אריה דבי עילאי (ש"ס) קמו

הזאת נפתח ברבוותא וכאמור אעפ"כ א"א להתעלם ולומר דלפי דעתי הקלישה הוא מהלכות עמומות מחמת שקרוב הדבר שעפ"י הסברא הזאת יהי' נולד הרבה מבוכות והסתבכות בש"ס ופוסקים אך יהי' איך שיהי' צריכנא למשכוני נפשין להבין דבריהם דלכאורה תיקשי מאין הרגלים להמציא סברא כזו והוא אפי' לר' אליעזר דס"ל בכתובות דף י"ג ע"ב דאפי' לדברי המכשיר בה פוסל בבתה הוא דוקא בחזקה של חזקת כשרות דו"ל כדקאמר רבא התם איה אית לה חזקת כשרות בתה כו' משא"כ בשאר מיני חזקות והלא ס"ל לכל האמוראים בסוגי' דהי' בה מומין דחזקת הגוף שלה מהני לגבי אביה ורק רב אשי דס"ל שם בדף ע"ו דמשני רישא מנה לאבא בידך כו' וכדפירש"י שם דחזקת הגוף שלה לא מהני לאב היינו משום דאיכא חזקה דממונא דסותר לחזקת הגוף יעו"ש וגם אפי' בחזקת האם אי מהני לבת פליגי הפוסקים וכמבואר בהגהת רמ"א בש"ע אה"ע סי' ב' סעיף ה' ואפי' למאן דס"ל התם דלא מהני חזקת האם לבת אין שו ראי' לדיני איסור והיתר וכמבואר שם בב"ש ס"ק י"ד דל"ד דינים הללו לדינא או"ה ייע"ש ומה גם דהלא הא מלתא דאמרי רבנן אוקא מלתא אחזקה מנגע ילפינן לה בפ"ק דחולין דף י' ע"ב והרי גם התם בחולין ד"ה ודלמא אדנפיק הקשו התוס' דהול"ל דשבקינן חזקת נגע ולמיזל בתר גברא דאוקמינן בחזקת טהרה א"כ הרי מועיל חזקת טהרה דגברא לספיקא דהוא אם נחסר הנגע והנה מ"ש לעיל בד"ה ומ"ש ממקוה כו' דבנגע שבבית לא דיינינן על האדם דהוא ודאי טמא משום גזירת הכתוב וכמש"כ התוס' בנדה ד"ה תרתי לריעותא שגיאה גדולה היתה אצלי שכתבתי דברים ההם דכוונת התוס' בנדה הוא רק על מה דמטמאין האדם הנכנס לשם וחייב קרבן אם נכנס בעזרה ולמה לא נחוש שמא קודם כניסת האדם לשם נחסר הנגע משיעורו וע"ז כתבו דוקא דהוא גז"ה דכשטימא הכהן את הבית אפי' כשנחסר הנגע אח"כ קודם שנכנס זה אעפ"כ הבית טמא עד שיראת הכהן בסיף שבוע ויטהרנו ואין בזה מקים לסתור קו' התוס' שהיתה דניזיל בתר חזקת טהרה של האיש הנכנס לשם ולומר דלא נטמא הבית כלל מחמת ספיקא דקאמר בגמ' דאדנפיג הכהן תיכף באותו הרגע קודם שטימא הכהן נחסר הנגע ושלא כדין טמאו הכהן ואם לומר דעפ"י סברת הרא"ם הנ"ל באמת מתורץ קושי' התוס' בחולין ובנדה דלכך לא שבקינן לחזקת הנגע ולמיזל בתר חזקת טהרה דגברא משום דחזקת טהרה דגברא אינו בעצם הספק של הבית אם טמא המה דברים דחוים דודאי יש להוכיח ממה שהניחו התוס' בחולין תמיהתם בקושי' ובנדה הוכרחו לדחוק עצמם דרגילות הנגע להתחסר בב"א פחות מכגריס וכאשר תמה על דבריהם בשו"ת ח"ץ סי' ג' ודחק עצמו מאד בדבריהם ומחדש תירוץ אחר כל עיקר