אריה דבי עילאי (ש"ס) קיט

שיעור סתומה. ועתה בא במשנה ה' לבאר בשאינו נמלך האופן החמשית והיא חטאת או עולה שנתערבה בחובה ומן התימא שיש בכאן בפי' הרב הוא שכ' וז"ל חטאת שנתערבה בחובה כלומר הא דתנינן לעיל בפרק קמא חטאת שנתערבה בחובה אין כשר אלא כמנין חטאת שבחובה פעמים שעולה למספר מחצה ופעמים שאינו עולה למחצה עכ"ל ולפי פירושו הוא כמו אמר מר בסוגיית התלמוד אבל אם אמנם שהיא סוגיא בתלמוד אבל בכל משניות הש"ס אינה נמצא סוגיא כזה כלל ותו מאי היא זאת אם יעלה למספר מחצה ואם לא יעלה ותו לפי פירושו שכ' לקמן שעולה אחת הנשארת אינו יכול להקריב כו' והיא תמי' עצומה הלא בכל פירקין מיירי בכהן שאינו נמלך ועבר ועשה ולפי פירושו שכל המשנה זו מיירי בכהן נמלך לעיל בפירקא קמא במקומו הו"ל למיתני ותו לפי פירושו אין מובן כלל לדברי המשנה חובה שנים בחטאת וחטאת שנים בחובה ולא ראי זה כראי זה. אבל לדעתי הקלישה נראין הדברים פשוטים למאוד כי לעיל בכהן נמלך אמרו שלעולם אין כשר אלא כמנין חטאת שבחובה בכל שלשת אופני התערובות בין שהחובה מרובה ובין שהחובה מועטת ובין ששתיהן שוות וכנ"ל בפרק קמא במשנה ב' ועתה בשאינו נמלך מבאר דיני שלשת אופנים האילו ואמרו שבאופן ששתיהן שוות והיא אמרם חטאת שנתערבו בחובות ר"ל שהן שוות המספר כלומר מספר פרידות החטאת שוה למספר פרידות החובות כגון ב' חטאת וחובה או ד' חטאת וב' חובות וכן לעולם אזי הדין שוה לשבכהן נמלך שאף אם עבר ועשה מחצית כללות התערובות למעלה ומחצית למטה בכל זאת אין כשר אלא כמנין חטאת שבחובה ולא יותר והוא פשוט כי שמא נעשו כל החטאת למעלה וכל החובה למטה ואין כשר אלא כמנין חטאת שבחובה אבל אם החובה מרובה כפליים כמספר החטאת והוא אמרם חובה שנים בחטאת כלומר דווקא שנים כגון ב' קיני חובות עם שני חטאת או ד' קיני חובות עם ד' חטאת וכן לעולם אזי כל החשש היותר לחומרא שכל החטאת נעשין למעלה הרי עכ"פ בהכרח נעשה ג"כ רביעית מספר החובות למעלה והיא כולו כשר ומן המותר ג' חלקי החובות רביעית שנעשו למטה הרי שני חלקו רביעית לעולם מהן כשר והן החטאת הרי בהכרח לעולם מספר ג' חלקי רביעית החובות הן כשירים והוא לעולם מחצית המספר והוא אמרם מחצה כשר ומחצה פסיל ואין מהצורך לפלפל בשלא יהיו זוגות כמספר החטאת כי אמרם מחצה כשר ומחצה פסול מכריחנו לצייר דווקא בזוגות

