אריה דבי עילאי (ש"ס) קיז

מתן שירצה אלא שאצל המפורשת מזכיר המשנה לשון סתימה ולגבי חטאת או עולה מזכיר המשנה לשון חובה כמו חטאת שנתערבה בחובה וכיוצא בזה. והנה אין תימה על אומרו בכאן עשה כולן למעלה או כולן למטה למה עבר הכהן ועשה שלא כדין משום דכאן איירי בכהן שאינו נמלך כלומר שמצא קינים שאינם ליקרב והוא אינו נמלך בדעתו כלל לחקור אחריתן מה טובן של אילו אם הם חטאת או עולות או חובות ואם משל אשה אחת או יותר רק עבר ועשה לדעתו שהי' נראה לו שהן כולן חטאת ועשאן למטה או יש שהן עולות ועשאן למעלה או חובות לאשה אחת והי' מחציין ואח"כ נודע הדבר וכפי' רש"י לקמן במשנה ו' לא עשה כן אלא ב' למעלה וב' למטה פי' רש"י וקסבר שני הקינין חובות הן מחמת יולדות בזוב שצריכה שני קינין כו' ע"ש. והנה בפירקא קמא בכהן נמלך מביא חמשה דינים על חמשה אופנים א' חטאת ועולה שנתערבו ב' חטאת או עולה שנתערבו בחובה ג' חובות שנתערבו זו בזו והן שוות ד' באינם שוות ה' קן סתימה וקן מפורשת וכנגד חמשת דיני אופנים האלו מביא כאן בפרק ג' לגבי כהן שאינו נמלך ההשתנות הדינים שבכל אופן מחמשת האלו והנה מתחיל מאופן חובות שנתערבו זו בזו וקאמר שבאם הן שוות אזי אף הגם שבתכלית ומקור הדין הנה בכל צדדי אופני הטעות דינן שוה ל"ש בכהן נמלך ותמיד מחצית הסך של התערובות הוא כשר ומחציתן פסול בכל זאת יש בינם השתנות קצת והוא שבנמלך אם רוצה לעשות רק עולות או חטאת אינו רשאי לעשותן כי אם רביעות המספר מכל הסך התערובות והוא מבואר אבל באינו נמלך תמצא לפעמים שמחצית המספר מכל התערובות יהיו כולן עולות והן כשירות כגון אם עשה כולן למעלה וכן בחטאת אם עשאן למטה ולזאת שייך שפיר לשון בד"א אף על בבא זו כשהן שוות והנה נתבאר אופן א' ובמשנה ב' מבאר אופן השני בשאין שוות והוא שבנמלך לעולם רק המיעוט כשר כגון עשר לזו ומאה לזו הרי שכל התערובות הם מספר מאה ועשר קינים ואינו יכול להקריב מכל התערובות כ"א עשר חטאת ולא אחד עשר כי שמא כולן הן מבעלת עשר וכן עולות רק עשר מזה הטעם ולזאת אינו כשר כי אם עשר קינין והם מספר המועט וכן אף באחת לזו ומאה לזו אינו יכול להקריב ג"כ כ"א פרידה אחת חטאת ואחת עולה ולא יותר כי אם יעשה ב' חטאת או ב' עולות שמא שניהן מבעלת אחת הרי ג"כ רק המועט כשר תו שאמרו לעיל המועט כשר ר"ל מספר בעלת המועט אבל באינו נמלך נשתנה דינו להיפך שאם נתערבו של שתי נשים לאחת מספר מועט ולאחת מספר מרובה ועשה מכולן מחצה למעלה ומחצה למטה הרי לעולם מספר שבעלת המרובה כשר והוא פשוט כגון לזו עשר ולזו מאה הרי שכל החשש שמא אינה נחצה לגמרי שווה בשוה בעלת המרובה ויש מחצה בצד אחד יותר ממה שיש ממנה בצד השני הרי שמן הנימנע לחשוב יותר על מספר ק' פרידות ולומר שמא כל בעלת העשר הוא מצד הא' ועוד צ' פרידות מבעלת המרובה ובצד השני נשאר קי' פרידות מבעלת המרובה נמצא מה בכך הרי ב' קינים בוודאי כשר ועתה נשאר מבעלת המרובה עוד ך' פרידות בצד אחד הרי המחצה מהן כשר והן עשרה פרידות כולן חטאת או עולות לפי הצד שהן בה ונמצא עדיין חסר מכל מספר בעלת המרובה עשרה פרידות והרי הן מתמלאות ממחצית בעלת העשר שהן כולן כנגדה מצד השני שהן ג"כ רק מחציתן כשר והן עשרה פרידות כולן עולות או חטאת בהיפך לפי מה שהן העשרה הנ"ל שהן כנגדן והרי מאה קינים כשירות ועשרה נפסלים דהיינו עשרה פרידות מבעלת העשר ועשרה פרידות מבעלת המרובה וכנ"ל והרי מספר של בעלת המרובה כשר וכן לעולם וזו אומרם המרובה כשר ר"ל מספר בעלת המרובה לעולם כשר נמצא באינו נמלך ונתערבו היקנין של ב' נשים והכהן הי' מחציין כולם הדין כך באם שמספרן הי' שוות הרי מחצית מספר התערובות כשר ואם לא הי' שוות הרי מספר בעלת המרובה כשר מכל מספר התערובות ומספר של בעלת מועטת נפסלת וכמו כן זה הדין בעצמו בתערובות נשים הרבה והוא שאם אנחנו יכולין לחלק את הקינין ולא יהי' משל אשה אחת מלמעלה