אריה דבי עילאי (ש"ס) לג

לאותו דבר הוי כבר חיובא כמו"ש התוס' בב"מ יוע"ש) גם הקשיתי על הא דאמרינן דאמירה לנכרי שבות ואיכא דיעה אחת בסימן רע"ו דבמקום מצוה לא גזרו על שבות ותמהני אמאי דזה ניחא אם חכמים גזרו רק על האמירה שפיר שייך לומר דבמקום מצוה לא גזרו משא"כ לפי מה דקיי"ל ברבית סי' קס"ט ביו"ד דיש שליחות לעכו"ם לחומרא א"כ תיקשי דיהי' איסור אמירה בכל ענין מטעם דהשליח לאו בר חיובא דהוא גוי ואז אמרינן יש שלד"ע וחייב המשלח וכמדומה שראיתי קושי' כזאת מבואר בשו"ת פני יהושיע על הא דמבעי' לי' בגמרא דב"מ דף צ' אי חייב באומר לנכרי חסום פרה זו כו' והנ"ל עפ"י מ"ש הרא"ש בנדרים דף ע"ב ע"ב הובא דבריו בס' קצות החשן בסי' קפ"ב על הא דפריך הגמרא והא לא שמע לי' כו' אף דמשוי שליח והשליח שומע משום דמידי דממילא לא שייך מינוי השליחות יוע"ש והקצות החשן כ' עי"ז סברות שאינם נכונים לפענ"ד והעיקר דכוונת הרא"ש הוא דלא שייך מינו שליחות רק לעשות לו דבר זה אבל לשמוע דבר זה לא שייך מינו השליחות כיון דאינו עושה שליח על איזה מעשה א"כ לפי"ז י"ל דבשבת לא שייך כלל למנות שליח כיון דקיי"ל מלאכת מחשבת אסרה תורה א"כ על הכוונה בהמלאכה דהוא רק ממילא לא שייך ע"ז מינוי שליחות ועל גוף המלאכה בלא המחשבה לא מתחייב בשבת דדוקא מלאכת מחשבת בעינן כו' א"כ לפי"ז מתורצים קושי' הנ"ל ובזה מתורץ גם הטור דהנה אף לסברת המשנה למלך בטעמו של הרמב"ם דהיכא דמעורב איסור אחר לא אמרינן יש שלד"ע היינו ע"כ באם הי' שייך על אותו מעשה מינוי השליחות על האיסור א"כ שפיר כיון דעל אותו האיסור האחר מתחייב השליח אף על זה דגילתה התורה דחייב המשלח ג"כ אינו חייב רק השליח כיון דחייב על איסור אחר אמרינן אף על איסור זה דחייב השליח וכמו"ש המשנה למלך כיון דהא דיש שלד"ע חידוש הוא כו' אין לך בו אלא חידושו משא"כ בנתערב איזה איסור דלא שייך כלל מינוי השליחות א"כ אין שם מקום לחייב המשלח א"כ י"ל דעל איסור זה דראוי לחייב המשלח לא נפטר המשלח בהתערב בו איסור אחר כיון דעל איסור אחר לא שייך כלל מינוי השליחות א"כ כיון דבררנו דבשבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה לא שייך כלל מינוי השליחות כיון דהוא ממילא א"כ לא נפטור המשלח על הטביחה מחמת התערובות איסור שבת כיון דעל שבת לא שייך מינוי השליחות אך הנה כ"ז לדעת המשנה למלך דמפרש בהרמב"ם הנ"ל מחמת דנתערב איסור אחר אמרינן אין לך בו אלא חידושו דוקא כשלא נתערב איסור אחר ולא כשנתערב איסור אחר אבל לפי דכתבנו לעיל דטעמו של הרמב"ם דבנתערב איסור אחר אינו חייב המשלח משום כיון דנתערב איסור