אריה דבי עילאי (ש"ס) כג

קדשים ממעילה וכל זה לאחר דכתיב בתרומה דילפינן במעילה חטא חטא מתרומה. אך א"כ לרב לא מייתרא גבי תרומה א"כ מנ"ל למעט גוי משליחות כיון דלא מייתרא אתם גם אתם דצריך לגופי' כנ"ל. אך י"ל דלרב ג"כ מייתרא בתרומה דאיכא למילף תרומה מחלוקת הארץ דכתבנו דאין למפרך שחלוקת הארץ ישנו חול כיון דהיו נותנים תרומות ומעשרות ובכורי' על חלוקת הארץ א"כ שפיר מייתרא גבי תרומה למדרש מיני' מה אתם בני ברית וכ"ז אחר דכתיב ונשיא אחד כו' כן יש להקשות קו' זו והנ"ל כי ישובו דהנה יש לתרץ קו' העולם לעיל אימא אי לא הוי כתיב בתרומה הוי ילפינן מפרו של אהרן ואי מדאיצטרך פרו של אהרן י"ל כי היכי דלא ניליף ממה הצד דגירושין וקדשים די"ל כך כמו דחזינן דהגמ' עשה פירכא מתרומה לקדשים שכן ישנו חול ור"ל דתרומה לגבי קדשים הוי חול כן י"ל למיפרך מקדשים וגירושין דאיירי בקדשים קלים שכן ישנו חול נגד קדשי קדשים דהוא פרו של אהרן ועד"ז יש ליישב גם קו' המהרש"א הנ"ל דאין להקשות ל"ל בקדשים שליחות ליליף ממעילה וטביחה דיש לתרץ שכן ישנו חול ואף דבכלל קדשים המועלים בהם יש ג"כ קדשי המזבח מ"מ כיון דיש ג"כ קדשו בדק הבית והגז"ש דחטא חטא צריך להורות דיש שליח לד"ע א"כ לא מוכח קדשי מזבח וי"ל דוקא על קדשי בדק הבית יש ללמוד דשלוחו של אדם כמותו ולא על קדשי מזבח משום דעל קדשי בדק הבית יש למיפרך נגד קדשי מזבח ג"כ מה לקדשי בדק הבית שכן ישנו חול ומה גם דקדשי בדק הבית בלא"ה אפשר למיליף מתרומה דליכא למיפרך על תרומה נגד קדשי בדק הבית שכן ישנו חול וגם אפשר ליישב הקו' הנ"ל ולומר דאף מחלוקת הארץ יש למיפרך שיש להנשיאים שותפות בגווי' ומיגו דזכי לנפשי' כו'. אך אפשר דלא שייך גבי חלוקת הארץ הך פירכא דאית להנשיאים שותפות בגווייהו כיון דאחר דחילקו ארץ ישראל לשבטיו חילקו עוד אח"כ בין בתי אבות א"כ כיון דהנשיאים כבר קיבלו חלקם ואח"כ עשו חלוקה בין שני בתי אבות א"כ כבר לא שייך דאית להו שותפות כו' כיון דכבר קיבלו חלק המגיע להם ובזה ניחא לי על מה דקשה על דברי התוס' דכתבו בד"ה יתומים שבאו דאין להוכיח דלא בעינן באו מחלוקת הארץ דע"כ היו שם כמה יונקי שדים משום דהי' עפ"י הדיבור ועפ"י אורים ותומים דע"כ א"ל בכוונתם דהא דהי' עפ"י הדיבור לא הי' מהני רק לענין דהוי כאלו באו דהא הא דלא באו אין לחלק היינו משום דלמה לן לחלוקה ודוקא בבאו כו' א"כ התם דהי' ע"פ הדיבור לחלוק הוי כבאו דזה א"א לפרש בכוונתם דבגיטין דף ל"ד כ' להדיא כן אף לענין שהגדילו דלא היו מוחין ובודאי דע"כ אין יכולים למחות דאל"כ איך לא נמצא אחד דלא מחה (ועוד דא"כ נמצאו קבורים בקברות שאין שלהם וכדדייק הגמ' בב"ב