אריה דבי עילאי (ש"ס) ל

את המשלח ואת השליח אלא ע"כ מוכח דלדעת מהרי"ט צ"ל או דלא כדברי הסמ"ע הנ"ל רק דאפי' או מטעם פשיעה מחייבינן להמשלח מ"מ פטור השליח כיון דהמשלח חייב ממילא שפטור השליח א"כ שפיר קשה דל"ל על כל דבר פשע או ניליף כל התורה ממעילה דיש שליח לד"ע א"כ ממילא נלמד שליחות יד במכ"ש או דס"ל למהרי"ט הנ"ל כדעת אביו של הש"ך הנ"ל דאף אי הוי ילפינן כל התורה ממעילה הוי ג"כ אמרינן רק לחייב המשלח ולא לפטור את השליח ואף דבמעילה פטור השליח היינו מטעם דאין מיעל אחר מועל כו' אך זה דוחק דבאמת אף אביו של הש"ך לא קאמר דשניהם חייבים היינו דוקא אי בכל התורה כולה אין שלד"ע וכאן גזירת הכתוב דיש שליח דאז אמרינן למה נאמר דחידשה התורה כל כך לחייב המשלח ולפטור השליח ולמה לא נימא דהתורה לא חידשה רק לחייב גם המשלח הא חיוב השליח במקומו עומד אבל אם נימא דילפינן כל התורה כולה ממעילה דיש שלד"ע בודאי הוי אמרינן לחייב המשלח ולפטור להשליח אלא ע"כ צ"ל דלדעת מהרי"ט ע"כ צ"ל דלא כדברי הסמ"ע רק דבשליחות יד ג"כ השליח פטור כיון דחייבה התורה את המשלא אף אי חיוב המשלח מטעם פשיעה מ"מ כיון דהמשלח חייב יהי' מאיזה טעם שיהי' ממילא פטור השליח א"כ עכ"פ אין דברי מהרי"ט מעלים ארוכה כלל ליישב דברי הסמ"ע: והנה לפי דברי הגאון אדמ"ו של הש"ך שהמציא דבשליחות יד אף דגילתה תורה דיש שלד"ע אינו רק לחיוב המשלח ולא לפטור השליח ולפ"ז צ"ל דבטביחה ג"כ הי' ראוי להיות כיוצא בו לחייב המשלח ולא לפטור השליח ודוקא לענין טביחה ומכירה הא לענין מעילה א"א למצוא כלל בכה"ג דהא קיי"ל אין מועל אחר מועל וכ"כ בס' המקנה עפ"ז יצא לנו לתרץ עפ"י פשיטו דברי הרמב"ם פ"ז מהל' מעילה הל' ב' דכ' דלא מצינו בכל התורה כולה יש שלד"ע רק גבי מעילה די"ל דהיינו לפטור את השליח דגבי שליחות יד עכ"פ גם השליח חייב ובטביחה נהי דאין השליח חייב משום דאין הגונב אחר הגנב כו' מ"מ נהי דאינו מחויב ד' וה' אבל עכ"פ מחויב לשלם גוף הבהמה משא"כ במעילה אף גוף הקרן אינו חייב השליח רק המשלח א"כ שפיר כ' הרמב"ם דלא מצינו שליח לד"ע רק גבי מעילה והיינו לפטור את השליח דלא נמצא זולת מעילה. אך אמנם הנה יש לפקפק בגוף דברי הש"ך בשם אמ"ו ז"ל דכיון דהמשלח חייב א"כ אם יהי' השליח ג"כ חייב ע"כ דיהי' המשלח חייב לשלם לבעה"ב והשליח להשומר דהוא המשלח א"כ מן הראוי דהשליח יפטור כיון דעשה בציווי המשלח א"כ הוה כאומר לו קרע כסותי כו' ואף דבקרע כסותי צ"ל ע"מ להפטר מ"מ כיון דיש בשליחות יד ג"כ הגבהה ע"מ לחסר אעפ"י שלא חיסר