אריה דבי עילאי (ש"ס) קכט

והנה תמי' לי על המהרש"א במס' סוטה האיך לא הביאו דברי התוס' דהכא דהתם ד' כ"ח ע"א הקשו התוס' ל"ל קרא לטמא סוטה ברה"י וכי איצטרך קרא לאסור ספיקו וכ' מהרש"א פי' לדבריהם דהרי אף בלא קרא נאסרה מספק ול"ל קרא והקשה ע"ז דאי לאו קרא הוי מוקמינן לה אחזקתה כו' ולדברי התוס' דהכא נימא דבסוטה ליכא חזקה דאיתרע החזקה וא"ל דאף דאיתרע החזקה עכשיו מ"מ הא דאוקמינן לה אחזקה שהי' לה מקודם דאיתרע דהרי אף דהיכי דאיתרע החזקה מ"מ מוקמינן לה אחזקה כמ"ש התוס' לקמן ד"ה התם תרתי לריעותא כו' א"כ יש לתרץ קו' מהרש"א בע"א דהכי אזלא קו' התוס' שם דכי איצטרך קרא לאסור ספקו וצ"ל דאיצטרך דלא תוקמא אחזקה א"כ ל"ל להש"ס בחולין דף י' ע"ב למיליף חזקה מספק נגע שבבית יוע"ש דליכא הוכחה כ"כ כמו שהקשו התוס' בחולין שם טפי הו"ל למיליף מהכא מדאיצטרך קרא לאסור ספיקו ש"מ דבעלמא אזלינן בתר חזקה דאל"כ לישתוק קרא מיני' ובלא"ה נאסור אותה והרי מהכא מוכח אף היכי דהשתא יש ריעותא כמו דמוכח שם. אך יש להקשות דמ"מ הרי איצטרך קרא בסוטה שנילף מינה כל ספק טומאה לטמא ודאי ולשרוף עלה את הקדשים ואפשר לומר דקושייתם אזלי אליבא דר"ש דהכא דבכל ספק טומאה אית לי' תולין כמו"ש התוס' לקמן ד"ה ושניהם ודוחק וע"כ אתה צריך לומר כן דהרי בסמוך כתבו וא"ת א"כ היכי ילפינן מסוטה לטמא ברה"י אפילו איכא חזקה הא דסוטה איתרע חזקה וקרא דונטמאה דאייתר לאגמורי בעלמא טומאה מסוטה אימא דוקא כו' א"כ הרי שכתבו התוס' להדיא דונטמאה אייתר לאגמורי מיני' והרי שם תירצו אקושייתם דאיצטרך קרא לגופי' לחייב בעשה עיי"ש אלא וודאי דהתם אליבא דר"ש קאי וכאן שהקשו לרבנן דילפי בכל ספק טימאה ברה"י מסוטה הוצרכו לומר דקרא דאייתר לדידהו איצטרך כו'

בא"ד וי"ל דילפינן מסוטה שעשה הכתוב ודאי טומאה אע"ג דאית לה חזקה שאינה טמא ודאי וכו' וא"ל דא"כ היכי יליף ר"ש לטהר מקוה בר"ה הרי בר"ה במקוה ליכא האי חזקה כמו שמבואר לעיל בדיבור הראשון בתחילתו אע"ג די"ל דמ"מ ליכא חזקת טהרה וודאי דומיא שכתבו כאן לרבנן ברה"י אע"ג דליכא חזקה מ"מ איכא חזקה שאינו טמאה ודאי ובר"ה אמרינן להיפך אע"ג דאיכא חזקה מ"מ ליכא חזקה לוודאי מ"מ קיל טפי כיון דלא עשו בו אונס כרצון וגם יש עכ"פ האי חזקה שאינו טמא ודאי מהני לטהר כמו שכתבתי לעיל בזה הדיבור וצ"ל כמו שכתבתי לעיל דלר"ש דאית לי' רגלים לדבר והוי קרוב לודאי איתרע גם האי חזקה יוע"ש

