אריה דבי עילאי (ש"ס) קטו

בחזקת איסור עומדת ובחולין דף ל"ז ע"א ד"ה השתא מחיים אסורה ועכ"פ כיון דאיכא חזקת איסיר דמודה הרמב"ם דספיקא מדאורייתא אסור היכי דאיכא חזקת איסור לרן הי' הה"א דחטאת העוף הבאה על הספק לא נאכל וקמ"ל קרא דנאכל ג"כ ומשום דמצותה בכך וכמו שריבתה תורה בקרא דוכל חטאתם דחטאת העוף הבאה על הוודאי נאכל והיינו כמו"ש לעיל בגוף הדרוש דבאתה התורה לרבות דאף דבאב מחזיר סימנים אחורי עורף אינה נבילה עכ"פ מ"מ אינו צריך להחזיר סימנים בדוקא כיון דמצותה בכך ושהוא נאכל אף שלא החזיר סימנים כן בחטאת עוף הבאה על הספק בעי קרא לרבות שיהי' נאכל אף דהוא ספק טריפה או נבילה ובספק דאית בי' חזקת איסיר צריך להחמיר מדאורייתא מ"מ הוא נאכל מחמת שמצותה בכד. אך אמנם תירץ הלז הוא שייך רק למ"ד דיש שחיטה לעוף מ"ה וכמו"ש בלשון הקושיא דגם לאותו מ"ד קשיא קושיא הנ"ל לדעת הרמב"ם ולהאי מע"ד שייך גם בעוף חזקת שאינו זבוחה משא"כ למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה דשוב לא שייך חזקת שאינו זבוחה בעיף דלא בעי שחיטה מדאורייתא ממילא דנשאר קו' הנ"ל דלהרהב"ם בספק איסור לאו דנבילה או טריפה ודליבא חזקת איסור מדאורייתא שרי א"כ שוב נשאר הקו' דלא צריך קרא גם ע"ז דחטאת העוף הבאה על הספק יהי' נאכל דממילא נשמע כנ"ל ולכאורה מחמת קו' זו סי' מקום להוכיח דיש שחיטה לעוף מ"ה וממילא דא"צ ללמוד על שחיטות עוף מהתורה מהיקשא דאמר בחולין דף כ"ז ע"ב דזאת תורת הבהמה ועוף וכי באיזה תורה שוותה כו'. אך אמנם יש מקום לסתור הוכחה זאת ולומר דאף למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה מ"מ שייך תירץ הנ"ל דאף דלדידי' לא שייך חזקת א סור שאינה זבוחה ע"מ שייך חזקת איסור של אבר מן החי דאף דכתבו התוס' במס' יו"ט דף כ"ה ע"א ד"ה בחזקת איסיר עומדת דלמ"ד בחולין דף ק"ג ע"א דבהמה בחיי' לאו לאיברים עומדת לא שייך חזקת איסור של אמ"ה מ"מ הנה כ' שם הצל"ח על דברי מס' ההם דהוא רק משום דהתוס' אזלו לש לשיטתייהו בחולין דף ק ע"ב בד"ה שאין בו כזית ואכלו דבהמה בחיי' כ"ע מודי דלאו ר עומדת משא"כ לשיטות רש"י שם בחולין אף למ"ד לאו לאיברים עומדת ע"מ איכא חזקת איסור דבמ"ה משום דבהמה בחיי' לבשר עומדת יוע"ש. אך אמנם הנה גוף הדבר אם שייך בנבילה או טריפה חזקת איסור אבר מן החי או במ"ה הלא תלי באשלי רברבי דהיינו במחלוקת שבין רש"י לתוס' והוא מחלוקת שבין שאר הקדמונים דרק דעת רש"י כ"ה שמחזיקין מאיסור לאיסור דהיינו דהנבילה או טריפה שנולד הספק בשעת שחיטות הבהמה או העוף דאף דכבר פקע איסור אמ"ה או במ"ה כיון דכבר מתה ולא שייך לאחר מיתה איסור דאמ"ה או במ"ה מ"מ כיון דלא הי' לה