אריה דבי עילאי (ש"ס) קמ

הנראה מפשיטו כוונת רש"י והר"ן דדוקא בנדרים דאיכא מצוה לאתשולי א"כ עומד לשאלה והוי כאילו כבר נתשול עלוו' וכמו כן קדשי בדק הבית דכ' הר"ן שם דע"כ לפדיי' קאי משא"כ תרומה דעכ"פ ליכא מצוה לתשולי או אם נימא כפירושו של הנקודת הכסף שם בסי' שכ"ג וכמש"כ גם הש"ך שם בס"ק ח' דהטעם דתרומה משום דאין נשאלין על ההקדשות אלא מדוחק או דנימא כטעמו של הכו"פ בסי' ק"ב ס"ק ה' דלכך לא הוי תרומה דשיל"מ כיון דאין בהתרה שום מצוה א"כ כיון שיש בו קום ועשה מה"ת נחזיק דהוא דשיל"מ כ"ז שלא עשה עשיי' זאת ואולי לא יעשנה כלל משא"כ בנדרים דאיכא מצוה בהתרה א"כ חזקה על בני ישראל שהם זריזים במצות יוע"ש עכ"פ ע"פ כל אלו הטעמים אין שום מקום הבדל והפרש וחילוק כלל בין כשהי' תרומה ונתערב דג"כ מדאורייתא יש לתערובות הזה דין חולין גמורין והי' מקום ג"כ לומר דלמה נאכל התערובות הזה שעם התרומה כיון דיכול לשאול על התרומה ובפרט דשם בנדרים דף נ"ט הא מיירי בתערובות יבש ביבש דהיינו סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות מסאה חולין דבודאי איכא ריעותא דהלא אם הי' התערובות דיבש ביבש בענין שאינו נבללו האיסור עומד בעצמו אלא שאינו מכירו יש חילוקי דיעות ביו"ד סי' ק"ט אי שרי לאדם אחד לאכלם אפי' זה אחר זה ובגמ' דנדרים דף נ"ט הנ"ל הרי מבואר בסתם דתרומה דליכא מצוה לשיולי אינה בכלל דבר שיל"מ ומשמע דבכל עניני' לא הוי תרומה כדשיל"מ א"כ מה חילוק יש בין זה לנידון דהכא דבשעה שהפרש התרומה או שהי' נותן עיניו בחביות זו להפרש ממנה לאחר זמן שהתרומה ניטלת במחשבה כפירש"י כאן במס' נדה ובשאר מקומות שהובא ברייתא זאת ועכ"פ הי' אצל המפריש דין החביות בחזקת תרומה גמורה ולא הי' עומד כלל לשאלה מה"ת נאמר שעתה שנתוודע לו שיש ספק בתרומה הזאת מה מקום יש לחלק ולומר כיון דמדאורייתא תרתי לריעותא הוי בוודאי טבל דיש מצוה בשאלה זאת ושיש לו דין דשיל"מ סוף כל סוף כיון דבשעת ההפרשה היתה בחזקת תרומה גמורה ולא הי' עומד לשאלה שוב לא הוי דבר שיל"מ

אך ע"פ הדברים שכתבתי יש להקשות קושי' בסגנון זה רק בדרך אחר דהיינו לפרש מכאן ואילך ספק היינו דתרומה ויחזור ויתרום ורק שלא יתרום על הטבל ממקום אחר רק אותו החביות בעצמה יחזור ויתרום אותה והיינו משום דא"א להוציא את החביות הזאת לחולין אף דהוי ת"ל דהוי כוודאי משום דלא עדיף ת"ל מחזקא גמורה דא"א לסמוך על החזקה היכי דהוא דשיל"מ דהיינו דשיל"מ בלי שום הפסד לחזור ולתרום חביות זו בעצמה וניחא פירוש לשון הברייתא דמכאן ואילך ספק דהיינו כדין ספק דדינו שתרומה ויחזור ויתרום ובכאן יתרום חביות הזה משום דא"א