ובאופן השלישית כשהחטאת מרובה כפליים והוא אמרם חטאת שנים בחובה כלומר דווקא שנים כגון ד' חטאת וקן אחת חובה או ח' חטאת וב' קיני חובה וכן לעולם ואז אם נחשוש על היותר לחומרא ולומר שרק חטאת נעשין למעלה האי עכ"פ בהכרח נשאר חלק רביעית ממספר החטאת שנעשו למטה וגם כל החובה שמספרה לעולם כמו שני חלקי רביעית ממספר החטאת היא ג"כ בהכרח נעשית כולה למטה והרי המחצית מהחובה והן החטאת וגם חלק רביעית ממספר החטאת כולן השירים ומספרן הוא לעולם כמו מספר החובה כולה וזו אמרם המנין שבחובה כשר כלומר לעולם נמצאת נכשר מספר החטאת שמספרה עולה כמספר כל המנין שבחובה וכמו כן נוהגת כל הענין בעולות שנתערבו בחובה והוא מבואר

ועתה נפרש המשנה והיא האשה שאמרה הרי עלי קן כשאלד זכר כו' וכבר פירשו אותה רש"י והרמב"ם ז"ל והנה בפירוש הרמב"ם נשאר שני קושיות עצומות חדא דבבא האחרונה בנתינתם לכהן ואינה יודעת מה נתנתה כו' ועשה ואין ידוע מה משה כו' פירשה ומוקי לה דמיירי בקבעה חובתה ג"כ והנה בלשון המשנה אינו נרמז מזה שום ענין ושים רמז ואין הלשון סובלה כלל ותו שכולה בבא משנה שאינה צריכה היא ופשוט הו"ל למיתני ואם קבעה חובתה ג"כ מביאה ששה וחטאת אחת ושפיר מתוקמא אף בעשה שנים למטה ושנים למעלה וכבר הקשה בזה התוי"ט ז"ל ע"ש ובאמת בחבורו בהל' פסולי המוקדשין בפרק עשירי כייל להנך שתי בבות בחדא מחתא וז"ל שם קבעה נדרה כו' בד"א כשהי' ממין אחד אבל אם הי' שני מינין צריכה להביא ששה כו' וכן אם נתנתם לכהן ושכחה מה נתנה לו והלך הכהן ועשה ואין יודע מה עשה כו' הרי זה ג"כ תביא שש קבעה חובתה וקבעה נדרה ושכחה במה קבעה ואפשר שחיבתה כבש לעולה ופרידה אחת תור או בן יונה לחטאת לפיכך תביא ששה ארבעה לנדרה וב' לחובתה ועוד תביא חטאת אחת בן יונה או תור עם כבש נמצאת שהביאה שבעה עופות עם כבש כו' עכ"ל ותו דהרמב"ם מפרש בפירושו להמשנה וז"ל שצריכה להביא עוד חטאת הואיל וחובתה ג"כ קבוע והיא לא ידעה מאיזה מין עכ"ל וכבר נתקשה בזה הרב בעל תי"ט ז"ל בלשונו שכ' והיא לא ידעה מאיזה מין עי"ש בתי"ט אבל לפי מה שהבאתי לעיל דבריו בחיבורו הוא פשוט כי הדין הוא בכל קרבן עולה ויורד שעני יכול לצאת בקרבן עשיר אבל העשיר שהביא קרבן עני לא יצא וכאן מיירי ביולדת עניי' רק שקבעה חובתה והיא מסופקת אם קבע חובתה בקרבן עני או בקרבן עשיר ומ"ש בפירושו והיא לא ידעה מאיזה מין עכ"ל כוונתי אם מין קרבן עני או קרבן עשיר וכמבואר בפירוש בחיבורו כנ"ל כנלע"ד בפשיטות כוונת הרמב"ם ז"ל אבל מן התימא שכ' בפירושה בסוף וז"ל והיתה עשירה והביאה קרבן עשיר כו' עכ"ל. ויש ליישב בדוחק שכוונתו היינו אם היתה עשירה אבל עתה באמת אינה כך וכנראה שם מדבריו ע"ש אך בכל זאת נשאר קושי' עצומה כי בכל זאת לא היתה צריכה להביא כ"א ששה עופות וכבש אחד דהיינו ארבעה לנדרה ושתים או תורים או בני יונה לחובתה וכבש לעולה ותתנה