אריה דבי עילאי (ש"ס) טו

אתם בני ברית כו' ואף דמקדשים ליכא למיליף דאיכא למיפרך שכן רוב מעשיהם ע"י שליח י"ל כך דבאמת אי לא הוי ילפינן רק דקדשים יכול לעשות שליח אז שפיר לא הוי ילפינן כל התורה כולה דאיכא למיפרך שכן רוב מעשיהם כו' משא"כ עתה דק"ל עכ"פ על לשון ושחטו דכתיב בלשון רבים דהא באמת אינו שוחט אלא אחד דהא כתיב תזבח שלא יהי' שנים שוחטין כו' וכמ"ש הר"ן שפיר נשמע מזה דבאמת אינו מצד גזירת הכתוב לומר רק בקדשים עושה שליח לפי שרוב מעשיהם כו' דא"כ עכ"פ קשה על לשון ושחטו דהא אינו שוחט אלא אחד ואטו משום דרוב מעשיהם ע"י שליח לזה הוי השליח כיד הבעלי' ממש למיקרי עשייה השליח כאילו עשאו הבעלים בעצמם אלא ע"כ מדכתיב ושחטו משמע כיון דהשליח שוחט הוי כאילו יד הבעלים בעצמן שוחטי' לכך כתיב ושחטו משום שאדם שולח הוא כמותו ממש א"כ שפיר ליכא למיפרך שכן רוב מעשיהם כו' דזו הפירכא היתה שיכת רק על הילפותא אי מותר לעשות שליח אבל כיון דילפינן מלשון ושחטו דע"כ כלל גדול דשש"א כמותו כו' א"כ מוכח כן בכל התורה כנ"ל לפרש לשון הברייתא לדעת הר"ן ובזה מדוקדק מאד לשון הגמ' דקאמר נפקא לי' מדריב"ק ולא קאמר כדר ב"ק כו' כיון דריב"ק קאי ג"כ על דין שליחות כמותו ולפי הנ"ל שפיר דבאמת שקלי וטרי' דהש"ס ע"כ לא סבר ממש כריב"ק כיון דלריב"ק מוכח מכאן לכל התורה כולה וכאן אמרינן דושלחה בגירושין קאי על שליחות ואתם גם אתם אלא ע"כ דלא ס"ל ממש ככל דברי ריב"ק למיליף כן בכל התורה כולה רק דעכ"פ בקדשים בעצמם ס"ל למילף מילפותא דריב"ק ולכך קאמר שפיר נפקא לי' מדריב"ק כו' ר"ל מהילפותא דיליף ריב"ק בכל התורה כולה יליף הברייתא הנ"ל עכ"פ בקדשים גופייהו עכ"פ כיון דשקלי' וטרי' דידן לא ס"ל למיליף בכל התורה מקדשים ולכך צריך בתרומה וגירושין דרשות בפני עצמם לכך פריך שפיר הגמ' דליכא למיליף מקדשים דאיכא למיפריך שכן רוב מעשיהם כו' משא"כ הרי"ף פסק כריב"ק ממש שפיר הביא הברייתא דריב"ק למיליף מיני' לכל התורה כולה והוא כוונת הר"ן הנ"ל ליישב דברי הרי"ף כנ"ל ולפ"ז מתורץ דברי התוס' הנ"ל דעל המקשן לא מצי להקשות דילמא ס"ל להאי שקלי' וטרי' דשחיטת פרו ש"א בזר כשירה דלדידי' לא שייך כלל מדאיצטרך בפרו ש"א כמ"ש התוס' במנחות דף י"ט ע"א ד"ה גלי בפרו של אהרן וגם על גוף הברייתא של ריב"ק לא מצי התוס' להקשות כיון דריב"ק אומר כן כדי ללמוד מכאן בכל התורה כולה א"כ לא מצי למיליף מדאיצטרך בפרו של אהרן דהתם איכא למיפריך מה לקדשים שכן רוב מעשיהם ע"י שליח לכך הקשו התוס' רק הא דקאמר נפקא לי' מדריב"ק דצ"ל כנ"ל דלא סבר ממש כריב"ק דהא ריב"ק ס"ל למיליף