ומלמטה כגון שנתערבו בעלת ד' ה' ו' ז' יחד ואינו נמלך וחציין כולם אז החשש יותר לחומרא לחלק אותו ולומר שלא היתה של בעלת ד' ז' מצד אחד ושל בעלת ה' ו' מצד השני וכן בתערובות ד' ה' ו' ז' ח' יחד אז ג"כ הוא החשש היותר לחומרא לחלק אותו ולומר שלא היתה של בעלת ד' ה' ו' מצד א' ושל בעלת ז' ח' מצד השני וכן לעולם הוא החשש היותר לחומרא לחלק אותן שיהי' מן השני צדדים המספר בשוה שלא יהי' משל אשה אחת מלמעלה ומלמטה כ"א בעלת כמה נשים מצד אחד וכמה מצד השני ואז דינם ממש כמו בתערובות של שתי נשים שוות שהם ג"כ החשש היותר לחומרא לחשוש ולומר שמא היתה משל אחת כולו למעלה ומשל אחת כולו למטה כמו כן בעצמו הוא הענין של הנשים הרבה כי מה לי סך מספר עד"מ ארבעים קינים של אשה אחת כולן למעלה ומה לי סך ארבעים קינים של עשרה נשים למעלה בכולן רק מחציתין והן העולות כשירים וכן למטה רק מחציתן והן החטאת כשירים הרי לעולם מחצה כשר ומחצה פסול וזה אומרם זה הכלל כל מקום ר"ל אף בתערובות נשים רבות שאתה יכול לחלק את היקנים ולא יהי' משל אחת מלמעלה ומלמטה מחצה כשר ומחצה פסיל כי זאת בעצמה הוא הדין של א' לזו וא' לזו ב' לזו וב' לזו כו' אבל באופן השני אם מבלי אפשר לחלק הקינים עד שמן ההכרח יהי' משל אשה אחת למעלה ולמטה כגון בתערובות ה' ו' ז' והי' מחציין כולן שאז החשש היותר לחומרא שמא כל הקינים של בעלת ז' מצד א' ושל בעלת ו' כולם מצד השני הרי בכל זאת עכ"פ מן ההכרח נשארת בעלת ה' אשר ממנה יש למעלה ולמטה מעתה תצרוף ממנה לבעלת המועטת שהוא בעלת ו' קן אחת בכדי שיהי' שוות למספר שבצד השני שהוא בעלת ז' נמצא כבר נכשר מכולן ז' קינים ונשאר עוד ד' קינים והן כולן כשירות כי המחצה מהן נעשה בצד א' ומחצה מצד הב' הרי כשתצרף הקינים של האשה הנחלקת שהוא בעלת ה' למספר המועטת שיש מצד א' שהיא בעלת ו' והרי הן נחשבין כשל אשה אחת שמספרה י"ח והרי זאת בעצמו הוא הדין שלשת נשים שאחת מועטת ואחת מרובה שהמרובה כשר

והנה בתערובות נשים הרבה החשש יותר לחומרא בהם שתחלוק מה שבאפשרי נשים רבות להעשות כולן בצד א' ומספר מהנשים אחרות כנגדן בצד הב' כי החשש הזאת הוא יותר חמור למען יופסל מכל צד המחצה ממנו ואחר שתחלוק אותם על היותר אפשרי ובכל זאת יהי' נשארת משל אשה אתם אשר בהכרח יהי' ממנה למעלה ולמטה אזי תביט למספר הקטן שבשני הצדדים אם הן שוות אם לאו ובאם שהן שוות אזי תוכל לצרף של הנשארת לאיזה מספר הצד שתרצה והוי מספר הצד הא' כמו של אשה מועטת ומספר של הצד השני עם הצירוף כמו של אשה מרובה ומספר המרובה כשר כי כבר הקדמתי שלאחר שתחלק נשים שבצד זה וגם הנשים שבצד השני שוב אין חילוק ביניהן אם שבכל צד מספר נשים רבות או רק אחת וכנ"ל והרי דינן שוה ממש כמו בתערובות שתי נשים שמספרן אינן שוות שהמרובה כשר ובאם שמספר הקינין שבשני הצדדים אינם שוות שוב אזי תצרף לעולם של אשה הנשארת להצד שאספרה מועטת משל הצד השנית עד"מ שלאחר חלוקות על החששות היותר חמור ועלה הקינין של צד א' שלשים קינין ושמשל צד השני קו' קינין ויהי' נשאר עוד אשה אחת אשר מבלי אפשר לחלקה עוד ואזי תצרף של אשה הנשארת להצד שבה קו' קינים והרי מספר סך קו' קינים כבר המה כשירים כי כבר יש בצד השני כנגדן ויותר והרי אחר שתצרף לזה הצד משל אשה הנשארת עד שיהי' השני צדדים שוות המספר והוא סך ארבעה קינין הרי עוד מספר ארבעה קינין שלימות הן כשירות בי כבר יש בצד השני ארבעה קינין אחרים כנגדן שג"כ המחצית מהן כשר ונמצא כבר מספר שלשים קינין הם כשירים ושוב מספר הקטן הנשאר עוד מן הנשארת כבר כולם הם כשירים כי אם נשאר רק קן א' הרי נעשית פרידה בצד זה ופרידה בצד השנית ואז כל אותה הקן כשר ואם נשארה שני קינין הרי נעשה קן בצד זה וקן בצד השני וכל השני קינין הם כשירים וכן לעולם נמצא שכל מספר של צד המועט עם של הנשארת הם כשירים והם מספר המרובה כנגד שלשים קינים שבצד