להוציאה לחולין משום דהוי ת"ל כיון דהוי דשל"מ וממילא דשוב א"א להחזיק את הטבל ההוא בכלל חזקת טבל ודאי מחמת דהוי ת"ל משום כיון דהטבל הוא דבר הנמשך מן החביות וכמו שבהחביות אין אנו מחזיקין את החביות לודאי חולין מחמת חזקת טבל משום דהוי דשיל"מ כמו כן א"א להחזיק את הטבל בחזקת טבל ודאי וגם יש לדמות זה קצת כענין המבואר בפ"ח א"ח ויד אהרן המובא בבאר היטיב א"ח סי' מ"ז דאם נסתפק אם בירך ברכת התורה דהוי ספיקא דאורייתא שוב צריך לברך כל הברכות אף דאינה רק מדרבנן יעו"ש והיינו משום דהוא נמשך מזה לזה והבאתי קצת ראי' לסברת הפ"ח והיד אהרן הנ"ל ממ"ש התוס' בכתובות דף כ"ד ע"א ד"ה אבל אינו נאמן להשיאו אשה דכיון שהוצרכו לבדוק לחללות אגב חללות הצריכו לבדוק כל פסול שבה גם של ממזרות ונתינות וע"ש עכ"פ עפ"י כל הסברות הנ"ל יש לפרש מכאן ואילך ספק שבברייתא אף אי תרתי לריעותא הוי ודאי ותיקשי על מה דמקשה הגמ' ורמי חביות אמקוה

ולתרץ קושי' זו נקדים לתרץ קושי' השיך ביו"ד סי' ק"ב ס"ק ז' על מה שכ' הש"ע בלשון יש מי שאומר דהרי לא מצינו חולק כלל וגם דיש ראי' מגמ' ממס' יו"ט יעו"ש והנה על שלא נמצא חולק הנה כ' בס' מחנה ראובן בשם המרכבת המשנה דהכ"מ בהל' עכו"ם הל' י' בד"ה שם כיצד כוס של עכו"ם שנפל באוצר כו' דהרמב"ם חולק על הרשב"א בדין זה וס"ל דחשיב דשיל"מ וכ"כ בס' יד דוד מס' יו"ט דף ג' ע"ב בשם חכם אחר וכ' בשמו עוד דלפ"ז צריך לתרץ ראיות הש"ך דלא תיקשי על הרמב"ם קו' הש"ך יעו"ש. והנה בקו' הש"ך הלז כבר כתבתי בקונטרס השני על מס' יו"ט ובדפי הקונטרס הוא שם בדף ע"ג ע"ב ועוד בדף ע"ב וע"ה וכעת נ"ל לחדש דבר חדש מה שלא עלתה בלבי אז והוא ע"פ שהקשה הרמב"ן במלחמות בפרק כל שעה בסוגיא דאמר רבא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו דהקשה על ר' יוחנן דסבר לאחר זמנו מותר כר"ש ובזמנו אינו אוסר במשהו דהא הוי דשיל"מ וכבר הזכרתי קושי' כזאת בקונטרס הלז לעיל בתוס' ד"ה ושניהם לא למדוהי כו' שבדף ג' רק מחמת שנעלם ממני אז אנה מצאתי קו' זו הזכרתי בסתם רק התירוץ והוא תירוצו של הרמב"ן במלחמות דר' יוחנן חולק על ר"ש בנדרים דף נ"ח בענין דשיל"מ וכבר הובא קו' זו בשם הרמב"ן במלחמות בס' צל"ח על מס' יו"ט בדף ד' ע"א והביא גם תירוצו של הרמב"ן והקשה עליו קו' חמורה דא"כ איך מתרץ ר"א לעולם ספק יו"ט ספק חול כו' דאיך יתוץ אליבא דר' יוחנן דלא ס"ל כלל דשיל"מ יוע"ש ומה שסתר הצל"ח עוד גוף דברי הרמב"ן ודבמס' נדרים דף נ"ח אין שם שום מחלוקת לענין דשיל"מ יעו"ש כבר קדמו בשער המלך פט"ו מהל' מ"א הל' ד' לסתור כן דברי הריטב"א יעו"ש בדף קל"ד בד"ה ולענ"ד דבריו