אריה דבי עילאי (ש"ס) קלט

על היין דהוי מן הרעה. על היפה דהוי בי' עכ"פ נשיאות חטא וכמבואר בתמורה דף ה' ע"א דלאביי הא דר' אילעאי מנין לתורם מן הרעה על היפה כו' קמ"ל קרא דלא נימא דלא עביד מצוה מן המובחר וקמ"ל דחוטא מיקרי א"כ בחומץ על היין ג"כ חוטא מיקרי וכדאמר בב"ב דף פ"ד ע"ב דאף דלגבי מו"מ איכא דניחא לי' בחמרא ואיכא דניחא לי' בחלא מ"מ לענין תרומה ומעשר הוי תורם מן הרעה על היפה דאין ממש בסתירה זו דבוודאי הדבר פשיט דנשיאות חטא לא שייך רק בתורם מן הרעה על היפה משא"כ כאן דבאמת תרם מן היפה על היפה כיון דסבר דחביות זו הוא יין ועכשיו שנתוודע לו שהיא חומץ והי' תרומה בטעות וצריך לתקן את הטבל ולחזור להרים את החביות אף לאחר שנתוודע לו שהוא חומץ אינו עולה על הדעת כלל שיהי' שייך בזה נשיאות חטא כשאר תורם מן הרעה על היפה

גם אין מקים לפקפק על מ"ש דלכך הוי דשיל"מ בלי הפסד משום דיכול לחזור ולתרום חביות זו בעצמו דעדיין תיקשי כשהטבל ההוא שתיקנו עם חביות זה אינו בעין וכדקתני הי' בודק את החביות להיות מפריש עליו דפרש"י להיות סומך עליה והולך ושותה שאר חביות א"כ כשאין הטבל שוב בעין לא שייך ולתרום חביות זו עוד הפעם דזה שיבוש וטעות דהלא ע"כ דינא דברייתא מתנייא כשהטבל הוא בעין וע"ז הוא הספק כשנמצא עתה חומץ ומסתפקים למפרע אם הי' כל משך הזמן חומץ ולא הי' הפרשות התרומה ומעשרות בשם הפרשה כלל כיון שהיתה בטעות וצריך להפריש אחרת או שהי' במשך הזמן יין והי' ההפרשה כדינו וא"צ להפריש שוב אחרת וע"ז תני כל ג' ימים היינו או ג' ימים ראשונים כשיטות ר' יוחנן הוי וודאי יין וא"צ הוא או הלוקח ממנו להפריש אחרת וכפי' רשב"ם בב"ב דף צ"ו ע"א או ג' ימים האחרונים כשיטות ריב"ל ודאי חומץ והיתה ודאי תרומה בטעות וצריך הוא או הלוקח ממנו להפריש אחר ומכאן ואילך ספק דהיינו בימים שבנתיים דינו כדין ספק דדינו תרומה ויחזור ויתרום. ע"כ איירי הברייתא כשהטבל הוא בעין או בידו או ביד הלוקחים ושפיר מתורץ הקושיא דלמה יהי' דינו כדין ספק דדינו תרומה ויחזור ויתרום ולא נימא כיון דתרומה בזה"ז הוא מדרבנן ולר"ש הלא אף תרתי לריעותא אינו ודאי רק ספק א"כ אין דינו כשאר דין ספיקות דדינם תרומה ויחזור ויתרום משא"כ בזה דספיקא דרבנן לקולא דבזה נכון תירץ הנ"ל דכיון דתני בברייתא רק סתם מכאן ואילך ספק והיינו דתרומה ויחזור ויתרום ויש לפרש דכן הכוונה דיחזור ויתרום את החביות בעצמו ודבזה לא שייך ספיקא דרבנן לקולא כיון דהוא דשיל"מ דהרי ביכולתו לחזור ולהרים חביות זו בעצמו כיון דהטבל הוא עדיין בעין א"כ הוא דשיל"מ בל' שום הפסד

אין לסתור ולומר דהיכי דהטבל הוא ביד הלוקחין וכדפי' רשב"ם בב"ב הנ"ל א"כ צריכין הלוקחים להפריש בעצמם כדי שיהי' התרומה ניטלת מן המוקף כיון שההפרשה הראשונה אפשר אינה הפרשה כלל מחמת שה' תרומה בטעות משא"כ כשיפרש המוכר שוב פעם אחר את החביות הזה בעצמו עכ"פ יהי' שלא מן המוקף א"כ שוב לא הוי דשיל"מ כיון דא"א לחזור ולתרום חביות זה בעצמו כיון דבתחלה א"א לתרום שלא מן המוקף דגם זה אין בו ממשות כלל כיון דעכ"פ אף דנימא ספק דרבנן לקולא ושיוכל הלוקח לשתות היין בלי שום הפרשה כלל דהלא הוי דשיל"מ כיון דאם תרם אף שלא מן המוקף תרומתו תרומה כמבואר בש"ע יו"ד סי' של"א סעיף כ"ה וגם דאפי' לכתחילה י"ל דיוכל לתרום חביות זו אף שלא מן המוקף כיון דהוי כדיעבד מחמת הספק וכמש"כ בענין שאין שייך בזה נשיאות חטא של תורם מן הרע על היפה. והנה גם אין מקום לפקפק ע"ז שכתבתי דהוי דשיל"מ משום דיכול לחזור ולתרום את החביות המסופקת בעצמה דהוי דשיל"מ בלי שום הפסד דהלא כשלא יצאה חביות זו לחולין ושיהי' לחביות זו דין טבל ולא דין תרומה אין מקום לחזור ולהרימה לשום הפרשת תרומה ומעשר על שאר טבל הטביל א"כ איך יכול לחזור ולהרימה ולהפרישה על שאר טבל כיון דיש ספק דאימא דחביות זו דין תרומה יש לה דגם זה הם דברי ריק ותוהו דהלא יכול להפרישה על שאר טבל בממ"נ אם היתה חביות זו בשעת ההפרשה יין א"כ כבר הופרש מן הטבל הפרשת תרומה ומעשרות כדין וכדת וגם יש לחביות זאת דין תרומה ומעשרות כראוי ואם הי' חביות זו בשעת ההפרשה חומץ ממילא דהי' הפרשה זו בטעות ולא הי' לחביות זו שום דין תרומה כלל ורק דין חולין והוא טבל א"כ הרי יוכל להפריש מחדש כיון דהוא טבל חולין וכיון דיין וחומץ הם מין אחד ולא יהי' שום טעות רק בכוונת מכוון מפריש מן החומץ על היין מחמת דררא דהספק הנ"ל

