אריה דבי עילאי (ש"ס) קלח

דיין שעתן שפיר ולבתרא צ"ל דכל לאו דוקא אלא דא"כ לא א"ש מאי דקאמר לאביי איכא מוך דחוק ויש ליישב

ברש"י ד"ה סייג וה"ה דהו"מ למיפרך הני מתניתין אהנך לישני דלעיל כו' יעויין מהרש"א שכ' לטעם דהרגשה א"ש דלא שייך בקופה אבל לטעם חזקה לא א"ש כו' ולדעת מהרש"ל לעיל בתוס' ד"ה מעל"ע דגם בקופה שייך הרגשה א"כ גם לטעם הרגשה לא א"ש וגם הוכחנו לעיל שם דדעת מהרש"ל הוא נכון וכן נראה להוכיח שכן דעת רש"י שפי' בטעם דהרגשה דמיירי שגם עכשיו לא הרגישה רק בבדיקת עד נפיק עיין לעיל בתוס' ד"ה מרגשת כו' ולכאורה יש לראות למה לא פי' דמיירי שעכשיו הרגישה כפי' התוס' שם א"ו כדי שלא תיקשי מנגע בא' בלילה שהקשה התוס' לעיל ד"ה מעל"ע והארכנו לעיל שם לפירש"י וא"כ מוכח דס"ל לרש"י דגם בנגע בא' בלילה שייך הרגשה וכדעת מהרש"ל הנ"ל שם אך לפמ"ש לעיל בטעם דהרגשה דבהני טעמי' דהרגשה ובטעמא דחזקה עיקר טעם משום ס"ס א"כ לא קשה מקופה

בתוס' ד"ה א"ב כו' דהא מודה שמאי בשוטה כו' וי"ל דטעמא דהרגשה מהני להילל כו' ולשמאי מהני אף בשוטה ק"ק דהשתא מצינו למימר דלהילל בשוטה טמאה ודאי למפרע דלא שייך בה הרגשה כיון דעיקר טעמא דהילל דמהני הרגשה וא"כ מודה שמאי בשוטה ג"כ לודאי ול"ל למימר דלשמאי מהני אף בשיטה ועיין לעיל בתוס' ד"ה ואבע"א

בא"ד מ"מ לא הי' לטהר לגמרי וא"ת אכתי איכא למרמי דבמקוה מטמאין רבנן אף בר"ה כו' ובנגע בא' בלילה מטהרין כו' מכאן יש קצת סתירה למהרש"א בעירובין ד' ל"ה ע"ד בגמרא שם

