אריה דבי עילאי (ש"ס) קכח

דהרי מדמה לה לקמן שם לקופה. בא"ד דאשה נמי מקרי מקום מציאתה כו' דאל"כ תיקשי אשה לחזקי' דמטהר בקופה ובאשה כו' יש לדקדק דילמא אשה חמורי כיון דאיכא ריעותא בגופה וגם חזאי ואתי דדילמא הגס הגס חזותי' כדאמרינן לקמן בגמ' ומ"מ לא מטמאינן לה ודאי משים ביטול פ"ו ואדרבא יש להוכיח איפכא דאשה הוי שלא במקום מציאתה דאל"כ הרי בקופה מטמא הילל מטעם דהוי במקום מציאתה אע"ג דליכא ריעותא מגופי' וא"כ ל"ל להילל לומר טעמא דריעותא מגופי' וא"ל דהוצרך לומר הכי לומר דשכיחו בה דמים והוי כאינה בדיקה דומיא דקופה ז"א דהרי לפי מה דמוקי לה לקמן לדחזקי' בזוית בית קאי וקופה בבדיקה כמ"ש רש"י שם ד"ה ואבע"א כו' עיי"ש והרי התוס' קיימא הכא לההיא אקומתא וי"ל לשיטות התוס' לקמןן שם ד"ה כי פליגי חזקי' שכתבו דלחזקי' דנגע בא' בלילה וראוהו חי מבערב טהור אף ברה"י עיי"ש אע"ג דהוי במקום מציאתה כיון דהוי בדוק וה"נ בקופה דהילל אע"ג דהוי במקום מציאתה מ"מ אי הוי מיירי בבדוק הוי טהור אף ברה"י כמו בנגע וע"כ לדידי' מיירי באינו בדוק לכך הוצרך לסברת ריעותא מגופי' לומר דאשה נמי אינה בדיקה היא וא"כ לדעת האבע"א דלקמן דמשני בזויות קופה ע"כ לומר אידי ואידי באינו בדוקה. ובזה יש לתרץ קו' מהרש"א שם בתוס' ד"ה והא אשה מכוסה היא עיי"ש

בא"ד קשה לפי"ז מאי פריך להילל ממקוה נימא משום דלבו נוקפו כו' כ' דאע"ג דגם בתירוצם קמא שתירצו דלא ילפינן מסוטה טומאת למפרע דקשה נמי מנגע בא' בלילה דטמא וודאי והוי נמי טומאת למפרע וצ"ל ג"כ משום ביטול פ"ו מ"מ לא קשה האי קושיא דפריך שפיר ממקוה עפ"י מה שמהר"מ הקשה כאן לתירוצם דמשום ביטל פ"ו לא מטמאינן דאמאי לא תירצו כן אקושייתם מסוטה ותירץ דכיון דקושייתם הראשונה הי' דלטמא מדינא דאורייתא מסוטה אין לנו לטהר משום ביטל פ"ו. אבל מה שהקשו מנגע כו' שהוא טומאת דרבנן כמ"ש התוס' לקמן ד' ד' ד"ה שכל הטומאות ע"ז תירצו שפיר משים ביטל פ"ו יוע"ש א"כ י"ל דהכי פריך ממקוה דמטמאין ודאי ברה"י משום דילפינן מסוטה אע"ג דמקוה הוי נמי למפרע אפ"ה יליף מסוטה וא"כ נילף גם כאן במעל"ע שבנדה ועיקר קו' הגמ' להוכיח דאף טומאת למפרע יליף מסוטה וע"ז לא שייך לתרץ משום ביטל פ"ו כסברת מהר"מ משא"כ לתירוצם השני דטומאת ראי' לא ילפינן א"כ מאי פריך ממקוה דילמא התם טמא משום דהוי מגע ויליף שפיר מסוטה משא"כ הכא וצ"ל דמר"ה פריך דלמה התם טמא ודאי אף בר"ה דהאי לאו דאורייתא דמסוטה מטהרין בר"ה והקשו התוס' שפיר דילמא הכא משום ביטול פ"ו

