אריה דבי עילאי (ש"ס) קטז

שחיטה לעוף מ"ה והא דאין היקש למחצה לא שייך לדר"י דקרא אשכח ודריש וכדקאמר בגמ' שם בזבחים הנ"ל. ויותר מזה כ' בפ"י בריש קידושין דבמילתא דאתיא מסברא לא אמרינן אין היקש למחצה. יוע"ש ומכ"ש היכי דאיכא קרא להיפך מהא דאין היקש למחצה ועפ"ז מתורץ גם קו' הרמ"ז דלר' יוסי דס"ל די' בנבלת בהמה ולא שייך הא דכ' רש"י דצריך ק"ו לשחיטה וקרא דלא נימא די' כיון דלר' יוסי באמת אית לי' די' א"כ תיקשי לדר' יוסי ל"ל ההיקש ולפי הנ"ל מתורץ דהגם דלא מצינו מפורש בחולין דף ק"א וק"ב אם ס"ל לדר' יוסי דאמ"ה נוהג בעוף מ"מ כיון דלא מצינו מפורש לדר' יוסי דס"ל כר"מ דאמ"ה אין נוהג בעוף מסתמא ס"ל כחכמים שם דאמ"ה נוהג אף בעוף א"כ לא מוכח מדאיצטרך קרא על חטאת העוף דבאה על הספק ההוכחה זו דיש שחיטה לעוף מ"ה ממילא דצריך ההיקש לדרשא זו דיש שחיטה לעוף מן התורה. ועפ"ז יש להעמיס בכוונת הרמב"ם בפירוש המשניות במה דכ' ור' יוסי מוציא היקש הזה לדין אחר ולא יאות כפי כוונתינו לזכור כל הטענות דנתכוין למ"ש דלר' יוסי דלא ס"ל כר"מ דאין אבר מן החי נוהג בעוף צריך ההיקש הזה לדין זה דיש שחיטה לעוף מן התורה ובתירץ מה שהקשה עליו התי"ט דלא ראה שום משא ומתן בהלכה בין ר"ע ור' יוסי

מסכת קינים

לזכרון שכל ענין הלז נכתב משכם מרובים ובימי הנערות והילדות ולא מבעיא שלא עיינתי בפי' הרא"ש למס' קינים וגם לא בס' שמבעל התשב"ץ על מס' נידה ומס' קינים וגם לא בספר נטיעה של שמחה שמבואר ג"כ שם על משניות הלנו כי לא היו תחת ידי ספרים התם אף גם איני זוכר שום מראה מקום שהי' אז בהעיון ההוא וגם אינו ידוע לי על איזה דברי המפרשי' הנזכר בכתבים הללו הי' הכוונה וגם שההעתקה הנעשית לא הי' רבות בשנים כ"כ אעפ"כ אני זוכר שבשעת העתקה לא הי' אצלי שום עיון בספר וגם ההעתקה הזאת נעשית קרוב לשבעה עשר או במונה עשר שנים ועכ"פ להיות לזכרון שבאם אזכה לעיין מחדש בדברים הללו שצריך אני לעיין בכל הספרים הנזכרים וגם אפשר עוד באיזה מקומות ובהתוס' דזבחים ומפרשים דשם