על קושייתם לומר דכיון דשכיח טפי שיחסר הנגע בכל ז' ימי ההסגר ממה שחסר בפעם אחד אף זה בכלל חזקה דבשעה קטנה כולו לא החסיר ועכ"פ תירץ התוס' בנדה דרגילות הנגע להתחסר בב"א הוא דוחק עצום וכמבואר שם בשו"ת ח"צ באריכות קצת וא"כ כיון שהתוס' בעצמם חידשו סברא זאת בעירובין דף ל"ה ע"ב ד"ה א"ר ירמי' שחזקת תחים ביתו וחזקה שלא עירב לא חשיב לי' הש"ס ורק שאח"כ חזרו מסברא זאת וכמבואר בס' סדרי טהרה ס' קצ"ט ס"ק מ' הנ"ל עכ"פ כיון דהתוס' בעצמם הזכירו סברא זו במס' עירובין ממילא אם לא הי' שום חילוק בין הנושאים וכנראה מדברי שו"ת הרא"ם הנ"ל לא היו התוס' בחולין מניחין קושייתם בקושי' ורק היו להם להעלות בדבריהם שבסברא זאת מתורץ קושייתם וגם במס' נדה לא היו להם להעלים מזה ולתרץ קושייתם בדוחק גדול גם דעוד יש להקשות על סברת הרא"ם הנ"ל ממ"ש התוס' בחולין דף י"א ד"ה מנא הא מלתא דאמרו רבנן זיל בתר רובא כו' דהא דרובא עדיף מחזקה ילפינן מפרה אדומה דאיכא חזקת טומאת גברא שמזין עליו נגד רובא להכשיר הפרה אדומה והרי גם שם אין הספק באדם רק בפרה ולכן בע"כ צריך לעשות ילוק בין הנושאים עפ"י מה שנדקדק תחילה על גוף סברת ריטב"א בשם הר"מ בן שניאור הנ"ל בחזקת תחים ביתו דאינו חזקה לספק עירוב דהוזכרה סברא זו גם בתוס' ד"ה א"ר ירמ' וכמבואר בס' ת"ח דתיקשי ע"ז מהא דקאמר ביבמות דף ל"א דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת הן לענין ספק דקרוב לו או קרוב לה או לענין הספק דנפל הבית עליו ועל בת אחיו מי מת תחלה והרי גם שם לא נולד באשה שמעמידין אותה על חזקתה שום ספק והספק הוא רק בצרתה שהיא הערוה ולא תיהני התרתי לריעותא למיחשב כוודאי טבל כיון דגוף החביות הו"ל דין דשיל"מ דממילא לא מהני לגבה תרתי לריעותא דלא עדיף משאר חזקה גמורה דלא מהני שום חזקה בדבר שיל"מ וממילא דגם לגוף הטבל לא מהני התרתי לריעותא להחזיק את הטבל עי"ז כדין טבל גמור וכמו שכתבתי בקושייתי שם כיון דהטבל הוא דבר התלוי בהחביות ומאחר שא"א להוציא את החביות לחולין מחמת דשיל"מ שוב גם הטבל אינו רק ספק טבל דא"א לומר כתרתי דסתרי להחזיק את הטבל בכלל טבל גמור ושלא להוציא את החביות לחולין ואין לסתור דברי דא"כ לפי מ"ש דלשיטות ר' יוחנן בעצמו אין לחביות הזאת דין דשיל"מ א"כ הדרה הקושי' לדוכתי' מה שכתבתי בכוונת התוס' ד"ה הי' בודק דלמה קתני בברייתא מכאן ואילך ספק דהו"ל דספיקא דרבנן לקולא לפי מה דקיי"ל תרומה בזה"ז דרבנן דעכשיו לא שייך תירוצי דשם דהו"ל דשיל"מ כיון דלר"י בעצמו אין לחביות דין דשיל"מ א"כ תיקשי מה דמשני ר' חנינא מסורא