אריה דבי עילאי (ש"ס) קנא

נאסרה כלל הנחל איתן והא דאמרה תורה לגבי נחל איתן אשר לא יזרע וגו' היינו כדמוקי לה הש"ס דהתורה איירי ביושבת בין ההרים א"כ שפיר ליכא ספק כלל דהא הולכין אחר הקרוב משא"כ לחוש לכל השדות לאוסרם בחרישה וזריעה מחמת נחל איתן הוי כוונת הקושיא כדברי הכו"פ דמסתמא במשך השנים שהיו ישראל בא"י מתרמי הבאת עגלה ערופה אבל עכ"פ אין זה בגדר הספק כלל לומר דילמא הי' הבאת עגלה ערופה בעיר היושבת בין ההרים וע"י ספק לאסור כל השדות בחרישה וזריעה וגם דהוי ס"ס שמא לא הי' כלל עגלה ערופה בעיר היושבת בין ההרים וספק השני שמא אין זה המקום שהי' בו נחל איתן וגם יש לצדד ע"ז ולומר דבלא"ה י"ל דאין זה בכלל גדר הספק כמו ספק לא על דאינו בגדר הספק משום דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן כן הוא ספק זה לחשוש אימא הי' נחל איתן בעיר היושבת בין ההרים. והנה תירץ זה אף שכבר כתבתי עפ"י פשיטות מכבר היינו לצרף ספיקא דקבוע למיעוטא דטריפה. הנה כעת לא מיסתבר לי כלל תירץ זה שאמרתי כבר כיון דהספק דקבוע אינו שם אחד עם הא דאיכא מיעוטא דטריפות דספיקא דקבוע היינו שמא זה המקום אינו נחל איתן ומיעוטא דטריפות היינו שמא אף הנחל איתן לא מיתסר כלל מחמת מיעוטא דטריפה הי' העגלה ערופה וסברא כזו כ' באלי' רבא לענין צירוף שני המיעוטים המבואר בברכות במיעוטא דלגמר את הכלים משא"כ התירץ הנ"ל שאני כותב כאן שפיר הוי ספיקא דשמא אינו העיר הזאת כלל שממנה הי' הרוצח ומיעוטא דטריפה הוי שניהם שם אחד שפיר דומה למיעוטא דנידמה וספיקא דזכר ונקיבה המבואר בסוף פרק בהמה המקשה ועפ"י הנ"ל יש לפלפל בהא דאמרינן בגמ' דסוכה דף ל"ד ע"א דא"ל ר"ה להנהו אוונכרי כי זבינתו אסא מכותים כו' דמקשה הט"ז בסי' תרס"ד ס"ק ו' על שהשמיטו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור מימרא זו שהוא בלי שום חולק ולתרץ קו' הט"ז הנ"ל בסי' תרס"ד הנ"ל עפ"י מ"ש הר"ש מקינין הנ"ל דקבוע שאינו ניכר לא הוי קבוע דאל"כ יתסר כל העולם בחרישה וזריעה מחמת נחל איתן והפר"ח הביא עוד ראי' דקבוע שאינו ניכר לא הוי קבוע מהא דכתבו התוס' האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה דאסור בכל הנשים רק מטעם קנס והכו"פ השיב כנגד ראיות הפר"ח דהלא הרמב"ן כ' דלא כתוס' ורק דבהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה באמת אסור מדינא וגם מביא הכו"פ דאמרינן ביבמות דנכרי המקדש בזה"ז חוששין לקידושין דאימא דהוא מעשרת השבטים יעו"ש בדברי הכו"פ דקבוע שאינו ניכר אם הוי קבוע או לא במחלוקות היא שנוי' יוע"ש באריכות, והנה הא דחיישינן הכא לספק גזל משום דסתם כותים גזלי ארעתא נינהו כ' המג"א סי' תרמ"ט ס"ק ו' דמשום ספק גזל נגעי בי' הכא תיקשי דלמה לא נאמר דהלא רוב שבעולם אינם גזולים א"כ על כל שדה ושדה י"ל כל דפריש מרובא קפריש ואין כאן גזל כלל וכמו דכ' הר"ש מקינין על כל העולם דלא נאסרו בחרישה וזריעה מחשש נחל איתן דאמרינן כל דפריש מרובא קא פריש רק י"ל דכיון דכ' הכו"פ דבמחלוקות שנוי אי קבוע שאינו ניכר הוי קבוע א"כ י"ל לר"ה דקבוע שאינו ניכר הוי קבוע א"כ ל"ש כל דפריש מרובא קפריש משום דכל קבוע כמחצה ע"מ דמי א"כ מתורץ קו' הט"ז הנ"ל דלפי ההלכתא דקבוע שאינו ניכר לא הוי קבוע לא חיישינן כלל וכלל וספק גזל השדות משום דכיון דרוב שדות שבעולם אינם גזולי' י"ל כל דפריש מרובא קפריש קצת מפתחות בשאלה סי' ל"ו מענין ח"ש וסברות אחשבי' וגם על קו' העולם על רבינו יקר מה שפלפלתי עם הגאון האמתי המפורסם המנו' מ' סענדיר זלה"ה מזבארוז וגם שם פקפק על המ"ל פ"ד מהל' שבועות אי הלכתא אפיקתי' אכזית ואיך לשון בני אדם וגם מבואר בשו"ת ההוא מענין אם יש לחלק בדאורייתא בין לכתחילה ובין דיעבד וגם שם מענין הנאה אי ח"ש אסור מ"ה ונשמט משם לענין אי הוי מדאורייתא או מדרבנן בשלא כדרך הנאתו דמפלפל בזה המשנה למלך ויש לראות לצדד קצת בענין הזה ממה דמבואר במס' ב"ק דהנה איתא בב"ק דף מ"א דדריש ר"א נקי מח"כ א"ל ר"ע והלא הוא עצמו אינו משתלם אלא מגופו כו' ואם נימא דשלכ"ה אפי' איסור מדאורייתא לית בי' אכתי איכא הנאה ששוה איזה דמים במה שיכול ליהנות שלכ"ה וה"א דינתן הנסקל להנאה זו קמ"ל קרא דפטור א"כ איך מבואר שם בין לר"א ובין לר"ע דמגופו ליכא לאשתלומי ולא מידי הואיל ואסור בהנאה לאו בר דמים הוא ואמאי הא חזי ליהנות שלכ"ה דגבי שור הנסקל אכילה כתיב בי'. והנה מסוגיא זו דב"ק הנ"ל מוכח ג"כ דהא דס"ל לר"ל ח"ש מותר מן התורה היינו באיסורי אכילה לבד אבל באיסורי הנאה מודה ר"ל דח"ש אסור דהנאה מיהת הוי דאל"כ עדיין קשה למה דס"ל לר"א ולר"ע דתם דאינו משלם רק מגופו לא שייך בשור הנסקל דאינו בר דמים הא חזי ליהנות פחות פחות מכשיעור ולפמ"ש דבאיסורי הנאה מודה ר"ל ניחא נמי דלא תיקשי לר"ל ממתניתין דהמקדש בערלה בקידושין דף נ"ו ע"ב ואין אנו צריכין לומר כיון דעכ"פ ח"ש אסור מדרבנן שוב אינה מקודשת אף מדאורייתא רק לפמ"ש ניחא דר"ל ג"כ מודה דח"ש אסור מדאורייתא באיסורי הנאה: והנה דרך אגב באתי להעיר טל מ"ש התוס' בקידושין דף נ"ו ע"ב ד"ה המקדש בערלה דכאן מיירי דליכא ש"פ כו' ק"ק כיון דכלאי כרם לקו אף שלכ"ה כדאיתא התם בפרק כ"ש א"כ בכ"ה מיירי אף בדאיכא ש"פ שלכ"ה א"כ איך נקיט לה התנא במשנתינו בחד בבא גם יש להקשות אמאי לא תירצו דמתניתין אתיא כר"ש דר"ש למכות א"כ ה"ה דלקי אשלכ"ה כמ"ש מהריב"ל ורש"ל בשבועות והא בלא"ה משנתינו אתיא כיחידאי דלית הלכתא כוותי' כמ"ש בסמוך דלא נקיט חמץ בפסח דאתיא כריה"ג: ובסוף הסו"ת שם מענין קו' ממשנה למלך על תקריב אפי' בשבת כיון דאין עיבוד באוכלין פלפול עם הגאון המנו' מ' סענדר מזבארוז הנ"ל על תוס' בחולין דף ק"ל ד"ה תיתי מלקוח ויתום שהוא לתמי' מה שנקטו טריפה שפטור ממתנות כדאיתא בחולין דף קל"ו ע"ב הוא מבואר בקונטרס הלז בדף ק"י ע"ד בסוף הסוגיא דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט: הסברא שכתבתי על היכי דצריך לברורי במקום דאיכא לברורי דהוא דוקא כשהבירור הוא בירור גמור משא"כ באם שיתברר אעפ"כ יהי' מהצורך לסמוך על רובא אז א"צ לברר כלל ותירצתי בזה מה שהקשה הפ"י בגיטין דף ב' ע"ב על התוס' דשם דא"צ לשאול את השליח אם נכתב לשמה הוא מבואר בקונטרס תשובות בחלק אה"ע סי' י"א: הראי' שהבאתי לדברי הפר"ח ויד אהרן המובא בבאר היטב א"ח סי' מ"ז דכשנסתפק בברכות התורה שהוא ספיקא דאורייתא צריך לברר גם באר הברכות שהם. מדרבנן והבאתי לראי' מתוס' כתובות דף כ"ד ד"ה אבל אינו נאמן להשיאו אשה דכשבודקין לחללות שוב בודקין אף לממזרות הוא מבואר בחידושי' במס' נדה: גם מבואר שם מענין שחידש שו"ת צ"צ סי' ס"ט על הקושיא שעל הש"ע יו"ד סי' ק"ב יש מי שאומר כו' דהוא דינו של הרשב"א דכשאין המתיר עתיד לבוא כגון ביצה הנולד מספק טריפה דהקשו ע"ז דאין מציאות לדין זה וחידש שם הצ"צ דלף כשנתבררה שהתרנגולת כשירה מ"מ מי שאכל קודם הבירור הוי דינו כמי שאכל ספק טריפה דהאיסור לא פקע למפרע ועוד שם בפלפול כמה סברות בדין דשיל"מ. וגם שם פלפול על דברי הרמב"ן במלחמות פ' כל שעה על ר' יוחנן דס"ל חמץ בנותן טעם וגם שם פלפול על הסוגיא דמס' ע"ז דף ע"ג ע"ב וגם שם בסוף הענין פלפול על סברות התורת חיים שהוא סברות הריטב"א ושו"ת מזרחי בענין חזקה דצריך להיות בעצם העניך שנולד הספק בדף נ"ג ע"ד מענין תחומין די"ב מלין המבואר בשו"ת נ"ב ראשון ושני ושם מענין הרמב"ן ותוס' יו"כ אי עשה חמיר מל"ת. ושם מענין מ"ל חד לאו כו' ובתוס' דחמיר להו אינשי תרי לאו כו'. וגם שם דף נ"ד ע"ג וע"ד לתרץ הקושיא על הפוסקים דס"ל י"ב מילין דאורייתא מהא דקאמר במס' יו"ט ש"מ תחומין דאורייתא: ילקוט פ' בא התמוה על לא תותירו בדף נ"ו ע"ב ומקודם דף נ"ה ע"ב ושם מענין עשה ול"ת בפסוק אחד. על סברות הפ"י בקידושין דחמץ דישנו בבל יראה חייב אף שלא כדרך הנאתו מבואר הפלפול ע"ז בדף ס"ח ע"ג וע"ד. על קו' הזרתי בסתירות רש"י מפסחים לחלק יצאתה על יבמות בדף ע' ע"ב מענין הפלפול של המשנה למלך בכהן שאכל תרומה טמאה שטמא מדרבנן בפסחים דף פ"ג ע"ד. והנה בענין המבואר בט"ז שאין לחכמים לאסור דבר המפורש בתורה שכתבתי מזה בפסחים דף ע"ט ע"ז וע"ד וגם הבאתי שם סמך להט"ז חוץ ממה שהבאתי ממס' סוטה הבאתי עוד ממס' פסחים דף ס"ו הא דקאמר ר"א עקיבא עקרת מה שכתב בתורה: