אריה דבי עילאי (ש"ס) כט

דידע הגמ' דאיכא ב' כתובי' הבאים כאחד ולא הוי אמרינן סברת דדברי הרב כו' רק מסברא בעלמא וכבר כתבנו דהסברא אינה נותנת רק במקום דשייך לומר דסבור הי' שלא שמע אליו כו' לכך שפיר כתבו התוס' דהיכי דלא ידע השליח לא שייך סברא זו וכמו דנתנו לבכורות בנו דסבור שהוא שלו לא שייך סברא דדברי הרב כו' כן לפי סברא דהשתא דטעמא דדברי הרב כו' היינו דסבור שלא ישמע לו א"כ היכי דלא ידע לא שייך זה וע"ז תירצו שפיר דאיירי היכי דידע השליח שנזכר כו' א"כ בזה הסברא מבחוץ ג"כ נותנת אף דלא שייך דסבור שלא ישמע לו כיון דהמשלח הי' שוגג מ"מ כיון דהשליח הי' יודע שפיר הסברא מבחוץ דלא הי' לו להשליח לשמוע ולא הי' ראוי המשלח להתחייב כיון דהשליח הי' מזיד ועשה הדבר במזיד והנה כל זה למאי דאזלו התוס' לסברא דהשתא דלא אסיק אדעתי' מב' כתובים כו' משא"כ לפי מה דמסיק מב' כתובים א"כ מוכח דאף בשוגג אין שלד"ע ומוכח הסברא הנ"ל דאף בשוגג שייך הסברא דאנן ב"ד אומרי' להשליח דברי הרב כו' והי' לו להשליח לדקדק בכך ממילא נשאר במסקנא דאף דהיכי דהשליח שוגג מ"מ אשלד"ע ואינו דומה לבכורות בנו דהתם אין על השליח לדקדק כלל כיון דהי' סבור שהוא שלו א"כ במסקנא שפיר כתבו התוס' גבי מעילה לא ידע דבמסקנא קיימינן דאף בלא ידע שייך אין שלד"ע דס"ל לב"ה דהשליח חייב וב"ש מחייב המשלח ואמר ע"ז רבא דמודה ב"ש לזה נהנה כו' א"כ שפיר הקשו התוס' ממעילה אף דלא ידע השליח ומתורץ קו' מהרש"א על מהרש"ל:. על הסמ"ע סי' רצ"ב ס"ק ו' שתפס הב"ח והתוי"ט והש"ך ראיתי שכ' בס' קצות החשן ליישב דברי הסמ"ע עפ"י דברי המהרי"ט בקדושין דכ' על הרמב"ם דכ' בפ"ז מהל' מעילה הל' ב' דבכל התורה כולה אין שלד"ע אלא במעילה לבדה כו' דהוא משום דבשליחות יד מצינין לומר ג"כ דאין שלד"ע רק דהטעם דחייב משום דעכ"פ פשע במה שאמר לשליח לשלוח בו יד וכדדייק קרא דעל כל דבר פשע כו' יעו"ש. א"כ בזה מיושב דברי הסמ"ע דאמא פטור השליח כיון דלאו מטעם אין שלד"ע אתינן עלה רק מטעם פשיעה א"כ הי' לחייב השליח זה תורף דבריו ולפענ"ד נראה דאינו עולה כהוגן כלל ליישב דברי הסמ"ע דהנה אם נניח דלא כתירוץ הש"ך בשם הגאון אמ"ו דאף דגילתה התורה דהמשלח ג"כ חייב מ"מ י"ל דהשליח נ"כ חייב דאל"כ בלא"ה מיושבי' דברי הסמ"ע כדבר הגאון אמ"ו אלא ע"כ דנחזיק עתה דאין זה סברא כלל רק כיון דגילתה התורה דהמשלח חייב ממילא השליח פטור דלא מצינו דעל מעילה אחד יתחייבו שניהם (ומ"ש הש"ך הגע עצמך אם לא יהי' להמשלח לשלם ויהי' לשליח יגרע כח המפקיד כו' אינו מובן דודאי אם אינו יכול להשתלם מהמשלח חייב השליח כמו