אריה דבי עילאי (ש"ס) כח

דידע שודאי ישמע לו ויעבור עבירה זו או בעשה מעשה ששכר לעידי שקר דודאי ידע משום חימוד ממון יעברו על דברי הרב אך במזיד השליח ולא שכרו המשלח להשליח רק אמר לו לעבור עבירה בזה י"ל דאין המשלח כלל חייב אפי' בדיני שמים די"ל דסבור הי' שלא ישמע לו א"כ למה לנו לחייבו בדיני שמים דהסית לחבירו לעבור עבירה כיון דסבור דלא יהני מעשיו דודאי חבירו לא ישמע לו לעבור עבירה א"כ כיון דלא יהני מעשיו מה חטא באמירה זו ואף דחבירו עבר לאח"כ העבירה אבל מ"מ אין ע"ז עונש אפי' בידי שמים משא"כ היכי דהשליח שוגג דידע המשלח דישמע לו השליח ולא שייך דסבור שלא ישמע לו רק דאנן ב"ד מחייבים מ"מ רק להשליח מטעם דלא הי' לך לעבור ע"ד הרב אבל בזה עכ"פ המשלח חייב בדיני שמים א"כ שפיר פריך הגמ' בקידושין בדיני שמים מאי טעמא דת"ק כיון דאיירי בגוונא דיואב דיואב הי' שוגג דלא דריש אכין ורקין כמ"ש מהרש"ל הביאו הש"ך בסי' שמ"ח דיואב הי' שוגג א"כ שפיר כיון דיואב הי' שוגג לא שייך טעם דסביר שלא ישמע לו רק אידך טעם דהי' לו ליואב לשמוע לדברי הרב כו' בזה שפיר חייב עכ"פ בדיני שמים (ועוד י"ל קצת דהתם ביואב אף יואב לא הרגו בידים רק נתנוהו לחוזק המלחמה לצד החומה כמבואר בפסוק וכן ציוהו דוד המלך ע"ה בעצמו א"כ יואב לא הרגו בידים והגרם לזה הי' רק דוד שציוהו להעמידו לצד החומה כו' וניכה ומת כו' כמבואר בפסוק א"כ אפשר בגוונא דיואב פריך שפיר מ"ט דת"ק למפטר המשלח בדיני שמים כיון דעיקר החיוב רק מצד גרמא והגורם הי' דוד המלך ע"ה) א"כ לפ"ז מתורץ על דברי התוס' וקידושין וגם קו' הש"ך מהנחש לק"מ דהא הנחש הי' יכול לטעון דסבור' שלא ישמע לו ובכזה פטורין אף מדיני שמים כיון דיכול המסית לומר סבור הייתי שלא יהי' נעשית העבירה כלל ועפ"י דברינו הנ"ל נ"ל ליישב קו' מהרש"א על מהרש"ל לקמן בתוס' ד"ה שלא מצינו בכל התורה כולה כו' ובאמת קושי' מהרש"א הוא על מהרש"ל דגריס בדברי התוס' דלא ידע השליח א"כ כיון דקיימינן עתה אליבא דשמאי הזקן ושמאי הזקן ע"כ איירי בידע דאי בלא ידע אף ב"ה מודו וכדברי תוס' הנ"ל א"כ ע"כ חידוש דנקיט רבא דלא אמרינן זה נהנה וזה מתחייב היינו בידע השליח א"כ מה מקשו התוס' ממעילה דהתם לא ידע השליח ואימא דרבא קאמר זה דלא מצינו זה נהנה וזה מתחייב היכי דשייך דברי הרב כו' זה נראה כוונת מהרש"א ודלא כהפ"י דכ' דדברי מהרש"א נפלאו ממנו דרבא קאמר כן מסברא פשוטה אליבא דכ"ע אמת דזה סברא פשוטה אליבא דכ"ע מ"מ הלא רבא קאמר כן אליבא דב"ש וב"ש איירי היכי דידע דשייך דברי הרב כו' מ"מ לא סבירא לי' סברא זו דדברי הרב א"כ ע"ז קאמר שפיר רבא דמודה ב"ש באומר לשלוחו כו' דזה נהנה כו' לא אמרינן היכי דשייך דברי הרב כו' משא"כ היכי דלא שייך דברי הרב כגון בלא ידע א"כ קושי' מהרש"א נכונה ועוד דע"כ צ"ל כן דרבא מיירי בידע דאי מיירי בלא ידע תיקשו למה אמר את"ל ס"ל לב"ש שני כתובי' כו' תיפוק לי' דאף לב"ה שייך דין זה היכי דלא ידע השליח אלא ע"כ דרבא מיירי היכי דידע השליח משא"כ בלא ידע השליח דלא שייך כלל דברי הרב כו' שפיר י"ל אף דזה נהנה דאל"כ רק אף דלא ידע ג"כ לא אמרינן זה נהנה כו' הדרה קושייתינו הנ"ל לדוכתי' למה לא קאמר רבא אליבא דב"ה ובלא ידע אלא ע"כ דרבא לא מיירי רק היכי דשייך דברי הרב כו' משא"כ בלא ידע א"כ מה מקשו התוס' ממעילה א"כ שפיר נתחזקה קו' מהרש"א הנ"ל אך מה שמקשה עוד המהרש"א דל"ל לתוס' למינקט כלל לא ידע השליח תיפוק לי' דאפי' ידע השליח ע"כ מתחייב המשלח על מעשה השליח א"כ הוי זה נהנה כו' שפיר כ' הפ"י דלק"מ וכן אמרתי מדעתי' דנפשי רק קצת בדרך אחר ממ"ש הפ"י די"ל דרבא קאמר זה נהנה כו' דוקא היכי דהי' להשליח להתחייב ולהמשלח דאינו חייב המשלח רק השליח כיון דנהנה משא"כ במעילה היכי דידע השליח דאין השליח חייב כיון דהי' מזיד א"כ אין מקום להשליח להתחייב ע"ז שפיר י"ל דהמשלח חייב דלמה יגרע חיוב המשלח בשביל שנהנה השליח דהא בזה נהנה כו' שייך דאף דבמקום אחר פטור השליח והמשלח חייב מ"מ כשנהנה השליח י"ל מסברא דהשליח חייב על הנאתו משא"כ היכי דהשליח בלא"ה לא מתחייב והמשלח חייב על מעשה השליח למה יפטור המשלח כשנהנה השליח (ואפשר קצת דקו' הפ"י על קו' המהרש"א דכתב עליו דבריו נפלאים ממני כו' כמו"ש הוא מכח זה דאם נימא כמו"ש דרבא איירי דוקא היכי דשייך דברי הרב כו' אז לא אמרינן זה נהנה כו' א"כ תיקשי על קו' המהרש"א הלז דהקשה למה כתבו התוס' דלא ידע השליח תיפוק לי' אף בידע השליח מ"מ עכ"פ המשלח חייב על הנאות השליח וזה נהנה כו' דהא על חיוב ופטור של המשלח היכי דהשליח בין כך ובין כך פטור לא שייך טעמא דדברי הרב כו' אלא ע"כ דס"ל לירא דלא אמרינן זה נהנה כו' אף היכי דלא שייך דברי הרב כו' כגון לענין חיוב המשלח היכי דהשליח פטור א"כ קשה אדברי מהרש"א מדידי' אדידי' דממ"נ קושיא אחת אין לה מקום אך אפשר דס"ל להמרש"א דאף לענין חיוב המשלח ג"כ שייך דברי הרב כו' כיון דידע השליח לא הי' לו לשמוע לו וכן מוכרח לפי מה שתירצו התוס' דמעילה איירי דנזכר השליח א"כ הא דקאמר במעילה דברי הרב כו' אינו רק לענין דהמשלח יפטור אבל השליח בלא"ה פטור כיון דנזכר) אך לפי הנ"ל יש ליישב קו' מהרש"א על מהרש"ל דגריס ולא ידע השליח א"כ קשה הא