פרק ג' דקינים משנה ב' אחת לזו ושתים לזו ושלש לזו המרובה כשר זה הכלל וכ' עד סוף המשנה יעוין בפי' הרע"ב וז"ל ומיהו עשרה לזו ומאה לזו חי אפשר למצוא בענין זה לפי שהן זוגות וכו' ובדיבור את שלמעלה כתב וז"ל ודווקא עשה קן שלם למעלה אבל חילק הקינים כו' עוד בדיבור זה הכלל כתב כלומר שקן אשה אחת אינה נחלק לשנים כו' עיי"ש והנה דברי הרב תמוהים מאוד ולאותן המפרשים שמתניתין מיירי בקינים המפורשים כלומר שכל קן וקן מפורשת כבר ולקיחת האשה שכל אחת ואחת בפני עצמה יהי' לחובה אחת כלומר חטאת ועולה ושוב לא יכול הכרן לעשות מקן אחד ב' חטאת ומקן אחד ב' עולות כי כבר הי' נקבעים כל קן וקן בלקיחת האשה כי אם זאת נשאר עוד הברירה ביד הכהן להקריב מכל קן איזה שירצה עולה ואיזה שירצה חטאת ואינם מובנים דבריהם כי במה איירינין אם שעדיין כל קן וקן קשורה ועומדת כל אחת בפ"ע כאשר ראיתי בס' אשר מחדש בא שמפרש כך א"כ תיקשי למה עשה הכהן כך הלא למראה עיניו יראת שכל אחת קשורה בפני עצמה ובוודאי יעשה מכל אחת פרידה למעלה ואחת למטה. ואין לומר הא כמו כן יש להקשות ולטעמיך למה עשה הכהן כולם למעלה או כולן למטה אלא ע"כ צ"ל שהכהן לא ידע מכלום רק שמצא אילו הקנין והי' סבר שהן כולן עולות או כולן חטאת וא"כ כך יכולין אנחנו לומר גם כאן שהי' סבר שלא קבעתה האשה עדיין אותן המקושרות והניחה כולן לדעת הכהן שיעשה מחציין עולות ומחציין חטאת דז"א דהתינח בפרקין דמיירי בכהן שאינו נמלך אבל בפרק קמא דכולהו איירי בכהן נמלך שבא להמלך ולשאול איך משפטן של אותן התערובות וקאמרינן שם אחת לזו ואחת לזו ב' לזו ושתים לזו ג' לזו וג' לזו מחצה כשר ומחצה פסול כלומר שאנן פסקינן לי' שרשאי לכתחילה להקריב מקצתן ושם הקושיא הנ"ל במקומה עומדת מה לו לשאול הלא למראה עיניו ישפוט כי כל קן וקן קשורה בפ"ע ויעשה מכל קן אחת למעלה ואחת למטה והיותר תמוה למה אנן פסקינן לי' שרק מחצה כשר הלא כולם כשרים אע"כ צ"ל דמיירי שבתחילה בשעת לקיחה קבעתן הנשים לכל קן וקן בפ"ע כלומר לחטאת ולעולה כנ"ל ואחר מסרן ליד הכהן נתקו מוסרותימו ונתערבו כל הפרידות בתערובות גמור ובא הכהן לשאול איך משפטן א"כ מעתה האיך קאמרינן שם חטאת שנתערבה בחיבה אין כשר אלא כמנין חטאת שבחובה הא מעולם מבלי אפשרי להקריב מכל החובות כי אם חטאת אחת כי איך יכול לעשות ב' חטאת שמא המה מקן אחת וכן בעשר לזו ומאה לזו דהמועט כשר דהיינו עשרה קינין ואינה כי אם קן אחת מטעם הנזכר ואין לומר שבאמת בפירקין קמא מיירי בשלא קבעתן רק כאן בפרק ב' איירי כשקבעתן זה בודאי דבר בטל דהא עלה קאי בד"א כו' ופירש"י והרמב"ם והרע"ב דאפירקא קמא קאי כלומר שכל הדינין האמורין שם הוא בכהן נמלך אבל באינו נמלך נשתנה דינם וע"כ צ"ל ששניהם בחדא מחתא איירינן דאל"כ הול"ל לפרש ולומר בד"א כשלא קבעתן ובכהן נמלך אבל בקבעתן ובאינו נמלך כו' דהא לדברי המפרש הנ"ל כל עיקר השתנות הדינין היא מחמת שקבעתן ותו מאי ארי' בשתי נשים שנתערבו א' לזו וא' לזו ב' לזו וב' לזו כו' לאשמועינן באשה אחת שג"כ אם עשה חציין למעלה וחציין למטה שרק מחצה כשר ותו איך אנחנו יכולין להוציא הדברים מפשוטן וממשמעותן ולומר שאילו מיירי אלא באחת לזו ושתים לזו או ב' לזו וג' לזו הלא מפורש ומבואר ונאמר באר היטב אחת לזו וב' לזו וג' לזו ומאה לזו ועשר לזו שמפרש משמע שכולן נתערבו ובין הכל קט"ז קינים ואיך יאמר בהן המרובה כשר הלא רק מחצה כשר ומחצה פסול ותו מאי אומרו זה הכלל כו' ולא יהי' משל אשה אחת כו' עד שהוא משל אשה אחת כו' אשה אחת מה קבעית הכא ומה כל האריכות הדברים האילו הול"ל בקיצור זה הכלל כל מקום שהן זוגות מחצה כשר ומחצה פסול ואם אינם זוגות המרובה כשר ותו מה הוא לשון המרובה רוב הו"ל למימר ותו מאי כל ומאי רבותא אית בי' הלא זיל קרי בי' רב הוא ואף אם אתא לאשמועינן בכל זאת כו' כל המשנה הוא משנה שאינה צריכא ותיכף לעיל במשנה א' באומרו שם א' לזו וא' לזו ב' לזו וב' לזו כו' הול"ל בקיצור אבל אם היתה לאחת קן אחת יותר אזי הרוב כשר ודברי המפרש המה דחוקים ונ"ל לפרש עפ"י המבואר ביומא ובכריתות דאין הקינן מתפרשין אלא או בלקיחת הבעלי' פירוש שדווקא בשעת קנייתן אמרה על כל קן וקן זו לחובתי דהוי החובות מפורשות ואין הכהן רשאי עוד לעשות קן למעלה וקן למטה או שאמרה פרידה זו לעולה וזו לחטאת דהוי הפרידות מפורשות וג"כ אין הכהן רשאי לשנותן או בעשיית הכהן פירוש אם לא פירשה האשה בשעת הקנין אף שפירשה אח"כ או הקינים או הפרידות שוב אין בהפרשתה כלום ורשות ביד הכהן לשנות ואין מתפרשות עוד רק בעשיית הכהן ובעשיית הכהן נקבע הכל ומה שעשה למעלה נקבע לעולה ומה שעשה למטה נקבע לחטאת רק שעשיית הכהן אינו קובע כי אם במה שהאשה חייבת ובמה שעשה כהוגן וכאשר נבאר עד"מ האשה שהביאה לכהן קן אחת בסתם ועשאן הכהן שניהם למעלה והאשה אינה חייבת רק עולה אחת הרי אין עשיית הכהן יכולה לקבוע רק עולה אחת ובהשנית דינה כך אם היא אינה חייבת עוד כלל הרי השנית היא נדבה אבל אם היא חייבת עוד חטאת הרי תיכף כשקבע הכהן בעשייתו הראשונה לעולה ממילא נקבע השני' לחטאת למה שהאשה חייבת ומאחר שעשאה למעלה היא נפסלת תרי במה שהאשה חייבת וכן אף אם היא חייבת ב' עולות רק שצריכה דווקא להביאם ממין תורים כגון שקבעה נדרה ואילו השנים שעשאן הכהן למעלה הן בני יונים הרי אין עוד עשיית הכהן יכולה לקובען והן נדבה הרי במה שעשה כהוגן. והנה בכ"מ שנזכר במשנתינו חובה או סתימה כולן מיירי כשלא קבעתן האשה כלל עד"מ שהאשה חייבת עשרה קינים וקנתה עשרים פרידות בסתם והביאן ומסרן להכהן לעשות מחציון עולות ומחציין חטאת ואז רשות ביד הכהן לעשות מאיזה