אריה דבי עילאי (ש"ס) קלג

הספק בלא הפסק כלל שיחזור ויתרום זה החביות עצמו ולפי"ז צ"ל דהא דפריך לשמאי אדרבא העמד יין על חזקתו וניזיל לקולא צריך לומר כתירץ מהרש"א דפריך לפי מה דמסיק לרבנן דלרבנן הוי ודאי טבל ועיין לקמן בתוס' ד"ה ושניהם ועיין לקמן בקונטרס הלז

דף ג' ברש"י מאי רגלים לדבר איכא כו' דילמא השתא הוא דחסר וש"מ דקסבר ר"ש בשאר ספק טומאה בעלמא נמי ברה"י תולין כו' יש לדקדק מנ"ל לרש"י הא דילמא הכא דס"ל תולין היינו משום דנגד חזקת טמא יש חזקת מקוה כמו"ש התוס' ומש"ה תולין אבל בעלמא דהיינו ספק נגע דיש חזקת טהרה וליכא חזקת טומאה אימא דס"ל טהור לגמרי ואף אם נאמר דהכי גמירי לי' דבעלמא תולין מ"מ מה כתב ש"מ כו' דהרי מהכא לא מוכח מידי ואפשר ליישב דהי' קשה לרש"י לר"ש דיליף בר"ה מסוטה לטהר וברה"י קאמר דלא מצינו למיליף מסוטה דהתם רגלים לדבר א"כ יהי' גם ברה"י טהור לגמרי מכח מה לי כמו דסברי רבנן דהכא בר"ה טמא משום דברה"י טמא ואמרינן הכא משום חסר מה לי חסר בר"ה ומה לי חסר ברה"י וה"נ לר"ש דמטהר בר"ה במקוה וברה"י דלא מצי למיליף מסוטה יטפר ג"כ מכח האי סברא וצ"ל כמו דמסני אהא סברא לרבנן דהיינו וכ"ת כל ספק טומאה בר"ה טהור וה"נ לר"ש תיקשי הא כל ספק טומאה ברה"י דלא יליף מסוטה אפ"ה תולין ובר"ה טהור ומש"ה כ' רש"י וש"מ דקסבר ר"ש בכל ספק טומאה ברה"י תולין כן נ"ל לפרש דברי רש"י ונ"ל עוד הטעם אע"ג דיש חזקה בעלמא לטהר ומסוטה לא מצינו למיליף לטמאה דהתם יש רגלים לדבר מ"מ ילפינן מדר' גידל דמס' סוטה ד' כ"ט ומהתם לא מוכח רק תולין וכמו"ש למעלה בתוס' ד"ה מעל"ע ובתוס' ד"ה והילל אמר עיי"ש ועוד יש ליישב דברי רש"י דהנה צריכין להבין לרבנן דסברי טמא ודאי משום דיש חזקת טמא וגם חזקת מקוה כמאן דליתא דמי דהשתא חסר לפניך דמ"מ אמאי שורפין תרומה וקדשים שנשתמשו בכלים שטבלו הרי יש לתתרומה וקדשים חזקת טהרה נגד חזקת טמא ונהי דחזקת מקוה לא מהני מ"מ חזקת טהרות יהני. והנה גם הט"ז ביו"ד סי' א' ס"ק ו' הרגיש בקו' זו וכ' שם דלא מהני לה כיון דאיכא ריעותא במקוה ובטבל שם עיי"ש. אך אמנם במח"כ הם דברים בלא טעם ונ"ל דהנה מוכח מדברי התוס' ד"ה התם תרתי לריעותא שכתבו אבל הנגע רגילות להתחסר כו' ואוקי הנגע בחזקת שלם ביציאת כהן כו' אפי' נתחסר הנגע כו' גזירות הכתוב הוא כו' וכוונתם שלא תיקשי אמאי הנכנס שם טמא ודאי משום דהבית יש לו חזקה דטמא הרי יש לאדם הנכנס חזקת טהרה נגד זה ויהי' ספק טמא לזה כתבו דהתם בשעת ההסגר כשיצא הכהן מן הבית הי' הבית בחזקת טמא ואז ליכא נגד זה חזקת