו"ש לעיל בשם הש"ך דדוקא במילי דכפירה דכתבו התוס' היינו במה שהאמין אותם כו' משא"כ נגד מי שלא האמינם כו' לכך מקשו במגו דאהדרינהו דהא אמרינן מגו ממעיז לשאינו מעיז ובאהדרינהו שפיר הי' נאמנים במגו דנאנסו אח"כ מצאתי שכתוב כן בס' המקנה לתרץ כך והנה מ"ש שם עוד בשם אחיו הגאון ז"ל לתרץ הקו' של המהרש"א הנ"ל ולומר דלכך לא שייך מגו בשנים כיון דכל א' אומר לפטור נפשו אינו חושש אם יכחישנו חבירו ולפמ"ש התוס' בב"ב דלא שייך להיות נאמן במגו כשהי' צריך לשבע שבועות התורה על טענת המגו היכי דמכחיש לעד"א א"כ ה"ה ה"נ לא שייך מגו דנאנסו לפי שאינו יודע שמא יכחישנו חבירו ויצטרך לישבע שבועת התורה גם להכחיש את חבירו ובתרתי לא אמרינן מגו אך קושי' התוס' דבטענות החזרה הוא שפיר דנאמנים במגו ור"ל דיש להם מגו דאמר החזרתיו לך וכבר הי' מעיז נגד חבירו והי' לו מגו דנאנסו כיון דכבר מכחיש את חבירו א"כ לא הוי בתרתי והוי רק חדא להיות נאמן במגו אף דהי' צריך לישבע שבועות התורה על טענה שהי' לו לטעון עכת"ד. הנה דבריו אינם מובנים כלל מלבד דקשה עליו דא"כ האיך קאמרינן דיהיו נאמנים במגו דפרע במגו דהחזרתי תיפק לי' דהוי מגו בשנים דשמא הי' חבירו מכחיש טענות החזרתי א"כ הוי ג"כ תרתי לשבע נגד חבירו ולהעיז נגדו דהא גם בטענות החזרתי בעי אשתבועי כמו בטענות המגו דנאנסו ואי ס"ל דס"ל לתוס' עתה בקושייתם דלא