אריה דבי עילאי (ש"ס) כ

לי' הא כתיב ושחטו כנ"ל אלא ע"כ דמושחטו לא ידעינן רק בקדשים דליתניהו בע"כ ואח"כ משני מדגלי פרו של אהרן כו' א"כ מוכח מדגלי פרו של אהרן מדכתיב ושחטו דאפי' קרבנות דאיתניהו בע"כ ומיושב קו' הפ"י אחר שאמרתי זה מצאתי כי כן תירץ קו' הפ"י ג"כ בס' אור חדש על התורה בפרשת ויקרא יוע"ש א"כ עכ"פ העולה דפסח ליתי' בע"כ א"כ אי לאו דגלי רחמנא בפרו של אהרן הוי דרשינין ההיקש דוסמך ושחט דבעי בעלים א"כ נסתר הנ"ל דעכ"פ בקדשים דליתי' בע"כ הוי ילפינן מושחטו א"כ שפיר לא מתרצא קו' העולם הנ"ל די"ל דאי לא ככתוב בתרומה הו"א למילף מפרו של אהרן דבעי בעלים ואי דא"כ ל"ל בפרו של אהרן י"ל דהו"א למיליף מושחטו דלא צריך בעלים והקישא דסמך ושחט לקדשים דאיתניהו בע"כ אך מ"מ ע"ד פלפול נוכל לומר קצת דפסח איתניהו בע"כ וגם אפשר כיון דבכלל פסח יש מותר הפסח דקרב שלמים וכמבואר בפסחים א"כ הוי פסח ג"כ כאיתי' בע"כ וגם לפ"ז נתיישבה קו' הפ"י הנ"ל יותר בטוב המוקדם דפריך אי מה סמיכה בבעלים א"ל דהא כתיב ושחטו די"ל דקרא דושחטו קאי לקרבנות דאיתניהו בע"כ א"כ נימא הקישא דוסמך ושחט קאי לקרבנות דליתניהו בע"כ א"כ שפיר משני מדגלי בפ. של אהרן כו' אף קרבנות דליתי' בע"כ וגם דמתוס' מוכח ו"כ כפי הפשוטו דפסח הוי בע"כ וכדכתבתי לעיל לפי גרסת מהרש"א דא"כ מה מתרצו דמפרו של אהרן הוי אמינא דוקא קדשים דליתניהו בע"כ קשה אלא מעתה דכתיב ושחטו ג"כ איכא לומר דוקא קדשים דליתניהו בע"כ אם נימא דפסח ליתניהו בע"כ וא"ל כנ"ל מדאיצטרך ושחטו ע"כ דקאי על קרבנות דאיתניהו בע"כ דקרבנות דליתניהו בע"כ מוכח מפרו של אהרן עדיין קשה א"כ מה קאמר לקמן לדר' יונתן מיני' כו' ואשר כתבתי לעיל הוא דוחק עכ"פ לפ"ז יש קצת מקום לומר דפסח איתניהו בע"כ א"כ שפיר לק"מ קושיתי הנ"ל דליכא למימר דהוי ילפינן תרומה מפרו של, אהרן דא"כ תיקשי ל"ל פרו של אהרן ואי דהוי ילפינן ממה הצד י"ל הא אי לא כתיב פרו של אהרן הוי דרשינן להקישא דוסמך ושחט לקרבנות דליתניהו בע"כ ודמוכח שליחות מושחטו הוי אמרינן משום דפסח הוי בע"כ אלא ע"כ מדאיצטרך פרו של אהרן דבכל התורה כולה יש שליחות וגם קו' הראשונה של העולם על קו' הגמרא ל"ל בקדשים ג"כ מיושב על דרך זה דא"ל דה"א למיליף קדשים מפרו של אהרן דא"כ ל"ל פרו של אהרן וא"ל כי היכי דלא ניליף מתרומה וגירושין לפי מאי דקיימינן עכשיו דלא ידענו מפירכא שישנו חול י"ל דז"א דבלא"ה ליכא למיליף פרו של אהרן ממה הצד דתרומה וגירושין כיון דעל קרבנות דליתניהו בע"כ איכא הקישא דוסמך ושחט דבעי בעלים רק על זה יש לפקפק דא"כ קשה כפשוטו מה פריך הגמ' ל"ל בקדשים י"ל דאי לא הוי כתיב בקדשים דהיינו בפסח דאיתא בע"כ הוי ילפינן כל הקדשים דבעי בעלים מהקישא דושחט וסמך דודאי עכשיו דכתיב ושחטו נוכל לומר דמ"מ הוי דרשינן להקישא ולחלק בין קדשים דאיתניהו בע"כ לליתניהו בע"כ משא"כ אי לא הוי כתיב ושחטו דודאי לא הוי מחלקינן לכך והוי ילפינן כל הקדשים מהקישא דוסמך ושחט דבעי בעלים וא"ל על מה שתרצתי קו' העולם על קו' הגמ' דל"ל בתרומה מכח הקושיא דוסמך ושחט דהא הגמ' במנחות דף י"ט לא קאמר הקישא דוסמך ושחט רק אליבא דר"ש יוב"ש א"כ עדיין קשה דהא כאן פריך הגמ' ל"ל בתרומה אף אליבא דחכמים י"ל דז"א דקושייתם לא הי' רק אליבא דר"ש דבלא ר"ש י"ל דסבירא לי' להגמ' דפרו בזר כשירה א"כ לא נוכל למיליף כלל מפרו של אהרן אלא ע"כ דקושייתם עכ"פ לר"ש דע"כ ס"ל פרו בזר פסולה כדכתבו התוס' במנחות דף י"ט ד"ה מדגלי בפרו של אהרן. והנה עפ"י תירץ על קו' העולם הנ"ל על קו' הגמרא ל"ל בתרומה ועפ"י סברא שכתבתי לעיל דזכיה מטעם שליחות מוכח מאתם גם אתם למעוטי בני ברית בתרומה נוכל לישב קו' הר"ן ושאר ראשונים על הגמרא דקאמר לקמן ותסברא הא קטנים לאו בני שליחות נינהו וכו' אלא ע"כ מטעם זכיה תיקשי הא כל דלית לי' שליחות לי' לי' זכיה כמבואר בב"מ דף ע"א יוע"ש ולפי הנ"ל נוכל ליישב כך דהנה לכאורה קשה לי על הא דקאמר אלא כי הא דרבא כו' מנין שזכין כו' תיקשי הא זכיה תיפוק לי' דנפקא מאיש זוכה ואפשר דצ"ל דקרא דנשיא אחד הא לא מייתרא ונ"ל לתרץ כך דהנה מקשה באור חדש על הא דפריך הגמ' ואלא הא דאמר רב גידל כו' תיפוק לי' מהכא דילמא ממונא מאיסורא לא ילפינן וכדאמרינן כתובות דף מ"ו ע"ב. והנה אני מדקדק עוד דלמה פריך הגמ' ואלא הא דאמר ר"ג א"ר כו' תיפוק ליה ולמה לא קאמר דל"ל כאן פסוקים על שליחות תיפוק ליה מהתם וא"ל דמ"מ בעי על תרומה וקדושין דליכא למילף מהתם דאיכא למיפרך שחלוקת הארץ ישנו חול מ"מ קשה עכ"פ ל"ל בגירושין תיפוק ליה מהתם (גם לראות על תרומה דע"י חלוקת הארץ הי' מפרישין תרומות ומעשרות ומביאין בכורים ועיין בס' המקנה שהאריך בכאן בענין בכורים לחלוקת הארץ) וא"ל דהגמ' לא יוכל למפרך ל"ל בגירושין משום דממונא מאיסורא ג"כ לא ילפינן כדאמרינן בב"מ דף כ ע"ב היכי פשיט מר איסורא ממונא יעו"ש א"כ נתחזקה ביותר קו' הא"ח הנ"ל דא"כ מה פריך עתה על דר"ג א"ר נילף מהכא די"ל ממונא מאיסורא לא ילפינן אך י"ל דמצינן לומר דהגמ' לא פריך הכא ל"ל בגירושין שליחות די"ל מה לחלוקת הארץ שאינו בע"כ משא"כ גירושין שישנו בע"כ וכסברת התוס' בד"ה נפקא לי' כו' דבע"כ גורם יותר שלא לעשות שליח וא"ל א"כ ל"ל בגירושין דידה עכ"פ י"ל דז"א חדא דכבר הוכרחנו לומר בכל הסוגיא דפריך לעיל מה לגירושין שישנו בע"כ דקשה דעדיין תיפוק לי' מגירושין דידה דצ"ל דכיון דישנו לגירושין בע"כ הוי פירכא לכל ענין שליחות דאיתניהו בגירושין אף דליתא לדיד' מדידה בע"כ א"כ ה"נ להיפוך הוי פירכא מה שחלוקת הארץ לא הוי בע"כ וגירושין הוי בע"כ ועוד דכאן בלא"ה לק"מ ל"ל שליחות דידי' כיון דיכול ליתן גט לאשתו בע"כ א"כ יכולין למיליף מחלוקת הארץ די"ל דז"א דה"א כיון דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא זכה מטעם הרא"ש שזכרתי לעיל דבמקום שחב לאחרים לא זכתה התורה לעשות שליח א"כ ה"א כיון דהבעל חב להאשה לא יכול לעשות שליח ובאמת כן עלה בדעת הנודע ביהודה בסי' ב' באה"ע לומר כן לחדש דין חדש דע"י שליח א"א לגרש בע"כ וכבר כתבתי על הגליון הנב"י שלי להקשות עליו וכעת שנדפס גם המ"ב מתרץ דבריו אבל עכ"פ אנן בדידן נוכל לומר דלכך לא מייתרא שליחות דידי' דבגירושין דא"א ללמוד מחלוקת ארץ ישראל דאיכא למימר כיון דהבעל חב להאשה לא יוכל לעשות שליח. ועוד דבאמת ע"פ דברי המהרש"א לעיל בתוס' ד"ה ושלח ושלחה דשליח דגירושין דידי' ממשמעות גמרינן ליה ושליח עושה שליח ליכא למיליף ממשמעות ודקדקתי לעיל דלדברי מהרש"א צ"ל דשליח דגירושין דידה ג"כ ליכא למיליף ממשמעות א"כ ליכא ריבוי יתירא על שליחות דידי' דהוא רק ממשמעות וגם לא שייך דל"ל ג' ריבוים תיפוק ליה דיהי' נשמע שליח גירושין דידה ושליח שליח משני ריבוים דהא על שליחות דידי' לא צריך קרא דז"א דהא הריבוי שהוא מהמשמעות לא יוכל להיות על שליחות דידה ולא על שליח עושה שליח. ולפ"ז יש ליישב הקושי' של אור חדש הנ"ל אימא דממונא מאסורא לא ילפינן דהנה לכאורה יש לדקדק לפי סברות התוס' ד"ה נפקא ליה לפי גרסת מהרש"א דיש למיפרך אף להיפך דסברא דליתא בע"כ יש יותר לעשות שליח א"כ מה פריך לעיל ונכתוב רחמנא בתרומה וניתי הנך כו' סיפוק ליה דהיקשא דויצאה והיתה לא מייתרא וגירושין ליכא למיליף מתרומה דיש למפרך מה לתרומה דליתי' בע"כ לכך יכול לעשות שליח כסברת התוס' הנ"ל משא"כ גירושין דאיתא בע"כ. אך י"ל כך דהא דאזלו התוס' בתר איפכא לומר דיש סברא להיפך לומר דמה דליתא בע"כ הוא גורם יותר לשליחות הוא מחמת ההכרח מדאיצטרך קרא בקדשים תיפוק ליה מפרו של אהרן אבל בס"ד דלא הוי ידעינן כלל מקרא דבקדשים לא הי' לנו הכרח לומר סברא להיפך דהא דליתי' בע"כ משווי יותר שליח עכ"פ היוצא מזה דאי לא הי' לנו הכרח להכריח סברא זו דהא דליתי' בע"כ משווי יותר שליח לא הוי אמרינן סברא זו רק הוי אמרינן