אריה דבי עילאי (ש"ס) קכ

מהספר ותו דרש"י לא מדייק בלישני' לכתוב בתחלת דבריו שאמרה הרי עלי קן להביא עם מין חובתי כ"א להביאה עם חובתי וזה הוא לפי שהנדר הי' קודם למעשה כשאלד זכר ואז לא הי' שייך כלל שתאמר עם מין חובתי כי בוודאי כשתביא נדרה עם חובתה יהי' ממין חובתה וכי עלתה על דעתה שהכהן יעשה שלא כדין ויעלה לחובתה ולא לנדרה שאז שייך לומר שעכ"פ צריכה להביא נדרה עם מין חובתה אף שחיבתה כבר עלתה לה אבל קודם למעשה אין שייך כלל זה הלשון ולפיכך מדייק רש"י ז"ל לכתוב שאמרה הרי עלי קן להביאה עם חובתי ומעתה באמת מנ"ל לרש"י ז"ל שאמרה להביאה עם חובתה כוונתה הי' עם מין חובתה דילמא לא הי' כוונתה. כי אם עולות חובתה ממש ומאחר שכבר עלתה לה לחובתה באמת אינה יוצאת ידי נדרה כי היא בפירוש נדרה להביא דווקא הנדר עם עולות חובה ממש ולא עם מין החובה שקרבה מכבר והוא דקדוק עצום ותו דמנ"ל לרש"י כל זאת דכשאמרה הרי עלי קן להביא עם חובתי שצריכה להביא דווקא ג' עולות ביחד ואפשר באומר הרי עלי עולות שור עם עולות איל והביא השור היום והאיל למחר אפשר דיצא וא"ל דשאני התם דאמרינן שכוונתו לא הי' כ"א לגוף הנדר ממש להביא שני עולות ואף שלא ביחד אבל כאן כשאמרה להביא עם חובתי הרי אף בלח מאמרה היא חייבת להביא חובתה ועל מה כיונה אם לא להביאם ביחד דווקא ז"א דאף כאן נוכל ליישב כוונתה באמרה הרי עלי קן להביאה עם חובתי כלומר נוסף על חיבתי אלא ע"כ צ"ל שבפירוש אמרה להביא ביחד דוקא ובמעמד אחד והוא דוחק ומהגם שנתרזקה הקושי' ראשונה דילמא היתה כוונתה דווקא עם עולות חובתה ממש ביחד וכנ"ל ותו לפי פירש"י הן בפירושו לפירשה נדרה או לקבעה נדרה בשניהן צ"ל שעוד קודם נתינתה השני קינים לכהן שכחה באיזה מין פירשה ואין זה אלא תימא כי אם היתה זוכרת שפירשה נדרה רק ששכחה באיזה מין א"כ למה עשתה שלא כדין כי תיכף מתחלה היתה זקוקה להביא ב' קינין לנדרה מלבד קן החובה ובאמת לשון רש"י שם בהדיא כך ע"ש ובשלמא על הכהן אין לתמוה כי מיירי רק בכהן העושה כפי הנראה לדעתו ובלא נמלך לדעת מה טיבן של הקינים הללו וכאשר בארתי אבל על האשה שהיא יודעת בטיב כל ענינה יש לתמוה מה הי' לה לעשות שלא כדין אע"כ צ"ל כך שהנדר הי' זמן רב קודם לידתה ואז היתה פירשה הנדר באיזה מין ואחר לידתה בעת הבאת קינה היתה זוכרת הנדר רק ששכחה אם פירשה כלל ולכך לא היתה מביאה כ"א ב' קינין ולאחר שעשה הכהן ב' למעלה וב' למטה נזכרת שהיתה פירשה נדרה רק שאינה זוכרת באיזה מין שפירשה כך צריכין ליישב פי' רש"י אך שלשונו אינו סובלו כלל ומלבד זאת הוא דוחק גדול לומר שקודם נתינתה לכהן שכחה