אריה דבי עילאי (ש"ס) יא

גט זכות לה ואפי' במקום קטטה ובמקום יבם קא מבעיא לן בגמ' ביבמות דף קי"ח ע"ב לומר דזכות הוא לה מכ"ש כה"ג א"כ עדיין קושי' התוס' במקומה עומדת דאכתי תיקשי לב"ש והא חזינן בפירוש דהתוס' מקשו לחד תנא וכמ"ש הפ"י בעצמו דהתוס' דהקשו ממשלחה ואינה חוזרת ע"כ דלא תיקשו להו רק לתנא דר"י ולא אליבא דר' ינאי דדריש מונתן בידה כו' א"כ כמו כן י"ל דקושי' התוס' יהי' איך נפרש אליבא דב"ש ולפ"ז יש ליישב קושי' מהרש"א הנ"ל לפי מה שפירשנו אותו דע"כ מוכח דושילחה קמא קאי לשליחות. ובזה יתחזק יותר תירוצו של הפ"י הנ"ל לומר דממשלחה ואינה חוזרת דדרשינן ברישא מוכח דין שליחות רק דהלא כבר סתרנו דברי הפ"י מחמת זכי' וכמ"ש והוא דע"כ מוכח דושלחה קמא קאי למשלחה ואינה חוזרת דא"א לומר כלל דושלחה בתרא קאי למשלחה ואינה חוזרת דתיקשי לב"ש דס"ל דלא יגרש אא"כ מצא בה דבר ערוה א"כ היכי נוקי קרא למשלחה ואינה חוזרת דהיינו קטנה תיפוק לי' דקטנה בלא"ה אינה נאסרת עליו דפתוי קטנה אונס הוא וכאשר תמהו הראשונים על הרמב"ם שפסק בפ"ג מהל' א"ב ובפ"ב מהל' סוטה דקטנה שזינתה נאסרה על בעלה וא"ל דקאי הפסוק דמשלח כו' לשוטה י"ל דוודאי אף בשוטה דאין לה דעת ג"כ פיתוי שלה אונס הוא ואח"כ מצאתי שכ"כ להדיא המ"ל בפרק אחד עשר מהל' אישות הל' ח' בדף מ' שם ע"א יע"ש וצ"ל דאיירי באשת כהן וזה ניחא בפרשה ראשונה דמיירי מדין גט לבד משא"כ ושלחה בתרא דאיירי דלא יכול בעלה הראשון לשוב לקחת' א"כ א"א לאוקמא באשת כהן דכהן בלא"ה אסור בגרושה א"כ שפיר מוכח דמושלחה קמא דרשינן למשלחה ואינה חוזרת (אך אפשר לסתור הנ"ל ולומר דאיירי בעתים חלומה ועתים שוטה לפמ"ש הב"י בא"ע סי' קי"ט בשם תשובות רבינו שמשון דעתים חלומה ג"כ ממעט מטעמא דגרירה יוע"ש א"כ איכא למימר דאיירי קרא בהכי וזינתה בשעת חלומה אחר שאמרתי כ"ז מצאתי לבעל א"ח בהקדמתו לקידושין דהעיר בזה דלב"ש דלא יגרש כו' האיך יפרש משלחה ואינה חוזרת ומתרץ או באשת כהן או שזינתה ואח"כ נשטתה ויש לראות מזה גם למ"ש לתרץ קו' הפ"י דהוי זכות אצלה כיון דאינו מחויב במזונותיה דבשוטה מבואר בטא"ע בשם הרמ"ה דמחויב במזונותי' אך די"ל דמ"מ אין זה סברא כלל כיון דתיכף שזינתה הפסידה מזונותי' ולמה יתחייב במזונותי' לפי שנשטתית והטור בשם הרמ"ה לא איירי כלל בשזינתה רק בלא זינתה שרוצה לפטור מהמזונות מחמת שרוצה לגרשה) גם יש לעיין על כל מה שכתבתי דדברי התוס' אזלי לב"ש דאפשר דליתי' דלב"ש מצינן למילף כל התורה כולה לשליחות מטביחה בשלמא לב"ה הוי שליחות וטביחה שני כתובי' הבאי' כא' כו' אך דז"א דלב"ש מעילה וטביחה שני כתובי'