במעילה דיש שלד"ע וחייב המשלח ואפ"ה אם ניזכר המשלח דפטור ולא נזכר השליח אז השליח חייב וכמו"ש התוס' ד"ה אמאי מעל נימא אין שלד"ע כו') א"כ לפי הנחה זאת לא מתורץ דברי הסמ"ע בדברי מהרי"ט הנ"ל דהנה ע"כ צריך מהרי"ט הנ"ל להודות דלאו מטעם פשיעה לבד מחויב דא"כ תיקשי הא בנאנס אח"כ קיי"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס אם אין האונס בא מכח הפשיעה פטור וכאן חייב ומה גם דהרי בשליחות יד אף שהגבי' חביות ע"מ ליטול ממנה רביעית יין הוי שליחות יד וזה לא שייך מטעם פשיעה כיון דלא. פשע על כל החביות רק על רביעית יין שציוה לשלוחו ליטלו א"כ לא שייך זה מחמת פשיעה ומה גם דהלא מטעם פשיעה חייב לשלם כשעת הפשיעה כמו"ש הש"ך לקמן סי' רצ"ה ס"ק ו' ומטעם שליחות יד חייב לשלם כשעת הגזילה (ודוחק לומר דהכא באמת כך הוא דדוקא משלם כשעת הפשיעה דמטעם פשיעה מחייבינן לי' דהוא דוחק ועוד דא"כ לפ"ז הדרה קו' המהרי"ט לדוכתי' דא"כ מאי קאמר הו"ל שני כתובים ומה שתירץ דהכי קא קשיא להו דל"ל לחייב מטעם פשיעה תיפוק לי' דמחויב מטעם שליחות יד כיון דבכל התורה ילפינן דיש שלד"ע י"ל דאי מטעם פשיעה מחויב לשלם כשעת הפשיעה ואי מטעם שליחות יד יתחייב לשלם כשעת הגזילה) אלא ע"כ דכוונת מהרי"ט אינו דכאן אינו גזירת הכתוב כלל דיש שלד"ע רק דכאן חייב מטעם פשיעה דז"א מכל הלין טעמא דבררנו אלא דכוונת מהרי"ט דודאי צריכין לומר דגזירת הכתוב הוא דלתחייב כאן על מעשה השליח רק די"ל דגזירת הכתוב לא הי' דכאן יש שליח לד"ע רק דגזירות הכתוב הי' כאן דיתחייב ע"ז המשלח מטעם פשיעה א"כ עכ"פ כוין דסוף כל סוף הוא הגזירות הכתוב שיתחייב כאן מטעם פשיעה א"כ נהי דניחא ליישב בזה דברי הרמב"ם דכ' דבכל התורה כולה אין שליח לד"ע דרצונו לומר דאף דמצינו בשליחות יד אינו מטעם יש שלד"ע רק מטעם פשיעות המשלח אבל ליישב דברי הסמ"ע אין מקום כלל כיון דסוף סוף גזרה התורה בכאן דהמשלח יתחייב על מעשה השליח מכח גזירת הכתוב' א"כ הרי אמרינן דכיון שגזרה התורה שיתחייב המשלח ממילא השליח פטור דאף דאין שליח לד"ע היינו היכי דהמשלח פטור לא כן כשהמשלח מתחייב ואם לומר דהגזירות הכתוב לא הי' רק על שהמשלח יתחייב ולא שהשליח יפטור א"כ לא צריכין להקדמת המרי"ט רק מיושב ממילא כמו"ש הגאון אדמ"ו די"ל דגזרה"כ הוא רק על חיוב המשלח ולא על פטור השליח ואם נימא דאין זה סברא רק כיון דגה"כ על חיוב המשלח ממילא פטיר השליח א"כ גם אם נימא מטעם פשיעה ג"כ י"ל כיון דגזה"כ על חיוב המשלח ממילא פטור השליח כיון דאף לטעמא דפשיעה ע"כ אינו מצד הסברא לומר דהסברא נותנת שהמשלח ג"כ יתחייב