אריה דבי עילאי (ש"ס) קכז

נמי אינו טמא מדאורייתא משום דהוי ס"ס שמא לא הי' השרץ מקודם ואת"ל הי' שמא הי' יבש וטהור מדאורייתא והא דנמצא עתה לח משום דמיא נפל עלה ונתלחלח וגם הוי ספק ביאה דהיינו שמא לא הי' כלל השרץ מקודם דזה לכ"ע לא ילפינן מסוטה כמ"ש התוס' בפ"ק דפסחים ד' ט' ד"ה ואת"ל עיין עוד בתי"ט פ"ו מס' טהרות מ"ד ובתוס' ב"ב דף נ"ט ע"ב ובמס' ע"א דף ע' מזה

בא"ד לכך מטמא אף ברה"ר ק"ק דנהי דליכא למילף מסוטה מ"מ ניליף משאר תחילת טומאה לטהר בר"ה דהא דרבנן לא ילפי מקוה משאר תחילת טומאה לטהר לפי דלקמן ד' ג' כ' התוס' שם ד"ה גמר כו' משום דבמקוה הוי תרתי לריעותא משא"כ הכא וא"כ עכצ"ל משים דהוי כשעת מציאתן והרי השתא נאדו מתירוצם קמא וכמו שמשמע מלשונם שכ' ולכך מטמא אף ברה"ר משמע דלא צריך לשום תירץ עוד

בא"ד דבטומאת בשר קודש שייך טומאה ע"י ראי' כו' והוי בכלל כל טהור יאכל בשר כו' לשונם אינו מדוקדק דלמה להו לסיים והוי בכלל כל טהור כו' דהרי אין בו דעת לשאול אתי מקרא והבשר אשר יגע ונראה לפרש שהתוס' רוצין לפרש למה לחולין טהור מטעם חזקה ולקדשים תולין ולמה לא מהני גם לקדשים החזקה בשלמא לתירץ קמא י"ל משום, שעת מציאתן כמש"ל אבל השתא פירשו דאפי' בלא טעם זה טמא בר"ה כמ"ש בסמוך וא"כ אמאי ברה"י תולין ואהא כתבו דהוי בכלל כל טהור יאכל בשר דמיני' מוכח דביש בו דעת לשאול תולין לקדשים אפי' לטומאת ראי'. אבל טומאה ודאי לא מוכח כמו שמבואר לעיל באורך. והנה האי תירוצא של תוס' נראה קצת שהוא מדברי ר"ת שכתבו לקמן ד' י"ט ד"ה ר' יהושע הקשה ר"ת כו' יעויין מהרש"א שם עפי"ז יש ליישב לשונם כאן לפי שיטתו. דהנה הקשה מהר"מ כאן בגמ' דלהני גם להילל חזקת טהרות. ומתרץ דהוי חזקה שאינה מבוררת וכמ"ש התוס' לקמן ד"ה דאיכא ריעותא מגופי'. והנה סברת התוס' הוא לקוחה מגמ' דחולין ד' י"א דיליף דאזלינן בתר רובא מעדים זוממים והקשו בתוס' ד"ה אתיא מפרה אדומה דהיכי מוכח מעדים זוממים דילמא התם טעמא דהעמד אותם על חזקת חי ותירצו דהוי חזקה שאינה מבוררת ומתוך כך כתבו האי דינא דגבינות שכרבו הכא לקמן. והנה ראיתי בס' אור יקרות בפ' משפטים דכ' דלפי דברי ר"ת בזבחים ד' קי"ו ד"ה ודילמא נח דר"ת הי' רגיל לחלק בין טריפות דאדם דאית לי' מזלא כו' א"כ ל"ק קו' התוס' מעדים זוממים דליכא חזקה שאינו טריפה אעפ"כ שהי' חי יוע"ש וא"כ לפ"ז תיקשי לשיטות ר"ת קו' מהר"מ להילל נוקמי' הטהרות אחזקתי' לכך כ' התוס' שהם דברי ר"ת כנ"ל והוי בכלל כל טהור יאכל בשר וא"כ ילפינן מדר' גידול לטמאה דקרא דר"ג מיירי נמי מכה"ג ועיין לקמן ד' י"ז ע"ב תוס' ד"ה ואין שורפין עליו כו'

