אריה דבי עילאי (ש"ס) קלב

ביטול פ"ו וכסברת מהר"ם הנ"ל וכ"ז לתירוצם דלעיל שתירצו דהכא משום ביטול פ"ו לא דמי לנגע כו' וא"כ קשה מאי פריך ממקוה והוצרכו לזה התוס' אבל רש"י בשיטתי' דכתבתי לעיל בתוס' דלרש"י לא קשה כלל מנגע כו' כמו"ש באורך מש"ה לא צריך רש"י להאי הוכחה

בד"ה השתא הוא דחזאי כו' ולא קאמר השתא הוא דבגרה היינו משום דרגילות שערות לבוא מצפרא וכי פריך כו' דדוקא בשערות קאמר רב כו' וא"ל דהרי החילוק שבין שערות לשאר דברים לא הוזכר שם בפירוש רק התוס' כתבו הכא כן שלא תיקשי לרב לפי מה דמסיק דאמריני' השתא הוא דחזאי אבל לפי מה דפריך שם לשמואל לא ידע עדיין מזה הסברא וא"כ מנ"ל להקשות לרב דילמא לית לי' האי חילוק של שערות לדעלמא ז"א דהרי הכא בתר דמשני ה"נ השתא הוא דחסר קאמר הכי השתא התם א"ל חסר ואתי כו' ושם בקידושין לא קאמר הכי השתא כו' רק מסיק תיכף התם תרתי לריעותא אין זה אלא דידע שפיר דגם בבוגרות י"ל שייך זה דחסר ואתי משום דשערות רגילין מצפרא כו' והוי אצל המקשה זה ברור משום דלא שקיל וטרי בזה וא"כ למה פריך לרב

בד"ה התם תרתי לריעותא א"נ אין סברא לחלק בין מקוה איתרע לאדם איתרע והתם ה"פ כו' הנה בס' תורת חיים פ"ק דחולין דף ט' ע"ב כ' וז"ל ואילו ספק מים מגולין אסורין כתב דלכך מייתי מילתא אחריתא ולא קאמר ואילו ראה ציפור המנקר בתאנה חוששין משום דאיכא למימר שאני התם דאתיילד ריעותא בתאנה גופה אבל ספק טומאה בר"ה ליכא ריעותא באדם גופי' כדאמר בסמוך בהמה לא איתרע ולכך מייתי ממים שנשארו מגולין בלילה ספק שתה מהן נחש או לא דאסורי אע"ג דלא אתיילד בהו ריעותא כו' יוע"ש. ולכאורה יש להקשות לפי דעת התוס' דהכא דאין סברא לחלק א"כ תיקשי קו' הת"ח הנ"ל אכן לפי מה שפרשתי דבריהם לעיל בתוס' ד"ה מעל"ע בתירוצם שם דטומאת למפרע לא יליף מסוטה ע"ש ניחא בס"ד

בא"ד ואיתרע החזקה מטמאין אדם הנכנס שם באותו שבוע וחייב קרבן אם נכנס בעזרה כו' ר"ל דלא תימא דהתם משום דאזלינן לחומרא ולזה כתבו וחייב קרבן ומכניס חולין בעזרה כתירוצם שם בחולין ועיין ע"ז במהרש"א לקמן ד' י"א ע"א בתוס' ד"ה ר' יהושע ותירוצם וי"ל דגבי מקוה רגילות להתחסר עיין פירושו במהר"מ ובתוס' כתובות ד' ע"ה ע"ב מזה

