אריה דבי עילאי (ש"ס) קמח

דבתר שמא אזלינן והגם דהש"ך כ' דיש שם ט"ס היינו משום דאזיל הש"ך בשיטתי' דבסי' צ"ח ס"ק ו' דלא אזלינן בתר שמא משא"כ לפי דעת הרמ"א שם בסעיף ו' דאזלינן בתר שמא ועכ"פ מוכח משיטות הפוסקי' ההם דחומרא זו שהחמירו ביבש בא"מ דבעי ס' דהוא דבר מוסכם מכל הפוסקים בלי שום חולק והטעם היא משום דאם יבשלם יתן טעם וגם טעם זה שעל חומרא זאת היא טעם מוסכם מרוב הפוסקים חוץ מן האו"ה שכ' הש"ך בסי' צ"ח ס"ק ו' הנ"ל דס"ל דהטעם הוא משום דהוא דבר שיש לו תקנה דיכול קצת להכיר האיסור ולהסירו משם אבל שיטות שאר הפוסקים שחישב הש"ך שם בס"ק ההוא הוא רק דהטעם משום שאם יבשלם יתן טעם א"כ ע"כ דלהפוסקים דס"ל דאזלינן בתר שמא דלית בי' נתינת טעם מוכרח לומר דעיקר החומרא משום שאם יבשלם יהי' בהם איסורא דאורייתא

ולזאת מאחר שמוכח דע"כ החומרא דהחמירו חכמים ביבש ביבש מין בשא"מ דבעי ס' הוא משום שאם יבשלם יהי' בסם איסור דאורייתא עפ"ז מצאנו טעם נכון להעמיס בכוונת רש"י ביבמות דס"ל דאף דהא דס"ל לדר"י בדוקא לח בלח מב"מ לא בטיל ולא ביבש וכשיטות התוס' מ"מ באם יבשל היבש ביבש אח"כ יהי' בי' איסורא דאורייתא ואם שדבר זה פשוט מסברא עוד מפורש כן במפורש בדברי התוס' ביבמות דף פ"ב ע"א ד"ה ר"י לטעמי' כו' דכתבו שם בסה"ד שני תירוצם על מנחות שנתערבו ובתירץ השני משום דכשיאפה אותן יתנו טעם זה בזה יעו"ש הרי מפורש בדבריהם דיבש ביבש אף לאחר שנתבטל חד בתרי ונודע התערובות אעפ"כ כשבישלו אח"כ ונעשה לח בלח הוי דינו כשאר מב"מ דלח דלא בטיל באף לשיטת ר"י א"כ ממילא שייך חומרא מדרבנן ודיבש ביבש ג"כ לא בטיל אפי' באלף משום דאם יבשלם יהי' איסורא דאורייתא ודומה ממש למה שהחמרו לדרבנן דמדאורייתא בלח בס' וביבש חד בתרי בטיל והחמירו דה"מ מב"מ אבל במין בשא"מ צריך ס' משום דאם יבשלם יתן טעם כן כאן לדר"י דלח בלח לא בטיל שייך לאסור מדרבנן אף ביבש ביבש משום דאם יבשלם יהי' אסורא דאורייתא מחמת דיהי' לח ואינו בטיל במב"מ לשיטות ר"י ועפ"ז מתורץ קו' התוס' על רש"י דחומרא זו דבמדרבנן שייך רק בכל איסורין שבתורה ולא בתרומה וערלה וכלאי הכרם ולא מיבעי' בתרומה דיש בהרמתה גזל השבט ואסמוכוהו רבנן אקרא דאת מקדשו ממנו וכמבואר בהרע"ב פ"ד דתרומות משנה ז' דאף דכ' שם התי"ט דהוא אסמכתא בעלמא עכ"פ יש בי' מצות נתינה לכהן מדרבנן ואיך יחמירו לאסור הכל מחמת חומרא דאם יבשלם כו' ולבטל עי"ז מצות נתינה לכהן ומה גם דאפי' לדעת הרשב"א בסי' ק"ט ס"ב דיבש ביבש שנתבשל באסר אם אין שם ששים כו' יעו"ש מ"מ לא שייך זה בתרומה אליבא דר"י דס"ל דמב"מ אפי' באלף לא בטיל כיון דתרומה בעי הרמה דבודאי לאחר הרמתה אף אם יבשלם לא יהי' חוזר וניעור שיהי' נאסר אחר הבישול דהרי גם להרא"ש החולק על הרשב"א מ"מ מודה באם ניתוסף איסור שחוזר וניעור ויצטרף עם הראשון לאסור וכ' הרא"ש במס' חולין פ' גיד הנשה סי' ל"ז ומובא בב"י ס"ס ק"ט ללמוד דין זה ודגם במב"מ בדבר יבש שנתבטל ברוב היתר ואח"כ ניתוסף איסור דמצא מין את מינו וניעור מהמשנה פ"ה דתרומות סאה של תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת דפליגי בי' רבנן ור"ש ומבואר בלשון הרא"ש שם דליכא למימר דטעמא דרבנן גבי תרומה משום דבעי הרמה הלכך לא נתבטלה הראשונה אבל בשאר איסורין כו' הא ליתא דהרמה אינה אלא מפני גזל השבט אבל אינה אוסרת המדומע כו' יעו"ש הרי מוכח מלשונו דכ"ז שכ' דליכא למימר דטעמא דרבנן כו' היינו שקודם הרתמה אף שהי' נודע הדימוע יהי' נאסר מטעם דבעי הרמה אבל כשהורמה הסאה בודאי לא יעלה על הדעת לומר שאם יבשלם אח"כ יהי' חוזר וניעור לאחר הביטול והפרטה אחד ממאה ובכל סברות השיטות שבדין חוזר וניעור המבוארים בפר"ח סי' צ"ט ובפרי תואר שם שבאו בביאור גדול אא לבאר כל שיטה ושיטה בענין הזה לא נמצא שם שום סברא להיות איזה ה"א לומר חוזר וניעור אחר ההרמה אחד ממאה א"כ לא שיך בתרומה אם יתבשל אחר ההרמה אחד ממאה יהי' איסור דאורייתא כיון דשוב אינו חוזר וניעור וגם דגוף המציאות שאם יבשלם כו' לא שייך כלל בתרומה דבעי הרמה אחד ממאה וניתנה לכהן ואיך שייך בדבר של שני בעלים היינו הכהן והישראל שיהי' שייך בהם לומר שאם יבשלם ואם לומר שאם יבשלם קודם ההרמה ג"כ הוא ענין רחוק שיחמירו חכמים מהאי טעמא ומילתא דלא שכיחא כהאי שלא יקיים ישראל מצות הרמה המוטלת עליו ומש"ה ליכא למימר נמי שאם יבשלם קודם שנודע התערובות שג"כ היא מילתא דלא שכיחא ולא שייך לחדש חומרא משום זה שכל מב"מ אפי' ביבש ביבש לא יהי' לו ביטול אפי' באלף עכ"פ לא מבעיא בתרומה דבודאי יש מקום לומר דדוקא בשאר איסורים החמירו חומרא זו דגם ביבש במב"מ לא יתבטל באלף ולא בתרומה והנה גם עפ"ז יש מקום לתרץ קושי' התוס' על רש"י דלא קשה מהא דס"ל לר"י דמעלין את המדומע באחד ומאה והגם דעדיין אינו מתורץ הא דהקשו בזבחים דף ע"ג ד"ה ר"י אומר כו' מהא דנקיט ר"י דף ע"ד שם רמוני בדן דקשה אפי' כל מילי נמי וכן מהא דגיטין דף נ"ד דנפלו ונתפצעו דאיירי בערלה דלא שייך בי' הרמה כלל די"ל דהגם דכ' רש"י דף ע"ד ד"ה תנאי היא דתניא כו' דכ' שם רש"י הלכך אוסרים בכ"ש אם של ערלה או של תרומה כו' היינו לענין גוף הדין דרמוני בדין הם מששה דברים שאינם בטלים אבל מ"מ אין קושי' מזה על רש"י דמאי אריא רימוני בדן אפי' כל מילי נמי די"ל דרש"י יפרש הברייתא דר' יהודא אומר רמוני בדן כו' דאיירי רק לענין תרומה דצריך הרמה דלא אמרינן מב"מ לא בטיל וגם דאפשר דרש"י ס"ל דאיירי בשניהם בין בתרומה בין בערלה ושוב לא קשה קושי' התוס' דאפי' כל מילי נמי דעכ"פ יש נ"מ לענין תרומת וכמו כן בגיטין דף נ"ד דנפלו ונתפצעו ג"כ י"ל דאיירי לענין תרומה דהרי קתני במשנה ז' דפ"ג דערלה וחכ"א אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד דמסיים שם במשנה הראוי לערלה ערלה לכלאי הכרם כלאי הכרם וכ' שם התי"ט בשם הר"ש דדייק בירושלמי דלמה לא קאמר הראוי לתרומה תרומה כו' ומשני דכולם ראויים לתרומה אלא י"ל דתרץ להטעמים האי דשייכי' רק בתרומה בלבד י"ל טעם אחר דלא החמירו חומרא זו להחמיר ביבש ג"כ במב"מ אינו בטל אפי' גם בערלה וכלאי הכרם דלא שייך בהו הרמה כלל די"ל דלא שייך כלל בהו להחמיר משום דאם יבשלם כו' משום דאין להחמיר רק בדוגמא שהחמירו אליבא דרבנן דלדידהו בשלא במינו בס' בלח בלח וביבש ביבש חד בתרי בטל והחמירו ביבש שלא במינו משום דאם יבשלם כו' ובדוגמא זו דייקא יש מקום להחמיר לשיטת ר"י דוקא בשאר איסורי' דבשלא במינו בס' ובמינו במשהו בלח בלח יש מקום להחמיר עוד ביבש ג"כ במשהו משום הטעם דאם יבשלם כו' משא"כ בתרומה וערלה וכלאי הכרם דכבר הוסיפו להחמיר בין במינו ובין שלא במינו בין בלח ובין ביבש שיהי' במאה ואחד או במאתים ואחד ואין מקום לבוא לידי נתינת טעם בשום אופן אפי' שלא במינו בלח כיון דמתבטל במאה או במאתים והלא אפי' בששים נסתלק הנתינת טעם מכ"ש במאה או במאתים שוב אין מקום להוסיף עוד חומרא להחמיר במינו גם ביבש שיהי' במשהו מחמת דהחמירה התורה שיהי' בלח במשהו אליבא דר"י כדמוכח מדם הפר ושעיר א"כ י"ל דבתרומה וערלה וכלאי הכרם לא החמירו חומרא זו רק דוקא בשאר איסורין החמירו דגם ביבש במינו במשהו משום דא"א לומר בהו כדין תורה דחד בתרי בטל דאם יבשלם כו' יבוא שלא במינו לידי נ"ט ובמינו יהי' עוד במשהו כדין מב"מ במשהו בלח אליבא דר"י דמב"מ לא בטיל והנה לא נחשב זה לדוחק לומר שלא השוו חכמים מדותיהם בענין אחד ורק לעשות הפרש ולהחמיר בכל האיסורין שבתורה ושלא להחמיר בתרומה וערלה וכלאי הכרם דכיוצא בו מצינו בכו"פ סי' צ"ט ס"ק י"ב להשיב על מה שטען הפר"ח על הראב"ד דס"ל דאין אומרים בשאר איסורי' דחוזר וניעור רק בתרומה דצריך הרמה ולבך לרבנן אינו מועיל ג"כ הטעם הואיל דבעי הרמה שהקשה עליו הפר"ח דמ"ש רוב גבי יבש ומ"ש נ"ט גבי אינו מינו והשיב הכו"פ שם כיון דהוא רק מדרבנן י"ל דברוב גזרו והחמירו ובנ"ט לא גזרו יעו"ש וגם א"ל דכל יסוד דבר זה הוא יסוד רעוע כיון דגוף גזירות חכמים לדרבנן דפליגי אדר"י דגזרו להחמיר ביבש באינו