מאן תנא חביות ר"ש כו' די"ל דאין זה סתירה כלל דלפי מה שכתבתי דהסוגיא אזלא אליבא דר' יוחנן בלא"ה ל"ק דליהוי ספיקא דרבנן כיון דר' יוחנן בעצמו ס"ל דתרומה בזה"ז הוא דאורייתא וכדאמר ביבמות דף פ"ב ע"ב דאמר ר' יוחנן ואנא דאמרי כר' יוסי דתניא בסדר עולם כו' ואף דפירש"י שם דהא מתניתין ר' יוסי קאמר לה אנדרוגניס כו' מ"מ י"ל דאף ר' יוחנן דידי' סבר דתרומה בזה"ז דאורייתא

עוד יש מקום בפלפלת כל שהוא לתרץ קו' הש"ך ולסתור הוכחתו שהוכיח כדברי רשב"א מסוגי' דמס' יו"ט הנ"ל מדלא משני הגמ' בביצה שנולרה מתרנגולת שהיא ספק טריפה עפ"י הקושי' שהקשה בס' גור ארי' יהודא הנ"ל על מציאות דינו של הרשב"א דלא שייך בזה עד שתאכלנה באיסור כו' כיון דגם כשתלד או תחי' יב"ח ג"כ יהי' ההיתר רובא דרוב טריפות אינן חיות ואינם יולדות ותירץ בס' הנ"ל עפ"י שיטות הר"ן דטעם דבר שיש לו מתירין הוא משום דהוי מין במינו מחמת דשניהם יש להם שם היתר אמנם על טעם הר"ן קשה כמו שהקשיתי בקונטרס השני הנ"ל ממה שכתבו התוי"ט ביבמות דף פ"א ע"ב ופ"ב ע"א לחלוק על רש"י דכ' טעמי' דר' יהודא דאמר לא תעלה הוא משום דמב"מ לא בטיל דע"כ דמודה ר"י דביבש ביבש בטיל אף מב"מ ושדוקא בדבר המתערב אית לי' לר"י דמב"מ לא בטיל דאל"כ תיקשי מהא דס"ל לר"י דמעלין את המדומע במאה ואחד אפי' מב"מ ועוד הוכיחו התי"ט בזבחים דף ע"ב ע"א ד"ה ר"י אומר כו' ובמנחות דף ק"ב ע"ב ד"ה ור"י סבר על שיטות רש"י הנ"ל מראיות אחרות עוד. והנה כעת מצאתי קו' זאת על דברי הר"ן מהא דמודה ר"י ביבש ביבש דבטל אפי' מב"מ ג"כ בספר הנ"ל ומה שכ' לדחות עפ"ז טעם הר"ן כל עיקר ושלכך לק"מ קו' הט"ז במה שהשמיט הרמ"א טעמו של הר"ן שהוא מחמת קו' הנ"ל שעל שיטות הר"ן המה דברים שאינם מהראוי להעלותם על הכתב לדחות טעמו של הר"ן מחמת איזה קושי' שעל דבריו. והנה עתה מצאתי שהערה זו שעל טעם הר"ן מחמת יבש ביבש מבואר ברמז גם בס' צל"ח בד"ה ספק טריפה אמנם לא כ' שים תירץ ע"ז ואמת מחמת שבעת שלמדתי מס' זו לא יצא ס' צל"ח לאור עולם כלל וגם הרבה דברי' נכתבו בקונטרס השני הנ"ל שמצאתי עתה בס' צל"ח הנ"ל ובשאר ספרים שנדפסו מחדש ומחמת שא"א לי לכתוב מחדש הנחתי הדברים ככתבם מכבר עכ"פ מחמת שהי' תמי' גדולה בעיני שלא מצאתי בשוב ס' הערה זו שעל טעם הר"ן מיבש ביבש דמודה ר"י דלא אמרינן בי' מב"מ אפי' באלף לא בטיל וכמ"ש התוס' דחקתי א"ע בקונטורס הנ"ל לתרץ קו' זו. ועתה לא נתקבל בעיני דברים האמורים שמה. ועוד שאני רואה עכשיו שאין מקום התחלה כלל לקושי' זו דהרי מבואר מפורש בדברי הר"ן דלרבנן בענין דשיל"מ לא דמי