ע"ב בגמרא ומ"ש ממקוה דתנן כו' לשמאי קשיא למיפרע כו' יש לדקדק דתיקשי' לי' למשנה דמקוה בלא שמאי והילל למה בר"ה טמא ולא יליף לטהר מסוטה וצ"ל משים תרתי לריעותא ומה"ט יהי' ניחא גם לשמאי והילל ורש"י כתב כאן דהכא טמא בר"ה דלאו ספק הוא אלא וודאי כדמפרש טעמא לקמן והיינו מטעם תרתי לריעותא והרי אכתי לא הוי ידע לה ועיין לקמן דף ג' ע"ב בתוס' ד"ה איכא בינייהו ועין לעיל בתוס' ד"ה מעל"ע כו'. אך קשה לפ"ז כו' ותו קשה דלימא לי' ולטעמך דלא יעמידנה אחזקה הרי יש לנו לימוד דמעמידין אחזקה אפי' היכי דאיתרע החזקה דומיא דמקוה כמ"ש התוס' ד"ה תרתי לריעותא ותו קשה לפמ"ש לעיל בתוס' ד"ה מעל"ע לרש"י דלא קשה בשיטתי' מנגע באחד בלילה א"כ לכאורה גם במקוה יש לתרץ כה"ג מיהו הא יש לדחות ודעת לנבון נקל ונראה לפרש ההמשך הגמ' עפ"י מ"ש מהרש"א במס' עירובין ד' ל"ה ע"ב בגמרא שם דפריך שם לר"מ מנגע בא' בלילה דמטהר ובספק עירוב מחמיר דשניהם דאורייתא ולבסיף פריך שם לדר' יוסי דמטמא במקוה אף בטומאה דרבנן בספיקו ובספק עירוב מיקל והקשה מהרש"א דלמה לא פריך אדר"מ מטומאה דאורייתא במקוה דמחמיר למפרע ובנגע בא' בלילה מיקל אע"ג דהוי נמי טומאה דאורייתא ותירץ שם דהמקשה ידע לחלק דשאני מקוה דהעמד טמא על חזקתו והא דפריך לר' יוסי משום שסמך על קו' שני' אדרבה העמד מקוה כו' וכיון דר' יוסי איירי בטומאה דרבנן והא איכא חזקת נגד חזקה כשאר ספיקא דרבנן משא"כ לר"מ לא שייך למיפרך הכא כיון דר"מ איירי בטומאה דאורייתא וכשיש חזקה נגד חזקה ממילא הוי ספיקא דאורייתא לחומרא יוע"ש בדבריו. והנה יש לתמוה מאוד על דברי מהרש"א הנ"ל דהא בהאי דמקוה קתני בין בר"ה ובין ברה"י כו' א"כ ע"כ טומאה ודאי היא דאמר ר"מ טמאות כמו שהוכיח רש"י כאן או הוכחת התוס' דהרי מקוה שנמדד ר"מ קאמר לה כמו"ש הר"ש בפ"ב ממקואות מ"א וב' והרי כ' התוס' בחולין ד' ו' ע"ב ד"ת אלא לאו וא"ל דשאני הכא דאזלינן לחומרא כו' ועוד דאף לקולא מטמאין לה לשרוף קדשים ולהביא קרבן אם נכנס למקדש וקא מייתי מספק חילין לעזרה הרי דהתוס' חשבו לטומאה ודאי קולא א"כ מ"מ קשה גם לר"מ למה מטמא ודאי לשרוף כדאמר הכא הרי זה קולא הוא וכיון דיש נגד חזקת טמא חזקת טהרה דמקוה הו"ל לתלות דזה הוי חומרא דתולין לא אוכלין ולא שורפין. והנה הת"ח כ' שם בעירובין וז"ל ורמי דאורייתא אדאורייתא לר"מ אע"ג דבמתניתין איכא חזקה אחרת כנגדה דמוקמינן לגברא בחזקת שלא עירב השתא ס"ל דחזקה שלא עירוב לאו חזקה הוא כמו"ש התוס' וטעמא דמילתא משום דגבי עירב לא מספקינן לי' בגופי' דהחי גברא למימר העמידוהו על חזקתו אלא בעירובו מספקינן כו' אבל בנגע בא' בלילה דספיקא בגופו דהאי גברא אם נגע גופו בחי או במת לכך מוקמינן האי גברא אחזקתו ראשונה דטהור הוה וכן בטמא שירד לטבול כו' דטמא כשנטמא בטומאה דאורייתא היינו משום דהתם נמי מספקינן בי' בגופו דהאי גברא אם טבל גופו במקוה שיש בו מ' סאה או לא לכך מוקמינן לגברא אחזקתי' ראשונה דטמא הי' כו'. ונראה דהשתא דסבר דחזקה שלא עירוב לאו חזקה הוא ה"ה חזקת המת הוא למימר כו' ולעיל נמי לא שיך לומר העמד מקוה אחזקתי' כיון דלא דיינינן לה למקוה אי טהורה הוא או לאו ולקמן דפריך לר' יוסי אדרבא העמד מקוה אחזקתי' היינו לרבא דאמר התם תרי חזקה לקולא ומעמידן מת על חזקתו ראשונה יוע"ש בת"ח ועיין לקמן בקונטרס הלז. והנה לדבריו שפיר מתורץ קושיות מהרש"א בסיגנון של מהרש"א דהמקשה לא פריך דר"מ אדר"מ מנגע בא' בלילה אמקוה דידע דהמקוה יש חזקת טימאה דהעמד טמא על חזקתי' וא"ל אדרבא העמד מקוה על חזקתי' ז"א דלא מהני כלום דלא דיינינן עלה כלל ולקמן לר' יוסי פריך בתר דמשני רבא התם תרי חזקה כו' ולפי"ז יש ליישב המשך הסוגיא בשמעתין דהמקשה ידע שיש חזקת טומאה דהעמד טמא אחזקתי' ולכך אף בר"ה טהור וחזקת מקוה לאו כלום כיון דלא דיינינן עלה כלום כסברת הת"ח ובנגע שבבית דמוקמינן נגע אחזקתי' י"ל דלא דיינינן על האדם דהוא ודאי טמא משום גזירת הכתוב כמו"ש התוס' כאן ד"ה תרתי כו' רק דיינינן אנגע אם היתה חסירה קודם ההסגר ולכך מוקמינן לה אחזקתי' ופריך כאן אהילל ושמאי דלשמאי העמד אשה אחזקתי' אע"ג דלא דיינינן על אשה כלל שהשתא ודאי טמאה רק דדיינינן אטהרות שנגעה ואפ"ה מטהר מטעם חזקתה וה"ה במקוה נטהר משום חזקת מקוה אע"ג דיש נגדה חזקת טמא על חזקתה מ"מ נטהר בר"ה מסוטה דהרי מסוטה ילפינן אפי' היכא דליכא חזקה דגם בסוטה ליכא חזקה כמו"ש התוס' לעיל ד"ה והילל כו'. וגם להילל קשה ודאי דכיון דהילל ס"ל כאן תולין ש"מ דגם לדידי' מהני חזקה, רק משום סייג לקדשים תולין וא"כ הוי התם בר"ה עכ"פ לתלות כמו דס"ל הכא באשה דתולין בר"ה ולא יליף הכא מסוטה לטהר לגמרי א"כ ג"כ התם הי' לתלות ולמה יטמא התם לגמרי כיון דיש חזקת מקוה כמו"ש מהרש"א כאן בגמרא אלא ודאי דחזקת מקוה לא מהני כלל כיון דלא דיינינן עלה כלל וה"נ לא להני חזקת אשה כלל. אבל מרה"י לא פריך דברה"י במקוה טמא מסוטה אבל הכא לא ילפינן מסוטה דהוי טומאת ראי' כמו"ש לעיל בתוס' ד"ה מעל"ע עיי"ש וכן סוגיא דלקמן דפריך מחביות נמי הכי אזלא והא דפריך שם אדרבה העמד יין על אחזקתי' ואימר לא החמיץ הקשו מהרש"א ומהר"ם דמאי פריך דילמא מ"ה באמת הוי ספק וכמו שהקשה לעיל אדרבה העמד מקוה כו' כדי שיהי' תולין נראה לפענ"ד יש לתרץ דהרי קיי"ל בכמה דוכתי' דתרומה