דף קי"ב גבי פנחס לענין ירושת הבעל אי דאורייתא) אלא דע"כ דאין יכולים למחות א"כ ע"כ צ"ל רק בכוונת התוס' שכתבו מחמת שהי' עפ"י הדיבור ואו"ת אלים טפי וא"כ ע"כ אריך לדחוק הא דמביא הגמ' ראי' מינה דב"ד מעמידים להם אפטרופסן משום דלאו לגמרי מדמה לה כמ"ש התוס' בגיטין הנ"ל והמהרש"א כאן ולמה להו להך דוחק ולא כ' כפשוטו דהתם בחלוקת ארץ ישראל אף דהי' כמה יונקי שדים שלא באו מ"מ כיון דהי' גדולים ג"כ ביניהם לכך הי' צריך לחלוק וכדכתבו התוס' עצמם בכתובות דף ק' ע"א ד"ה ובוררין דלפי' ר"ת דבוררין בגורל יש לחלק מהא דשני אחין שחלקו כו' דהכא כל היתומין קטנים ואין אחד תובע לחלוק וע"כ ס"ל להתוס' סברא זאת למונח קיים דאל"כ תיקשי על מה שכתבו לקמן בד"ה ובוררין דאין צריך גורל דהלא בחלוקת א"י הי' ע"פ גורל ואח"כ מצאתי שכן הקשה הפ"י בכתובות דף ק' הנ"ל ומתרץ דהתם שאני לפי שהיו ביניהם גדולים כו' א"כ ע"כ מוכרחים התוס' לסברא זו דאין לתרץ קו' הפ"י ולומר דבאמת לשמואל דס"ל הגדילו יכולים למחות י"ל דלכך הי' הגורל בחלוקת א"י כדי דלא יהיו יכולים למחות דא"כ נימא דלר"נ דס"ל אינם יכולים למחות ס"ל דחלוקין בגורל לאו דוקא דלדידי' יש שפיר ראי' מחלוקת א"י א"כ מה פליגי שמואל ור"נ כיון דלכ"ע בגורל אינם יכולים למחות א"כ זה וודאי לא ניתן להאמר כלל גם אין לתרץ קו' הפ"י ולומר דלא ילפינן כלל מחלוקת הארץ רק לענין העמדת אפטרופסים אבל לא יותר כמו דלא ילפינן לענין דלא צריך באו ולענין הגדילו דיכולים למחות דכ' התוס' בגיטין והמהרש"א כאן דלאו לגמרי מדמי להו וכו' דז"א דלענין גורל מפורש בפירוש בב"ב דף ק"ו ע"ב כתחלתו של א"י מה תחילתו של א"י בגורל אי מה להלן בקלפי ואורים ותומים כו' אלא ע"כ מוכרחין אינו לתרץ הפ"י הנ"ל דבארץ ישראל היו בהם גדולים א"כ למה הוכרחו לחלק דהתם עפ"י הדיבור ולא משום דהתם הוי ג"כ גדולים ונהי דלא ניחא להו לפרש כהרמב"ם פ"י מהלכות נחלות הל' ד' מימרא דר"נ דאיירי דמקצתן גדולים כו'. אבל עכ"פ דסברא בפני עצמו שפיר יש לה מקום א"כ מחלוקת א"י אין ראי' דאף דלא באו הקטנים מ"מ הלא באו הגדולים. אך אפשר דבלא"ה הוכרח לחילוק זה דחלוקת ארץ ישראל שאני דהיתה עפ"י הדיבור כי היכי דלא תיקשי עלי' דשמואל דהגדילו יכולים למחות וכדכתבו התוס' בגיטין דבזה החילוק דהתם גדולים ג"כ הוו אין מתורץ זה. אך דמ"מ יש לראות דע"כ מוכח מהתוס' דכל מה דאפשר להשוות חלוקת ארץ ישראל לדינא דידן משווינין להו דאל"כ תיקשי עפ"י מ"ש התוס' דבחלוקת א"י הוי כמה יונקי שדים א"כ למה קאמר הגמ' ותסברא דהא שליחות הוא והא קטנים לאו בני שליחות נינהו כו' ול"ל להגמרא למימר דקטנים לאו בני שליחות נינהו