בא"ד אמאי מטהר שמאי באשה מבקיפה ונגע כו' ר"ל דהתם אף בר"ה טמא כמו בנגע היכא דלא ראוהו חי מבערב וה"ה קופה שאינה בדיקה אבל מקופה ברה"י לק"מ די"ל דהתם ילפינן מסוטה משא"כ הכא שהוא טומאת ראי' אך יש להקשות דמאי קושיא דילמא שמאי ס"ל כר"מ דמטהר בנגע בא' בלילה היכי דלא ראוהו חי בר"ה והילל קא מקשי לי' מרה"י דטעי דס"ל דס"ל לשמאי אם איתא דהוי דם כו' לכך פריך לה מקופה דנימא נמי אם איתא דהוי שרץ כו' ושני לי' שמאי לפי טעות כדקאמרינן לקמן בגמ' אבל לפי טעמא דחזקה ל"ק כלל מקופה דבר"ה התם טהור כמו בנגע לר"מ וברה"י טמא דיליף מסוטה. אמנם לדעת מהרש"ל ניחא דבקופה שייך הרגשה ולא מצינו למיליף מסוטה כמש"ל

בא"ד וא"ת לר"מ דאמאי מטהר בנגע ובאשה תולין וי"ל משום דמוקמינן אחזקתי' ובאשה כיון דאיכא ריעותא מגופה כו' אע"ג דהתם מיירי בלא ראוהו חי מבערב מ"מ חזקה איכא והכא ליכא חזקה כלל יש לראות דלפ"ז תיקשי קו' שהקשיתי לעיל דמאי הוכיחו התוס' דאשה הוי במקום מציאתה מדחזקי' דמטהר בקופה ובאשה תולין דנהי דבקופה מיירי באינה בדיקה ע"מ ריעותא מגופה עדיף כמו שכ' הכא לר"מ ויש לתרץ דלפי סברת התוס' דהכא ריעותא מגופה גרע טפי מאינה בדוק דליכא חזקה כלל א"כ תיקשי דלטמא אף לחולין כיון דליכא חזקת כלל והרי באמת עיקר טהרות לחולין היא מטעם חזקה כמו"ש התוס' לעיל בתי' קמא ולקמן ד' ו' ע"ב מביא ברייתא דלחולין טהור דאמרינן שם א"ל ר' נחמן והא תנא תני לקדש כו' קיבלה מינה כו' וצ"ל דר"מ פליג אברייתא וס"ל דאף לחולין טמא ועיקר קו' התוס' הכא לר"מ דע"כ ס"ל דמעל"ע מטמא למפרע כדאית לי' לר"מ גופי' לקמן במשנה ד' ד' ואהא תירצו דבאמת אית לי' דהכא ליכה חזקה כלל ובאמת ס"ל אף לחולין טמא אבל לחזקי' שהוא אמורא ודאי לא יפליג אברייתא דלקמן דמשמע דטהור לחולין וצ"ל דאיכא חזקה רק דריעותא מגופה משוי לי' כמו אינה בדיקה דמ"מ יש חזקה

בד"ה והילל כי אמר דמוקי אחזקתי' כגון ספק נגע ספק לא נגע היינו בר"ה כדפרישות בו' לפי גירסת התוס' דהכא א"כ נסתר תירץ מהר"מ בגמ' דמתרץ דלהילל להכי לא מהני חזקת טהרות משום שאין להם חזקה מבוררת דא"כ היכי קאמר הילל כי אמר אוקי אחזקתה כגון ספק נגע דיש לטהרות חזקה הרי לא הוי חזקה מבוררת ואפשר דס"ל דקושטא הוא דבעלמא מהני אפי' חזקה שאינה מבוררת וכדאזלא סוגיא דעלמא רק היכי דיש ריעותא לפנינו כגון הכא שעכשיו ודאי טמאה דאיתרע החזקה בזה לא מהני חזקה שאינה מבוררת דומיא דההיא דגבינות דעכשיו היא טריפה לפנינו אלא דלפי"ז כשאר קו' התוס' בחולין ד' י"א ד"ה אתיא מפרה אדומה כו' דבעדים ליכא ריעותא לפנינו וע"ש ע"ב ד"ה וכי תימא

בא"ד אע"ג שבודאי נטמא האחד התם לאו מסוטה גמרינן אלא דמוקמינן כל א' בחזקת טהרה כו' הקשה מהרש"א ומהר"ם במס' חולין ד' ט' בתוס' ד"ה התם כו' דא"כ אף ברה"י נטהר לגמרי משום חזקה כיון דלא מצינו למיליף מסוטה לטמא ברה"י דאינו יכול להיות ומה שתירץ מהר"מ כבר כתבתי מזה בתוס' שלפני זה ויש לתרץ דנהי דמסוטה לא ילפינן לטמא דסוטה הוי יכול להיות מ"מ מצינו למיליף מדר' גידל דמי לח עסקינן דקרא דכל טהור יאכל בשר הא ספק לא יאכל בכה"ג כגון שספק אם נטמא הוא או אחר ומהתם לא מוכח רק דתולין כמו"ש לעיל בתוס' שלפני זה באריכות וגם בגליון לקמן ד' ג' ע"א ד"ה ואבע"א הקשו קו' מהרש"א ומהר"מ הנ"ל

בא"ד וא"ת והיכי ילפינן מסוטה לטהר בר"ה אפי' ליכא חזקה והא סוטה אית לה חזקה כו' יש להקשות מהא דאמרינן בסוטה ד' כ"ח ע"א מכאן אתה דן לספק שרץ מה סוטה כו' ספק טומאה כו' אינו דין שיהי' ספיקו כוודאי ואם שאר טומאות חמירי מסוטה אף היכא דאיכא למיליף מסוטה להקל בר"ה דמה לסוטה שכן קיל שאין בו אונס ושוגג א"כ הו"ל להו להקשות בפשיטות. והנה בלשון רש"י מתוקן זה שכ' שם אהא דאמרינן וממקום שבאת מה סוטה רה"י אף שרץ רה"י כו' וז"ל. הואיל ולא למדת דטמאינן מספק אלא מסוטה חזור ודן דמה סוטה ברה"י כו' ור"ל דיו לבא מן הדין להיות כנידון וא"כ במקוה כאן דברה"י לא יליף ר"ש מסוטה משום דהתם רגלים לדבר א"כ בר"ה מנ"ל לטהר אף לפי תירץ התוס' דהכא דגם בסוטה ליכא חזקה מ"מ קיל מהכא כנ"ל ואפשר לתרץ דלתירוצם דבסוטה ליכא חזקה א"כ שפיר יש למיליף מקוה מסוטה וכי תאמר מה לסוטה שכן קיל שלא עשו בו אונס כרצון ע"ז מ"ל שאר טומאות יוכיח דג"כ עשו בו אונס כרצון ואפ"ה היכא דאיכא חזקה טהור בר"ה כגון ספק נגע וכי תאמר מה לשאר טומאות שכן יש בהם חזקה תאמר במקוה דליכא חזקה וי"ל סוטה יוכיח ולהכי גם בקושייתם הוצרכו להקשות מכח דבסוטה איכא חזקה ותו ליכא למיליף כלל

בא"ד כיון שקינא לה ונסתרה איתרע חזקתה כו' ובמס' חולין ד' ט' ד"ה התם מבואר יותר שכתבו כיון שקינא לה ונסתרה הוי רגלים לדבר ואיתרע חזקתה ולפי"ז ממילא מתורץ קו' מהרש"א ומהר"ם בתוס' שלפני דיבור זה שתירצו התוס' דטומאת למפרע לא ילפינן מסוטה והקשו דא"כ לישני הכי לר"ש לקמן ולמה לי' לומר רגלים לדבר ולפי הנ"ל ניחא אלא דלפ"ז תיקשי מה פריך לקמן לרבנן אי מסוטה מה סוטה בר"ה טהור ה"נ דהרי רבנן לא ס"ל רגלים לדבר. וגם המקשה אכתי לא ידע לה א"כ ליכא למיליף מסוטה לטהר דהתם איכא חזקה: