אריה דבי עילאי (ש"ס) קמד

ב"ת יהי' ההיתר ברור מחמת דלמעוטי דמיעוטא לא חיישינן כלל דהוי המיעוט כמאן דליתא והנה עכשיו ראיתי שכבר נדפס קושי' בס' שנדפס מחדש שמו שו"ת גור ארי' יהודא בחלק יו"ד סי' ד' ומפלפל שם בענין הרי רובא דפליגי הפוסקי' וגם כ' שם לתרץ קושי' זו עפ"י טעמו של הר"ן בדשיל"מ דאינו מחמת עד שתאכלנה באיסור כו', וכבר כתבתי דאני איני בוחר בפלפולים כאלו שלדעתי הדבר ברור דגם הר"ן מודה לטעמו של רש"י דעד שתאכלנה וכמו שהארכתי לעיל והיכי דלא שייך עיקר הטעם של רש"י דעד שתאכלנה באיסור אין מקום לדין בדין דשל"מ והנלפענ"ד נתרץ קו' זו עפ"י מ"ש הצ"צ בתשובותיו סי' ס"ט לתרץ הקושי' שעל מציאות דינו של הרשב"א דהרי ממ"נ יתבטל דתירץ הצ"צ כיון דעכשיו הביצה זו אסורה מספק דאף כשיתוודע שלא היתה טריפה מ"מ קודם שנתוודע הוי ספק איסור ומי שאכלה עביד איסורא ולא פקע איסורי' מיני' אף כשנתוודע לאח"כ דלמפרע לא היתה טריפה כלל והכר"ו פקפק על הצ"צ דכיון דכשיתוודע שאסור בוודאי הרי בטל בשיעורו וכי בשביל שעכשיו מסופק יהי' בכלל עד שתאכלנה באיסור כו' והפר"מ במשבצות ס"ק ז' כ' לדחות דברי הכר"ו ושדברי הצ"צ ברורים בטעמו וראי' מאשה שנדרה כו' ודבריו חסרין תבלין דאטו הכר"ו אינו מודה דגוף הביצה בספק איסור קיימא כמו אשה שנדרה כו' רק דאעפי"כ כיון שאוכל ע"י תערובות לא שייך עד שתאכלנה באיסור כיון דאין כאן דררא דאיסור כיון דיתבטל ממ"נ עכ"פ ואעפ"כ נראים ומסתברים דברי הצ"צ דכיון דגוף הביצה יש לה שם איסור דהיינו ספק איסור ויש לאיסור הזה מציאות היתר כשתחי' יב"ח או שתלד שוב הוי בכלל דשיל"מ דהחמירו חז"ל דלא ליבטל באלף דאין הכוונה של עד שתאכלנה באיסור כו' דהיינו שאוכל התערובות באיסור דהלא הותר התערובות ע"י ביטול וכדכתיב בתורה אחרי רבים להטות ורק דהכוונה של עד שתאכלנה באיסור כו' ר"ל דעד שתאכל לאיסור הזה ע"י ביטול התערובות תאכלנה בהיתר שלא ע"י ביטול כלל דכיון דיש לאיסור זה היינו לגוף האיסור היתר החמירו חז"ל דלא ליבטיל אפילו באלף ודוקא אם הוי אמרינן דלכשתתוודאי שהתרנגולת כשירה לא הי' למפרע שום איסור בזה נכון קושית השואל שבשו"ת צ"צ הנ"ל דל"ל להרשב"א לומר בשביל שאין המתיר עתיד לבוא תיפק לי' דממ"נ יתבטל דאם יתוודע שהתרנגולת כשירה הרי לא הי' כלל איסור שיש לו מתירין משא"כ לפי מה שחידש הצ"צ דאף כשיתוודע שהיא כשירה מ"מ קודם שנתוודע הי' על הביצה שם איסור מחמת הספק והוצרך ע"ז להביא ראי' מנדרים והמ"י בכלל ע"ד ס"ק י"א הביא ע"ז ראי' מירושלמי דנדרים וממילא מתורץ קוש' השואל הנ"ל ואמת לשון הפר"ח ס"ק ז' שכ' בתירוצו של הצ"צ כיון דאפשר שיאכל