בגמ' ומ"ש מחביות כו' מכאן ואילך ספק כו' התם משום דאיכא למימר העמד טבל על חזקתו כו' ק"ק דתיקשי לי' דלפי מה דלא אסיק אכתי בקושיא דאדרבא העמד יין כו' א"כ אמאי מכאן ואילך ספק ולמה אינו וודאי טבל כיון דאיכא למימר העמד טבל אחזקתי' ויש לתרץ עפ"י מה שהבאתי לעיל בגמ' דברי התורת חיים בעירובין עיי"ש והכא גבי חביות דיינינן גם על האי שהחמיץ אם היא תרומה או חולין וא"כ מהני גם לדעת המקשן חזקתי' דהעמד יין על חזקתי' רק דס"ל להמקשן דהאי דהוי ספק ולא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא דתרומה בזמה"ז דרבנן היינו משום דדבר שדיינינן עלה הא גופי' צריך להיות לגבי' החזקה דהיינו באם דיינינן על הטבל אם מתוקן היא אמרינן העמידו אחזקתי' שהי' טבל ולא מהני לגבי' חזקת יין אחזקתי' דהיינו לא דיינינן עכשיו על החביות של תרומה וכשתרצה לדין על החומץ אם הוא תרומה אמרינן אוקי אחזקתי' והוי תרומה ולהכי תרומה הוא ויחזור ויתרום משום דהטבל עומד עדיין בחזקת שאינו מתוקן וזה בעצמו סברת הת"ח כשנעיין היטב בדבריו ועיין לקמן בקונטרס הלז וכי משני התם משום דהעמד טבל על חזקתי' מ"מ אינו וודאי שיוצא החומץ לחולין דמשום דחזקת שהי' יין מעיקרא מהני לגבי דידי' שיהי' תרומה ופריך לשמאי דס"ל דמהני כאן חזקת אשה לטהרות וה"נ מהני חזקת יין לטבל שיהי' מתוקן ולהכי פריך אדרב וכו' והוי ספיקא דרבנן ולקולא כיון דמהני חזקת יין נגד חזקה ובל לסברת שמאי ומתורץ קו' מהרש"א וא"ל דמנ"ל להקשות קושיות אדרבא כו' דילמא ס"ל להך ברייתא דחביות דתרומה בזמה"ז דאורייתא וכדאמרינן ביבמות ד' פ"ב פלוגתא בזה יש לתרץ כך ועפ"י הדברים שיתבארו יבואר גם דברי התוס' ד"ה הי' בודק שכתבו אפי' לרבנן כו' דלכאורה דברי מותר הן דמאי נ"מ אי אתי כרבי כמו שפירש"י או אפי' לרבנן כו'. דהנה כסף משנה בפרק ה' מהל' תרומות הלכ' כ"ד הקשה אמ"ש הרמב"ם דהך דחביות הוי ספק דהרי מסיק דאתי לר"ש אבל לרבנן הוי ודאי ולמה לא פסק רבינו כרבנן שהם רבים וכ' דס"ל לרבינו כיון דאיפלגו אמוראי בב"ב ד' צ"ט ר' יוחנן וריב"ל אהך ברייתא דחביות ש"מ דהלכתא היא ע"ש וביבמות ד' פ"ב פסק ר' יוחנן גופי' שם כמ"ד דתרומה בזמה"ז דרבנן וא"כ אם נאמר דהא דקאמר בברייתא ספק הוא ויחזור ויתרום היינו משום דס"ל לברייתא דתרומה בזמה"ז דאורייתא א"כ למה דקיי"ל דתרומה בזמה"ז דרבנן א"צ לחזור ולתרום תיקשי א"כ למה פליג ר' יוחנן אפירוש הברייתא כיון דאינו אליבא דהילכתא וכמו שפסק ר' יוחנן גופי' דתרומה בזמה"ז דרבנן אלא עכצ"ל דאף ר"י דסבר בזה"ז דרבנן ס"ל כהך ברייתא דהוי ספק והיינו משום דחזקת יין לא מהני לטבל ופריך שפיר לשמאי. ובזה שפיר יבואר כוונת התוס' דהוכיחו לומר דאתיא אפי' כרבנן דאי רק כרבי א"כ הדרא קו' הנ"ל לדוכתי' אם נימא דלרבנן דסברי יין וחומץ מין אחד היא ליכא ספק כלל ע"כ דפליגי שלא אליבא דהלכתא והנה הא דמשני הך ברייתא ר"ש היא אין להקשות דלדידי' דלית לי' תרתי לריעותא א"כ נדון כספיקא דרבנן ולקולא ובמקוה דס"ל תולין משום דהוי דאורייתא יבואר לקמן בד' ג' יועיין לקמן בתוס' ד"ה ושניהם

