אריה דבי עילאי (ש"ס) יג

שליח הוי תנאי דא"א לקיימו ע"י שליח דלא הוי תנאי לא נלפע"ד דדוקא במסקנא דידענא שליחות בכל התורה כולה אמרינן שפיר דבעינין דומיא דב"ג וב"ר מה התם אפשר ע"י שליח משא"כ בה"א זו דלא ידענו שליחות בכל התורה כולה א"כ אף בב"ג ובב"ר אי אפשר לקיימו ע"י שליח א"כ לא בעינן כלל בעי לקיימו ע"י שליח וא"ל דאף דלא ידעינן עתה בקדשים שליחות משום דליכא למילף וגירושין משום דאיכא למפרך מה להנך שכן ישנו חול משא"כ שאר דברים דישנן ג"כ חול כמו חלוקת הארץ שפיר איכא למילף שליחות מגירושין וקידושין א"כ שפיר בתנאי דב"ג וב"ר אפשר לקיומו ע"י שליח א"כ אי איתא דבקדשים לא מהני שליחות לא מצי להתנות שום תנאי משום דאינו דומה לב"ג וב"ר גם י"ל דבחלוקת הארץ בלא"ה ידעינן שליחות מדכתיב ונשיא אחד כו' וכדלקמן י"ל דכ"ז אין בו ממש דאדרבא תיקשי' קושי' הגמ' לקמן איך הי' בתנאי דב"ג וב"ר אפשר לקיימו עי"ש ותיסברא הא איכא קטנים דלאו בני שליחות נינהו וכדכתיב ערים לטפינו אלא ע"כ דאין הכוונה דוקא ע"י שליח רק ה"ה דאפשר לקיומו ע"י זכי' וכמו שהי' חלוקת הארץ רק ע"י זכי' וב"ד מעמידין להם אפטרופסי' לחוב ע"מ לזכות א"כ כיון דאפשר לקיים התנאי ע"י אחר באיזה אופן שיהי' הוי תנאה וכדפירש"י בכתובות דף ע"ד ואפשר לקיומי' מעשה של תנאי ע"י שליח כי התם שמשה ציוה ליהושע בן נון שהי' שלוחו של משה א"כ אין לדברי הא"ח כלל קיום גם דוחק לתרץ קושייתו על הריטב"א הנ"ל ולומר דדוקא לעיל דאינו מחלק בין שותפות לאינו שותפות הוי אמינא דטעמו דמתניתין דהרי שא"ל רבו הוא מטעם זכ' והא דלא מפרש טעמא להדיא דזכי' משום דקיימינן דאין אומרין שליח ש"א כמותו בכל התורה א"כ א"צ המשנה כלל לפרושי משא"כ לקמן דמדקדק בין שותפות ללא שותפות ובשותפות אמרינן דיכול לעשות שליח א"כ אי איתא דטעמא דמשנה דהרי שא"ל רבו משום זכי' הו"ל לפרושי כיון דאיכא שליחות בעולם כגון בשותפות דכל זה דוחק. ומה גם דצריך לפרש דדוקא במלך ומלכה דלא קפדי בין גדי לטלה אבל בשאר בני אדם הוי חוב ועיין גם בפ"י בזה. גם דוחק לפרש דע"כ הא דהביאו התוס' ראי' מהרי שא"ל רבו כו' ע"כ צ"ל דר' יונתן וודאי לא פליג אמשנה זו דנשנית סתמא אליבא דכ"ע א"כ בשלמא לעיל דהביא ראי' אף לריב"ק דיש שליחות שפיר לא מצי להביא ממשנה דהרי שא"ל רבו דה"א דהתם הטעם משום זכי' משא"כ עתה דכבר הוכיח לריב"ק שליחות א"כ א"א לומר דהמשנה הרי שא"ל רבו הוא מטעם זכי' כיון דהמשנה אתי' ככ"ע א"כ האיך נימא דאליבא דריב"ק הוא מטעם שליחות ואף בשאר בני אדם ואליבא דר' יונתן היא מטעם זכי' ודוקא במלך ומלכה אך כ"ז ג"כ דוחק לתרץ קושי' האור חדש הנ"ל על הריטב"א. ודרך הפשוט הוא בריטב"א כך דבשלמא