אריה דבי עילאי (ש"ס) כו

בפחות משתות מ"מ י"ל דר"נ לא פסק כחכמים רק בשתות דוקא וטעם לזה י"ל כך דהנה לכאורה מה שייך כח ב"ד יפה היכא דטעו למה יהי' כח ב"ד יפה בזה אף לטעות ומה חילוק יש בין דטעו באיזה דין היכא דטעו בדבר משנה או דטעו בשומא. אך על פחות משתות כיון דלכך הוי במקח וממכר שא"צ אפי' להחזיר אונאה דפרש"י בד"ה כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפי' פחות משתות חוזר שאין זה כשאר אונאות דקיי"ל בהזהב כו' דהתם א"א לצמצם הדמים כו' א"כ בפחות משתות דא"א לצמצם והוי טעות בדבר שהדעת טועה שייך שפיר לומר בזה מה כח ב"ד יפה כיון דדרך לטעות בכך משא"כ בשתות דאין הדעת טועה בכך ולפ"ז אפשר ליישב קצת קו' המהרש"א דמקשה על התוס' דאם נימא דחכמים מודים בפחות משתות א"כ תיקשי אדשמואל יוע"ש ולפי הנ"ל י"ל דאף דחכמי' לא מודו כלל בפחות משתות מ"מ י"ל דר"נ לא פסק כחכמים רק דוקא בשתות דאין הדעת טועה בכך ולא שייך מה כח ב"ד יפה משא"כ בפחות משתות דהוא בכדי שהדעת טועה דשייך מה כח ב"ד יפה וצ"ע בכל הנ"ל. והנה יש ליתן טעם על סברת הרמב"ם דב"ד ששמו בנכסי הלוקח חוץ טעמו של המ"מ ולומר כך דהיכי שייך לומר דכל פחות משתות הוי מחילה היינו דוקא מלוקח למוכר או ממוכר ללוקח או מנכסי הלוה או מנכסי היתומים דאין להם על מי לחזור משא"כ מהלוקח דהלוקח חוזר אח"כ על נכסי הלוה או על נכסי היתומים או משועבדים לפי מה דקיי"ל אחריות ט"ס א"כ לא שייך גבי לוקח כלל ויתר בפחות משתות ואפי' בכ"ש כיון דהלוקח אינו מותר כלל רק דחוזר וגובה מנכסי המוכר כשימצא ועכשיו דהב"ד טעו בכ"ש יש ללוקח היזק עפ"י מ"ש הש"ך בסי' קט"ז ס"ק ג' כשיטת הרב המגיד דאם הוזלה אינו גובה כפי דמים שנתן רק כפי ששוה עתה א"כ יש ללוקח היזק מה ששמו את הקרקע בפחות מדמי שווי'. ובזה לא שייך דמחיל הלוקח דדוקא ביתומים שאין להם על מי לחזור או הלוה שגובי' ממנו או במקח וממכר מהלוקח למוכר או ממוכר ללוקח שייך דאין אדם יכול לצמצם ומחיל פחות משתות משא"כ בלוקח דאינו מוחל כלל וכלל רק דחוזר על נכסי המוכר שלו. (אך אפשר דהא דאמרינן דאין אדם יכול לדקדק כו' ומחיל פחות משתות היינו משום כיון דאין אדם יכול לצמצם כו' א"כ יש לפעמים אונאה מצד המוכר ולפעמים מצד הלוקח א"כ י"ל כעין הא דאמרינן אגב דבעי למיקני' כו' דלכך כל אחד מוחל דהוא ספק שמא לא נתאנה כלל ואז אם יש איזה אונאה שמא נתאנה חבירו ולא הוא א"כ לפי סברא זאת אף כששמו לטורף בנכסי לוקח ג"כ שייך סברא זו דהא אם יטעו ביוקר דהיינו ששמו אותו יותר מכדי שווי' ירויח הלוקח לפי המבואר בסי' קט"ז הנ"ל דהיוקר הוא ודאי של לוקח א"כ אגב דבעי למיקני' אי יהי' לטובתו כו' כיון דא"א לצמצם שיוו המקח כו'. אך אפשר דגם זה לא שייך בלוקח כיון דאם נתאנה הלוקח יש ללוקח הפסד גמור כאשר כתבנו לדעת המ"מ הנ"ל שהסכי' עמו הש"ך בסי' קט"ז הנ"ל. ואם נתאנה הב"ח דהיינו ששמו את השדה ביותר מכדי שווי' אף דהלוקח מייתר מ"מ אינו מייתר כל כך כיון דהיוקר אינו יכול לגבות ממשועבדים וכדכתיב הש"ך להדיא בסי' קט"ז הנ"ל ס"ק ב' יעו"ש. אך לשיטות הטור והמחבר בסי' קט"ז דלא ס"ל כהמ"מ בהוזלה שאכתוב לקמן לא שייך סתירה זו. אך מ"מ גוף הסברא לומר הטעם דלכך מחיל משום דרוצה בתקנתי שלפעמים יתאנה חבירו הוא דבר בדוי מהלב דהפשוטו הוא רק משום דאין דרך לצמצם מחיל כו' משא"כ בלקוחות דלא מחיל כלל רק יחזור אחר נכסי הלוה המוכר שלו) וגם לשיטות הטור והמחבר שבסי' קט"ז הנ"ל דלא ס"ל כהמ"מ בהוזלה רק דאף בהוזלה כותבין לו טרפא כפי שנתן עבורה א"כ אין ללוקח שום היזק כיון דלוקח בחזרה כל המעות שנתן עבורה י"ל דיש למצוא איזה מציאות אחרת דיש ללוקח היזק כגון דנתן עבורה ת"ק זהו' ועמדה באלף ואם לא היו טועין הב"ד בשומא רק היו שמין אותה כמו ששוה באמת שהיא אלף זהו' היו כותבין ללוקח טירפא באלף דהא בהוקרה גובה הלוקח כמו ששוה עכשיו ועכשיו ששמו הב"ד בפחות מאלף זהו' יטעו בכ"ש א"כ הרי יש ללוקח היזק וכבר כתבנו דבלוקח לא שייך דמחיל על פחות משתות דבלוקח לא שייך זה כיון דהא חוזר וגובה מנכסי הלוה כמ"ש לעיל ואף דלא כתבנו טעם רק דנתאנה לוקח ולא בנתאנה הטורף כבר כ' המ"מ בזה דכל היכי דבאיזה צד הדין שבטל מקח מחמת איזה טעם כן הדין בצד השני אף דלא שייך גבי' שום טעם דאין סברא דרק בצד אחד ליבטל מקח ובצד השני לא יוע"ש רק זאת' יש להשיב על דברי הנ"ל דא"כ לפי דברי לא שייך דינו דהרמב"ם הנ"ל רק בב"ד ששמו לטורף בנכסי לוקח הא בנכסי מקבל מתנה דאין לו על מי לחזור הי' בפחות משתות אינו בטל מקח ומסתימות לשון הרמב"ם לא משמע כך אך מ"מ צ"ע. עוד י"ל קצת בטעמי' דהרמב"ם הנ"ל דב"ד ששמו לטורף בנכסי לוקח דאף בטעות כל שהוא בטל דהנה הא דשתות מחזיר אונאה ופחות משתות לא אינו תלוי רק לפי המקח למשל אם יש כמה שותפי' שקנו מקח אחד ונתאנו שתות או יותר משתות והשותפים ההם עומדי' תיכף לחלק ביניהם למה לא נימא דכל אחד על חלקו מגיע רק פחות משתות לא אמרינן כך רק אמרינן כיון דזה המקח נתאנה בשתות או ביותר ועיין בסי' רכ"ז סעיף ג' דפעמים אזלינן בתר שתות המקח ולפעמים בתר שתות הדמים ועיין במ"ש הסמ"ע שם אבל בתר הלוקחי' אם הם רבים ודאי לא אזלינן א"כ עכ"פ אם יש על מקח זה אונאות שתות אף דרבים הם מתחלקי' בשתות זה