אחר א"כ בטל המעשה מחמת איסור אחר א"כ לפ"ז בלא"ה לא קשה קו' המ"ל על הטור כיון דבררנו לעיל דבטביתה דא"א למיהדר לא שייך ביטול המעשה בשום ענין א"כ שפיר כ' הטור דחייב המשלח אף בנתערב איסור אחר ואין להקשות על מה שכתבנו לעיל לתרץ דעת הסמ"ע בסי' רצ"ב דבשליחות יד במקצת די"ל דבטל המעשה א"כ למה יתחייב המחשלח והשליח ולמה לא נימא דבטל כל המעשה וע"ז כ' הסמ"ע דאיירי באין השליח בר חיובא או שלא ידע כו' א"כ קשה מה דקאמר הגמ' דשליחות יד ומעילה הוי שני כתובי' קשה הא מעילה לא נתבטל אף המעשה ובשליחות יד במקצתה נתבטל המעשה די"ל דז"א כמו"ש מהרי"ט הנ"ל לדרכו דעכ"פ קשה ל"ל בשליחות יד אי איתא דילפינן כל התורה כולה ממעילה ואף דכתבתי לעיל להקשות לפי מ"ש בס' קצות החושן לתרץ עם דברי מהרי"ט דברי הסמ"ע וכתבתי דז"א דלפי שיטות הסמ"ע דבשליחות יד חייב גם השליח א"כ לא שייך תירץ המרי"ט דא"כ ל"ל בשליחות יד דהא צריך לשליחות יד לחייב אף השליח א"כ אי הוי ילפינן ממעילה כמו בכל התורה דילפינן ממעילה הוי ילפינן אף על פטור השליח כמו לחיוב המשלח ז"א דזה שייך דוקא שם דענין יש שליח לד"ע כולל חיוב המשלח ופטור השליח וגם דלפי דברי מהרי"ט אינו החיוב של המשלח בשליחות יד משום דיש שלד"ע רק משום פשיעות המשלח וכדכתיב על כל דבר פשע רק דמהרי"ט קאמר דאם איתא דבכל התורה כולה יש שלד"ע דילפינן ממעילה א"כ תיקשי ל"ל בשליחות יד לחייב המשלח מטעם אחר דהיינו מטעם פשיעה תיפק לי' מטעם דיש שלד"ע בכל התורה כולה ע"ז שפיר כתבתי דז"א כיון דהתורה גילתה כאן בשליחות יד על כל דבר פשע דכאן אין שלד"ע דאי יש שלד"ע הי' פטור השליח ולכך מחייב רק מטעם פשיעת המשלח כדי שיתחייבו שניהם א"כ שפיר הקשיתי ובאמת זולת דברי המהרי"ט שרוצה קצות החושן לתרץ בם דברי הסמ"ע לא הייתי מקשה כלל על גוף דברי אמ"ו של הש"ך דבשליחות יד חייב אף השליח א"כ מה קאמר דהוי שני כתובי' הבאים כא תיפוק לי' דאינם באי' כאחד דבמעילה פטור אף השליח ואימא דבכל התורה כולה לא רצתה התורה למילף רק לענין חיוב המשלח ג"כ כמו בשליחות יד או להיפוך למיליף בכל התורה כולה אף לענין פטור השליח כמו במעילה אבל לענין שיתחייבו שניהם כמו בשליחות יד לא רצתה התורה למיליף בכל התורה כולה ולכך איצטרך למכתב גבי שליחות יד די"ל דז"א דאף דקצת משמע לשון הגמ' דשני כתובי' הבאי' כאחד דצריך שיהי' הדין שוה בשניתם ממש ע"כ צ"ל דלאו דוקא כאחד ממש ואף דיש חילוק קצת בין הנושאים ג"כ הוי שני כתובי' הבאים כאחד דאל"כ תיקשי בלא"ה לפי מה שרצו התוס' לומר לקמן דבמעילה יש מציאות להתחייב אף על זה נהנה כו' א"כ תיקשי