שם בגמ' מאן תנא חביות ר"ש היא כבר הביאותי לעיל דתמהו על הרמב"ם דפסק בפ"ה מהל' תרומות הל' כ"ד כהך ברייתא דחביות דהא ספק ובפ"י מהל' מקוואות פסק במקוה בין בר"ה ובין ברה"י שורפין ותמה הרשב"א דהרי מאן דאית לי' בחביות ספק כנ"ל גם במקוה חולין יועיין במשנה למלך שם ד' קס"ו ע"ד ובתירץ הכ"מ שהבאתי לעיל משום דאמוראי פלוגי בפירושו דהך ברייתא אינו מתורץ קו' זו דמ"מ דבריו סותרין כיון דפסק במקוה שורפין והכ"מ לא כ"כ דק לפי שלא הביא קו' זו ממקוה כלל ונ"ל לתרץ עפ"י סברות התורת חיים המבואר לעיל דהנה לכאורה יש להקשות מאי פריך חביות אמקוה דילמא במקוה שורפין משום דהעמד טמא אחזקתי' וליכא למימר העמד מקוה אחזקתי' דהרי לא ד'ינינן כלל אמקוה כסברת הת"ח הנ"ל משא"כ בחביות דדיינינן גם אהאי חביות שנתחמץ אם הוא תרומה או חולין ולכך מהני חזקתי' דהעמד יין אחזקתי' ולכך כיון דיש שני חזקות המתנגדין לכך תולין וצ"ל דפריך לשמאי דהכא דס"ל דמהני חזקת אשה לטהרות אע"ג דלא דיינינן כלל על האשה וה"נ מהני במקוה חזקת מקוה א"כ מתורץ דהרי הרמב"ם פוסק כשנוי' בתרא דרבא לקמן ד' ג' ע"ב דטעמא דשמאי והילל משום ביטול פ"ו כמו"ש הרמב"ם להדיא בפירוש המשניות א"כ לא קשה כלל חביות אמקוה יועיין עוד לקמן בתוס' ד"ה ושניהם

בתוס' ד"ה הי' בודק כו' אפי' לרבנן כו' כבר כתבתי בגמ' מאי בעי התוס' בזה ונראה לומר עוד דהי' קשה לתוס' לפי האמת דמסיק ר"ש היא דלית לי' תרתי לריעותא רק דהעמד חזקה נגד חזקה ולהכי ס"ל תולין כמו"ש התוס' ד"ה ושניהם כו' א"כ הכא בחביות דאף דנעמיד חזקה נגד חזקה מ"מ הוי ספיקא דרבנן ולקולא והי' לומר דודאי תיקון הטבל שפיר וא"צ לחזור ולתרום וא"ל עפ"י מה דקיי"ל דדבר שיש לו מתירין לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא כמו"ש הט"ז סי' ק"ב ס"ק כ"ג וה"נ יש לו מתירן דהרי יכול לתקנו י"ל דז"א עפ"י מה דמבואר שם בהגהות רמ"א סעיף ג' דבמקום שיש הפסד קצת לא הוי דבר שיש לו מתירן ומבואר בש"ך שם ס"ק ט' ובט"ז סי' ס"ט ס"ק ל"ה א"כ הרי כאן צריך הוצאה לחזור ולתקנו דיהי' שניהם תרומה ואף לפמ"ש בתי"ט במס' תרומות פ"ג מ"א דמוסר לכהן האחד עיי"ש מ"מ צריך למוכרו בזול ודמי תרומה כדאיתא בכתובת ד' כ"ח ע"א ברש"י שם ופ"ז מתרומות בהרע"ב לזה כתבו התוס' דאתיא אפי' כרבנן ולרבנן יכול לתרום חומץ על יין והא דאמרינן ספק היינו משום שהי' בטעות וא"כ שפיר הו"ל דשיל"מ כיון שיכול לתרום עוד במתכוין החביות זו עצמו וליכא הפסד כלל ומש"ה אמרינן דהוי ספק ולא וודאי תרומה כיון שיכול להוציא עצמו מן