אריה דבי עילאי (ש"ס) טז

ממילא כל שלא עשאו הבעלים עצמן לא נתכשר א"כ עכ"פ לא נתכשר שלא ע"י בעלים א"כ כששחטו שנים עכ"פ היינו הבעלים ועוד אחר לא מיפסל משום דעכ"פ נתכשר ע"י הבעלים וכן תרי גברא בחד זיבחא דאסור מ"מ כאן נתכשר ע"י האחד משא"כ בשחיטות פר כה"ג דמיפסל אחר דאהרן וחוקה כתיב א"כ אם שחט אהרן עם עוד א' עכ"פ פסלה האחר א"כ לפ"ז לא מקשו התוס' מידי מדאיצטריך פרו של אהרן כו' אימא דאיצטרך פרו של אהרן שלא ישחוט אהרן עם עוד אחר וא"ל הא בלא"ה אין שנים שוחטין זבח אחד י"ל הא כתבנו דכששוחטין מתחילה ועד כל גמר השחיטה כולה ונימא מחצה על מחצה כרוב ליכא קפידא כנ"ל משא"כ פרו של אהרן אף בזה פסול דאהרן וחוקה כתיב כנ"ל לכך לא מצי התוס' להקשות על המקשן משא"כ על התרצן דקאמר נפקא לי' מדריב"ק וכבר הקדמנו דריב"ק דקאמר וכי כל הקהל כו' והלא אינו שוחט כו' הוא כמ"ש הר"ן דכתיב תזבח שלא יהיו שנים שוחטי' כו' ובא לשלול טעמא דזכי' כאשר כתבנו א"כ מוכח דאף בגמר השחיטה מתחילה ועד סוף כולה ג"כ אסור לשנים לשחוט זבח אחד בקדשים וע"כ דלא ס"ל כסברות הנ"ל שכתבתי או דלא ס"ל מחצה על מחצה כרוב א"כ ליכא למימר דפרו של אהרן כתיב כדי דאף שנים לא ישחטו דהא בלא"ה אין שנים שוחטין זבח אחד א"כ שפיר מקשו התוס' אמאי לא יליף מפרו של אהרן כו' ולכך הוצרכו לציין עצמם רק על התרצן

אך אופן הלז יש לסתור דא"כ אף עתה לא הקשו תוס' כלל דאימא כנ"ל דפרו של אהרן בא להורות דלא ישחוט עם עוד אחר כו' וא"ל דהא בלא"ה אין שנים שוחטין זבח אחד וס"ל לריב"ק דבשום אופן שיהי' אין שנים שוחטין מ"מ י"ל דזה אינו דהא כתבו התוס' בחולין דף כ"ט ע"ב ד"ה תרי גברי בחד זיבחא דלכתחילה הוא דלא שחוט שנים אבל בדיעבד כשר ולכך איצטרך ושחט את פר החטאת כו' דאהרן וחוקה כתיב למפסל אף בדיעבד. עוד י"ל על הא דציינו התוס' עצמם על התרצן די"ל כך דהנה עפ"י מה שכתבתי לעיל לפרש הא דאמר שכן ישנו חול דר"ל דבדבר מצוה מהראוי שלא לעשות שליח רק שיעשו הבעלים ולא דיהי' רק מצוה בו לחיוב מצוה בעלמא כפירש"י לעיל דכי עסיק גופי' במצוה מקבל שכר טפי א"כ י"ל דלא מקשו התוס' מידי מפרו של אהרן דעדיין מנ"ל דאפי' לכתחלה שלוחו ש"א כמותו אימא לכתחלה מהראוי להיות על הבעלי' אך בדיעבד אי עביד ע"י שליח כשר אף בדיעבד וא"ל דלא שייך בדאורייתא תחילה ודיעבד ז"א דמוכח מכמה מקומות דאף מדאורייתא יש לפעמים חילוק בין תחילה לדיעבד וגם בחולין דף כ"ט ע"ב כתבו התוס' לענין שאין שנים שוחטין זבח אחד דדוקא לכתחילה אף דנפקא מקרא דתזבח כו' א"כ איכא למימר