ומגיע לכל א' פחות משתות מ"מ כיון דמקח זה יש בו אונאות שתות מחזיר אונאה או ביתר לבטל מקח א"כ לפי זה י"ל בנידן דידן דאף בפחות משתות שטעו ב"ד לגבות מנכסי לוקח לנכסי טורף הוי כיתר משתות עד"מ בעל חוב שהי' חובו תת"ק זהו' ונתנו לו הב"ד קרקע השוה אלף זהו' בעד תת"ק תו' לפי שהם שמו את הקרקע רק בתת"ק זהו' ונתאנה לוקח מ"מ לדעת הטור והמחבר בסי' קט"ז דלוקח שנתן אלף זה' והוזלה מ"מ כותבין לו טירפא באלף א"כ הרי נתאנה לוקח שהוציאו מתחת ידו קרקע השוה אלף בתת"ק וג"כ הרי נתאנה הלוה דהא הלוקח נתן באמת עבורה אלף א"כ כשיכתבו לו הב"ד טירפא באלף ויגבה הלוקח מנכסי הלוה בסך אלף זה' ואילו לא היו טועי' הב"ד והיו שמים כפי השומא האמיתות לא הי' הקרקע של לוקח יוצא כולה מתחת ידו רק על סך תת"ק כיון דהבע"ח אין חובו אלא בתת"ק והי' נשאר ללוקח קרקע בסך מאה זה' ולא הי' גובה מנכסי הלוה רק תת"ק זה' א"כ הרי נתאנה הלוקח וגם נתאנה הלוה א"כ המאה זה' הוו כמאתים זה' והוי שתות ועוד יותר וא"ל א"כ למה אף בנתאנה הבע"ח בטל מקח י"ל דכבר כתבנו בשם המ"מ דכל שנתאנה לוקח חוזר ממילא אף דנתאנה בע"ח ג"כ חוזר ובנתאנה לוקח יש שפיר טעם שיחזור כיון דהפחות משתות עולה לשתות ויותר (וגם י"ל דהלוקח שיחזור ויגבה מנכסי הלוה קרקעות ואין באפשר לצמצם בשיווי המקח א"כ ג"כ יהי' אפשר טעות על פחות מהשתות א"כ עולה הפחות משתות לשתות וגם יש לומר אף זולת זה דהפחות משתות עולה לשתות מ"מ י"ל דלא שייך דמחיל אונאתי' רק במי שהקרקע יוצא מתחת ידו אבל גבי הלוה דיחזיר יותר מכפי מה שמגיע אף אם ישלם מעות ג"כ לא שייך דמחיל כו') ואף לדעת הה"מ והש"ך בסי' קט"ז ס"ק ג' דחולקי' על הטור והמחבר מ"מ י"ל בכגון זה להיפך באם נתאנה הבע"ח ושמו לו הב"ד קרקע השוה תת"ק באלף וחובו באלף והלוקח אף שלא נתן רק תת"ק מ"מ כותבין לו טירפא באלף א"כ הרי נתאנה הבע"ח וגם נתאנה הלוה א"כ גם הפחות משתות עולה לשתות ויותר כן י"ל קצת בדעת הרמב"ם הנ"ל אך דמ"מ אינו מספיק כיון דהרמב"ם כתב אף בכל שהוא חוזר ולפי דברינו הנ"ל עכ"פ בטעו כל שהוא או בטעו בפחות מחלק י"ב עכ"פ דאף בין שניהם לא יעלו לשתות אזי מהראוי עכ"פ שלא לבטל מקח וצ"ע בכל הנ"ל. אך לפי הנ"ל יש ליישב קצת קו' התוס' לקמן ד"ה הנ"ל בקונטרס הא דאמרן יותר משתות כו' דהקשו שם על פירש"י וע"ק דלפי' הקונטרס גרס מעיקרא יתר משתות במלת' ומייתי ראי' ממשנה דשום הדיינין כו' ואמאי מייתי ראי' מינה הא משנה זו לא איירי כלל ביותר משתות כו' וא"כ לא יהי' דומה בדומה כו' וכפי הנראה מדקדוק לשון התוס' דעיקר קושייתם כמ"ש מהרש"א שם דנהי די"ל דרשב"ג