מכאן בכל התורה כולה א"כ ל"ל ושילחה בגירושין ואתם גם אתם אלא צ"ל דלא סבר ממש כריב"ק רק בילפותא דקרא ושחטו משא"כ לר' יונתן דליכא למילף מקרא דושחטו כל עיקר א"כ צ"ל דסבירא לי' רק כריב"ק במה ולא ממש בכל דבריו יותר הול"ל דכבר כר"ש במנחות דף י"ט דס"ל דפרו של אהרן פסולה בזר וס"ל למיליף מדאיצטריך בפרו של אהרן כו' כמ"ש התו' במנחות דף י"ט ע"א ד"ה גלי בפרו של אהרן כו' א"כ שפיר קשי' ל"ל כיון דע"כ התרצן בלא"ה לא משני רק כחד תנא דהוא כריב"ק ודלא כר' יונתן ועוד כריב"ק ג"כ לא סבר כוותי' בכל מנין כו' יותר הול"ל כר"ש דיליף מפרו של אהרן כו'. אחר שאמרתי כל הנ"ל ראיתי דא"א לפרש כן הלשון הר"ן דהר"ן כ' בעצמו לבסוף על לשון הרי"ף דנקיט הא דריב"ק דלאו דוקא אלא דמיני' ומגירושין ילפינן בכל התורה כולה אך מ"מ י"ל כן לפענ"ד בדברי הרי"ף כאשר כתבתי

א"י לתרץ על הא דציינו היש מפורשים עצמם רק על התרצן עוד באופן אחר דהנה יש לפרש דברי הר"ן הנ"ל דהוסיף על דברי ריב"ק הא דאין שנים שוחטין זבח א' משום דכן משמע מכפל הענין דקאמר ריב"ק וכי כל הקהל כו' והא אינו שוחט אלא א' כו' והא דבאמת איצטריך לי' לדריב"ק לומר כך היא כדי דלא נימא דבאמת לא מוכח כלל מקרא דושחטו דאימא דמטעם זכי' דמצי לזכות לו וכמ"ש הריטב"א הנ"ל כמה פעמים דאף א' לא ידענו שאדם יכול לעשות שליח מ"מ מטעם זכי' יכול לעשות וכאשר הארכנו בביאורו ת"ל דלא תיקשי עליו דהא קיי"ל זכי' מטעם שליחות א"כ עכ"פ אינו מוכח מושחטו דאימא התם מטעם זכי' ולכך י"ל דכך היא הוכחת ריב"ק אמת אם הי' גוף ההוכחה ממה דיכול לעשות שליח בזה שפיר הי' מצינו לומר דהכא מטעם זכי' אבל אמר הוכחת ריב"ק הוא מדכתיב ושחטו דמשמע דשלוחו של אדם הוא כמותו לגמרי דאל"כ האיך כתיב ושחטו לשון רבים הא שנים אינם שוחטי' אלא ע"כ דמעשה השליח הוא ממש כמעשה ידי הבעלים הן לזכות הן לחובה וכעין הא דכתבתי לעיל בשם הריב"ש וענין שליח שליח ובדברי הר"ן הנה יש לדקדק דעכ"פ מבואר מ בריו דאי היו שנים שוחטים זבח אחד לא חי' מוכח שליחות וקשה אמאי כיון דנימא דאין יכול לעשות שליח א"כ מה מהני ששניהם שוחטין כיון דכל אחד אינו עושה המעשה לגמרי רק בזיר וסיוע וצירוף חבירו וצירוף חבירו לא מהני לי' כיון דהוא שליח (אמת לפי מה שפרשתי בדברי הר"ן הן לפי שפרשתי באופן הא' יכול לומר דאי שנים שוחטין זבח אחד עכ"פ לא מוכח שליחות בכל התורה והן לפי מה שפרשתי באופן זה הי' שנים שוחטין י"ל שוב משום זכי' אך מ"מ בלא פירש"י הנ"ל יש לדקדק כן על שטחית לשון הר"ן דמשמע דאי היו שנים שוחטי' זבח אחד לא הוי מוכח שליחות) אך י"ל כך דהנה בחולין דף כ"ט רצה לומר שם דרב ס"ל דלענין שחיטה מחצה על מחצה כרוב אך דמסיק שם דבאמת רב מודה לענין שחיטה ולא נאמר רק לענין היו ישראל מחצה טהורי' כו' א"כ לפ"ז י"ל אי הוי אמינא דשנים מותרים לשחוט דבר אחד הוי מצינן למימר דלא מוכח מכאן שליחות רק הוי אמינט דמחצה על מחצה כרוב א"כ כיון דשחטו שנים מתחלה ועד סוף הוי כששחט כל אחד מחצה ונימא דמחצה ע"מ כרוב א"כ אף בלא מעשה חבירו נתכשר במעשה דידי' ועיין שבת דף צ"ג ע"ב דקאמר שיעור אחד לכולן וצ"ע. אך לפ"ז יש לומר דאף שנים שוחטין זבח אחד דהנה מבואר בחולין דף כ"ט וביומא דף ל"ב ע"ב בתוס' ד"ה א"כ הו"ל עבודה באחר דשנים דאינם שוחטין זבח אחד אין חילוק בין כששניה' שוחטין בבת אחת או בזה אחר זה. ומבואר שם בגמרות הנ"ל כל דהי' הכשר שחיטה ע"י אחד שוב מותר השני לגמור ולמרק יותר יוע"ש א"כ לפ"ז י"ל דשנים שוחטין זבח אחד מתחילה ועד סוף והא דכתיב תזבח שלא יהיו שנים שוחטין כו' היינו אם שניהם שוחטין רק הכשר שחיטה משא"כ כששוחטין כולה א"כ הוי כמו ששחט כל אחד מחצה ונעשה הכשר שחיטה ע"י אחד לבד ולא מקלקל הסיוע של השני ועיין ביו"ד ס"ס כו' בדין כשר ופסול אוחזין בסכין דמביא הש"ך דעה אחרת דלא כמבואר במחבר ויעויין בשמלה חדשה שם ויש ראי' משם לדברינו אלו א"כ ליכא לפרושי דברי הר"ן כך דא"כ אף משנים שוחטין אין ראי' וצריך לפרש לשון הר"ן או כמ"ש באופן הראשון וכמו שכתבתי בהג"ה כאן לעיל דלפי מ"ש שם ל"ק על הר"ן רק שהקשיתי כן לפי שטחיות הפשוטה שבדברי הר"ן. אך לפי"ז נוכל לומר דלסברא שאמרנו דאם נימא מחצה על מחצה כרוב אין ראי' מהא ששנים שוחטין זבח אחד כנ"ל ונימא דבאמת ריב"ק דמביא ראי' מהא דשנים שוחטין זבח אחד הוא באמת לא ס"ל דמחצה על מחצה כרוב וכפי שהוא באמת אליבא דמסקנה דאף רב מודה דלענין שחיטה דמחצה ע"מ אינו כרוב א"כ שפיר הוכיח ריב"ק מהא דאין שנים שוחטי' זבח אחד ואעפ"כ כתיב ושחטו דמוכח דשלוחו ש"א כמותו ובא לשלול דלא נימא משום זכי' וכמו שאנו עתה באופן זה לפרש דברי הר"ן דמפרש כן כדי לשלול טעמא דזכי' ולפ"ז נוכל לומר באם נאמר כסברא הנ"ל דשנים יכולים לשחוט זבח אחד באם שוחטין כולה באם ס"ל מחצה ע"מ כרוב מ"מ בפרו של אהרן וודאי אסור אהרן לשחוט עם עוד אחד עפ"י מ"ש הט"ז ביו"ד סי' ד' ס"ק ד' והעולה שם מדבריו דיש חילוק בין הפוסל בשחיטה ובין מי שאינו מכשיר בשחיטה דמי שאינו מכשיר בשחיטה שייך לומר דל שחיטתי' מהכא נתכשר ע"י מעשה זו משא"כ במי שפוסל א"כ י"ל בשלמא בכל שחיטות קדשים אי נימא דבעי בעלים אבל מ"מ לא כתיב חוקה לפסול מי שאינו בעלים רק דממילא מובן כיון דבעי בעלים א"כ