דלכתחלה ראוי לעשות בעצמו ובדיעבד אף כי עביד שליח לא מיפסל ולכך צריך בפרו של אהרן כדי למיפסל אף בדיעבד ולעולם דבשאר קדשים דכשר בדיעבד לכתחילה צריך לעשות ע"י עצמו וכעין הא דאמרינן לענין סמיכה ותנופה לא סמך כו' מ"מ הקרבן כשר אלא שחיסר מצוה א"כ לא מצי התוס' להקשות כלל. אך מהתרצן מקשו שפיר עפ"י דברי הש"ך ביו"ד סי' ל"ב ס"ק י"א דכל דלא אפשר הוי כדיעבד יוע"ש א"כ קשה גם מושחטו אין ראי' לענין לכתחילה אף דכתיב ושחטו כו', אף לכתחלה י"ל דהתם לא אפשר הוי כדיעבד וא"ל דבאמת אפשר שכל אחד ואחד ישחוט פסח שלו בעצמו י"ל עפ"י מ"ש לעיל דריב"ק נפקא לי' שליח שליח לאיש שה לבית אבות, ומושחטו דהוי שליח שליח כנ"ל א"כ מוכח דסבר אין שוחטין את הפסח על היחיד דאי שוחטין עה"י תיקשי מנ"ל שליח שליח דהא צריך איש שה לבית אבות דאיש זוכה כו' ואיש לפי אכלו דשוחטין את הפסח על היחיד וכדפריך הגמ' לקמן אלא ע"כ דס"ל אין שוחטין עה"י א"כ הוי לא אפשר דישחוט בעצמו כיון דצריך להמנות עכ"פ שנים על כל פסח וא"ל דישחטו שניהם הא אין שנים שוחטין זבח אחד ואף די"ל דז"א דהא כתבו התוס' בחולין דאין שנים שוחטין כו' הוא דוקא לכתחילה ולא דיעבד ועכשיו קיימינן בסברא דכל דלא אפשר הוי כדיעבד עכ"פ ע"ז קשה דהא ריב"ק מדייק באמת מלשון ושחטו דהא אין שנים שוחטין זבח אחד וכמ"ש לעיל דצ"ל כן כדי לשלול טעמא דזכי' א"כ עכ"פ אזיל הוכחת ריב"ק מהא דאין שנים שוחטין והא אמרינן כל דלא איפשר הוי כדיעבד א"כ כיון דלא איפשר מותר לשנים לשחוט את הפסח אלא ע"כ צ"ל דסבירא לי' לריב"ק דאף בדיעבד אין שנים שוחטי' זבח אחד א"כ הדרה קו' לדוכתי' מנ"ל להוכיח דאף לכתחילה שליחו ש"א כמותו אימא דוקא דיעבד רק דהתם בפסח הוי דיעבד כיון דלא אפשר באופן אחר כיון דאין שוחטין את הפסח עה"י ואין שנים שוחטי' זבח אחד אפי' דיעבד אלא ע"כ דלא מסתבר לי' לריב"ק לחלק כלל בין תחלה לדיעבד לענין שליחות א"כ שפיר הקשו התוס' על התרצן אמאי לא יליף מדאיצטרך בפרו של אהרן כו'. או יאמר לתרץ הא דציינו התוס' עצמם רק על התרצן ולא על המקשן ואף לא על גוף הברייתא דריב"ק רק על המתרץ דקאמר נפקא לי' מדריב"ק דהנה הקשה הפ"י למה לא ניליף שליחות בקדשים מדאיצטריך גבי סמיכה בקדשים וסמך ידו ולא יד שלוחו דאין השליח סומך במנחות דף צ"ג ע"ב מוכח מזה דשליחו כמותו. אך באמת י"ל דקו' זו לק"מ דכמו שתירצו התוס' דלא מצינן למילף מפרו של אהרן דהיא חטאת דליתא בע"כ כמו שגורם המהרש"א. והנה סברא זו הפוכה מסברת הגמ' דפרכינן מה לגירושין שכן ישנן בע"כ משמע הא דאיתא