בגמ' ואלא הא דתנן האומר לשלוחו כו' פיחת כו' הקשה הפ"י ל"ל לאתויי סיפא דפיחת כו'. והנה לכאורה לק"מ קושי' הפ"י דהרי מבואר בב"מ דף ק"ב דאליבא דאביי דיאוש שלא מדעת הוי יאוש לא צריך לאוקמא כלל בשווי' שליח רק כיון דלכו ידע ניחא לי' מעיקרא נמי ניחא לי' וא"ל דהא הגמ' קאמר בב"מ ה"נ מסתברא כו' מבואר מזה דאף לאביי צריך לאוקמי בשוויי' שליח ז"א דכבר האריך בזה הט"ז ביו"ד סי' של"א ס"ק ט"ו בשיטת הרמב"ם דלא צריך כלל במסקנא לאוקמי' בשוויי' שליח א"כ לא הי' מוכח כלל מהרישא לכך צריך להביא מסיפא דפיחת כו' דלא עשה כדעת בעה"ב רק דמצי למימר בהכי אמדתיך כמ"ש התוס' בד"ה פיחת א"כ שפיר מוכח מזה שליחות אך אפשר לסתור זה ולומר דאף מרישא נוכל למידק דדוקא במסקנא דכבר מוכח שליחות שפיר נוכל לומר אף בדלא שוי' שליח רק כיון דלכי ידע ניחא לי' בתחלה נמי ניחא לי' משא"כ אם נימא דלא מהני שליחות כלל וא"ל דעכ"פ לבסוף כי ידע וניחא לי' הוי כזכי' ועדיף משליחות זהו באמת תירוצו של הפ"י דמרישא ה"א מטעם זכי'. אך אפשר לתרץ קו' הפ"י כך עפ"י מ"ש התוס' דבירושלמי מפרש שלשה מדות מקראי א"כ ה"א דמכאן מוכח דין שליחות דאל"כ למה לי קראי על אותן שלשה עדות דהא מדאורייתא חטה אחת פוטרת כו' ואי דדעת ב"ה יפה להוסיף יוסף כפי מה שירצה אלא ה"א דהני ג' שיעורים בעי לענין שליח דאי יודע דעתו של בע"ה רעה יתרום בא' מס' ואי: יפה בא' ממ' ואי בינונית בא' מנין א"כ ממילא מוכח מכאן דין שליחות אבל עתה דמביא הסיפא דפיחת כו' ואי נימא דמדאורייתא השליח דוקא לתרום כדעת בעה"ב למה יהי' תרומה בדיעבד הא מדאורייתא אין לחלק בין תחלה לדיעבד אלא ע"כ דהני ג' מדות מקראי אסמכתא בעלמא נינהו פריך שפיר מנ"ל דין שליחות או י"ל עפ"י מה שאמרתי לפרש הא דקאמר בגמ' שכן ישנו חול דר"ל בשלמא בדבר שאין בו קדושה שייך שפיר דיעשה שליח משא"כ בדבר מצוה וקדושה הי' הסברא דמצוה בו כו' ולא כמו אליבא דאמת דשלוחו כמותו רק מצוה בו לקבל שכר טפי וכדפירש"י לעיל ד"ה מצוה בו כו' אפי' לעכובא בדבר מצוה א"כ לפי"ז י"ל דהגמרא רוצה לפשוט דשלוחו של אדם כמותר דאפי' לכתחלה מצי משווי שליח והא דמצוה בו כו' אינו רק לקבל שכר טפי כפרש"י וכי היכי דלא נימא אימא דנקט בדעבד שליח אז נתקיים מעשה השליח משא"כ לכתחלה אינו ראוי לעשות שליח דמצוה בו כו' אינו לקבל שכר טפי רק לחייב לעשות המצוה עפ"י עצמו דווקא והגמ' רוצה לפשוט דאפילו לכתחלה מצי לעשות שליח וזה שפיר מוכח מבבא דפיחת עשרה כו' דהקשו התם דהא עכ"פ לא פירש לו בהדיא שמתרצה ותירצו כיון דהרבה בני אדם כו' מצי למימר לי' להכי אמדתיך כו' וזה שייך דוקא אי מצי לכתחילה לעשות שליח א"כ הרבה בני אדם ג"כ עושין שליח מצי למימר בהכי אמדתיך משא"כ אי לכתחילה לא משוינן שליח א"כ אין בני אדם עושין כלל שילוחים

תוס' ד"ה פיחת פי' בקו' כו' וי"מ איפכא עיין בס' המקנה דכ' דהליש מפרשי' כך משום דהוא דרך לאזא"ז ומפרש הלזא"ז שיש עפ"י דרך הי"מ קצת בדרך רחוק עיי"ש ולא ידעתי דהי' יכול לפרש כפשיטו לזא"ז דכשפיחת התרומה ונתן א' מששים א"כ ודאי לא שייך כלל לומר דהא לא פירש לו שמתרצה לגרוע משא"כ בהוסיף אתרומה דהא דנימא לי' בעה"ב דהא לא פירש לו בהדיא שמתרצה כו' וכדהקשו התוס' באמת בתר הכי קמ"ל דאף בזה מ"ל בהכי אמדתיך וכתירץ התוס'

בא"ד הנ"ל וקשה דמ"ש מהא דאמר כו' ע"כ צריך לפרש דמשמע להתוס' דתרומתו תרומה היינו כל התרומה שנתן ולא כתרומה שהי' רגיל הבע"ב ליתן ולכך קשי' להו דאם היינו יכולין לפרש דתרומתו תרומה היינו כמו שרגיל הבעה"ב לא הוי מקשו התוס' מידי דבשלמא התם בב"מ הוי כאומר לשלוחו הנח עירוב בצפון והניח בדרום כיון דשינה בגוף הדבר דנתן היפות שלא היו ראוי' ליתן משא"כ הכא דומה לאומר לו הנה בצפון והלך והניח בצפון ובדרום דאותו שבצפון עירובו עירוב ובדרום לא הוי עירוב ה"ה נמי שמה שתרם כמו שהי' הבע"ב רגיל ליתן בזה לא שינה ולא שינה רק על ההוספה ואותה הוספה נימא דבאמת אינה כלל רק דמשמע להו להתוס' לפרש כמו שכתבתי דתרומתו תרומה היינו כפי שתרם השליח וא"כ לפי"ז דנימא דלכך ניחא לי' לבעה"ב שלא לסתור מעשה השליח אף בההוספה משום דאז יארע לו הפסד יותר אי יסתור מעשה השליח לגמרי דהא יהי' התרומה מדומע ולא יכול ליקחה לעצמו ועוד יצטרך להפריש תרומה על ההוספה שהוסיף השליח אי יסתור מעשיו אך י"ל דזה טעות דאם איירי שהכל מעורב ומדומע א"כ בלא"ה אף גוף התרומה שתרם כמו שרגיל בעה"ב יכול בעה"ב לסתור דל"ד להניח בצפון ובדרום דלא קלקל כלל העירוב שבצפון משא"כ בזה שקלקל לו כל ההוספה בזה אי יחזיק מעשה השליח למעשה קיימת וכן הוא מבואר בר"ש ותי"ט על סיפא דהך משנה דקתני ולא נתכווין להוסיף יוע"ש ולא הוצרכתי לומר כמ"ש מתחילה רק כי היכי דלא נדחי דאימא דלא: איירי כשהכל מעורב רק למשל שאחד מנון מונח בפ"ע ועוד ההוספה עד לחלק מ' מונח בפ"ע ע"ז שפיר אמרתי דמשמע להו להתוס' דכל התרומה שתרם השליח הוי תרומה וע"כ דאיירי כן דאל"כ תיקשי אסיפא דקתני ואם נתכוין להוסיף כו' אין תרומתו תרומה: