אריה דבי עילאי (ש"ס) קנ

דמחמת ספק השקול ציותה התורה להביא עגלה ערופה כיון דפסק הרמב"ם דכל ספיקא מדאורייתא שרי' (והנה אמת יש להשיב אכל הפלפול הנ"ל ולומר דקו' הגמ' וליזול בתר רובא דעלמא היינו למיזיל בתר רובא נכרים דהם הרובא דעלמא. ובזה יש לומר קצת דאיכא רובא עכו"ם רוצחים ומעוטא ישראלים שפיר י"ל דכל הרוצח הפורש מרובא דעלמא עכו"ם קא פריש. אך אין כאן מקומו להאריך בזה). אך י"ל כך דהנה בס' משנה לחם בפ"ד דכריתות דף י"ח הקשה על הרמב"ם דסד"או לקולא מהא דקאמר בסוטה דף כ"ט דרמינין קראי אהדרי כתיב והבשר אשר יגע בכל טמא כו' ולדעת הרמב"ם מה פריך ואימא דטומאת הגוף דהא בכרת מחמרינן בספיקא משא"כ טומאת בשר דהוא בלאו הוי סד"א לקולא ויש לתרץ קצת עפ"י מ"ש הה"מ בפרק מהל' חמץ הובא דבריו בב"י א"ח סי' תל"ט דכיון דחמץ עיקרו נתקן על הספק לכך החמירו בספיקו יוע"ש והבאתי קצת סמך לדבריו מקידושין דף כ"ח דקאמר אשכחן ודאי ספק מנין ופירש"י דלא דמי לסוטה כיון שעיקר שבועתה על הספק גלגולת נמי ספק כו' יוע"ש א"כ לפ"ז י"ל כמו היכי דחזינן דחכמים החמירו כבר בספק זה שוב כל ספק שנולד בזה אזלינן לחומרא אף דהוא ספק דרבנן כן ה"ה היכי דחזינין דהתורה החמיר בספיקו כגון בספק טומאה ברה"י דהלכתא גמירי לה דספק טומאה ברה"י ספיק טמא או דילפינן מסוטה כמבואר בחולין ט' ובנדה דף ג' וע"כ דהא דהבשר טמא מספק ע"כ בכשהי' הספק טומאה ברה"י דאי בר"ה הא ספיקו טהור כל עיקר א"כ כיון דבהגוף הטומאה אזלינן לחומרה מחמת הספק טומאה ברה"י ספיקו טמא א"כ אף לענין אכילות כהן זה הבשר שנטמא מספק ג"כ אזלינן לחומרא וכמו דבספק דרבנן אם ראינו דחכמים החמירו בספק זה שוב מחמירינין אנו ג"כ בשאר ספיקות כן לשיטות הרמב"ם דכל ספק שרי' מן התורה היכי דחזינן דהתורה החמירה בספק זה אף להרמב"ם דסד"א לקולא מ"מ יש להחמיר בספק זה אף לענין שאסור לכהן לאכלו ושפיר פריך והבשר אשר יגע בכל טמא הא ספק טומאה יאכל ואמאי כו' והוצרך לומר דהתורה משמיענו דזה הספק אינו טמא כלל ולהורות לנו דדבר שאין בו דעת לשאול אין טמא מספק עכ"פ מבואר מכל הנ"ל דכל דבר דהחמירה תורה בספק שוב בספק זה אמרינן דספיקא דאורייתא לחומרא א"כ הדרה קו' הנ"ל לדוכתי' אימא דמטעם ספק השקול ציותה התורה להביא עגלה ערופה ואי משום דכל ספק מדאורייתא שרי' ז"א דזה לא שייך כאן כיון דכל עיקרו שש עגלה ערופה לא נתקן כי על הספק וכדמבואר במשנה בסוטה כיפרה ספיקא והלכה לה א"כ שוב בספק זה יש להחמיר בספיקו ולעולם אימא לך דרק מטעם ספק ציותה התורה להביא עגלה ערופה. אך י"ל דכל טעות דבענין סברות הה"מ שפיר ניחא כיון דכל עיקרו ענינו של הנשיא ההוא היא רק מחמת הספק שוב יש להחמיר בשאר ספיקות הנולדי' אבל כאן איך שייך לומר כיון דהחמירה תורה בספק ועיקרו על הספק שוב יש להחמיר בספיקא דהא בל"ז לא שייך ענין מציאות עגלה ערופה כל עיקר. ואיך שייך כיון דכל עיקרו על הספק כיון דליתי' במציאות של עגלה ערופה כלל ולומר כך כפשוטו דגזירות הכתוב הוא ז"א דא"כ אף בלא כל הנ"ל י"ל דשאני עגלה ערופה דגז"ה הוא אלא ע"כ ביותר י"ל להוכיח דרוב וקרוב הולכין אחר הקרוב מלומר דגז"ה הוא ורק דעיקר הפלפול שלנו משום דאין זה נקרא גז"ה כלל רק דכן הדין נוטה דבדבר שעיקרו על הספק יש להחמיר בספיקו וזה אינו כיון דלא שייך כלל לומר דעיקרו על הספק כיון דאינו במציאות של עגלה ערופה כלל ואחר שבארנו כל זאת שפיר מתורץ דברי הרמב"ם הנ"ל דלפי מה דמשני הגמ' ביושבת בין ההרים א"כ איכא מציאתו של עגלה ערופה ביושבת בין ההרים ושוב איכא לומר דאף באין יושבת בין ההרים ג"כ צריך להביא עגלה ערופה משום סברא הנ"ל דאף על ספק יש להביא עגלה ערופה משום דעיקר על הספק ושפיר השמיט הרמב"ם הך תירוצא דיושבת בין ההרים וא"ל דמ"מ קשה מנ"ל סברא זאת דהתורה ציותה להביא עגלה ערופה מספק בשלמא הקושיא שהקשיתי שפיר הקשיתי דלמה לא מתרץ הגמ' כך אבל עכשיו דהגמ' מתרץ ביושבת בבין ההרים מנ"ל להרמב"ם לחדש ולומר דאף באין יושבת בין ההרים מביאין ע"ע משום דמביאין על הספק מחמת דעיקרו על הספק ומנ"ל להרמב"ם סברא זאת ונ"ל דבזה מתורץ גם קו' התוס' דהקשו ל"ל קרא שירושלים אינה מביאה עגלה ערופה תיפוק לי' דהיא רוכלת עמים וגם כל ישראל עולין לרגל ולפי הנ"ל מתורץ כיון דאליבא דאמת אף באין יושבת בין ההרים צריך להביא עגלה ערופה מטעם דיש להביא אף על הספק משום שעיקרו על הספק. ובזה מתורץ דהרמב"ם הוכיח מחמת קו' התוס' דלמה צריך קרא למעוטי ירושלים מעגלה ערופה מוכח ע"כ דאף על הספק מביאין עגלה ערופה דבזה מתורץ קו' התוס' הנ"ל ושפיר פסק הרמב"ם דאף באינה יושבת בין ההרים צריך להביא עגלה ערופה

ועפ"י הדברים הנ"ל יש לצדד ולומר על מה שכתבתי במקום אחר על הוכחות הר"ש מקינון דקבוע שאינו ניכר לא נקרא בשם קבוע וכתבתי עוד באריכות על הא דאיתא בספרי הובא בילקוט שמעוני פ' ראה דף רע"ז ע"ד והיתה תל עולם אפי' שלא לבנות גנות ופרדסים דברי ריה"ג ר"ע אומר כמות שהיתה כו' מכאן אמרו מקיימין את הטפלין כו' והיא תמוה דמהיכא מוכח דמקיימין את הטפלים וי"ל כך דהנה ידוע מקו' הר"ש הנ"ל המבוארת בפוסקים ביו"ד סי' ק"י דאם נימא דאף קבוע שאינו ניכר הוי קבוע למה לא יאסור כל העולם בחרישה וזריעה משום נחל איתן. ועיין פליתי שהשיב על קו' זו בדוחק קצת דאימא דלא הביאו כלל עגלה ערופה ואני הוספתי על דבריו לומר דהוי ס"ס שמא לא הביאו כלל עגלה ערופה ואת"ל הביא שמא אין זה המקום אך תלוי במחלוקת הפוסקים אי אמרינן ס"ס