אם בקרבן עני קבעה חובתה הרי הביאה שתים לחובתה ואם בקרבן עשיר קבעה יזדווג החטאת לעילית הכבש כי אם עולות הכבש יכולה להביא מאיזה מין שתרצה והעולות, העוף מהשתיים של חובתה יהי' נדבה ואין לומר כי יש ליחוש שמא קבעה חובתה עם הכבש בתור או בבן יונה ז"א כי כבר כ' הרב בעל תי"ט בשם הר"י קורקיס דלהא לא חיישינן כי איך דרך לפרש לחיובה תורים או בני יונה רק קרבן עני או קרבן. עשיר עכ"ל ובאמת דבריו מוכרחים כי אם לא כן היתה צריכה ג"כ להביא ד' לחובתה מלבד עולות הכבש כי כמו כן יש ליחוש שלא קבעה חובתה בקרבן עני וגם קבעה המין בתורים או בבני יונה ואנן כאן במתניתין איירינן בנתנתם לכהן ואינה יודעת מה נתנה וגם הכהן אינו יודע מה עשה ואפשר שכולן עשה למטה ואף לדבריו בחיבורו שכתב בבא זו להלכה בפ"ע וז"ל קבעה חובתה וקבעה נדרה ושכחה במה קבעה כו' וכנ"ל ואפשר שכוונתו קאי כשידוע שהכהן עשה שתים למעלה ושתים למטה ונמצא שבוודאי יש עולה אחת למעלה מהקינין הראשונים מעתה הרי לכל, החששות אינה צריכה להביא כ"א ששה וכבש דהיינו ארבעה לנדרה ושתים דהיינו תור ובן יונה לשני חטאת וכבש לעולה ויהי' החשש איך שיהי' אם קבעה חובתה ונדרה במין אחד הרי יש בוודאי עולה אחת ממין חובתה למעלה או תור או בן יונה ותזדווג לה אחת משני החטאת ואם קבעה חובתה ונדרה בשתי מינים ושמא החובה כולה נעשית למטה או החטאת למעלה והעולה למטה הרי ממ"נ עכ"פ נשאר קן אחד מהארבעה של נדרה מה שהיא ממין החובה ותזדווג אחת ממנה לעולה ואחת מהשני חטאת ואז קבעה חובתה בתור או בבן יונה בקרבן עשיר הרי תזדווג אחת משני החטאת לעולות הכבש הרי לרמב"ם אם בפירושו ואם בחיבורו נשאר הקושי' בחזקתה מלבד הרבה דיקדוקים שיש לדקדק בפירושו לבבות הקודמים מה שצריכין עיון רב

והנה הפירש שפירשה רש"י ז"ל להמשנה הזאת הוא בנראה הפשוט והמחוור איך כד נדייק בה שפיר נמציאנה ג"כ בדרך דחוק והוא חדא יש לדקדק מאי הלשון נתנתם לכהן שברישא כי למי נתנה אם לא לכהן ופשוט הו"ל למיתני מביאה שני קינים אחת לנדרה ואחת לחובתה והכהן צריך לעשות כו' ותו אומרו לא עשה כן ולא נמלך לשין ולא נמלך הוא אך למותר ומשולל הבנה כלל כי אם כבר עשה מעשה מה הי' לו להמלך עוד ואי"ה לקמן נרחיב קצת הדיבור בזה כי הלשון הוא תמוה למאוד ותו דכל עיקר פירושו בקבעה נדרה הוא דחוק למאוד במה שפי' ומוקי לה וז"ל שאמרה הרי עלי קן להביאה עם חובתי עכ"ל ולפיכך צריכה להביא ג' עולות ועם מין חובתה דווקא וביחד דווקא ואינם מצטרפות עם מה שקרבה מכבר וכל אילו התנאים והאופנים אינם נרמזים כלל באילו השני תיבות קבעה נדרה והעיקר חסר