שייך למ"ש כבר בתחלת המס' דף ב' ע"ב ודף ג' ע"א

והנה בדברי הרמב"ם שבפרק ה' מהל' תרומות ה' כ"ד הבודק את החביות והניחה להפרישה תרומה כו' עד ג' ימים וודאי יין כו' מכאן ואילך ספק כו' שכבר הובא לעיל ריש מכילתן דף ב' ע"ב איך שהכ"מ הקשה עליו דלמה לא פסק הרמב"ם כרבנן דהלכה כרבים וע"ז מתרץ הכ"מ דמשמע לרבינו דכיון דאיפלגי אמוראי בפרק המוכר פירות אליבא דהך ברייתא ש"מ דהלכתא היא אמנם המשנה למלך פ"י מהל' מקוואות שילהי הל' ז' הביא בשם הרשב"א לתמוה על דברי הרמב"ם ההם על גוף פסקיו שפסק גבי חביות ספק ולגבי מקוה פסק וודאי טמא יוע"ש וכבר כתבתי לעיל מה שיש לחדש דברים בגוף תמיהת הרשב"א ועתה באתי להוסיף עוד חידושים בדרך פלפול ע"פ מ"ש לעיל על דברי תוס' דף ב' ע"ב ד"ה הי' בודק את החביות שכתבו אפי' לרבנן דאית להו בהמוכר את הספינה יין וחומץ מין אחד היא כו' דדקדקתי שם דקדוק קלוש דלענין מה באו התוס' לחלוק על רש"י בסוגיא זו שברייתא זו אין מקומה בכאן וכעת נ"ל עוד להעיר עפ"י המבואר בש"ס ד' ווינא בהגהות חדשים בשם הגאון מו' וואלף באסקוויץ דהקשה על דברי תוס' ד"ה הי' בודק הנ"ל שמסיימו שכן משמע בתוספתא דהרי ביבמות דף פ"ט ע"א בתוס' ד"ה קישוש ונמצא מרה כתבו משמעות מהתוספתא איפכא דהיינו שכתבו שם דבתוספתא משמע דהאי דחומץ על יין כרבי אתיא כו'. אמנם בר"ש פ"ג דתרומות משנה א' מבואר דדוקא המשנה דקתני חביות של יין ונמצאת חומץ ס"ל לתוספתא דאתיא כרבי מדקתני בתוספתא דברי רבי כו'. אבל הברייתא דהי' בודק משמע בתוספתא דאתיא אפי' כרבנן כו' יעו"ש א"כ אין סתירה בדברי התוס' מיבמות לכאן כלל ובפרט דלא כתבו כאן רק כדמשמע מתוספתא כו' דהיינו דיש משמעות בתוספתא על סברא זו דהיכי דסבר שהוא יין ונמצא טעות ושהי' חומץ מודו רבנן עכ"פ עפ"ז יותר יש מקים למה שכתבתי שם לעיל דהוכרחו התוס' כאן בסוגיא זו לפרש הס גיא עפ"י דס"ל לסוגיא דידן דהברייתא דהי' בודק אתיא כרבנן כו' ובפרט דהרי אף לפמ"ש התוס' ביבמות אחר שכתבו מיהא בתוספתא משמע דההיא דחומץ על יין דלא הוי תרומה כרבי אתיא כו' כתבו רק בלשון ואפשר דלרבנן דאמרי מין א' כו' הרי לא כתבו כן בדרך החלט רק בדרך אפשר א"כ נכון לומר דיש הכרח דסוגיא דנדה בכאן ס"ל דאפי' כרבנן אתיא הברייתא. והנה לעיל דף ב' ע"ב על תוס' דהי' בודק הנ"ל קצרתי קצת במובן. בגוף הדברים ולזאת באתי לכפול הדברים בכאן דהיינו על פי מה שכתב בכו"פ סי' א' ס"ק ו' לתרץ מה שהקשה המהרש"א דמה פריך אדרבא העמיד יין על חזקתו כו' דנימא באמת מש"ה הוי ספק עפ"י מה דקיי"ל דתרומה בזמן הזה דרבנן א"כ תיקשי איך קתני בברייתא מכאן ואילך ספק דמשמע דיש לו דין ספק תיפק לי' דאזלינן לקולא כמו כל ספיקא דרבנן וצריך לתרץ דבמקום דאתחזק איסורא דטבל אף ספק דרבנן להחמיר ובזה מתורץ קושי' המהרש"א דפריך אדרבא העמד יין על חזקתו והוי חזקה מול חזקה והוי כלא נתחזק ושוב הוי ספיקא דרבנן לקולא ואח"כ סותר הכו"פ דברי עצמו עפ"י דטבל הוי דשיל"מ ובדבר שיש לו מתירין קיי"ל אפי' בספיקא דרבנן להחמיר ומאריך הכו"פ לתרץ עפ"י סברא זו דברי