אריה דבי עילאי (ש"ס) כה

לאכוחי שליחות כיון דע"כ בקטנים מטעם זכיה א"כ י"ל אף על הגדולים טעמא דזכיה והאיך מוכח שליחות דאפשר דזכיה עדיף משליחות (ואפשר דאיירי בקטני קטנים דהיינו יונקי שדים ואח"כ פריך ותסברא מקטנים בני דעת כמו הפעוטות דמקחן מקח כו') ואח"כ קאמר דאפי' טעם דזכיה ליכא לפרושי דקשה קטנים דשייך לגבייהו איכא דניחא לי' בהר כו' דלא נימא כדברי הר"ן דקטן מידי ממשא כו' ועכצ"ל לדידהו לא מהני רק טעמא דהעמדת אפטרופסין אך אמנם גוף דברי הש"ך שבנקודת הכסף הנ"ל לחלק בין היכי דהחוב נמשך תיכף ובין היכי שהחוב נמשך לאח"ז אינו מובן לי דלמה אינו מחלק כך דביותר יש לומר ולחלק דכשהזכות והחובה נמשכים מצד אחד בזה לא שייך זכין לאדם כדברי הגמ' כיון דאיכא דניחא לי' כו' הוי זכות מצר הזכיה וחוב מצד אחר באותו דבר עצמו משא"כ גבי פרוזבל דהדבר דהוא לזכות להקנות לו קרקע לא תשתנה לחוב בשום אופן רק דנמשך מזה איזה דבר אחר איזה חובה דבלא זה לא הי' יכול לגבות דהי' משמע בזה שייך סברת הר"ן אף דנמשך מהזכות חוב מ"מ שייך זכין כו' וא"א באמת להעמיס כן בדברי הש"ך דא"כ לא השיג כלל על הט"ז כיון דלענין הקנאה לענין סאה בסאה הוי ממש כמו בפרוזבל דנמשך מחמת איזה סיבה אחרת להזיק לו מחמת זכות זה אבל סברות הש"ך לחלק אם החוב בא תיכף ומיד או שבא לאח"ז זה אינו מובן לענ"ד וקצת כזה הסברא שכתבתי מרומז בש"ך ח"מ סי' ק"ה ס"ק ה' יוע"ש וצ"ע. מה שהקשה הר"ן ושאר מפורשים על הא דקאמר בגמ' ותסברא משום שליחות והא קטנים כו' אלא כו' זכין כו' תיפוק לי' דהא קיי"ל בב"מ דף ע"א דזכיה מטעם שליחות וכל דלית לי' שליחות לי' לי' אף זכיה מדאורייתא יוע"ש וכבר הובא קושי' זו לעיל הנה יש לעיין בתוס' קידושין דף י"ט ע"א ד"ה אומר אדם דהיכי דדעת אחרת מקנה יש לקטן זכיה מדאורייתא וצ"ע ועיי"ש בתוס' כתובות דף י"א ד"ה מטבילין

רש"י ד"ה והא הוי נמי קטנים כו' והלא אין שליחות לקטן כו' דגבי ושלח ושלחה כו' א"ל דילמא באמת כתבה התורה ונשיא אחד להורות אף לקטנים. אך די"ל דז"א דכיון דכתיב בגירושין למעט קטן ע"כ צ"ל דכאן הטעם משום זכיה ולא דכאן ממעט קטן משליחות וכאן מרבה קטן לשליחות ועוד כיון דשיטת הגמ' קאי אמה דפריך על רב ל"ל ונשיא אחד תיפוק לי' שליחות מהכא כו' ע"ז קאמר שפיר ותסברא והא קטנים כו' וא"ל דבאמת מרבה אף קטנים לשליחות א"כ בלא"ה ל"ק ל"ל ונשיא אחד תיפוק ליה מהכא אך יש לראות על רש"י דכ' מאיש בגירושין ממעטינן קטן דתיקשי לסברת התוס' לעיל דיש למיפרך דהיכי דישנו בע"כ מהראוי יותר שלא לעשות שליח כו' ולכך י"ל דדוקא בחטאת דליתא בע"כ יכולים