אריה דבי עילאי (ש"ס) קלא

דברים הנ"ל שפיר יש לתרץ כוונת התוס' הא דהביאו ממכה אביו דהנה התוס' רצו להוכיח דחזקת שאינה מבוררת לאו חזקה הוא מדיליף מפרה אדומה דילמא התם משום חזקה. והנה הוכחה זו יש לסתור ולומר כיון דעיקר קו' הגמ' דמנ"ל דאזלינן בתר רובא קאי לר' אחא בר יעקב דלית לי' חזקה מקרא א"כ אם נימא דטעם פרה אדומה משום חזקה ממילא מוכח רובא דרובא עדיף וצ"ל כנ"ל דאכתי קשה אימא הטעם משום צירוף שניהם חזקה ורובא ולעולם דחד לא מהני אלא ע"כ דלא הוי חזקה כלל דהוי אינה מבוררת עכ"פ היוצא מזה דהוכחת התוס' דחזקה שאינה מבוררת הוא על יסוד זה דיש לומר דאף דרוב לא מהני מ"מ רוב וחזקה מהני וכדי שנוכיח סברא זו ודלא נימא כרש"י הנ"ל דצירוף שניהם לא מהני מידי אם כל אחד לבדו לא מהני ע"ז הביאו ראי' מהא דקאמר בחולין אתיא ממכה אביו דכתיב מות יומת מוכח דאזלינן בתר רובא אף בדיני נפשות וע"ז תיקשי קו' התוס' מניסקלין בנשרפין וצ"ל כתירוצם דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא וקשה קו' העולם מבת כהן דבשריפה וצ"ל כתרוצי הנ"ל דהתם יש רוב וחזקה ומוכח דאף ברובא לחודא לא מהני מ"מ רוב וחזקה מהני א"כ שפיר יש הוכחה הנ"ל מפרה אדומה דחזקה שאינה מבוררת לא הוי חזקה כנ"ל לפרש דרך פלפל. אך אמנם בעיקר דבריהם קשה דהתוס' בחולין דיה אתיא מפרה אדומה דחו ראי' זו מפרה משום דאיכא חזקה אחרת כנגדה דהעמד טמא אחזקתי' והוצרכו להוכיח מעדים זוממים ואמאי שבקו הכא עיקר הראי' ותפסו את הנדחה ומטעם זה דחקו ג"כ להגאון מ' ישעי' פיק שהגי' מעדים זוממים ואפשר שלא לשבש הספרים נוכל לומר דכוונתם עפמ"ש בחולין דיה מנא הא מילתא בשם רבינו חיים דהא דקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף מפרה אדומה ילפינן כו' וכ' מהרש"א אע"ג דאיכא נגד חזקת טמא חזקת פרה שאינה טריפה האי חזקה אינה מבוררת יוע"ש א"כ י"ל כיון דהוא הלכה פשיטה דרובא וחזקה רובא עדיף וההוכחה רק מפרה אדומה ממילא מוכח מזה דחזקה שאינה מבוררת לא הוי חזקה

ובדרך אחר יש לתרץ וגם לתרץ הא דהביאו ממכה אביו. דהנה בת"ח הקשה בחולין דקאמר כגון שהי' אביו ואמו חבושין ומקשה הת"ח אמאי לא יליף מקרבנות דקפיד רחמנא שלא יקריב אלא כהן דילמא לאו אביו ואינו כהן. ובזה לא שייך שהיו חבושים האבות והאמהות עד אהרן כהן. והנה עפ"י מהרש"א שהבאתי לעיל דכ' לתרץ קו' התוס' ד"ה כגון משום דאין אפטרופס לעריות אימא נאנסה לא שייך להעמיד הרם בחזקת צדקת וכתבתי לעיל דברשת כהן דהאונס אסור שייך שפיר להעמידה בחזקת היתר א"כ לא מצי למיליף מקרבנות דהתם איכא רובא וחזקה חזקת היתר לבעלה ואפשר להעמיד זה בכוונת התוס' דהעמידו דבריהם על הא דקאמר כגון שהיו אביו ואמו חבושין וכתבו דהוי מצי לדחוי דהעמד האם בחזקת צדקת ולמה לא העמידו דבריהם על גוף הילפותא ממכה אביו ולפי הנ"ל י"ל דהוי קשה להו קו' הת"ח הנ"ל לזה כתבו ה"ה דהומ"ל דהעמד האם כו' רק לפי מה דמשני ניחא דדילמא נאנסה כמו"ש מהרש"א אבל אי הוי יליף מכהן אף לפי המסקנא מצי לדחוי כנ"ל דיש רובא וחזקה. אך קשה דמ"מ יש למיליף מהא דכהן מקריב קרבן מצורע וזבים ויולדות או הזאת מי חטאת דאיכא למימר העמד טמא אחזקתי' א"כ אין לדחות הילפותא הנ"ל כנ"ל משום רובא וחזקה דהא נגד חזקת אם איכא העמד טמא על חזקתו ודומיא שכ' התוס' גבי פרה אדומה וצ"ל דזה אינו קושיא דהא באמת בעלמא רובא וחזקה רובא עדיף והא דפריך מנ"ל דאזלינן בתר רובא היינו כמו שתירצו התוס' דקאי לר' אחא בר יעקב דל"ל חזקה מקרא א"כ שפיר לא מוכח מקרבנות מידי די"ל באמת רובא לחודי' לא מהני רק הכא דיש להרוב עוד חזקה דחזקת האם שמותרת לבעלה החזקה מחמת הרוב ואע"ג דיש חזקה דהעמיד טמא על חזקתי' תו אמרינן רובא וחזקה רובא עדיף דכיון דיש להרוב חזקה עמו והא הרוב טוב תו נשאר סברא דעלמא רובא וחזקה רובא עייף מחזקה אבל היכי דליכא רק רוב לחודי' אף דליכא נגדו חזקה לסתור מ"מ רוב לחודי' לא מהני מידי משא"כ כשיש להרוב חזקה עמו לסייע להרוב אז החזקה מהני לו שיהי' הרוב טוב א"כ אע"ג דיש חזקה נגד חזקה מ"מ בזה אמרינן שפיר רובא וחזקה רובא עדיף. ולפי"ז שפיר מוכח מפרה אדומה דחזקה שאינה מבוררת לאו חזקה היא דליכא למימר דבאמת יש להפרה חזקה דכשירה רק דיש נגדה חזקה דהעמד טמא על חזקתה ז"א דמ"מ לא מוכח מיני' דרובא לחוד בלא חזקה מהני דילמא הכא משום דיש סיוע להרוב כנ"ל אלא ודאי דהחי רובא הוי בלא שום חזקה משום דחזקה שאינה מבוררת לאו חזקה הוא והתוס' בחולין שם ד"ה אתיא מפרה כו' שדחו שם האי חזקה משום דיש חזקה אחרת כנגדה דהעמד טמא על חזקתו היינו לשיטת רבינו חיים שם ד"ה מנא כו' דרובא וחזקה רובא עדיף לא מסברא כו' עיי"ש ומעתה יש לומר בכוונת התוס' דהכא שרצו להוכיח דחזקה שאינה מבוררת לאו חזקה היא מפרה אך ורק יש מקום לדחות ולומר דילמא שאני התם דיש חזקה נגד זה דאיכא חזקה אחרת ולומר העמד טמא אחזקתי' וכדי לסתור זה הביאו התוס' גם מהוכחת הגמרא ממכה אביו וקשה קו' הת"ח דלמה יליף ממכה אביו דע"ז יש לדחות כגון שהי' אביו ואמו חבושים טפי הו"ל למיליף מכהן המקריב קרבנות דילמא לאו אביו והיא ממזר וצ"ל כתירוצי הנ"ל באורך ומזה מוכח דלאו סברא היא לומר העיד טמא על חזקתו ממילא שוב שפיר נתחזקה ההוכחה מפרה אדומה כן יש לפרש ע"ד הפלפול

בתוס' ד"ה להילל קשה וודאי דמדקאמר ר"ש בסיפא ברה"י חולין מכלל דטומאת כו' כבר כתבתי לעיל ברש"י דמאי מחולקין רש"י ותוס'. והנה יש להקשות לפי דעת מהרש"א ומהר"מ דהתוס' לשיטתם דסברי בר"ה ס"ל נמי להילל תולין א"כ ליכא להוכיח מר"ה מידי רק הוצרכו התוס' להוכיח מר"ש דהרי לעיל ד"ה מעל"ע הקשו התוס' דמעל"ע דקיל טפי משאר טומאת אמאי החמירו בו לטמא אף בר"ה ותירצו משום דיש ריעותא מגופי' ומשום דהרי חסר לפניך משום שהאשה שראתה השתא ודאי טמאה ופי' שם מהר"מ דתרתי סברות בעינן עיי"ש וא"כ אכתי השתא בדברי המקשה דאכתי לא ידע דזה הוי ריעותא מה שהשתא ודאי טמא דהרי בתר הכי הוא דמשני הרי חסר לפניך א"כ גם לשיטות התוס' בדברי המקשה דהכא ס"ל דלהילל בר"ה טהור משום קושיות התוס' לעיל וא"כ אמאי נאדו מפירש"י. אמנם כי דייקינן לא קשה מידי קושיא זו לפי מה שכתבנו לעיל בתוס' דעיקר תירוצם הוא דאשה השתא וודאי טמא והוי כשעת מציאתן ומש"ה מדרבנן טמא בר"ה כמו בנגע בא' בלילה היכי דלא ראוהו חי מבערב וא"כ וודאי גם המקשה ידע מהאי סברא דהרי היא משנה בהדיא בטהרות פ"ג ופ"ה ופ"ט רק דהיא מדרבנן כמו"ש לעיל והמתרץ שתירץ כרו הרי חסר לפניך ר"ל דמש"ה גם דאורייתא איתרע החזקה אבל המקשה סבר דמש"ה לא הוי ריעותא כלל רק מדרבנן טמא משים שעת מציאתן ומש"ה פריך שפיר למה התם וודאי והכא תילין ועיין לעיל בתוס' אך קשה מה פריך כו' ומ"ש שם ולולא דמסתפינא הייתי אומר דהתוס' דחכא רצו ליישב קושייתם דלעיל ד"ה מעל"ע שהניחו בקושיא דמאי פריך ממקוה דהכא תולין דילמא הכא משום ביטל פ"ו עפ"י מ"ש מהר"מ שם דהא דלא תירצו אקושייתם ראשונה כן דמ"ה לא יליף מסוטה לטמא אף בחולין ובקדשים וודאי משום ביטול פ"ו היינו כיון דקושייתם אזיל דניליף מדאורייתא ובדאורייתא אין שייך להקל משום ביטל פ"ו והבאתי לעיל בתוס' מ"ש אך קשה ממקוה ע"ש. והנה המשנה למלך פ"ו מהל' מקוואות דף קס"ו ע"ד כ' דגם ר"ש מודה דנגע בא' בלילה דטמא אף בר"ה היכי דלא ראותו חי מבערב ושורפין קדשים מדרבנן משום שעת מציאתן והא דקאמר ר"ש תולין ברה"י ובר"ה טהור לגמרי היינו מדאורייתא כדקאמר ושניהם לא למדוהו אלא מסוטה אבל מדרבנן באמת ס"ל דשורפין משום שעת מציאתן עיי"ש ובזה יבואר דברי התוס' להילל קשיא וודאי וקשה להו דמאי פריך להילל דילמא משום ביטול פ"ו ס"ל להילל דתולין כקושייתם דלעיל ולזה כתבו מדקאמר ר"ש בסיפא ברה"י תולין והרי מודה בנגע בא' דשורפין משום שעת מציאתן וצ"ל מדאוריי' קאמר ר"ש כסברת משנה למלך הנ"ל מכלל דטמאות דקאמרי רבנן ברישא היינו ג"כ מדאורייתא וודאי וא"כ כיון דהכא מדאורייתא טמא קשה להילל דמדאורייתא אין שייך להקל משום