תמוהין דרבנן דר"ש לא פליגי אלא בדשאל"מ כו' וגם מה שהזכרתי לעיל שם בענין ההוא מהקושיא שעל ר"י ור"ל במס' ע"א דף ע"ג ע"ב דקאמרינן לדדהו טעמא דטבל משים כהתירו כך איסורו ולא קאמרינן משום דשיל"מ ג"כ עשיתי השמטה להשמיט דברי התו' והר"ן שם במס' ע"א שהאריכו בענין הנ"ל וגם בהרמב"ן במלחמות בפ' כל שעה הנ"ל הוזכר קו' זו וכ' זה להוכחה על שיטתו דר"י ס"ל דרבנן חולקין על ר"ש בדשיל"מ מזה בעצמו דאמר ר"י במס' ע"א דכל איסורין שבתורה כו' חוץ מטבל ויי"נ והא טבל דשיל"מ היא יוע"ש. והנה אין כאן מקום ביאור לדברי התוס' ופירוש הרא"ש שכתבו בנדרים דף נ"ח ע"א ד"ה כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל שנתערב בחולין דכי מעשר עליו מדמאי או מעציץ שאינו נקוב כו' דכוונתם דאל"כ הוי כמפריש מפטור על החיוב ורק לזכור לעיין בהרע"ב פ"ג דחלה משנה ט' ובהרמב"ם פ"ח מהל' מעשר הל' ג' ובהראב"ד ג"כ שם ולעיין בר"ש פ"ג דחלה משנה ט' מה שהביא שם ממנחות דף ל"א וגם לעיין ברא"ש בהל' קטנות הל' חלה סי' ט' וביו"ד סי' שכ"ד סעיף י"א ובש"ך שם ס"ק י"ח. והנה בין לשיטות התוס' ד"ה טבל מ"ט דאיירי כשאין הבעלים כאן ובין לשיטת הר"ן שם במס' ע"א דאיירי כשאין לו טבל להפריש מסולקת הוכחת הרמב"ן הנ"ל דהא דפרט ר"י ור"ל חוץ מטבל איירי באין לו מתירין ואדרבא בזה ניחא מה דפריך בשלמא יי"נ כו' אלא טבל מ"ט דקשה למה לא קאמר משום דשיל"מ דהוצרך הר"ן לומר דמש"ה צריכין הכא לטעמא דכהתירו כך איסורו משום דבכל ענין קאמרי ר"י ור"ל דאוסר בכ"ש ואפי' בשאין לו מתירין כו' יוע"ש דעדיין אינו מיושב לשון המקשן דקאמר אלא טבל מ"ט דמשמע דאין שום טעם לסברתי לטבל שיאסור בכ"ש ולפי דברי הרמב"ן במלחמות הנ"ל ניחא דמדקאמר רק טבל ומוציא מן הכלל מה שיש כיוצא בו דשיל"מ ע"כ צ"ל דמיירי בטבל שאין לו מתירין וכגון שהבעלים אינם בכאן כדברי התוס' או שאין לו טבל להפריש וכדברי הר"ן אח"כ מצאתי שכבר. קדמני בזה בס' שער המלך ומביא בדבריו שם דברי מהר"מ מלובלין. ועוד י"ל קצת דלא מתרבי בזה הכלל דקתני במשנה רק או כל איסורין שבתורה וכדברי רב ושמואל דהוא ענין שיש לרבות בלשון זה הכלל או טבל כדברי ר"י ור"ל דהוא ענין כולל לרבותו בזה הכלל משא"כ לרבות דשיל"מ אין לשון המשנה דזה הכלל סובל לרבות כיון דאית בענין דשיל"מ פרטיים ופרטי פרטיים שלא יהי' בו שום הפסד וטורח ודבר שאין איסור חוזר לשנה הבאה או שאר ענינים כיוצא ממילא דלא שייך לרבות דשיל"מ בלשון זה הכלל שבמשנה והגם דבדברי הלח"מ בפ' ט"ו מהל' מ"א הל' ו' אינו מבואר כך אעפ"כ נלפענ"ד כמו שכתבתי והנה במה דקאמר תנ"ה מדתני במה אמרו טבל אסור כו' דמבואר