לריב"ק שפיר נוכל לחלק בין זכי' לשליחות וא"ל א"כ קשה קו' הפ"י הנ"ל א"כ האיך יליף מושחטו דילמא התם מטעם זכי' י"ל א"כ ל"ל ושחטו כיון דלריב"ק פסוק דושחטו מיותר ובא רק להורות דאחד שוחט בשביל כולם משא"כ אליבא דר' יונתן פריך שפיר ודילמא שאני התם דאית לי' שותפות בגווי' וא"ל מנ"ל באמת אף בלא שותפות י"ל ממשנה דהרי שא"ל רבו וא"ל דלמא התם מטעם זכי' ז"א דא"כ איך קאמר לדר' יונתן דמוכח מיני' תיפוק לי' דמיני' אינו מוכח כלל כיון דלא מייתרא קרא שוב י"ל דילמא התם ג"כ מטעם זכי' א"כ עפ"ז נסתר גם מה שתירץ הפ"י הנ"ל על הא דציינו התוס' קושייתם על התרצן ולא על המקשן ואין להקשות על הכלל שהנחנו לפי דברי הריטב"א אפי' לא צריך קרא מטעם זכי' דמסברא שמעינן לי' דהא עפ"י מסקנת הפוסקי' כמבואר בר"ן על הא דקאמר לקמן מנין ששלוחו ש"א כמותו שנאמר ונשיא אחד דבאמת אף דקאמר הגמרא ותסברא קטנים בני שליחות נינהו כו' אלא כו' מנין שזכין כו' א"כ מוכח דזכי' לאו מטעם שליחות דהא אמרינן דאף בקטני' לא מצינן לומר מטעם שליחות דלאו בני. שליחות נינהו ומ"מ אמרי' מטעם זכי' מ"מ פסקו הפוסקי' דזכי' מטעם שליחות רק בה"א זה קאמר הגמ' דנימא זכי' עדיפא משליחות אבל במסקנא אמרינן זכי' מטעם שליחות וכדאמרינן בב"מ דף ע"א דקטן דל"ל יד לשליחות אף בכלל זכי' אינו כ"א מדרבנן ובחליקת הארץ לא אמרינן כלל מטעם זכי' רק משום דחלוקת הארץ הי' מוחזקת ביד אבותינו ולא הי' צריך לשום זכי' ועיין בר"ן באריכוה ובמהרי"ט בתוס' קידושין עכ"פ כיון דבמסקנא אמרינן דזכי' מטעם שליחות וכל דל"ל שליחות ל"ל זכי' כ"א מדרבנן א"כ האיך נימא דזכי' פשיט מסברא י"ל כך דוודאי זכי' פשוט מסברא והא דקאמרינן דזכי' מטעם שליחות היינו כשמזכהו שלא בפניו וכדקיי"ל זכין לאדם שלא בפניו בזה שייך שפיר הא דזיכה לו שלא בפניו דאמרינן מסתמא ניחא לי' הוי בכלל שליחות וקטן דליתי' בכלל שליחות לית' בכלל זכי' דכל קטן הוי כשלא בפניו כיון דאין לו דעת וכדפרש"י כאן בדף מ"ב דקטנים כשלא בפניו דמי משא"כ כשמזכהו בפניו בזה י"ל דהסברא פשוטה כהריטב"א דאף אם נימא דלא אמרינן שלוחו ש"א כמותו מ"מ כששלחו בדבר שהוא זכות לו בזה ודאי מהני ודוקא בדבר שהוא חוב קצת צריך למילף מהתורה דשש"א כמותו הא בדבר זכות גמור היא פשוט מסברא וזה הוא כעין סברת הגמרא לקמן לחלק בענין שליחות בין שוהפות ללא שותפות רק דהגמרא קאמר אף על שותפות מקרא ואנן בשיטת הריטב"א אמרינן דכשמשלח את חבירו בדבר זכות גמור פשוט מסברא דיכול לעשות שליח וא"צ קרא לזה אך אחר שבאנו לידי זה ג"כ לא קשה מה שהקשיתי לעיל על קושי' הפ"י האיך יליף מושחטו דילמא מטעם זכי' דא"כ ל"ל קרא דז"א דהנה הקשה המהרש"א על קו' התוס' דאמאי