היתר בודאי ולא לאחותי נפשי' לספק איסור ע"י תערובות כו' אינו בלשון מדוקדק כיון דאין כאן ספק איסור ע"י תערובות כלל וכדברי הכר"ו הנ"ל ורק דעיקר כוונת הצ"צ הוא כמו שכתבתי כיון דהביצה זו שם ספק איסור עליה ואח"כ אפשר תהי' מותרת אם לא הי' ממציא הרשב"א דכשאין המתיר עתיד לבוא בוודאי אינו בכלל דשיל"מ גם זה הוי בכלל חומרת חז"ל דכל שגופו של איסור עתיד להיות ניתר אינו בטל באלף עכ"פ עפ"י דברי השו"ת צ"צ בתר גוף האיסור אזלינן דכשישנו לגוף האיסור שבתוך התערובות היתר הוי בכלל דשיל"מ ובזה מתורץ קו' ס' גור ארי' יהודא הנ"ל שהקשיתי גם אני בילדותי דכיון דלאחר שיבורר כשתלד או שתחי' יב"ח אז יבורר דהביצה הזאת שהחזקנו בספק טריפה מותרת היא לגמרי אף דהיא ג"כ מחמת רובא דרובא דטריפות אינן חיות יהי' איך שיהי' עכ"פ הותר גוף האיסור ושוב שייך לומר כנ"ל עד שתאכלנה באיסור דהיינו שתאכל הספק איסור ע"י ביטול התערובות תאכלנה בהיתר כשתהי' הביצה בכלל היתר גמור דהיינו כשתלד או תחי' יב"ח והגם דטעם ההיתר הוא משום רובא דרוב טריפות אינן חיות מ"מ הוא בכלל חומרות חז"ל שהחמירו דכל שגוף האיסור יהי' לו היתר לא יועיל לו ביטול אפי' באלף

עכ"פ לפי שבררנו לפי תירוצי של הצ"צ הנ"ל דהא דהוצרך הרשב"א לטעם שאין המתיר עתיד לבוא הוא משום דזולת זה הגם דעל התערובות לא הי' חל שום שם איסור מחמת הממ"נ כנ"ל מ"מ כיון דהי' לביצה שם ספק איסור שיש לו היתר אח"כ הוי בכלל תקנת חז"ל דדשיל"מ אינו בטל באלף הנה כ"ז לא שייך לשיטת ר' יוחנן שכתבנו לעיל דטעמו של ר' יוחנן דס"ל דחמץ אינו בכלל דשיל"מ הוא כדברי הר"ן דכיון דאין לגוף איסורו של חמץ היתר אח"כ דאפי' לר"ש אסור לאח"ז מדרבנן משום קנסא ואף דלא קניס ע"י תערובות מ"מ כיון דעכ"פ לגוף האיסור של חמץ אין לו היתר כלל לא הוי בכלל דשיל"מ וכתבתי דר' יוחנן יליף להך דינא מהא דס"ל לרבנן בנדרים דף נ"ח דשביעית אין לו דין דשיל"מ מחמת שג"כ לא הותר גוף האיסור ורק דיכול לאוכלו בקדושת שביעית א"כ גם דין ביצה שנולדה מתרנגולת ספק טריפה היא ממש שוה לו ודומה לחמץ ושביעית הנ"ל דאף דהביצה היתה מקודם בשם איסור מחמת הספק וכשנתברר ונתוודע שהתרנגולת איננה טריפה הותרה הביצה עכ"פ מעת הבירור ולהלאה מ"מ אין זה בכלל איסור שהותר אח"כ רק דמקודם החזקנו אותה בספק ועתה נודע לנו ונתברר הספק דעכ"פ אינה בכלל איסור שיש לו מתירין אח"כ כמו חדש או ביצה שנולדה בשבת ויו"ט ושאר דשיל"מ דהרי לר' יוחנן אין בכלל דשיל"מ רק כשיש לגוף האיסור מתירין אח"כ ולכך ס"ל דחמץ לא הוי בכלל דשיל"מ א"כ מתורץ קושי' הש"ך דאף אם לא נימא כדינו של הרשב"א ורק דאפי' כשאין המתיר עתיד לבוא ג"כ יש לו דין דשיל"מ דעכ"פ צריך להמתין מספק שמא יהי' לו מתירין מ"מ לא יכול לתרץ דהא דספיקא אסורה מיירי בביצה של ספק טריפה דהרי צריך לתרוצי הקושי' גם לר' יוחנן דס"ל ג"כ משום משקין שזבו כמו שמוכיח בש"ס מדרמי דר"י אד"י מאין סוחטין על הך דביצה ולר"י לא הוי מציאות דין זה בכלל דשיל"מ וכ"ז לפי מה דהגמרא צריך לתרץ הקושי' גם לר"י משא"כ לפי מה דקיי"ל עפ"י פסק הלכה דלא כר' יוחנן בזה דאפי' כשאין ההיתר דוקא לגוף האיסור ג"כ הוי בכלל דשיל"מ וכמו שפסק הרמב"ם דחמץ הוי דשיל"מ ואפי' החולקין על שיטות הרמב"ם גבי חמץ הוא מטעם אחר מחמת דחוזר לאיסורו לשנה הבאה אבל לא מטעם זה דצריך להיות היתר לגוף האיסור בדוקא ועוד יותר מזה פסק הרי"ף דאפי' פת שאפאה עם הצלי ישנו בכלל דשיל"מ מחמת שיכול לאוכלו עם בשר ממילא דישנו מציאות לדין זה דביצה שנולדה מתרנגולת ספק טריפה דיהי' בכלל דשיל"מ וכתירוצו של הצ"צ הנ"ל צריך לאשמועינן דינו של הרשב"א דכשאין המתיר עתיד לבוא כו' ומתורץ קושי' הש"ך ועפ"ז יש לתרץ גם קו' שהקשיתי בתחילת הדיבור דמאי פריך ורמי חביות אמקוה דלפרש דמכאן ואילך ספק דתרומה ויחזור ויתרום משום דא"א להוציא את החביות לחולין מחמת תרתי לריעותי משום דהוי דשיל"מ ועפ"י הנ"ל מתורץ ע"פ הקדמה שכתבתי לעיל בדף ג' בתוס' ושניהם לא למדוה ג"כ לתרץ דברי הרמב"ם דכתבתי שמה דקושית הגמ' דרמי חביות אמקוה קאי רק לשיטות ר' יוחנן דהוא מפרש כל ג' ימים וודאי היינו ג' ימים ראשונים ודאי יין משא"כ לדר' יהושיע בן לוי דמפרש ג' ימים האחרונים ודאי חומץ יש לתרץ כיון דצריך לתת זמן מה להחזקה עד ג' ימים תו לא מהני החזקה אף לקודם ג' ימים ממילא כיון דהסוגיא אזלא לשיטת ר' יוחנן ולשיטתי' דר' יוחנן דס"ל גבי חמץ דלא הוי דשיל"מ משום דחומרא זו שהחמירו חכמים דדשיל"מ לא ליבטיל אינו אלא כשגוף האיסור חוזר להיות ניתר א"כ צ"ל דאף דמודה ר' יוחנן דטבל הוי דשיל"מ וכדקתני בברייתא בנדרים דף נ"ח בפלוגתא דר"ש ורבנן דרק ר' יוחנן מייתי ראי' משביעית דס"ל לרבנן דאינו בכלל דשיל"מ דמייתי ר"י ראי' גם גבי חמץ אבל על טבל הרי מודה ר"י ואף דג"כ אין האיסור של טבל חוזר להיתר ורק דיש לו תקנה להפריש עלי' תרומות ומעשרות והר"ז דומה לחמץ דג"כ יש תקנה ע"י התערורות שנתערב דלא קניס ר"ש לאח"ז על הערום מ"מ בשביל דגוף האיסור אינו חוזר להיות מותר ס"ל לר' יוחנן דאינו בכלל דשיל"מ אך דזה טעות דגוף איסורו של טבל שהיא מן התורה הוא כדי לתקן את הטבל ולהפריש עלי' תרומות ומעשרות א"כ גוף איסור טבל חוזר להיתר ע"י התיקון ולכך הוי דשיל"מ וכ"ז דוקא טבל משא"כ שכבר הרים התרומה ורק שנסתפק