אבל לא לפטור השליח דכבר כתבנו דע"כ אף אי מטעם פשיעה ע"כ ג"כ הוא גזה"כ כמו"ש לעיל א"כ כיון דגזה"כ דהמשלח יתחייב ממילא השליח פטור סוף דבר שדברי מהרי"ט הנ"ל אינם מעלים ארוכה כלל לדברי הסמ"ע זולת דברי הגאון אביו של הש"ך אך אפשר חילוק מה יש מ"מ לפתוח פתח כמחט סדקית דעל דברי מהרי"ט יתיישב יותר דברי אביו של הש"ך ז"ל דעל דברי אבי הש"ך בעצמו יש לפקפק ולומר כיון דבהא דבכל התורה כולה אין שליח לד"ע נכלל פטור המשלח וחיובו של השליח א"כ נימא כיון דכאן גילתה התורה גבי שליחות יד דיש שלד"ע ממילא דחייב המשלח ופטור השליח כיון דיש שלד"ע א"כ איזה הו"א דנימא שלד"ע דחייב המשלח וחייב אף השליח וכיון דגילתה תורה דיש שלד"ע דהמשלח חייב על מעשה השליח כאילו עשאו בעצמו א"כ למה נימא דהשליח ג"כ מתחייב וצ"ל לדעת אבי הש"ך דמ"מ כיון דהוא גזה"כ י"ל דלא חידשה התורה רק לחייב המשלח ג"כ ולא ליפטור את השליח אך דמ"מ הוא דוחק דמסברא י"ל כיון דגילתה התורה דבנידון זה יש שלד"ע ממילא חייב המשלח ופטור השליח משא"כ לפי דברי מהרי"ט הנ"ל שפיר אינו צריך לדחוק כ"כ דנימא דלא גילתה התורה כאן כלל דיש שלד"ע רק דהמשלח חייב מצד פשיעות ונהי דג"כ עכצ"ל דהוא גזה"כ דמצד פשיעה לבד א"א לחייב כמו שכתבנו דאין האונס מחמת הפשיעה כו' ועוד טעמי' אבל עכ"פ ניחא יותר על הסברא דהשליח ג"כ יתחייב ולא חייבתה התורה למשלח דחייב ג"כ לשלם מצד פשיעה רק היכא דשליח לאו בר חיובא או שאין לו לשלם או שלא ידע אך הנה י"ל קצת דאפי' לדעת מהרי"ט הנ"ל צ"ל או דלא כדעת הסמ"ע הנ"ל דהשליח ג"כ חייב רק כיון דהמשלח חייב ממילא דהשליח פטור או דס"ל כסברת אביו של הש"ך וכמו שאבאר דהנה במעילה ע"כ המשלח חייב והשליח פטור דהא אין מועל אחר מועל אף דבנזכר המשלח השליח חייב היינו משים דהמשלח פטור א"כ חזינן הא בלא נזכרו שניהם המשלח חייב והשליח פטור והנה לפי דברי מהרי"ט הנ"ל אינו כן בשליחות יד רק דשניהם חייבים מדכתיב על דבר פשע גילתה רק התורה דיהי' חיוב ג"כ אצל המשלח ולא לפטור השליח א"כ לפ"ז קשה קו' מהרי"ט א"כ מאי קאמר הו"ל מעילה ושליחות יד שני כתובי' הבאי' כאחד תיפוק לי' דאיצטרך שליחות יד מטעם פשיעה וא"ל כדברי מהר"ט הנ"ל דאי ילפינן כל התורה כולה ממעילה א"כ קשה ל"ל גבי שליחות יד תיפוק לי' דנילמד במכ"ש ואמת דכן מבואר בגמ' קדושין דף ל"ד ע"ב דאף אי רק אחד מהשני כתובי' מיותר ג"כ הו"ל דין שני כתובי' הבאי' כאחד אך מ"מ י"ל דז"א דאי הוי ילפינן ממעילה כמו דילפינן כל התורה הוי פטרינן להשליח וכאן רצתה התירה לחייב שניהם ולכך כתבה התורה על כל דבר פשע כדי לחייב שניהם