ב"ש פליגי אדב"ה רק בידע כו' כנ"ל די"ל כך דבאמת מודו התוס' דבמסקנא שייך אף בדלא ידע השליח ג"כ דברי הרב כו' וס"ל לב"ה דאף בלא ידע השליח ג"כ אין שליח לד"ע דהנה לכאורה ק"ל על התוס' דהוכיחו דבלא ידע לא שייך דברי הרב כו' מהא דנתנו לבכורות בנו כו' דמה ראי' הוא זה בשלמא גבי הא דנתנו לבכורות בנו שייך שפיר דלא שייך שם דברי הרב כו' כיון דהכהן סבור שהוא שלו ומה דקדוק שייך בזה דהא המשלח חייב על הגניבה שלו דגנב במזיד א"כ מה מקום לחייב הכהן כיון דסבור ששלו משא"כ גבי חיוב דבר עבירה דע"כ הא דמחייבינן שוגג אף דאונס באמת פטור משום דשוגג קרוב למזיד כו' וע"כ היינו דהי' לו לדקדק שלא יבוא לידי שוגג א"כ שייך שפיר דברי הרב ודברי התלמוד כו' דהי' לו להשליח לדקדק שלא יבוא לדבר עבירה ואף דציוהו המשלח הי' לו לחוש ולדקדק שלא לעבור על דברי הרב והנה סברא זו רמוזה בש"ך סי' שמ"ח ס"ק ו' אך אינו מבואר בדבריו חילוק זה בין דבר עבירה להא דנתנו לבכורות בנו ומטעם זה כ' לפרש הא דנתנו לבכורות בנו באופנים שונים ותמי' לי עליו דלפענ"ד נראה דבנתנו לבכורות בנו ודאי לא שייך כלל דהי' להשליח לדקדק כיון דסבור דהוא נותן לו משלו והמשלח הי' מזיד משא"כ בדבר עבירה דודאי שייך דלמה נחייב להמשלח אף דהי' שוגג מטעם דהי' לי לדקדק לכך הוי קרוב למזיד ולמה לא נחייב את השליח דהי' לו לדקדק לכן נ"ל לומר כך דהנה כ' עוד הש"ך בסי' שמ"ח הנ"ל דאחר דיליף מב' כתובים הבאי' כא' ואין מלמדין שוב לא אמרינן טעמי' דדברי הרב כו' רק דנימא דגזירות הכתוב היא כיון דמוכח משני כתובי' כי' אך באמת היא דוחק לומר דגזירות הכתוב לכן י"ל לכלול שני הטעמים כאחד ולומר כך דהנה כבר כתבנו דיש שני סברות בטעמי' דדברי הרב כו' הא' דסבר המשלח שלא ישמע לו שנית דאנן ב"ד אמרינן להשליח דלא הי' לו לשמוע אליו א"כ לפי"ז י"ל אחר דמוכח משני כתובי' הבאי' כא' כו' מוכח כטעם שני בדברי הרב דאנן אמרינן לי' להשליח שלא הי' לו לשמוע אליו כיון דמוכח כן ויב' כתובי' א"כ מוכח דאף בשוגג אין שלד"ע ובשוגג דלא ידע השליח לא שייך טעמא דסבור שלא ישמע אליו כנ"ל אלא ע"כ מוכח כטעם זה דבדבר עבירה אמרינן אנן ב"ד להשליח דלא הי' לך לשמוע א"כ זה שייך אף בשוגג השליח ולא ידע והנה כ"ז אחר דיש לנו ב"כ דמוכח דאין שלד"ע וגזירות הכתוב כמו"ש הש"ך לא מסתבר אבל קודם דידענו מב"כ והוי אמרינן רק מסברא דדברי הרב כו' י"ל דהסברא אינה נותנת רק במקום דשייך לומר דסבור שלא ישמע אליו דהיא סברא נכונה ודכתבנו לעיל דמטעם זה פטור אפילו בדיני שמים א"כ לפ"ז י"ל דהתוס' דהקשו על פירכת הגמ' ממעילה דקאי קידם