מה שספק א' בגוף וספק א' בתערובות אך דיש להקשות כדמות קו' זו אף על עיר הנדחת דיאסור כל העולם בבנין עיירות מחשש עיר הנדחת. ועיר הנדחת הרי אמרו בגמ' דסנהדרין ראיתי' וישבתי על תילה. אך ורק דבזה יש לתרץ ולומר דדוקא בחרישה וזריעה מקשה הר"ש שפיר משום דלא נודע המקום שנערף העגלה משא"כ לבנות עיר למיחוש שמא הי' במקום זה עיר הנידחת י"ל דסתם עיר נבנית ברבים ואינו קו' כלל כיון דאי אפשר שלא הי' נודע ממקום עיר הנידחת כיון דקלא אית לי' למילתא. אך לפ"ז יש להקשות למ"ד דאף גנות ופרדסים אינה נעשית דשפיר קשה האיך יבנו גנות ופרדסים. אך דיש לתרץ אף גוף קו' הר"ש הנ"ל עפ"י המבואר בחולין דף ע"ז ע"ב רוב בהמות יולדת דבר הקדוש בבכורה וכל היולדות כו'. סמוך מיעוטא דנידמה כו' ועיין נדה דף י"ח ע"א תוס' ד"ה שליא. והנה אמרינן בחולין מנ"ל דאזלינן בתר רובא כו' אתיא מעגלה ערופה מוכח דמיעוטא דטריפות אין העגלה כשירה כלל א"כ שפיר בתצטרף המיעוט למחצה ומחצה דקבוע שאינו ניכר שמקשה הר"ש שפיר הוי עלמא רובא ובדרך זה יש לתרץ גם מעיר הנדחת עד"ז כמבואר בגמ' אתיא מרוצח ואתיא מעדים זוממים ובתוס' שם ד"ה וכ"ת א"כ אם הנידחין או המדיחין הוי טריפה לא הוי עיר הנידחת כלל א"כ סמוך מיעוטא למחצה דקבוע. והנה שמעתי להקשות על הרמב"ם בפ"ד מהל' עכו"ם הל' ו' דמכין אף הטף כו' א"כ הוי עיר הנידחת עדות שא"א יכול להזימה כיון דבאים למיקטל אף הטף היכי נעבד כו' כדאמרינן פ"ק דמכות לענין בן גרושה כו'. אך י"ל עפ"י מ"ש התוס' במכות ד"ה מעידי בתירץ השני ועי"ל דלא בעינין כלל בכזה עדות שא"א יכול להזימה ומתורץ קו' ששמעתי אך לפ"ז הדרה קו' שהקשיתי כעין קו' הר"ש על עיר הנידחת לדוכתי' דעכשיו א"ל כתרוצי הנ"ל כיון דלא בעינן כלל עדות שאתה יכול להזימה בעיר הנידחת, וצ"ל דלדעת הרמב"ם דהורגין את הטף מוכח באמת בהוכחת הר"ש דלא שייך קבוע שאינו ניכר. ובזה מבואר הילקוט הנ"ל דלריה"ג דס"ל דאינה ניבנית גנות ופרדסים תיקשי ממעשים בכל יום כקו' הר"ש, הנ"ל איך עושין גנות ופרדסים ולא חיישינן מעיר הנידחת וצ"ל כתירוצי הנ"ל א"כ מוכח שפיר דמקיימין את הטפלים וכיון דלא איפליג ר"ע וריה"ג לענין טף ע"כ דגם ר"ע לא פליג על ריה"ג בענין עף. כ"ז אמרתי כבר אמנם עפ"י מה שאני מחדש כעת עפ"י תירוץ הקושיא שעל הרמב"ם פ"ט מהל' רוצח הנ"ל יש לתרץ קו' הר"ש מקינין הנ"ל שמקשה מנחל איתן לתרץ עפ"י דברים הנ"ל דבמסקנא כל הערים היושבים בתוך המישור ולא בתוך ההרים הם אינם מביאים עגלה ערופה רק מספיקא שמא הי' הרוצח משם א"כ בהצטרף ספק הלז למיעוטא דשמא טריפה היתה וכדאמרינן בחולין דאתיא דאזלינן בתר רובא מן עגלה ערופה דילמא טריפה הוא ושוב ממילא הוי רובא דאין לה דין עגלה ערופה כלל ולא