טהרה כלל שהרי עדיין לא נכנס שם אדם לכן בשעת ההסגר טמא וא"כ אח"כ כשנכנס שם אדם טמא שהרי כבר החזקנו בשעת ההסגר הבית בטמא ולא מהני חזקת אדם לומר דלמפרע הי' חסר בשעת ההסגר והי' ההסגר בטעות זה לא אמרינן וא"ל דיהני חזקת אדם לומר שבשעת שנכנס לשם נתחסר נהי דלא מהני שנתחסר מקודם נימא שבעת שנכנס, נתחסר אהא כתבו שאפי' נחסר הנגע אח"כ גזירת הכתוב היא שטמא הבית משום שהי' טמא בשעת ההסגר והא דיליף מיני' בחולין דאזלינן בתר חזקה א"ל דהכא גזירת הכתוב הוא לטמא ז"א דאי לאו חזקה לא הי' טמא משום דילמא נתחסר קודם ההסגר והי' ההסגר בטעות ומהני חזקה לומר שהי' ההסגר כדינו וגזירת הכתוב הוא באם הי' ההסגר כדינו שישה' טמא אף שתתחסר אח"כ והא דבמקוה לא מתני חזקת מקוה כלל משים דהשתא חסר וה"נ הרי אם בסוף שבוע נמצא חסר נימא נמי דאיתרע החזקה אהא כתבו דמקוה רגילות להתחסר כל זה פשוט וכן כ' מהר"מ אלא שלשונו מגומגם ולא היית צריך להאריך רק מחמת שראיתי למי שנשתבש בזה לכך הארכתי א"כ ה"נ דכוותי' דבשעת שטבל האדם והכלים הי' לו חזקת טומאה וחזקת מקוה לא מהני כלל דאיתרע החזקה ואז לא הי' חזקת טהרות שהרי עדיין בשעת טבילה לא נגע כלל בהן לכך החזקנו אותו מכח חזקתי' בודאי טמא בנמצא חסר א"כ אם נגע אח"כ בטהרות תו לא מהני חזקת טהרות לומר שלמפרע שפיר טבל כמו דלא מהני חזקת אדם לומר שלמפרע הי' חסר הנגע בעת ההסגר וכל זה לרבנן אכן לר"ש דס"ל דחזקת מקוה מהני ואינו טמא ודאי רק ספק וא"כ הטהרות נגעו בספק טומאה ומהני חזקתן לטהרן שהרי בנגע בא' בלילה נמי דכוותי' הוא שנגע בספק טומאה ולא מטמאינין לי' אלא משום שכל הטומאת כשעת מציאתן והשתא ודאי מת כדלקמן ד' ד' משא"כ הכא שלעולם הוא בספק ולמה תולין הטהרות ליהני חזקתייהו בשלמא לרבנן ליכא ספק כלל אלא ודאי טומאה משום דמחזיקין האדם והכלים בודאי טומאה וכמבואר בש"ך סי' ק"ו כלל ב' וכלל ד' בדיני ס"ס סברא זו וצ"ל לר"ש דהא דתולין היינו משום דילפינן מדר' גידל דמי לא עסקינן הקרא דכל טהור יאכל בשר הא ספק לא יאכל בכה"ג שנגע בזה שטבל בספק מקוה וכנ"ל ולזה כ' רש"י וש"מ דקסבר ר"ש דכל ספק טומאה דעלמא נמי תולין אע"ג דהתם יש חזקת טהרה מ"מ הרי כאן ג"כ יש חזקת טהרה ואפ"ה תולין

בתוס' ד"ה ושניהם כו' תימא דהא רבנן מטמאין אף בר"ה משום דהוי תרתי לריעותא א"כ לא הוי ספק ולא שייך זה לסוטה כו' וא"ל דבאמת אף מטעם תרתי לריעותא נמי הוי ספק וברה"י טמא ודאי דגמרינין מסוטה ובר"ה מטמאין לה מטעם מה לי חסר בר"ה או חסר ברה"י כיון דלא דמי לשאר ספיקו דר"ה דהכא תרתי לריעותא דא"כ למה לא מוקי חביות כרבנן דהתם לא שייך למקוה דמקוה שאני דמשום דדמי לסוטה מטמאינן אך תיקשי בכולה ויש לראות לפי מה שאכתוב בסמוך בס"ד

