אריה דבי עילאי (ש"ס) לב

של שליח חייב רק המשלח אבל השליח לא חייב על הגבהתו דבלא סברא זו כתבתי דלא שייך כלל ענין ביטול השליחות במעילה דאם יתבטל השליחות ויתחייב השליח א"כ הוי כאין שלד"ע ואנן אמרינן דישלד"ע א"כ כיון דכבר גילתה התורה דיש שלד"ע במעילה לא שייך כלל ענין ביטול השליחות במעילה כאשר כתבתי לעיל בארוכה וסתרתי דברי הנ"ב דכ' דיתחייב המשלח ויתבטל המעשה דהשליח ג"כ יתחייב (וגם דלסברת נ"ב ג"כ א"א לומר בטעם הרמב"ם דע"י דנתערב איסור אחר של בשר עולה בטל המעשה דא"כ סוף כל סוף הרי לסברת הנ"ב אף בביטול המעשה מ"מ מעל גם המשלח ולמה כ' הרמב"ם דלא מעל אלא האוכל ולא המשלח כו') א"כ א"א לפרש כלל דברי ברמב"ם לומר הטעם לזה דלכך בנתערב איסור אחר לא מעל אלא האוכל כו' משום דבטל המעשה מחמת התערובות איסור אחר ולא חזקתי סברא זו לענין ביטול השליחות במעילה רק ע"י סברת משנה למלך דעל ההגבתה של השליח אינו חייב רק המשלח ולא השליח א"כ האיך אני סותר סברא זו של המשנה למלך בהגבהה עפ"י סברת ביטול המעשה דאין לה קיום רק עפ"י סברת המשנה למלך

אך די"ל דסברות ביטול השליחות יש לה עוד מקום מצד אחר עפמ"ש לעיל דבשליחות יד במקצתה דאם נימא דנתבטל המעשה א"כ אינו חייב לא המשלח ולא השליח בזה יש מקום לומר אף דגילתה התורה דיש שלד"ע מ"מ י"ל דהיינו במקום דא"א לבטל המעשה כגון בשליחות יד בכולה דא"א למיהדר א"כ לא יבוא מזה רק מי יתחייב או המשלח או השליח משא"כ בשליחות יד במקצת נימא דלא גילתה תורה דיש שליח לקיים המעשה רק בזה נימא דבאמת בטל המעשה כל עיקר ואינו חייב לא המשלח ולא השליח א"כ לפ"ז י"ל גם סברא הפכית דהיכי דהשליח בלא"ה חייב א"כ שייך לומר לענין חיוב המשלח דבטל המעשה ולא יתחייב המשלח דהיינו כגון בקדשי מזבח דאף דנימא דמשלח חייב אז השליח ג"כ חייב כיון דבקדשי מזבח יש מעילה אחר מעילה א"כ כיון דיש מעילה אחר מעילה א"כ השליח בודאי חייב אף אי מעל שם המשלח מ"מ מעל גם השליח כיון דיש מועל אחר מועל בעולה וכלי שרת (אך דצ"ע בזה די"ל אף דיש מועל אחר מועל היינו כשמעל אחד דהיינו שנהנה בו ואח"כ בא השני דבבדק הבית כה"ג לא מעל השני דאין מועל אחר מועל אבל בקדשי מזבח מעל אף השני כיון דיש מועל אחר מועל א"כ מעל אף השני והיינו דוקא בשני מעשים משא"כ על אותה המעשה שהמשלח חייב על מעשה השליח לא שייך דשוב השליח יתחייב עלי' אף דיש מועל אחר מועל היינו בעשה מעשה אחרת ומטעם זה ג"כ לא מסתבר לי דברי הנ"ב לומר דאי בטל המעשה במעילה באומר לשליח תן חתיכה לאורחי' ועשה כן בלא שינוי אם הי' המעשה בטל הי' ראוי להיות דגם האורחין מעלו כיון דעדיין לא נפיק לחולין אף דחייב המשלח וכבר כתבתי לעיל דאין מסתבר כלל מטעם אחר אך גם מטעם זה יש לסתור דבריו דודאי מועל אחר מועל שייך בעשו שני מעשים אבל כשהמשלח חייב על מעשה השליח היינו על אכילת האורחי' האיך יתחייבו גם האורחין אך דדבריו אפשר ליישב דהמשלח חייב על מעשה השליח שהוציא מרשות הקדש לרשות הדיוט שנתן להאורחים והאורחים חייבים על אכילתן אך לפי"ז קשה יותר דבריו כמו"ש לעיל דאם לא נפיק כלל לחולין דהמעשה בטל איך יתחייב המשלח אך עכ"פ י"ל זה לנידון דידן כיון דנימא דהמשלח חייב על הגבהה והשליח יתחיי' על אכילה דהוי שני מעשים כיון דבקדשי מזבח יש מועל אחר מועל א"כ שפיר שייך ביטול המעשה לומר דנתבטל מעשה המשלח דלא נפיק לחולין א"כ באמת שאינו מתחייב המשלח אך לפ"ז א"כ בלא"ה דכתבנו לעיל לתרץ הא דנקיט הרמב"ם אלא האוכל משום דבהגבהה דעדיין לא עשה איסור אחר לא נתבטל המעשה י"ל דמוכרח הרמב"ם למינקיט אלא האוכל דאי אף השליח יתחייב רק על ההגבהה א"כ אם המשלח יתחייב לא יתחייב השליח על ההגבהה אף דיש מועל אחר מועל מ"מ לא שייך דיתחייבו שניהם על מעשה אחד א"כ ממילא לא שייך ביטול המעילה בזה רק שמי יתחייב או המשלח