בע"כ יותר מצי משוי שליח ובסברא זו קאמרינן איפכא הא דליתי' בע"כ ורק בדידי' תלי' מילתא משווי יותר שליח הגם דאפשר קצת לומר דהתם המשלח יכול לעשות עשי' זו בע"כ של האשה וכאן כופין לחייבי עולות לעשות עשי' זו מ"מ אין רצוני לפלפל בזה ומסתברא דבאמת הגמ' קאמר פירכא דלפי דאיתא בע"כ יכול לעשות שליח ואף דשליחות דידה ליתא בע"כ עכ"ז כיון דאיתא למעשה זו בע"כ דידה נוכל לעשות פירכא דיכול הוא והיא לעשות שליח והתוס' כתבו לפי גרסת המהרש"א המוכרחת אף דהגמ' קאמר דמלתא דאיתא בע"כ יכול יותר לעשות שליח היינו דנוכל לומר פירכא כזה מ"מ י"ל ג"כ פירכא להיפך וזיל הכא קא מדחי' לי' כו' דמה דליתא בע"כ רק תלי בדעת הבעלים יכול יותר לעשות שליח ואם כי הוא קצת דחוק נסבול יותר הדוחק במעוטו מלכנוס כפשוטו פשט הגמ' בפלפולים זרים לחלק בין שליחות דידי' לדידה ועכ"פ היוצא מהנ"ל דאיכא סברא לכאן ולכאן א"כ על קו' הפ"י הנ"ל יש לתרץ להיפך דאי מדאיצטרך וסמך ידו כנ"ל הוא דוקא עולה דאיתי' בע"כ דהא ממשכנין אותו וכסברת הגמ' גבי גירושין דמה דאיתא בע"כ מסתברא יותר לעשות שליח וא"ל דמ"מ ניליף משניהם מדאיצטרך פרו של אהרן מוכח חטאת דליתא בע"כ ומדאיצטרך וסמך ידו מוכח עולה דאיכא בע"כ י"ל דז"א כיון דנימא דמפרו של אהרן מוכח חטאת א"כ שוב ליכא למילף עולה מדאיצטרך ידו גבי סמיכה דאימא דניליף מיני' דסמיכה וכעין קו' מהרש"א על קו' התוס' מדאיצטרך פרו של אהרן וא"ל כתירוצי שם גם כאן דא"כ ל"ל גבי סמיכה י"ל דצריך עכ"פ בסמיכה דקאי לכל הקרבנות כולם אף דבעולה כתיב וסמך מ"מ ילפינן סמיכה לכל הקדשים דכולם בעי סמיכה א"כ הו"א למיליף מדאיצטרך בפרו של אהרן דעכ"פ בקרבנות דליתנייהו בע"כ כמו חטאת דיכול לעשוה ע"י שלוחו

אך לפי"ז לא צריכין לכל האריכות ליישב קו' הפ"י רק מצינן למימר בקיצור דליכא למילף מדאיצטרך גבי סמיכה דהא עכ"פ איצטרך גבי סמיכה לענין חטאת דכבר נשמע שליחות מדאיצטרך פרו של אהרן. אך לפי כל הנ"ל תיקשי למה להו להתוס' לתרץ סברא חדשה והפוכה מדברי הגמרא לומר דהא דליתי' בע"כ יכול יותר לעשות שליח נימא כסברת הגמ' בעצמה ומ"מ לא קשה קו' התוס' דהנה לפי זה נימא הא דלא נוכל למילף מדאיצטרך גבי סמיכה וסמך ידו כקו' הפ"י הנ"ל די"ל כמו שתרצנו לעיל דאפשר לומר דוקא עולה דממשכנין דהיא בע"כ יכול לעשות שליח ולא חטאת והוי ממש כסברת הגמ' דכל דאיתא בכלל בע"כ יותר גורם לעשות שליח וא"כ לא תיקשי קושי' התוס' מדאיצטרך פרו של אהרן די"ל כקו' המהרש"א הנ"ל דאימא בחטאת דליתא בע"כ נילף מפרו של אהרן וא"ל א"כ ל"ל