בא"ד ואומר ר"ת דלא קאמר הכי אלא לפרש שלא תיקשי לי' מסוטה כו' ובכל ספק טומאה אית לי' ברה"י תולין כו' ובחדושי הרשב"א מבואר תירץ ר"ת ביותר הובא במשנה למלך בהל' מקוואות ד' קס"ו ע"ג שהקשה ג"כ קו' התוס' דהכא וכ' ויפה פי' ר"ת דה"ק ושניהם לא למדוהו אלא מה שהם מחלקים בין זה לסוטה כלומר ספק טומאה מהיכא גמרי' מסוטה וכל דדמי לסוטה גמרינן ודלא דמי לא גמרינן כו' עיי"ש והמשנה למלך שם כ' ומ"מ צריך ליישב ההמשך הגמ' דקאמר ושניהם לא למדוהו אלא מסוטה כיון דבאמת לא גמרי רבנן כלל מסוטה ור"ש ברה"י לא גמיר מיני' ותו הביא שם בשם הרשב"א שמתמה על הש"ס דקאמר ואבע"א היינו טעמא דר"ש גמר סוף טומאה כו' דהרי אף להאי שנוי' צריך לומר סברת דרגלים לדבר דאל"כ ניליף מתחילת טומאה ברה"י לטמא ודאי וצ"ל דגם בתחילת טומאה ספק היא דלא ילפינן מסוטה דהתם רגלים לדבר וא"כ מה חדית לן השתא כו' עיי"ש. ונראה לתרץ כל זה עפ"י מה שהביא הרשב"א בשם י"מ והביאו המ"ל שם ד' קס"ו ע"ג שכתבו דבאמת ר"ש ס"ל בכל ספק דעלמא ילפינן מסוטה ולא קאמר ר"ש דבעי רגלים לדבר אלא במה שקדמה להם חזקת טהרה כדסוטה דסתם נשים בדיקות הן אצל זנות והיא אומרת טהורה אני והי' לנו להאמינה אי לאו דיש רגלים לדבר אבל כל שלא קדמה להם בדיקה רק חזקה בלא בדיקה ספיקא ברה"י טמא ודאי מסוטה יוע"ש ור"ל דדוקא מקוה דקדמה לה בדיקה דומיא דסוטה לא ילפינן מסוטה דסוטה חמיר מיני' דיש רגלים לדבר אבל בעלמא נהי דליכא בי' רגלים לדבר מ"מ יש לו חומרא אחרת שלא קדמה להם בדיקה רק חזקה לחודי' משא"כ בסוטה ולפ"ז י"ל דגם המקשה דהכא דקאמר ושניהם לא למדוהו כו' ידע דבסוטה יש סברא דרגלים לדבר רק דהי' סובר דבעלמא כגון ספק נגע ילפינן מסוטה משום דלא קדמה בהם חזקת בדיקה ומ"מ הוי קשה לי' שפיר לר"ש דהנה בתוס' לעיל ד"ה והילל כתבנו אמ"ש התוס' דהיכי ילפינן מסוטה לטהר בר"ה הא סוטה אין לה חזקה והקשינו דטפי הו"ל להקשות בפשיטות דשאני סוטה דקיי"ל דלא עשו בה אונס כרצון כדאמרינן בסוטה ד' כ"ח ע"א ותרצנו שם דיכול למיליף לטהר בר"ה מסוטה ומשאר ספק טומאה בר"ה היכי דאיכא חזקה דמטהרין בר"ה מכח החזקה במה הצד כו' עיי"ש ויעויין בכתובת ד' ל"ב בתוס' ד"ה שכן יש בהם צד חמור וא"כ לפי"ז י"ל דטעמא דרבנן דמטמאין כאן ברה"י אע"ג דבסוטה יש רגלים לדבר מ"מ הרי בעלמא כגון ספק נגע דלא קדמה להם בדיקה שפיר יליף מסוטה לטמא ברה"י וודאי