ג"כ קו' כזו אימא דלא רצתה התורה למיליף מממילה רק בענין דמחייב המשלח על מעשה השליח כשלא נהנה גוף השליח הא כשנהנת גוף השליח זה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן כו' או הרבה קושיות כאלו כמו הא דמחייב בשליחות יד אף בידע השליח ובמעילה דהוא בשוגג הרי לא ידע השליח אלא ע"כ דזה איך סברא לומר כן כלל רק כיון דאם נחזיק בסברא למיליף מכתוב אחר תיקשי לן על כתוב השני ל"ל מוכח דע"כ לא ילפינן מכתוב אחד בכל התורה כולה ואי דכתוב השני אינו דומה בכל צד לכתוב האחד א"כ אדרבא מזה מוכח עוד יותר דלא ילפינן מכתוב האחד בכל ענינים דהא כתוב השני אינו דומה לו בכל הענינים א"כ אדרבא עוד מוכח יותר דלא ילפינן מכתוב האחד כלל דודאי אין בנין אב למחצה ואם רצתה התורה למילף מכתוב אחד הוי ילפינן כל הענינים שמבואר בכתוב אחד (הן אמת לפמ"ש התוס' בקדושין דף מ"ה ד"ה אלא למ"ד תפילין כו' דשני כתובי' הוי עוד כמו מעוטא כו' א"כ י"ל דהמיעוט לא הוי רק לענין זה לבד אבל לא לכל העניני' כו' וצ"ע) א"כ שפיר כנ"ל דאין להקשות לא לשיטות הגאון אמ"ו של הש"ך ולא לפמ"ש לעיל בדעת הסמ"ע ולא בשיטות מהרי"ט בעצמו כלל הקושי' הנ"ל דלמא משום דאיכא איזה שינוי בין שני תלמורים לכך לא הוי שני כתובי' כמו שכתבנו דלא שייך לומר כן לפי מה שרוצה קצות החושן לכלול שיטת הסמ"ע בשיטות מהרי"ט ולומר דאם הוי אמרינן דשליחות יד ע"י השליח חייב המשלח משום דיש שלד"ע בזה הוי שפיר פטור השליח רק כיון דאין הטעם משום שלד"ע רק משום פשיעות המשלח בזה י"ל שפיר דמ"מ חייב השליח ג"כ א"כ לפ"ז מוכח מהא דכתבה התורה בשליחות יד על כל דבר פשע דהחיוב של המשלח הוא רק מטעם פשיעה ולא משום שליח לד"ע ולכך חייב גם השליח א"כ שפיר קשה דלא הוי שני כתובי' דא"ל כתירץ מהרי"ט דעכ"פ קשה ל"ל בשליחות יד (ובאמת שיטתו מוכרח בזה דע"כ יש ראי' אף מכתוב אחד המיותר אי הוי ילפינן לכל התורה מכתוב האחר דאל"כ קשה בלא"ה הא גזרה שוה דחטא חטא אינו מיותר וכמו שפירש"י דלרוב דברים היא למודה כו') תיפוק לי' ממעילה דז"א דאי ממעילה ילפינן דיש שלד"ע ובאמת בשליחות יד גילתה התורה דאין שלד"ע והחיוב המשלח הוא רק מטעם פשיעה והנה עפ"י מת שנתבאר לעיל יש ליישב קו' הפ"י דהקשה על הא דפריך הניחא למ"ד שני כתובי' הבאי' כא' אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מא"ל דנימא דמ"ד מלמדין ס"ל כב"ה דעל כל דבר פשע לגבי שליחות יד קאי לחייב ע"י שליח א"כ הוי ג' כתובי' מעילה ושליחות יד וטביחה כו' די"ל כך דהנה אף שכתבתי לעיל דבשני כתובי' אף דאמרינן לשון שני כתובים הבאי' כאחר מ"מ