לעשות שליח כמ"ש התוס' לעיל לפי גרסת המהרש"א א"כ יש למיפרך מה לגירושין שאין קטן בכלל שליחות משום דאיתא בע"כ וא"ל דגירושין דידה לית' בע"כ מדידי' י"ל דכבר תפסנו לעיל כמה פעמים גירושין לאיתא בע"כ לפי שיכול לגרשה בע"כ גם יש לראות דאיך אפשר למעט קטן משליחות דגרושין תיפוק לי' דאיך מצינו אשה לקטן כמו דאמרו בקידושין דף י"ט ואפשר דלפירש"י שם בקידושין מצינו אשה לקטן וכדמוקי התם כגון ביבם בן ט' כו' משא"כ לפי' התוס' דהתם ד"ה ומדאורייתא חזי' לי' נסתר זה ואפי' די"ל דרש"י לשיטתי' בקידושין הנ"ל מ"מ תיקשי לשיטת התוס' מנ"ל למעט קטן משליחות אך אפשר דס"ל להתוס' כמ"ש המשנה למלך פ"י מהל' גירושין הל' ג' בשם הר"י ברזולי דקטן שקידש לו אביו אשה דיש בהם חשש קידושי תורה כו' יע"ש. אך נראה דז"א דזה ע"כ למ"ד זכיה לאו מטעם שליחות וקטן אף דלית לי' שליחות א"ל זכיה א"כ תיקשי עכ"פ לפמ"ש התוס' בכתובות דף י"א מתחלה דזכיה מטעם שליחות וכל דלית לי' שליחות נ"ל זכיה א"כ א"א כלל קדושין בקטן א"כ תיקשי מנ"ל למיעטא מזכיה ושליחות דא"ל מאיש דכתיב גבי גירושין דקשה האיך מצינו אשה לקטן וגם דיש להקשות בין לפמ"ש לדעת רש"י קדושין דף י"ט דיש אשה לקטן כגון ביבם בר ט' כו' ובין לשיטות התוס' דכתבנו דס"ל כר"י ברזולי מ"מ תיקשי קו' המ"ל פ"ק מהל' גירושין הל' ג' הנ"ל דתיפוק לי' דאף בלא שליחות אין קטן יכול לגרש אפי' בעצמו כמו שאין יכול לקדש דאפשר לומר כמ"ש המ"ל במקדש שיחולו הקידושין כשיגדיל וכך מגרש באופן זה. ובאמת לפי הנראה דכל הפלפול שמפלפל המ"ל פ"י מהל' גירושין הנ"ל על הטור שם הי' לו לפלפל על דברי רש"י כאן ותמה אני שלא הביא דברי רש"י כלל. ואפשר דיש לפרש דברי רש"י דר"ל דאיש דגבי גירושין לא קאי רק אושלחה דכתיב בגירושין דעושה שליח וקמ"ל דדוקא איש אבל אין לעשות לקטן שליח א"כ דהוא לדידן לא נעשה שליח ממילא אנן לדידי' ג"כ לא נעשה שלוחו וכדאמרינן בב"מ דף ע"א יוע"ש או אפשר דכוונת רש"י דאיש דכתיב גבי גירושין רק למילף מיני' בעלמא דאין קטן עושה שליח וכדסיים רש"י וילפינן מני' בעלמא ובזה יש ליישב דלמה כ' רש"י מגירושין ולא מקדושין כיון דכי יקח כתיב בקדושין נימא דממעט דאין יכול לשלוח שליח לקדש לו אשה ולפי הנ"ל שפיר דבאמת בקידושין וגירושין עצמם לא שייך זה דבלא"ה אין הקטן בעצמו ג"כ יוכל לקדש או לגרש רק דאיש בא להורות כדי דנילף מיני' בעלמא א"כ זה שייך דוקא בגירושין דכתיב בהדיא ושלחה לרבות שליח אבל לא גבי קידושין דלא כתיב בהדיא שליחות רק ילפינן בהקישא דויצאה והיתה כו'. קצת יש להקשות דהא מוכח שליחות מהא דקאמרינן בכתובות דף מ"ח ע"ב לזנות פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל וזינתה הרי היא בחנק וע"כ היינו דוקא לשלוחי הבעל דאי להבעל בעצמו ונתייחדה עמו היינו נכנסה לחופה ולא נבעלה למאן דס"ל דעיקר חופה היינו יחוד א"כ מוכח שליחות דאל"כ מה מהני מסירה ליד שלוחי הבעל כיון דאין שלוחו ש"א כמותו ובשלמא לפמ"ש התוס' שם בדף מ"ט ד"ה ואימא ה"מ דפירכת הגמ' ואימא ה"מ קאי ע"ז דמנ"ל דלזנות קאי אמסר האב כו'. אפשר ליישב קצת דאפשר דאין ראי' מכאן וכמו שהקשו בעצמם על תירץ הגמ' כבר פסקה תנא דבי ר"י דלא מצינן למיליף מנדרים משא"כ לפי' רש"י שם יעו"ש וצ"ע

דף מ"ב ע"ב תוס' ד"ה הא דטעו כו' ה"ה דמצי למימר הא דטעו בשתות כו'. הנה לכאורה לפמ"ש המגיד משנה בדעת הרמב"ם פרק כ"ב מהל' מלוה הל' ט"ו דלכך כ' הרמב"ם דב"ד ששמו לטורף בנכסי לוקח דאף שטעו בכ"ש דחוזר משום דאין מוטל על הלוקח לפרוע חובות המוכר הוי הב"ד לדידי' כשלוחים בעלמא א"כ לפ"ז לכאורה תיקשי מה פריך בגמ' דר"נ אר"נ דאמר הלכה כחכמים נימא דהא דאמר ר"נ הלכה כחכמים איירי בשום הדיינים ששמו לטורף בנכסי לוקח ולכך מכרן בטל כיון דאין על הלוקח לפרוע חובות המוכר כמ"ש המ"מ הנ"ל דא"ל דא"כ מאי טעמא דרשב"ג דאמר מה כח ב"ד יפה כיון דאין להם רק כדין שלוחי' דודאי י"ל דרשב"ג פליג על סברא זו וס"ל דמ"מ דין ב"ד יש להם וא"ל א"כ אמאי נקיט שפיחתו או הותירו שתות והלא בשום הדייני' ששמו לטורף בנכסי הלוקח אמרינן דאפי' בכ"ש מכרן בטל דודאי זה אינו קושי' דא"כ תיקשי לפמ"ש המהרש"א דס"ל לשמואל אליבא דחכמי' דה"ה בכ"ש מכרן בטל אמאי נקיט פחתן או הותירו שתות אלא ע"כ צ"ל דנקיט שתות לרבותא דרשב"ג אך לפמ"ש לקמן במהרש"א על תוס' ד"ה ה"ג בקונטרס הא דאמרן יותר משתות כו' דרשב"ג איירי אף ביותר משתות א"כ ליכא לומר דנקיט לרבותא דרשב"ג דא"כ לינקט אף ביותר משתות וצ"ע) א"כ ה"נ איכא למימר דנקיט שתות לרבותא דרשב"ג אבל לחכמים אף בכ"ש מכרן בטל. אך צ"ל דאין זה קושיא כיון דנקיט שום הדיינין סתמא משמע אף בכל ענין אף ששמו לטורף מנכסי' הלוה שלא בפניו או מהיתומים (ובאמת יש לראות עמ"ש רש"י דווקא על שום הדיינין ששמו נכסי לוה למלוה שלא בפני לוה או שלא מדעת ולא נקיט אף מהיתומים) א"כ שפיר פריך הגמ' דר"נ אדר"נ אך לפ"ז לק"מ קושי' התוס' דעכ"פ כיון דשום הדיינים איירי בכל ענין א"כ איירי עכ"פ אף כששמו לטורף בנכסי הלוקח ואף בכה"ג פסק ר"נ הלכה כחכמים ובכה"ג אפי' בכל שהוא כמ"ש הרמב"ם והמ"מ הנ"ל כתב לדעתו מלתא בטעמא. אך אפשר דקושי' התוס' אזלא כך דאף אם נימא אפי' דחכמי' פליגי בכל ענין אפי'