אף רבע אחת חזקת היתר רק בעת שפקע איסור אמ"ה או במ"ה נולד בה ספק איסור אחר של נבילה או טריפה שוב נקרא אף איסור דנבילה או טריפה בשם חזקת איסור משום דמחזיקין מאיסור לאיסור וכן מפורש בדברי רש"י במס' יו"ט דף כ"ה ע"א הנ"ל ד"ה לאפוקי מדר' הונא כו'. ונ"מ שאם אירע ספק בשחיטתה בעמידנה על חזקחהת ואסירה כו' יוע"ש. וכן מבואר ברש"י בחולין דף ט' ע"א ד"ה בהמה בחיי' בחזקת איסור שהרי אסורה משום אמ"ה הלכך אם נולד ספק בשחיטתה כו'. נמצאת אומר שבהמה תו אסורה שהרי בחזקת איסור היתה תחילה כו' יעו"ש. אבל התוס' חלקו על רש"י בזה וכתבו במס' יו"ט דף כ"ה ע"א הנ"ל בחתקת איסור עומדת דלא כרש"י ורק דלא שייך בה איסור אמ"ה דאיסור אמ"ה לא שייך אלא מחיים כו' יעו"ש. וכ"כ בחולין דף ל"ז ד"ה השתא מחיים דכתבו שם וא"ת למאי דפרישית אי אמרת כמי מסוכנת שריא כו' שכתבו שם בפשיטות והשתא כשמתה פקעה איסור אמ"ה אמאי לא חל איסור יוה"כ עם איסור נבילה בב"א בו' יוע"ש. והנה בס' שושנת העמקים כלל י"ב דף קי"ב ע"א הביא מחלוקת רש"י ותוס' הנ"ל אם מחזיקינן מאיסור לאיסור וכ' דמשמעות הפוסקים דאין מחזיקנין מאיסור לאיסור כדמוכח ביבמות דף ל"א כו' יוע"ש הנה האמת דקו' שישנת העמקים היא קושיא גדולה על שיטות רש"י מהא דקאמר שם ביבמות גבי ספק גירושין דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומספק כו'. והרי לדעת רש"י מחזיקנן מאיסור של חזקת א"א שהי' לה בחיי בעלה לאיסור יבמה לשוק שיש על צרת הערוה לאחר מיתות בעלה אמנם הנה כבר מבוארת קי' זו ברשב"א בשבע שיטית שם ביבמות ומהרן דגבי בהמה שלא נשחטה כהלכתה אס אסירא עד שיתחדש בה ענין המכשירה והלכך כיון שאתה בא להתירה ולומר שנעשה בה מעשה המכשירה עליך הרוי משא"כ התם בשעת ערוה שהיתה מתחילה צרת להערוה ואילו מת בעלה ממילא הותרה נשוק וכשאתה בא לאוסרה ולומר דנעשה בה מעשה האוסרה עליך הראי' יעו"ש וממילא מדנקיט הרשב"א בפשיטית דמחזיקין מאיסור לאיסור ולאו מייתי כלל פליגתות התוס' ע"ז מוכח דס"ל להרשב"א להלכתא כשיטות רש"י וגם הנה מצאתי ראיתי בשו"ת מהרי"ט חלק ראשון ס' פ"ב דכ' ג"כ בפשיטות כשיטות רש"י דכ' שם בתחילות התשובה וכי תימא העמד האשה בחזקת היתר כו'. מ"מ כשתת בעלה איסורא דא"א פקע כו' אין לך לומר כן אלא אדרבא אשה זו משנתקדשה בחזקת איסור לכל העולם היא כו'. ומייתי שם כמה ראיות לזה. וגם מהא דפ"ק דחולין דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדות ומפרש כפירש"י דהיינו איסור אבר מן החי יעו"ש ומדלא הביא כלל דהתיס' ס' פליגי על רש"י בהך סברא דמחזיקין מאיסור לאיסור משמע ג"כ דס"ל להמהרי"ט דלהלכתא קיי"ל כש טות רש"י דמחזיקין מאיסור לאיסור וממילא מכח דברי הרשב"א הנ"ל בשבע שיטית ומדברי שו"ת מהרי"ט הנ"ל יש לדחות דברי שושנת העמקים שכ' דמשמעות הפוסקים דאין מחזיקין מאיסור לאיסור ועכ"פ כפי ש שיטה זי דמחזיקין מא סיר לאיסור שפיר מתורץ קי' הנ"ל דל"ל קרא לחטאת העיף הבאה על הספק אף להך מ"ד דאין שחיטה לעוף מ"ה דאף דלדידי' ליכא חזקת איסור שאינו זבוחה מ"מ הא איכא חזקת איסור של אמ"ה ומחזיקין מאיסור של נבילה או טריפה כיון דמסופק אם צריך להביא חטאת העוף א"כ לא נודע אם יעשה בה מעשה המכשיר אותה כיון דאם אינו צריך להביא חטאת הוי מליקה זו של חילין דהוי נבילה או טריפה וממילא דבספק זה שיש בו חזקה לאיס רא מידה הרמב"ם דספיקא לחומרא וקמ"ל קרא דאעפ"כ נאכל כיון דמצ תו בכך ועפ"ז שוב אין הוכחה מחמת קישיא זו שיש שחיטה לעוף מ"ה כיון דאף אם אין שחיטה לעיף מ"ה ג"כ מתורץ קו' זו כנ"ל. אך אמנם הכה לשיטות ר"מ דס"ל דאין אמ"ה נוהג בעוף וכמבואר בחולין דף ק"ב ע"א דר"מ אומר אינו נוהג אלא בבהמה טהורה לבד א"כ לא שייך בעוף כלל חזקת איסור אמ"ה וממילא דצריך לתרץ קו' הנ"ל דנ"ל קרא על חטאת העוף הבאה על הספק רק עפ"י חזקת איסיר שאינו זבוחה והוא רק למ"ד יש שחיטה לעוף מ"ה משא"כ אי אין שחיטה לעוף מ"ה ובעוף כחירתו זה הוא שחיטתו ליכא בעיף שוב חזקת איסור כלל והוי רק ספק לאו גרידא דנבילה או טריפה דספקו להקל מדאורייתא וממילא עפ"ז מוכח לסיטות ר"מ מהא דכ' קרא לחטאת העוף דבאה על הספק דיש שחיטה לעוף מ"ה ובזה מתורץ קו' התוס' בזבחים דף ס"ט. ע"ב דיה וכי באיזה תורה שיותה בהמה לעוף דאיצטרך קראו ליש שחיטה לעיף מ"ה דלשיטות ר"מ א"צ קרא לזה ורק דמוכח: דיש שח שחטה לעוף מ"ה מהא דאיצטרך קרא לחטאת תעיף דבאה על הספק וכנ"ל והתוס' דתירצו דאין היקש למחצה עדיפא מיני' משני דיש למידרש מהיקש זה שני הדרשות וגם דצריך התוס' לתרץ גם מה שהקשו על הא דר"א דדריש מה בהמה מן הצוואר כו'. ועכ"פ מתורץ מה שהקשיתי כיון דההיקש אינו מיותר ודצריך ליש שחיטה לעוף מ"ה א"כ אימא דההיקש קאי לשחטה טה ולא: למליקה דמ"ש רש"י ד"ה דבר שמכשיר דאי לשחיטה בק"ו אתיא: תיקשי דההיקש אינו מיותר דצריך על שיש שחיטה לעוף מ"ה: ולפי הנ"ל מתורץ דלשיטות ר"מ א"צ היקש לזה דמוכח דיש שחיטה לעוף מ"ה מדאיצטרך צטרך קרו לחטאת ה העוף דבאה על הספק וגם ניחא דר' יתודא לשיטתו בתא דלא ס"ל כר"מ למילף מן ההיקש משום דר"י לשיטתי' דס"ל בחולין דף ק"א סיף ע"ב דאמ"ה נוהג בבהמה חי' ומוף ומיש וכיון דאיסור אמ"ה נוהג אף בעוף א"כ שוב איכא חזקו אניות גם בעוף ממילא כיון דמחזיקין מאיסור לאיסיי לא חח זל אראילטריך קרא לחטאת העוף דבאה על הספק דיש שח אונף ח"ה וממילא איצטרך ההיקש לדית: שח טה