קמה לי' ברשותי' לענין חיוב אונסין א"כ לא שייך כלל להפטר כיו דלע"ע אינו ענין חיוב כלל רק כשנאנס קמה לי' ברשותי' משא"כ כשצוה לו לשלוח יד א"ש אינו כלל כשולח יד רק כעושה מדעת ואינו בכלל שואל שלא מדעת א"כ כיון דהמשלח דהוא השומר חייב לשלם לבעה"ב א"כ שוב הוי מעשה השליח מדעת השומר אך צ"ל דז"א כיון דאף אם שלח השומר בעצמו בו יד קמה לי' ברשותי' לענין חיוב אונסין א"כ נהי דמעלה השליח נחשב להמשלח כאלו עשהו בעצמו מ"מ לא מהני בזה לפטור השליח מה שציוהו המשלח דהוא השומר כיון דפקדון ברשותי' דמרא איתניהו א"כ הוי כאומר לו קרע כסותו של חבירו מ"מ לפטור דקיי"ל בב"ק דף צ"ב ע"ב במשנה מפורשת דחייב יעו"ש א"כ ה"ה ה"נ ובפרט דהכא הרי אמר לי לך ושלח יד בפקדון של חבירו ומ"מ צ"ע עדיין קצת בזה עור יש לפקפק על דברי הש"ך הנ"ל בשם אמ"ו ז"ל דנהי דאם אמר לשלוחו לשלוח בו יד היינו לגוזלה כילה הי' שפיר מקום לחייב השליח או באומר להשליח לך וקח לך רביעית יין ג"כ נעשה השליח גזלן על הרביעית יין ושואל שלא מדעת על כל החביות כמו השומר בעצמו שנעשה שואל שלא מדעת על כל החביות בהגבהתו ליטול רביעית כמבואר בש"ע סי' רצ"ב ונימא דלא מהני חזרת שליח לבית השומר וכמו"ש הש"ך שם ס"ק א' דלא מהני חזרת השומר בהגביה ע"מ לחסרה ולא חסרה דנעשה על כל החביות רק שואל שלא מדעת א"כ ה"ה אף בנעשה השליח שואל שלא מדעת ג"כ לא מהני חזרתו כו' משא"כ באומר לשליח לך קח רביעית יין לצרכי א"כ נהי דעל רביעית יין חייב השליח כיון דאין שלד"ע הוי השליח הגזלן מ"מ על הא דקמה לי' כל החביות ברשותי' מטעם דניחא לי' דתיהוי כולה בסיס להאי רביעית לא שייך כלל כשלא שלח בו יד לצורך עצמו רק לצורך השומר א"כ לא נעשה השליח כלל שואל שלא מדעת על כל החביות רק השומר נעשה שואל שלא מדעת על כל החביות כיון דיש שליח לד"ע בשליחות יד לענין חיוב המשלח א"כ ניהו דעל חיוב השליח נימא דאין שלד"ע מ"מ האיך שייך לחייב השליח מטעם זה אי נאנס כל החביות כיון דלא לקח לצורך עצמו רק לצורך המשלח א"כ לא שייך גבי' דנעשה שואל שלח מדעת על כל החביות אך אפשר דכוונת הסמ"ע עכ"פ בשלח שליח לשלוח יד לצורך השליח דאז שפיר תיקשו דחייב השליח וצ"ע

והנה קצת יש ליישב דברי הסמ"ע הנ"ל בדרך אחר עפ"י מ"ש בס' נ"ב שאלה לפרש דברי הרמב"ם הנ"ל פ"י מהל' מעילה הל' ב' הנ"ל דבכל התורה כולה אין שליח לד"ע חוץ ממעילה דהיינו דבכלל אין שלד"ע נכלל אף ביטול המעשה כמו שהאריך שם וזה שייך רק לגבי מעילה דקיי"ל אין מועיל אחר מועיל א"כ אם הי' נתבטל המעשה לא הי' המשלח המועל רק השליח משא"כ בטביחה דהרי השור שחוט לפניך וא"א למיהדר לא שייך כלל ביטול המעשה וגם בשליחות יד כיון ששלח בו יד ג"כ לא שייך ביטול המעשה ולכך כ' הרמב"ם דדוקא גבי מעילה מצינו יש שלד"ע היינו לקיים אף המעשה אף דהי' מקום לבטלה ע"י שאין שלד"ע גילתה התורה דיש שלד"ע ע"כ תורף דבריו אך הנה מה שהניח דבשליחות יד לא שייך ביטול המעשה לא מסתבר כלל דלמה לא שייך ביטול המעשה כמו גבי מעילה דאם בטל המעשה לא יצא לחולין ולא מעל המשלח כן גבי שליחות יד אם בטל המעשה הגבהה שהגביה השליח ע"מ לחסר ולא חיסרה הרי לא נפסק כלל מרשות הבעלים וקמו ברשות הבעלים לאונסים ואם קיים המעשה הרי הוא ברשות המשלח לענין אונסין ונהי דבזה שהניח בטביחה דהרי השור שחוט לפניך נימא דלא שייך כלל שם ביטול המעשה משא"כ בשליחות יד דשייך ממש ביטול המעשה כמו. במעילה אך יש להעמוד דבריו בשלח שליח ע"מ לגזול כולה והוציאה מן העולם דבזה וודאי לא שייך ביטול המעשה רק משמע דעיקר שליחות יד היא רק במגביה ע"מ לחסרה או בנטל רביעית יין דאי לגזול כולה הא קיי"ל בגניבה באמת אין שלד"ע אך י"ל דמ"מ שליחות יד הנאמר בשומר הוי בכל ענין הן בשולח יד בכולה הן במקצתה ואינו דומה לגניבה שגונב מבית בעלים דבזה אשלד"ע משא"כ בשומר הוי בכל ענין אף ששולח יד בכולה גילתה התורה דבזה יש שלד"ע ולפ"ז היוצא מכל הנ"ל דיש שני ענינים בשליחות יד דבשליחות במקצתה שייך ביטול המעשה ואז לא יתחייבו שניהם באונסין לא המשלח ולא השליח ולא נפיק כלל מרשות הבעלים לרשות השומר או לרשות השליח כגון המעשה השליח או דהגבי' כולה ע"מ לחסרה ולא חיסרה או בהגבי' מקצתה בטל א"כ לא יצא כלל מרשות הבעלים ובשליחות יד בכולה ע"מ לגזול כולה בזה לא שייך כלל ביטול המעשה כיון דאי אפשר למיהדר א"כ שפיר י"ל דכוונת הסמ"ע להקשות דמנ"ל בכל עניני שליחות יד אימא רק כששלח יד לגזול כולה דוקא דאז לא שייך ביטול המעשה בזה חייב המשלח וממילא פטור השליח ודלא כדעת הגאון אמ"ו של הש"ך רק דעכ"פ קשה בשליחות יד במקצתה מנ"ל אימא דנתבטלה המעשת וממילא שניהם פטורים וע"ז תירץ דבשליחות יד במקצתה איירי בלא ידע כו' ובזה נתחזק גם דברי הנ"ב הנ"ל דבשליחות יד בכל ענין אינו בטל המעשה דבשליחות יד בכולה לה שייך כלל ביטול המעשה ובשליחות יד. במקצתה אמרינן דבאמת בטל המעשה רק דאיירי דהשליח לא ידע דבאמת לא בטל המעשה כשהי' השליח שוגג או דאינו בר חיובא או באין לו לשלם דהוי סברות הסמ"ע דהוי כאינו בר חיובא ועכשיו נבוא לעיין במ"ש הנ"ב דבטביחה וודאי לא שייך ביטול המעשה: