אריה דבי עילאי (ש"ס) לא

והנה לכאורה הי' מקום לומר דזה אינו דאף דהרי שור שחיט לפניך מ"מ בטל מעשה השליחות וכמו דאמרינן במעילה דבטל מעשה השליחות ולא נפיק כלל לחולין כן י"ל כאן בטביחה אף דא"א למיהדר המעשה והרי השור שחוט לפניך מ"מ י"ל דבטל מעשה השליחות אך באמת י"ל דהדין עמו דלא שייך כן בטביחה כלל דהנה באמת הא דמחלקינן לשני ענינים הא דאין שלד"ע לומר דניכלל בזה תרתי חדא דאין חיוב על המשלח שנית דהמעשה בטל הנה ע"כ ענין ביטול המעשה הוא לומר דלא יתחייבו שניהם רק דהמעשה בטל כל עיקר כגון כהן שאמר לך וקדש לי אשה גרושה דאמרינן דבטל המעשה של השליחות וכאילו לא נתחדשה וממילא אין כאן דבר עבירה לא אצל המשלח ולא אצל השליח משא"כ בא"א למיהדר המעשה ואז אמרינן בטל המעשה של השליחות יתגולל מזה חיוב על השליח כיון דא"א למיהדר המעשה א"כ יוצמח מביטול מעשה זאת חיוב אצל השליח מן הצד הגם דלא יתחייב השליח בד' וה' כיון דקיי"ל אין הגונב אחר הגנב כו' מ"מ יתחייב עכ"פ בגוף השור שטבח אכל א"כ אם נימא דיתבטל המעשה יתחייב השליח ואי אינו בטל המעשה חייב המשלח א"כ אין כאן רק ענין חיוב מי יתחייב אם המשלח או השליח ואין כאן כלל ענין נוסף בענין ביטול המעשה רק דבזה ענין החיוב שמי יתחייב או המשלח או השליח וענין ביטול המעשה דא ודא אחת הוא ולא שייך ענין ביטול המעשה נוסף על ענין החיוב רק היכא דאי יתבטל המעשה לא יתחייב שום אדם לא השליח ולא המשלח כמו לענין קדושין הנ"ל דאי בטל המעשה ולא נתקדשה כלל ממילא אין כאן דבר עבירה לא אצל השליח ולא אצל המשלח ואף דהתוס' בב"מ כתבו כן למ"ד קידש אינו לוקה מ"מ ע"כ צ"ל דיש דבר עבירה אף בקידש לבד דאי אין כאן דבר עבירה כלל בקדושין תיקשי למה לא יחולו הקידושין כיון דאין דבר עבירה בקידושין לבד אך לפי"ז תיקשו אמה שהניח הנ"ב הנ"ל דגבי מעילה שייך ביטול המעשה דלדברינו גם במעילה לא שייך לומר כן כיון דאם יתבטל המעשה ולא יצא לחולין ממילא דיתחייב השליח ואי לא יתבטל יתחייב המשלח א"כ הרי דענין החיוב וענין ביטול המעשה הוי דא ודא אחת לענין מי יתחייב ודוחק לומר דמ"מ כיון דלא יצא לחולין אי נתבטל המעשה אף דממילא דעי"ז יתחייב השליח מ"מ שייך לומר דענין ביטול המעשה הוא ענין בפני עצמו בלא ענין החיוב שמי יתחייב דא"כ מה חילוק בין זה לטביחה דגם בטביחה נימא הכי דענין ביטול המעשה הוא ביטול השליחות אף דממילא נמשך עי"ז כיון דבטל מעשה השליחות ממילא יתחייב השליח לשלם גוף השור שטבח או מכר א"כ ע"כ צ"ל דלא שייך לומר כן כיון דסוף כל סוף נמשך מענין ביטול השליחות הלז מי יתחייב א"כ הוי עיקר רק לענין החיוב שמי יתחייב א"כ ה"ה במעילה כו' ואדרבא בטביחה שייך יותר לומר דענין ביטול וענין החיוב לא שייכי' זה לזה כיון דענין ביטול המעשה יגרום דלא זה וזה יתחייב בד' וה' דהא המשלח לא יתחייב בד' וה' כיון דבטל המעשה והשליח ג"כ לא יתחייב כדקיי"ל אין הגונב אחר הגנב משלם ד' וה' עכ"ז אמרינן כיון דנמשך מביטול המעשה ענין החיוב על גוף השור שטבח או מכר א"כ הוי ענין ביטול אחד עם ענין החיוב כנ"ל א"כ כ"ש במעילה דלא שייך ענין ביטול המעשה בפני עצמו וענין החיוב בפני עצמו. והנה הגם שכ' בס' נ"ב שאלה ע"ה הנ"ל דכיון דאף דחייב המשלח מ"מ אי נימא דיתבטל המעילה א"כ לא יהי' נפיק לחולין ויתחייב אף השליח הנה אינו מובן כל עיקר דודאי כשיתבטל המעשה א"כ לא יתחייב המשלח על הגבהות השליח כמו"ש התוס' דאף על ההגבהה חייב כיון דכבר נתבטל המעשה א"כ לא נפיק כלל לחולין ע"י הגבהות השליח א"כ מה ענין למעילה דהא מעילה אינו רק במה שיוצא מרשות גבוה לרשות הדיוט וכיון דיתבטל המעשה א"כ לא נפיק כלל מרשות גבוה ברשות הדיוט כיון דאמרינן דאף השני מעל א"כ למה יתחייב המשלח (וא"ל דמ"מ מתחייב המשלח ג"כ על הנאות השליח א"א דהא כתבו התוס' דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן ואינו חויב דק על הגבהות השליח אך אפשר