או השליח וכבר כתבנו דטעמו של הרמב"ם משום דנתערב איסור אחר בטל המעשה א"כ צריך הרמב"ם למינקיט אלא האוכל דאז השליח בלא"ה יתחייב כיון דיש מועל אחר מועל א"כ בלא"ה השליח חייב כיון דנהנה באכילתו א"כ יש שפיר לומר דבטל המעשה והמשלח פטור דא"כ דאפשר אף בזה לא שייך ביטול המעשה דנהי דהשליח יש לו חיוב מצד אחר מצד האכילה מ"מ אם נימא דהשליח מתחייב ג"כ בהגבהה ודלא כמשנה למלך א"כ אם נימא דבטל מעשה המשלח ולא יתחייב המשלח א"כ יתחייב השליח גם על מעשה הגבהה א"כ סוף כל סוף אינו ענין לביטול המעשה רק שמי יתחייב דאף דהשליח בלא"ה מתחייב על האכילה מ"מ אי יפטור המשלח על הגבהו' השליח מצד דבטל המעשה יתחייב השליח גם על ההגבהה דז"א דבוודאי הוא טעות גמור דהיכן מצינו המועל בהקדש שיתחייבו שנים על הגבהתו ועל אכילתו) א"כ כמו דכתבנו לעיל דהיכי דאי יתבטל המעשה לא יתחייבו שניהם אז שייך ענין ביטול המעשה נוסף על ענין החיוב כן י"ל להיפוך דהיכי דהשליח בלא"ה מתחייב אף אי המשלח ג"כ חייב א"כ ענין ביטול המעשה לראות אי המשלח יתחייב או דיבטל המעשה ולא יתחייב המשלח דא"ל דזה הוא רק לענין מי יתחייב או המשלח או השליח דז"א כיון דהשליח בלא"ה מתחייב א"כ שפיר י"ל טעם הרמב"ם כיון דאיירי באוכל בשר עולה דיש מועל אחר מועיל א"כ מצד התערובות איסור העולה בטל כל המעשה ואין המשלח מתחייב כלל וזה שכ' לא מעל אלא האוכל דמשמע דעל האוכל בוודאי יש איסור ברור והיינו כמו"ש כיון דיש מועל אחר מועל בקדשי מזבח ושפיר נקיט דוקא האוכל ולא הגבתה דבהגבהות השליח לא שייך ביטול המעשה כיון דלא עשה איסור בהגבהתו בשר עולה או כמו"ש בהג"ה דבהגבהה לא שייך יש מועל אחר מועל דעל מעשה אחת ודאי לא שייך זה. והנה: בסברא הנ"ל שאמרתי טעם לדברי הרמב"ם דבנתערב איסור אחר לא שייך אף על המעילה יש שלד"ע משום ביטול המעשה כנ"ל אח"כ מצאתי שכוונתי בזה לדעת ס' המקנה אמרתי ליישב דברי הטור סי' ש"ן שהקשה עליו המשנה למלך פ"ב מהל' גניבה על שכ' דאף דעשה שליח בפירוש לשחוט בשבת ג"כ חייב המשלח. וע"ז הקשה המ"ל דהא נצטרף איסור אחר דהיינו איסור שבת ובזה אין שלד"ע א"כ אף בטביחה ומכירה אין שלד"ע כמו"ש הרמב"ם לענין מעילה אם יצטרף עמו איסור אחר כו' יוע"ש, הנה מקודם כל נראה לי להביא ראי' לדברי הטור דע"כ הא בטובח ע"י אחר מיירי בעושה שליח בפירוש לשחוט בשבת דאם נימא בעושה שליח סתם על הטביחה ואזיל השליח וטבח בשבת: תיקשי אמאי דפריך הגמ' בכתובות דף ל"ג ע"ב מי איכא מידי דאלו עביד הוא לא יתחייב ואילו עביד שלוחו יתחייב כו' ומשני איהו לאו משום דלא מחייב אלא משום דקלב"מ והתוס' הקשו ע"ז דהא אפי' לצאת ידי שמים אינו חייב כאן כו' עיי"ש וא"כ, ע"כ צ"ל דאיירי בעשה שליח בפירוש לשחוט בשבת דאי איירי, בעשה שליח סתם והלך השליח ושחט בשבת א"כ היכי שייך לומר מי איכא מידי דאלו עביד איהו כו' כיון דאיהו לא ציוהו כלל לשחוט בשבת וכי בשביל ששינה השליח ושחט בשבת לכך לא יהי' שליחות משום דאילו עביד איהו כו' א"כ ע"כ מוכח מזה כדעת הטור דאיירי בעשה שליח בפירוש לשחוט בשבת אך לענין קו' המ"ל הנ"ל על הטור סי' ש"ן הנ"ל מחמת דנתערב בו איסור אחר חוץ לדרכינו הנ"ל יש ליישב ולומר כך דהנה הקשיתי מכבר על הא דקאמר בריש שבת פטורי דאתי לידי חיוב חטאת קחשיב כו' והקשיתי למה לא קחשיב בבעה"ב או בהעני העביד עקירא ואמר לו לשני למיעבד הנחה דחייב כיון. דאם הי' שלד"ע והי' אחד אומר לחבירו עשה עקירה והנחה הי' מתחייב דהא יש שלד"ע א"כ הוי שלוחו כמותו רק דבאמת קיי"ל אין שליח לד"ע אך אם נימא דשליח דלאו בר חיובא חייב המשלח א"כ הרי על ההנחה לא הוי שליח בר חיובא (אך דבאמת זה טעות כיון דהשליח הוא בר חיובא לאותו דבר הוי בר חיובא כמו כהן שאמר לכהן קדש לי אשה גרושה אף דבגרושה שמקדש לחבירו אין הוא בר חיובא מ"מ כיון דהוא בר חיובא