הרמב"ם הנ"ל ע"פ מה שמחדש דהוי רוב יין דאינו מחמיץ רק דהוי רובא בדשיל"מ ורק דהסוגיא אזלא אליבא דאביי ורבא דפליגי אדר' אשי דמחמיר בספיקא דרבנן בדשיל"מ וע"ש והנה גוף סברת הכו"פ דהוי דשיל"מ שמעתי ולא אבין כלל דע"כ לא אמרו דטבל הוי דשיל"מ רק לענין ביטול ברוב וכשנתערב טבל דהי' צריך להפריש ממנו תרומות ומעשרות בתוך חולין מתוקנים ניחא דהוי דשיל"מ כיון דדין הטבל הוא לתקנו ולהפריש ממנו תו"מ משא"כ בספק אם הי' החביות בשעת ההפרשה יין או שכבר הי' חומץ דממילא הוי הספק אם כבר נתתקן הטבל או לאו מה דשיל"מ שייך כיון דהספק הוא שא"צ תיקון שנית ושההפרשה הראשונה הי' כדין והר"ז דומה לשאר ספק דרבנן דאפשר בידו להחמיר בו מחמת הספק וכי תעלה על הדעת דיש איזה דמות לדשיל"מ כיון דהספק הוא בזה עצמו אם צריך להחמיר או אינו צריך להחמיר והא אפי' במקום הפסד קצת מבואר ברמ"א סי' ק"ב סעיף ג' דלא הוי דשיל"מ מכ"ש להפסידו לגמרי ושצריך לחזור ולתרום ואף דדינו כמבואר במשנה א' פ"ב דתרומות דתרומה ליחזור ויתרום ויכול למכור תרומה אחת לכהנים וכמבואר בתוי"ט שם מ"מ בכלל הפסד הוי דתרומה הנמכרת לכהנים נמכרת בזול וכמבואר בהרע"ב פ"ז דתרומות ובכתובות דף ק"ח ע"א ולא יכולתי להלום כלל דברי הכו"פ מה שמדמה זה לדשיל"מ. אמנם עפ"ז תיקשי על המסקנא מ"ת ר"ש דלא ס"ל דתרתי לריעותא משוי כוודאי ולכך הוי ספק דמ"מ אינו דומה למקוה דהוי ספיקא דאורייתא דלהחמיר ורק דהוא ספק טומאת דקיי"ל ברה"ר טהורות וברה"י תולין משא"כ כאן בחביות דהוי ספיקא דרבנן כיון דקי"ל תרומה בזמה"ז דרבנן א"כ לענין מה קתני בברייתא מכאן ואילך ספק כיון דא"צ לומר בה תרומה ויחזור ויתרום דהא ספיקא דרבנן ולקולא ולתרץ זה נאמר אף דכתבתי לסתור דברי הכו"פ דכתב בסתם דדין הברייתא דה' בודק את החביות הוי דשיל"מ מ"מ י"ל לפי מ"ש התוס' דאף לרבנן דיין וחומץ מין א' הוא מ"מ כיון שסבר שהחביות הוא יין ונמצא חומץ הוי תרומה בטעות א"כ שביכולתו לחזור ולהרים אותו החביות בעצמו אחר שנודע לו שהוא חומץ כיון דחומץ ויין מין אחד הוא א"כ כשהטבל עדיין בעולם ולא חזר והרים אותו לשם תרומה ניחא דקתני בברייתא דמכאן ואילך ספק כיון דהוא דשיל"מ בלי שום הפסד כלל רק לחזור ולהרים אותו חביות בעצמו ובדבר שיל"מ אף ספיקא דרבנן להחמיר וי"ל דזה, כוונת התוס' מה שכתבו אפי' לרבנן כו' כדי לתרץ קושי' הנ"ל ולומר דלפי מה דמשני ח"מ ר"ש כו' ס"ל כרבנן דחומץ ויין מין אחד הוא רק דס"ל לסוגיא זו דהוי תרומה בטעות ועפ"ז הוי דשיל"מ ועל קושי' המהרש"א על קושי' הגמ' אדרבא העמד יין על חזקתו כו' לא נאמר כתירוצו של הכו"פ מחמה ספק דרבנן לקולא במקום דלא אתחזק וכמו שסותר הכו"פ בעצמו לפי דעתו ורק נאמר כתירוצו של המהרש"א בעצמו דהמקשן סמוך עצמו בקושייתו על מה דקאמר ר' חנינא מסורא דלרבנן דפליגי אדר' שמעון האי דחביות נמי ודאי. והנה אין לסתור סברא זו שכתבתי לחלק דאעפי"כ הוי דינא דברייתא דהי' בודק כו' כדין דשיל"מ מחמת דיכול לחזיר ולהרים אותו חביות בעצמו אחר שנתוודע שהיא חומץ דהלא עכ"פ לכתחילה א"א לתרום מן החומץ