בא"ד וא"ת מ"ש דבנגע בא' בלילה דמטמאין רבנן אף ברה"ר כו' ק"ל לשיטות רש"י דפי' מהרש"א לקמן ע"ב דס"ל לרש"י דהכא לכ"ע בר"ה טהור אף לקדשים א"כ תיקשי מנגע בא' בלילה דטמא ברה"ר וע"ז לא שייך תירץ התוס' כלל דלפחות הוי לתלות ברה"ר כמו ברה"י. ונראה לתרץ דהך קו' התוס' לא קשה רק להתוס' בשיטתם. אבל בשיטות רש"י לא קשה כלל דהנה רש"י כ' במשנה ד"ה שמאי כו' ולא אמרינן דכי היכי דהשתא אשתכח כו' וכ' מהרש"ל דלפירש"י איירי דלא ראתה דם מעצמה רק ע"י בדיקה וכן משמע מרש"י לקמן ד"ה מרגשת כו' וכ' מהר"מ דהוכיח רש"י כן מלשון דיין שעתן דמשמע די לן אם נחמור מכאן ולהבא וע"כ משום דאף מכאן ולהבא הוי רק חומרא כיון דלא ראתה ראי' ממש יוע"ש והיינו משום דבלא הרגשה לא הוי מדאורייתא כלל א"כ לפ"ז לק"מ מנגע בא' בלילה דהתם קתני ולמחר השכים ומצא מת א"כ הרי עכשיו יש טומאה דאורייתא ולכך החמירו לטמא אפי' למפרע משום שעת מציאתן משא"כ כאן דאף עכשיו ליכא טומאה דאורייתא לכך י"ל דלא החמירו לטמא למפרע והא דטמא ברה"י לקדשים להלל היינו משום דילפינן מדר' גידל כמו שהארכתי למעלה והא דפריך הלל לשמאי מקופה היינו לפי טעות דס"ל להילל דטעמי' דשמאי דמטהר ברה"י ולא יליף מדר' גידל משום דאם איתי' דהוי דם כמו דאמרינן שם בהדי' משא"כ התוס' לשיטתייהו דחולקין לקמן אפירש"י בתוס' ומפרשי דמתניתין מיירי שראתה ממש ולשיטתם הקשו שפיר כאן

בא"ד וכן קופה דפריך הילל לשמאי איירי בקדשים דאל"ה תיקשי לי' לנפשי' כו'. לכאורה צ"ע דילמא באמת מיירי גם לחולין ומ"מ לנפשי' לא קשה כלל דדילמא מיירי מקופה ברה"י וכדמשמע ממהרש"א בסמוך ומש"ה טמא אף לחולין להילל דילפינן מסוטה אבל הכא דהוי טומאת ראי' לא ילפינן מסוטה לטמא ברה"י מש"ה רק תולין להלל משום סייג או מדר' גידל והא דפריך הילל לשמאי היינו דטעי הילל וסבר טעמא דשמאי משום דאם איתא דהוי דם מעיקרא הוי אתי דלמה בקופה טמא דלימא דאם אית' דהוי שרץ מעיקרא הוי חזי ולא הוי ספק כלל וכדאמרינן לקמן בהדי' דלהאי טעמא פריך לי' לפי הטעות ומתוך קושיא זו נ"ל לקיים דברי מהרש"ל שכ' בקופה ובנגע בא' בלילה שייך נמי הרגשה ומהר"מ ומהרש"א חשבו לי' כטועה דמאין לו זה. ונראה דקו' הנ"ל דחקתו דלפ"ז לא מצינן למילף קופה מסוטה לטמא ברה"י אף לחולין דבקופה י"ל דאם איתא דהוי הוי מרגיש אך לא מהני רק לקדשים שלא לטמא ודאי כמ"ש התוס' לקמן דף ג' ע"ב ד"ה איכא בינייהו כו' והוכיחו התוס' הכא דאף לחולין טהור להילל בקופה דמהני ג"כ הרגשה וכמו שרצה מהרש"א לומר דמהני גם לחולין ולקדשים תולין מטעם הרגשה דמהני שלא לטמאה ודאי וכ"כ בחי' הרשב"א דבקופה רק תולין לקדשים וגם מהרש"א מסופק בקופה אי מיירי בקופה מטומאת ודאי או מספק א"כ דבאמת בקופה טמא ודאי לקדשים רק מדרבנן דמסוטה אין למיליף דכיון דהכא שייך הרגשה רק חכמים החמירו כמו שהחמירו בנגע בא בלילה לשרוף לקדשים אע"ג דשייך בי' הרגשה ולכך סיימו ואזיל דלמה באמת לא החמירו כאן לשרוף לקדשים ותירצו שפיר משום ביטול פ"ו כו' וא"ל דהרי הילל לא אסוק מסברת הרגשה דאמרינן לקמן שם דטעי הילל וסבר טעמי' דשמאי משום דאם איתא דהוי דם מעיקרא הוי אתי ולא אסיק לומר דטעמי' משום הרגשה וכמו שפירש"י שם בד"ה סייג כו' וא' דס"ל להילל דהכא באשה ליכא למימר דאם איתא שהי' דם הוי מרגשת די"ל דסבורה הרגשת מי רגלים היא כדאמרינן לקמן דהכי ס"ל להילל אבל באמת היכי דשייך בי' הרגשה כ"ע מודי דלא ילפינן מסוטה וא"ל דתיקשי בכולה דמנ"ל באמת להתוס' לומר דבקופה שייך הרגשה י"ל דאל"כ תיקשי לחזקי' ור' יוחנן דפליגי בקופה לקמן ד' ג' ע"ב דלר"י תולין ולחזקי' טמא לגמרי וקשה דלמה לא מטמאין לגמרי מסוטה להאי תירוצא של התוס' דכל טומאת מגע יליף מסוטה ולכך הוצרכו לומר דשייך בי' הרגשה מש"ה לא הוי רק מדרבנן דלא מצינו למיליף מסוטה

ומ"ש מהרש"ל דגם בנגע בא' שייך הרגשה נראה דג"כ ידע לה מתוס' לקמן דף ד' בד"ה כי פליגי שהקשו התוס' לחזקי' דמטהר לגמרי בקופה בדיקה מנגע בא' בלילה היכי דראוהו חי מבערב דטמא ברה"י כו' ומאי קושיא דילמא נגע ילפינן מסוטה ברה"י לטמא משא"כ קופה א"ו דגם נגע לא מצינו למיליף מסוטה משום דשייך בי' ג"כ הרגשה וכדעת מהרש"ל נראה בדעה גליון של התוס' שכ' אמ"ש התוס' לקמן וא"ת אמאי מטהר שמאי באשה טפי מקופה ונגע בא' בלילה ותירצו דס"ל דאשה בדיקת הוא והקשה בגליון דתיקשי נגע בא' בלילה היכי דראוהו חי מבערב דמס' בדוק הוא ואפ"ה טמא רה"י ומתרץ דהכא קיל טפי משום ביטול פ"ו ומאי קושיא דילמא התם מסוטה ילפינן אלא ודאי ס"ל דשייך בי' הרגשה ומ"ש מהרש"א דלדברי מהרש"ל תיקשי לשמאי לטעמא דהרגשה מ"ש מקופה ובזה לא שייך תירץ התוס' דאשה בדיקה היא אינו מובן לי כלל דלדעת רש"ל גם הכא שייך כן דהרי בנגע דשייך בי' ג"כ הרגשה ואפ"ה היכי שהוא בדוק מבערב מטהר בר"ה ואעפ"י דהתם ברה"י עכ"פ מטמא צ"ל כדברי הגליון הנ"ל וכדאמרינן באמת לקמן בגמ' ד' ג' ע"ב דאמר לי' הילל עשה סייג לדבריך וקאמר לי' משום ביטול פ"ו

בא"ד וכן פלוגתא דחזקי' וא' והמדלה ו' דליים מים כצ"ל והוי"ו הוא וי"ו מחלקת וצ"ל נמי דשייך בי' הרגשת