לא יליף מדאיצטרך בפרו של אהרן כו' די"ל דה"א ליליף מפרו של אהרן מה התם בעי בעלי' אף קדשי' בעי בעלי' ותירץ דא"כ ל"ל כלל בפרו של אהרן דתיפוק לי' שליחות מנ"ל והנה כל זה שייך אשליחות דהסברא פשוטה דשליחות מנ"ל משא"כ לגבי זכי' דאמרנו להיפוך דהסברא פשוטה דלזכות בפניו ודאי יכול וכמ"ש הריטב"א א"כ שפיר קושי' הפ"י הנ"ל האיך יכול ללמוד מושחטו שליחות אימא דהתם טעמא משום זכי' וא"ל א"כ ל"ל קרא וכו' י"ל דצריך קרא כי היכי דלא נלמד מפרו של אהרן דבעי בעלים וא"ל אי נלמד מפרו של אהרן א"כ ל"ל בפרו של אהרן וכתירץ המהרש"א הנ"ל דז"א דבשלמא תי' המהרש"א הי' על שליחות שפיר תירץ דאף אי לא נכתב הוי קיימינין מסברא דשליחות מנ"ל ובוודאי בעי בעלים משא"כ לענין זכי' דאמרינין דהסברא פשוטה מבחוץ דיכול לזכות לו א"כ שפיר בעי קרא בפרו של אהרן דבעי בעלים דהיינו דאינו יכול אחר לשחוט אפי' בפניו ומטעם זכי' שפיר ה"א למילף. שאר קדשי' מיני' לכך צריך ושחטו ולעולם דושחטו איירי משום זכי' ונתחזקה קו' הפ"י בטוב. אך לפ"ז נוכל לומר דהפ"י מדויל ידי' משתלם לפי מה שתירץ בעצמו קושי' מהרש"א באופן אחר והיא ג"כ נכון דלא מצינן למילף כלל מפרו של אהרן דחוקה כתיב בי' ואפילו כהנים אחרי' אין יכולין לסחוט א"כ בזה אזיל לי' נמי קושייתו בכאן דמנ"ל מושחטו שליחות דלמא משום זכי' די"ל כנ"ל דא"כ קרא ל"ל וא"ל כנ"ל דה"א ללמוד מפרו של אהרן וכקו' מהרש"א הנ"ל של כסברת הפ"י הנ"ל דמפרו של אהרן לא יוכל למילף דחוקה כתיב בי'. ועפ"ז נבוא לתרץ דברי התוס' דציינו על התרצן באופן אחר מדברי הפ"י הנ"ל עפ"י כל הסברות הנ"ל. ועוד נ"ל לדקדק חוץ מדקדוק של הפ"י הנ"ל במה דציינו על התרצן נ"ל לדקדק עוד דקדוק דאמאי ציינו עצמם על נפקא לי' מדריב"ק דממ"נ אי הוי קוסיית' אליבא דהתרצן הי' להם לציין על גוף דברי ריב"ק ושחטו וכי כל הקהל שוחטין כו' ועפ"י כל הנ"ל נוכל לישב כל זה בטוב דהנה לכאורה דקדקתי על קושי' התוס' אמאי לא יליף מדאיצטרך בפרו של אהרן ועפ"י תירץ המהרש"א הנ"ל דליכא למילף מיני'. דא"כ ל"ל בפרו של אהרן. דהנה ודאי לא קשי' דלא לכתוב גם בתרומה ובגירושין דהא תרומה וגירושין א"א למילף מקדשים שכן רוב מעשיהם ע"י שליח אלא ע"כ דלא קשי' להו רק דלא לכתוב גבי קדשי' משא"כ בתרומה וגירושין לכתוב רחמנא א"כ י"ל כקושי' מהרש"א הנ"ל דה"א למילף מפרו של אהרן וא"ל א"כ ל"ל בפרו של אהרן כתירץ מהרש"א הנ"ל י"ל כי היכא דלא נטעה למילף מתרומה וגירושין אף דא"א למילף מהן דאיכא למיפרך שכן ישנן חול אצל קדשים זה שייך באמת כדבעינן למילף מנייהו לענין שליחות אמרינן דאיכא למפרך אבל אולי לא נאמר בפרו של אהרן דבעי בעלים י"ל דהוי לן טעות לומר דלא פרכינן