אריה דבי עילאי (ש"ס) יב

בד"ה שכן ישנה במחשבה כו'. ומיהו מהיקשא דויצאה והיתה לא הוי מצי מפיק כו' הנה רגילי' העולם לדקדק על לשון מפיק ואפשר קצת לפרש עפ"י שהקשו המפורשי' דמנ"ל בתרומה וקדשים שליח עושה שליח ואפשר לומר עפ"י שפירשנו הפירכא דישנו חול משום דמצוה בו כו' א"כ י"ל דזה הפירכא שייך רק לענין שליח ראשון משא"כ לענין שליח שני דשליח ראשון עושה לשליח שני י"ל דאין שייך כלל פירכא זו דישנו חול א"כ נוכל ללמוד מגירושין וקידושין לתרומה וקדשי' דשליח עושה שליח דליכא למיפרך על שליח ראשון ועושה לשליח שני הך פירכא דישנו חול אך לפ"ז נתחזק יותר קו' המפורשי' דמאי הקשו התוס' ל"ל היקשא כו' דהא לא הוי מרבינן בתרומה גופה דשליח עושה שליח אך צ"ל דס"ל להתוס' כמ"ש המפרשי' כיון דמוכח שליחות בכל התורה וגילתה תורה בחד מקום דהשליח יכול לעשות שליח שני ממילא דה"ה בכל התורה כן וי"ל דדייקו התוס' כן דא"ל כמ"ש דילפינין מגרושין משום דפירכא דישנו חול לא שייך לגבי שליח ראשון שעושה לשליח שני א"כ לק"מ לפי"ז קו' התוס' וי"ל דהתוס' הוכיחו דכן היא דבשלמא גוף השליחות דילפינין בהיקשא קידושין מגירושין שפיר אף דצריך היקשא לשאר דברים י"ל דמ"מ אין היקש למחצה אבל לענין שליח עושה שליח ע"כ ל"ל דילפינין קידושין מגירושין בהיקשא דהא צריך היקשא לכמה דברי' ואין לומר דאין היקש למחצה י"ל דהנה כתבו התוס' ביבמות דף פ"ו ד"ה אף מעשר ראשון טבל דהיכי דלא מצי לאקושי לגמרי לא אמרינן אין היקש למחצה. והנה הובא בש"ע אה"ע סי' ל"ו סעיף ה' דשליח דקדושי אשה אינו יכול לעשות שליח אחר דמילי נינהו משא"כ בשליח המקדש דמבואר בסי' ל"ה סעיף ו' שם דאם מוסר לו כסף הקידושין שמיד הבעל יכול לעשות שליח שני א"כ עכ"פ ליכא לאקושי קדושין לגירושין בכל ענינא ושוב לא אמרינן אין היקש למחצה בזה א"כ בקידושין בעצמו לא ידעינין שליח עושה שליח מהיקשא ואף בתרומה וקדשי' לא ידעינין דאי מגירושין לבד איכא למיפרך שכן ישנו בע"כ כו' אלא ע"כ צ"ל כסברת המפורשי' הנ"ל כיון דמוכח שליחות בכל התורה כולה וגילתה תורה בחד מקום דשליח עושה שליח ממילא הוי רק גלוי מלתא בעלמא דבכל התורה כולה אין חילוק בין שליח אחד לשני וזה כוונת התוס' דהקשו מקודם ומיהו קידושין הוי אתי כו' וכי היכא דלא נימא דאיצטרך היקשא לשליח עושה שליח כו' ע"כ כתבו ומיהו מהיקשא דויצאה והיתה לא הוי מצי מפיק שליח בקדשי' ותרומה כנ"ל דהא איצטרך לשאר דרשות ומאין היקש למחצה א"א למילף כל היכי דאי אפשר למילף בכל ענין אלא ע"כ דשליח שליח היא לפשיט מגילוי מלתא בעלמא בגירושין א"כ נתחזקה קושייתם היטב. ואפשר עוד עפ"י דהי' דוחק להם לתרץ דהיקשא דויצאה והיתה לא מייתרא דמ"מ עכ"פ תיקשי על אלא דברייתא למה נקיט מטעם ההיקש ולא מהילפותא דמה הצד מתרומה וגירושין וכדהתחיל לומר אשכחן בגירושין כו'. וכ"ת דיליף מגירושין כו'. לכך נקטו בצחות לשונם ומיהו מהיקשא דויצאה והיתה לא הוי מצי מפיק לכלול שניהם דההיקש אינו מיותר מחמת דאיצטריך לשאר דרשות מכח זה וממילא לא מצי מפיק מההיקש על שליח עושה שליח וכמ"ש דלא שייך אין היקש למחצה כיון דלא נוכל למילף לכל דבר א"כ שפיר נקיט ההיקש ע"ד ממ"נ דבאמת מההיקש לבד אולי הי' מיותר הוי שפיר צריכות להיקש. אך דלכך לא נוכל למילף מההיקש לפי שאינו מיותר. א"כ כיון שאינו מיותר בלא"ה לא קשה ל"ל ההיקש כן הי' באפשרי לפרש כוונת התוס' לולי שהי' מהזרות קצת להעמיס כן בלשון התוס' אך עם כל זה הסברות הם נכונים מצד עצמם. והנה הקושי' דשליח שליח בקדשי' מנ"ל מצאתי לאור חדש שהביא קו' זו בשם הריב"ש והריב"ש מתרץ מדכתיב ושחטו כו'. אף דשליח שוחט קורא הפסוק כאלו היו הבעלים שוחטין מוכח מזה דיד שליח ממש כיד בעליו אף לעשות שליח. והנה על קושי' הנ"ל דמנ"ל שליח שליח בקדשים ותרומה י"ל כך דלריב"ק ע"כ ושחטו לשליחות אף בלא שותפות וכמ"ש התוס' ד"ה ודילמא שאני התם דאית לי' שותפות בגווי' כו' דאחד שוחט פסחים הרבה א"כ בתוך אותן פסחי' הי' ג"כ איזה פסחי' שלקח איש שה לבית והלא מויקחו להם איש שה לבית ג"כ דייקינן שליחות א"כ כיון דאחד שוחט פסחי' הרבה ואף אותו פסח הנקח לאיש שה לבית א"כ הוי שליח שליח וא"ל דעדיין קשה מנ"ל תרומה די"ל דבזה שפיר נוכל למילף תרומה מקדשים דאין לפרוך מה לקדשי' שכן רוב מעשיהם ע"י שליח דאטו רוב מעשיה' ע"י שליח שליח. אך דעדיין יש להקשות דהא על ויקחו להם איש שה לבית יש לומר דבאית לי' שותפות וכדפריך הגמ' אך אפשר דבשלמא. לענין שליחות הראשון י"ל דלעולם אין שליחו כמותו רק הא דיכול לעשות שליחותו היא משום דאית לי' שותפות בגווי' וכדבעינן למימר לקמן בטעמו של דבר דבשותפות יש סברא לומר דיכול להיות שליח עפ"י מ"ש הרא"ש בגיטין דף י"א בטעמא דמ"ד דהתופס לבע"ח במקום שחב לאחרי' לא קנה משום דאף דעשאו התורה לשליח של אדם כמותו מ"מ במקום שחב לאחרים לא עשאו התורה שליח של אדם כמותו. והנה מבואר בב"מ ובכמה מקומות דאף דהתופס לבע"ח במקום שחב לאחרי' לא קנה הכי דזוכה גם לנפשי' אמרינן מגו דזכי לנפשי' זכי לחברי' א"כ חזינן אף היכי דלא עשאו התורה לשליח של אדם להיות כמותו כגון במקום שחב לאחרים מ"מ אמרינן דהיכי דזכי לנפשי' זכי לחברי' ועיין ב"מ דף ח' וט' ובש"ע סי' ק"ה בסמ"ע ס"ק ב' ובש"ך ס"ק ב' א"כ שפיר סברת הגמרא דהיכי דאית לי' שותפות דזכי לנפשי' יכול לזכות גם לחבירו. והנה כ"ז שייך באם השותף עושה מעשה שליחות כגון שהוא השוחט וכדומה משא"כ בכה"ג דשליח עושה שליח איך שייך לומר מגו דזכי לנפשי' זכי לחברי' הא לנפשי' לא זכה כלל רק לנפשי' עושה שליח אחר. והיא כבר שליחו של אידך א"כ האיך יכול לעשות שליח לחבירו כיון דלחבירו הוי שליח שלוחו וקיימינין עכשיו בסברא דאין יכולין לעשות שליח שליח א"כ איך שייך לומר בזה מגו דזכי לנפשי' המשל בזה זה האיש שקונה שה לבית הוא שלוחם של כל בני הבית ועושה שליח לשחוט. הנה אי הי' היא בעצמו השוחט הי' שפיר אף אי הי' אמרינן דל"א שלוחו של אדם כמותו מ"מ הוי אמרינן מיגו דזכי לנפשי' כו' משא"כ כשבעל הבית עושה שליח אחר לשחוט וקיי"ל עכשיו דשלוחו של אדם כמותו רק דשליח שליח אינו יכול לעשות א"כ איך שייך מגו דזכי לנפשי' כו' הא אינו זוכה לנפשי' כלל רק עושה שליח א"כ איך שייך לזכות לחבירו לעשות שליח לחבירו הא לחברו הוי שוב שליח שליח באמת חי לא הוי אמרינן כפירושי בזה לחלק בשותפות מחמת מגו דזכי לנפשי' רק דהוי אמרינן דשותף לא הוי כשליח רק קצת כיד בעלים היי מקום לחלק אף לענין שליח שליח משא"כ לפי פירושי הנ"ל לא שייך זה כלל. אך דמ"מ לר' יונתן דלא נפיק כלל מן ושחטו שליחות נשאר הקו' הנ"ל מנ"ל שליח שליח בקדשי' ותרומה ולפי דברי אלו א"א לומר אליבא דר' יונתן כדברי הריב"ש הנ"ל מדכתיב ושחטו דמוכח דיד שליח כיד בעלים לעשות אף שליח אחר דא"כ לא מקשה הגמ' מידי אליבא דר' יונתן לחלק בין שותפות וכנ"ל כיון דאמרנו בשליח שליח לא שייך לחלק בין אית לי' שותפות ללית לי' שותפות א"כ כיון דמוכח אפי' שליח שליח בלית לי' שותפות מכ"ש שליח ראשון לבד ועיין עוד לקמן מה שאכתוב אי"ה בזה: בד"ה נפקא לי' מדריב"ק הנה כ' הפ"י על הא דציינו התו' קושייתם על התרצן ולא על המקשן משום דבפרו של אהרן ה"א מטעם זכי' משא"כ עתה תיקשי א"כ מאי מייתי מושחטו אימא ג"כ מטעם זכי' אלא ע"כ דלא ס"ל להש"ס לחלק בהכי. והנה אין הבנה לדבריו לכאורה דבאמת משמעות הריטב"א המובא בהמפורשים דכ' לתרץ קו' שהקשה גם המהרש"א בתוס' ד"ה ודילמא דלמה לא מייתי לעיל ממתניתין דהרי שאמר לו רבו כו' משני דהא דהתם מטעם זכי' משמע דטעמא דזכי' פשיט אף אי נימא דאין שליח ש"א כמותו א"כ מאי קאמר הפ"י דא"כ עתה קשה מאי יליף מושחטו כו' נימא מטעם זכי' דז"א דהא לריב"ח גוף הקרא דושחטו מיותר א"כ ע"כ אתי להורות טעמא דשליחות ולא טעמא דזכי' דהוא פשיט מסברא. ובזה ישבתי מה שהקשה האור חדש על הריטב"א הנ"ל דא"כ מאי כתבו התוס' לקמן על הגמרא דפריך ודילמא ה"מ היכי דאית לי' שותפות בגווי' דמוכח אף דל"ל שותפות מהרי שאמר לו רבו כו' דהאיך מוכח מהרי שאמר לו רבו דילמא התם מטעם זכי'. והנה מ"ש האור חדש דמ"מ מוכח מדמהני תנאי דמהני אם גדי שלי כו' ואי לא מהני