אך אמנם עפ"י הוצעת דברים ההם יש מקום להקשות כך דהנה כל הדברים ההם הם נכונים עפ"י המסקנא דמסיק ח"מ ר"ש דתרתי לריעותא הוי דינו דין ספק ובכדי דלא תיקשי דבתרומה בזה"ז דהוא מדרבנן חולין דספיקא דרבנן לקולא. אך אמנם תיקשי על המקשן דפריך ורמי חביות אמקוה כו' יש להקשות עפ"י מה דכתבתי לעיל דף ג' ע"ב בתוס' ד"ה ושניהם לא למדוה אלא מסוטה כשכתבתי שם ג"כ מה שיש לפלפל על דברי הרמב"ם שבפ"ה דתרומות הנ"ל כתבתי להקשות דמאי פריך ורמי חביות אמקוה כו' דנימא דבאמת דהטבל הוי ודאי טבל מחמת דקיימינן דתרתי לרעותא דין ודאי יש לו והא דתני בברייתא מכאן ואילך ספק היינו משום דדינו דחביות הא דתרומה ליחזור ליתרום והוא משים דא"א לומר כיון דתרתי לריעותא הוי ודאי א"כ יצאה חביות זו לחולין משום דהוי דשיל"מ כיון דאפשר לאתשולי על התרומה ודלא שייך כאן דליכא מצוה לאתשולי וכמ"ש שם. והנה קו' זו יש לדחותה בקל דהגם דהדברים נכונים דדין ת"ל אף אם ת"ל הוי וודאי מ"מ לא עדיפא מחזקה גמורה שלא הי' כלל חזקה אחרת נגדה כלל דאף גם בזה דאיכא חזקה אחרת כנגדה מ"מ כיון דבחזקה אחרת יש בה ריעותא וזאת החזקה אין בה ריעותא כלל נקרא תרתי לריעותא והוי כחזקה גמורה בלתי חזקה אחרת נגדה והא קיי"ל דחזקה גמורה ג"כ אינו מועיל בדבר שיל"מ ואפי' בס"ס יש מחלוקת בפוסקים סי' ק"י אי מהני בדשיל"מ ודעת הר"ן בביצים הנקחים מן הגוי ביו"ט דאף רובא לא מהני דדשיל"מ ולעי"ן במשנה למלך פ"ז מהל' מעילה ובשער המלך פ"ד מהל' יו"ט הל' ק"ד ועכ"פ בחזקה כ"ע מודו דלא מהני בדשיל"מ אעפ"כ יש לדחות קו' זו מכל וכל ולומר דאין לשון הברייתא דמכאן ואילך ספק סובל כוונה זאת ולומר דכיון דא"א להוציא] חביות זו לחולין אף דת"ל הוי כוודאי משום דלא עדיפא מחזקה גמורה א"א להקל בדשיל"מ דיכול לשאול על נדר דההפרשה ודבכאן מצוה לאתשולי עלה ולכך קאמר דמכאן ואילך ספק דהיינו דהוי תרומה ויחזור ויתרום משום דהוי חביות זו בכלל דשיל"מ דעכ"פ א"א להעמיס זה כלל דכוונת הדברים דמכאן ואילך ספק דמשמע מצד הדין של הספק הוי הדין דתרומה ויחזור ויתרום ולא מצד דע"י סדינו מדאורייתא כחולין גמורין משוה דהוי ת"ל וע"י הספק שוב מצוה לאתשולי עלה והוי עי"ז דבר שיל"מ כיון שיכול לאתשולי עלה דאין זה בכח המאמר של מכאן ואילך ספק

וגם על גוף הסברא שבהקושיא דבכאן שלא הי' התרומה ודאי רק ספק תרומה דומה לנדרים דהוי דשיל"מ משום דיכול לשאול לחכם ולהתיר אף דמתחלה הי' אצלי סברא זו כדבר פשוט בלי שום פקפוק כעת אני חוזר בי ושאין לסברא זו מקום רק לשיטות הט"ז ביו"ד סי' שק"ג ס"ק ב' דנראה דמפרש בכוונת רש"י והר"ן במס' נדרים דף כ"ט ע"א דהחילוק שבין נדרים לתרומה הוא דבנדרים עומד לישאל א"כ מחמת דאיכא מצוה לשואלי משום דכל הנודר כו' א"כ איכא פתח וחרטה בעיקר הנדר משא"כ תרומה דליכא מצוה ממילא דליכא פתח וחרטה בעיקר הנדר רק ע"י הנולד ענין התערובות שאח"כ ועפ"ז יש מקים לסברא שכתבתי דהקושיא דהיינו גם כאן כשהפריש התרומה הי' סבר שהוא וודאי יין וכעת נתוודע לו שהוא ספק יין או חומץ א"כ יש פתח וחרטה בעיקר הפרשה דאם הי' יודע בשעת ההפרשה שהוא חומץ בודאי לא הי' מפריש מן הרע על היפה א"כ הגם שבשעת ההפרשה לא הי' אצלו שום ספק שקסבר שהחביות הוא של יין מ"מ עתה שנתוודע לו שהי' ההפרשה מחביות שהוא מסופק הוי הפתח והחרטה בגוף הנדר וכ"ז לפירושו של הט"ז משא"כ לפי