תיפוק לי' דאפי' היו קטנים בני שליחות מ"מ הא הוו כמה יונקי שדים ביניהם וכמ"ש התוס' וא"ל כתירוץ התוס' דהי' עפ"י הדיבור דא"כ אף שליחות לא מוכח מיני' על כן צריך אני לפרש דברי התוס' דכ' דהי' עפ"י הדיבור א"כ צ"ל דלאו לגמרי מדמי להו כו' וכדכ' מהרש"א כאן וכדכתבו בגיטין דף ל"ד דכוונתם הוא כך דכל מה דהוא באפשר להשוות חלוקת א"י לדינא דידן מדמינין להו (אך דז"א דא"כ מ"ט דשמואל דהגדילו יכולין למחות למה לא ניליף מחלוקת א"י ולמה נאמר כמ"ש התו' בגיטין דהתם הי' עפ"י הדיבור כיון דיש להשוותן ולומר דדינא הוא דהגדילו אינם יכולין למחות ואפשר קצת כיון דבטעו אף ר"נ מודה דיכולין למחות א"כ וכי נימא דבחלוקת א"י לא היו יכולין למחות אף בטעו אך דמ"מ ז"א דודאי בזה הוא סברא טובה כיון דהי' עפ"י הדיבור ואו"ת דלא הי' שום טעות וצ"ע בכל הנ"ל) א"כ בשלמא לענין יונקי שדים ע"כ כיון דלא איפשר באופן אחר ע"כ דהועילה סברא זו דהי' עפ"י הדיבור ולכך לא הי' יכול הגמרא למיפרך מיונקי שדים כיון דלא איפשר א"כ וודאי הי' מהני סברא זו דהי' עפ"י הדיבור (דא"ל דהי' להם להמתין עד שיגדלו והקטנים שעתידין להולד אינם בכלל זה בין למ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה ובין למ"ד לבאי הארץ כו' מ"מ לא מיקרי זה אפשר באופן אחר להמתין עד שיגדילו) אבל בקטנים פריך שפיר דא"ל דגם בקטנים כיון דלאו בני שליחות נינהו א"כ ג"כ לא הי' אפשר א"כ הועיל סברא זו דהי' ע"פ הדיבור דז"א כיון דהגמ' פריך ותסברא מטעם שליחות כו' אלא מטעם זכיה א"כ שפיר הוכיח הגמ' דע"כ לאו מטעם שליחות רק מטעם זכיה ומקטנים דא"ל דלא אפשר י"ל כיון דאפשר בזכיה ואין להקשות לפ"ז א"כ מה פריך ותסברא הא זכות הוא הא חובה נמי איכא א"כ לפ"ז כיון דלא הוי' זכות שוב אפשר לומר דגדולים מטעם שליחות דשלוחו ש"א כמותו בין לזכות בין לחוב וקטנים דלאו בני שליחות נינהו שוב לא הוי אפשר א"כ ע"כ הועילה סברא זו דהי' עפ"י הדיבור כו' כיון דלא אפשר בזכיה לקטנים כיון דלאו זכות אלא חובה נמי איכא אך דז"א דהמקשן דפריך ותסברא הא זכות הוא הוי ידע מהך מימרא דר"נ דיתומים שבאו לחלוק כו' דב"ד מעמידין להם אפטרופסן כו' א"כ שפיר כיון דב"ד מעמידין להם אפטרופסן לא נצטרך לומר לא מטעם שליחות ולא מטעם זכיה ועל המקשן דלעיל דפריך ותיסברא והא שליחות הוא והא קטנים כו' ולא פריך מיונקי שדים שפיר י"ל דפריך רק משום דעל יונקי שדים דלא אפשר ניחא לומר דהי' עפ"י דיבור משא"כ על קטנים דאפשר מטעם זכיה כנ"ל כיון דלא ידע הא דב"ד מעמידין להם אפטרופסין כנ"ל עכ"פ היוצא מזה דכל מה דיש להשוות חלוקת ארץ ישראל דלא נצטרך לומר מחמת דהי' עפ"י הדיבור הי' שלא