לפי מה שאכתוב לקמן אי"ה דזה נהנה וזה מתחייב אינו רק באם כל העונש אינו רק על הנאת מעיו הא באם העונש אף באופן דליכא הנאת מעיו אף דהוא נתחייב ע"י הנאת מעיו מ"מ לא שייך בזה זה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן וכתבתי דהיא סברת התוס' לקמן במה שמסופק ר"י יוע"ש) ואף אם נניח כמו"ש לעיל דבביטול המעשה אינו חייב על הגבהת השליח ג"כ יש לעורר בסברת הנב"י הנ"ל דגבי מעילה שייך שפיר ביטל המעשה עפמ"ש משום דאף אם יתחייב המשלח קרבן מעילה מ"מ כיון דבטל המעשה לא נפיק לחולין וחייב אף השליח דזה אינו דהא בהא תלי' באם יתחייב המשלח קרבן מעילה ממילא נפיק לחולין ואם אין המשלח חייב קרבן מעילה צא נפיק לחולין וכמ"ש הרמב"ם פ"ה מהל' מעילה דאם מעל במזיד כיון דאינו חייב קרבן מעילה לא נפיק לחולין א"כ חזינן דנתחלל ההקדש תלוי בחיוב קרבן מעילה ויעוין מזה במשנה למלך פ"ו מהל' מעילה הל' ד' מה שמפלפל שם על דברי התוס' בקורדם ובמה שמחלקין בין סבור שהוא של חבירו ובין סבור שהוא שלו וצ"ע גם יש לעיין מל דברי הנוב"י הנ"ל כיון דע"י ביטול המעשה יוצמח חיוב להשליח א"כ הוא רק בכלל דיש במעילה שלד"ע לענין חיוב א"כ אף ממילא פטור השליח אם לא דנימא כסברת אמ"ו של הש"ך וצ"ע אך דמ"מ יש להחזיר כסברת הנ"ב לומר במעילה דבטל המעשה לענין זה שכ' המשנה למלך פ"ז מהל' מעילה הל' ב' דאם נתחייב המשלח אז נתחייב תיכף משעת הגבהות השליח כיון דיצא מרשות הקדש לרשות השליח משא"כ אם לא יתחייב המשלח רק השליח אז לא יתחייב רק על הנאה ולא על הגבהה כיון דבהגבהה זו יצא מרשות לרשות א"כ שפיר י"ל ביטול המעשה במעילה שלא יתחייבו שניהם כגון במשלח שמתחייב על הגבהת השליח א"כ אם בטל המעשה ולא נפיק לחולין לא יתחייב המשלח כיון דבטלה המעשה ולא נפיק לחולין וגם השליח פטור כיון דהשליח אינו חייב על הגבהה רק על ההנאה א"כ שפיר דמזה דמוכח דבמעילה חייב המשלח מוכח ג"כ דאף המעשה אינו בטל והוי כמו בשליחות יד במקצת דכתבנו לעיל דבטל מעשה הגבהה וכתבנו דבשליחות יד במקצתה באמת בטל המעשה ולכך כ' הסמ"ע דאיירי בלא ידע השליח או דאינו בר חיובא משא"כ במעילה דאמרינן דגלי רחמנא דלא אמרינן דנתבטל המעשה ג"כ דא"ל דילמא באמת במעילה נתבטל המעשה והתורה לא איירי רק במחייב המשלח על הנאת השליח לפי מה שדעת ר"י שמסופק דאם אמר צא והתחמם בגיזי צמר דאמרינן גבי מעילה זה נהנה וזה נתחייב י"ל דז"א כיון דילפינן חטא חטא מתרומה ילפינן דבכל ענין חייב המשלח על מעשה השליח אך באמת הא דהמציא המשנה למלך הנ"ל דהשליח אינו חייב על ההגבהה ממ"ש הרמב"ם לא מעל אלא האוכל כו' י"ל דאינו מוכרח רק י"ל דטעמו של הרמב"ם כשנתערב עוד איסור אחר אז לא אמרינן שלד"ע אף על המעילה ולכאורה הוא קשה הבנה דכי מפני שנתערב איסור אחר עוד לכך לא אמרינן יש שלד"ע אף לענין מעילה דכתבה התורה דבמעילה יש שלד"ע וי"ל דסברת הרמב"ם מן התוספתא היא עפ"י דברים הנ"ל דחזינן דבמעילה גילתה התורה דלא נתבטל המעשה וכמו"ש הנ"ב הנ"ל א"כ י"ל כיון דנתערב שם איסור אחר א"כ הרי נתבטל המעשה מצד דמעורב שם איסור אחר א"כ ממילא פטור המשלח כיון דנתערב שם איסור אחר לבעל המעשה מצד אחר אחר שאמרתי כן מצאתי בס' המקנה ג"כ סברא זו ולפ"ז י"ל דבאמת הא דנתערב שם איסור אחר הוא באכילה הא בהגבהה אינו מתערב שם איסור אחר דהא דוקא על אכילה יש איסור מצד דהוא בשר עולה משא"כ בהגבהה א"כ ע"כ צריך הרמב"ם למינקוט אינו מתחייב אלא האוכל דאי על הגבהה הי' באמת מתחייב המשלח דהא בהגבהה לא נתבטל המעשה דדוקא ע"י אכילת בשר העולה בטל מעשה השליחות ולכך לא נתחייב רק האוכל וא"כ אין סברת המשנה למלך הנ"ל מוכרחת דלעולם י"ל הא בגוונא אחרינא דחייב השליח כגון בנזכר המשלח וכדומה י"ל דחייב השליח רק על הגבהה לבד. אך י"ל דאחזתי החבל בתרין ראשין כיון דסברת ביטול השליחות במעילה כתבתי דאין לה מקום רק עפ"י דברי המשנה למלך הנ"ל דעל הגבהה