אם פירשה והנדר היתה זוכרת ולאחר עשיית הכהן נזכרת שפירשה ג"כ רק ששכחה המין דאין זה אלא תימא דבשלמא לפי' הר"ב והרמב"ם ניחא כי בעוד שהי' החיוב מוטל עלי' היתה זוכרת בטיב ענינה ועשתה הכל כהוגן אבל אחר שכבר נתנה לכהן אז שייך שפיר לומר ששכחה ענינה באיזה מין קבעה וכענין שאמרו מילתא דלא רמי' עלי' לאו אדעתי' אבל לפי' רש"י ולמפרש הנ"ל הוא דוחק גדול לכאורה כי אם שכחתה היתה מחמת המשכת הזמן א"כ מה הי' לה שנזכרת לאחר שעשה הכהן שלא כדין ותו שכפי הנראה הענין של משנתינו הנה מאמר של ר' יהושע זה הוא שאמרו כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה קאי אכולה בבא של משנתינו ובשלמא לפי' הרב והרמב"ם ניחא דבקבעה נדרה קודם הבאתה לא היתה צריכה אלא ד' דהיינו קן לנדרה וקן לחובתה ולאחר שכבר הביאה נדרה וחובתה לפעמים היא צריכה עוד חמשה ולפעמים ששה ולפעמים שבעה ושייך שפיר לדמות הענין לכשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת שהי' ראוי להיפסק קולו אז קילו הרבה יותר אבל לפי' רש"י דהן בפירשה והן בקבעה תיכף מתחלתה עוד קודם נתינתה לכהן צריכה להביא ששה וא"כ מחי רבותייהו וצ"ל דמאמר ר' יהושע קאי רק אבבא אחרונה על עשה הכהן ואין ידוע מה עשה והוא דוחק ועוד דאף בבבא אחרונה אינה מביאה יותר אלא מאחת וא"כ אין רבותא כ"כ ולא שייך לומר עליו כשהוא חי קולו אחד וכשמת קולו ז' כלומר הרבה יותר וכאן אינה רק אחת יותר ועוד יש כמה דקדוקים על פי' רש"י ז"ל ועתה הנה לענד"נ לפרש המשנה זו על דרך הרע"ב והרמב"ם ז"ל אך בכולהו לא מטעמם ומסברתם כי אם בטעמים ובסברות אחרים ובבא אחרונה נלענ"ד לפרש כילה על דרך אחר ובתחלה נקדים לבאר ענין המשנה שבסוף פרק שני שאין מביאין תורים כנגד בני יונה והוא שאם הביא התור לחטאת ואח"כ בן יונה לעולה צריכה לחזור ולהביא תור לעולה ואם לא הביאה תור לעולה כ"א עוד בן יונה לחטאת אינה יוצאת ידי חובתה ואע"ג הרי קרבה קן שלם מבני יונה בכל זאת אינו כלום כי במה שהביאה ראשונה תור לחטאת תיכף יצאתה ידי חובת החטאת ולא נשאר עוד עלי' כי אם עולות חובה ואח"כ כשקרבה קן שלם מבני יונה נמצאת החטאת השני היא פסולה כדין חטאת שנתכפרו בעלי' ולא נשאר הקן השני כ"א עולות והיא אינה מזדווגת לה חטאת הראשון כי אין מביאין בני יונה כנגד תורין ולכך אין לה תקנה עד שתביא דווקא תור לעולה ותזדווגה לחטאת הראשון זו דעת הת"ק שהולכין תמיד אחר החטאת בין שהפרישותו תחלה בין שהפרישתו בסוף כי החטאת הוא העיקר ובן עזאי חולק ואומר הולכין אחר הראשין כי הוא העיקר ואינה מביאה השני אלא דווקא ממין שהפרישה בראשון בין שהי' הראשון חטאת ובין עולה ע"כ ענין המשנה הנ"ל עוד כבר הקדמתי בריש פירקין לבל נתמה למה עשה הכהן ועשה שלא כדין כי מירי בכהן אינו נמלך לחקור מה טיבן וענינן של הקינים רק עשה לדעתו שהי' נראה לו שהן כולן חטאת ועשאן למטה או כולן עולות ועשאן למעלה כנ"ל לכן גם במשנתינו שהיתה מביאה השני קינים ונתנתם לכהן לא שאל את פי האשה כלל ועשה שתים למטה ושתים למעלה שהי' נראה לו שהן קיני חובה וכשהביאה שני קינים משני מינים יש לחוש ג"כ שהוא עשה מין שלם למעלה ומין שלם למטה כי אפשר שהי' נראה לו שמין אחד לעולה ומין אחד חטאת ומעתה מתורץ דקדוק גדול במשנתינו באמרם והכהן צריך לעשות כו' לא עשה כן אלא ב' למעלה וב' למטה ולא נמלך ע"כ אשר אילו השני תיבות ולא נמלך המה שפת יתר ומלבד שהמת דברי מותר עוד המת משולל הבנת כלל כי אם כבר לא עשה כן ונגמר בדעתו לעשות ב' למעלה וב' למטה מה הי' לימלך עוד ואף אם הי' התנא רוצה לדבר שפת יתר ככה הו"ל למימר לא נמלך ולא עשה כן אלא כו' או לא נמלך ועשה ב' למעלה וב' למטה כו' וכבר נלפע"ד אשר רק מזה יצא לו להרמב"ם דרך שיטתו שבחיבורו שמשמע מדבריו אשר אף אחר עשיית הכהן מועיל המלכת פי האשה ע"ש

אבל לפי שיטתינו המה דברים נכונים ולא למותר כי כשהביאה ב' מינים ועשה קן שלם למעלה וקן שלם למטה יש לתמוה דבשלמא על הקן שעשה למעלה לא הי' להכהן לחקור כלל כי הי' נראה לו שנדרה בקן סתם וצריך לעשות ב' עולות מאיזה מין שירצה אך על הקן שלם שעשה למטה. אף שהי' נראה לו שהן ב' חטאת בכל זאת הי' לו לימלך באשה מאיזה מין לעשות החטאת כי החטאת אינן באין בנדבה כ"א על חובה וצ"ל שכבר קרבה ב' עולות וחיובה רק עוד להביא ב' חטאת ועתה כשמסרה לו ב' מינין ע"כ הי' צריך לשאול לאשה מאיזה מין לעשות החטאת כי שמא הי' העולות ממין אחר ואין מביאין תורין כנגד כו' והוא בכל זאת לא שאל כלל רק עשה לדעתו זאת הוא מאמר התנא לא עשה כן אלא ב' למעלה וב' למטה והרי כשעשה כך עכ"פ מהראוי לו להימלך על החטאת ולכן אמר ולא נמלך ר"ל אף בחטאת לא נמלך ועשה הכל רק לדעתו והוא ישוב נכון מאוד לפי שיטתינו אבל לא לפי' רש"י וכבר מפורש בדברי הרמב"ם כמה פעמים בלשונו דחיישינן שמא עשה הב' תורים למעלה ובני יונה למטה או בהיפך וצ"ל כנ"ל

ועתה בעזה"י אתחיל לפרש המשנה האשה שאמרה כו' מביאה ב' קינים כו' נתנם לכהן כלומר בבא זו מיירי בקינים סתומים שלא פירשה כלל איזה לחובתה ואיזה לנדרה כ"א מסרתן לכהן לעשות איזה שירצה לנדרה ואיזה שירצה לחובתה ואז עוד אינן מתפרשות רק בעשיית הכהן וכל מה שעשה כהוגן למעלה הן עולות ולמטה כהוגן הן חטאת וכאשר פירשתי לעיל