אריה דבי עילאי (ש"ס) קיא

משני החתיכות מ"מ הוי בכלל ספק ומייתי עלי' אשם תלוי וע"ז כ' דר' זירא איירי דבשעת אכילתו לא עלה ספק על לבו כלל שיש כאן חתיכה אחת חלב כו' יעו"ש אבל לענין גוף החילוק בין איכא לברורי הוא נובע משיטת ר"ז בטעמו משום דאפשר לברר איסורו וכמבואר בפר"ח בסי' ק"י הנ"ל בכללי ס"ס דף כ"ז ע"ב דאחר שכ' חילוק הנ"ל דמודה הרמב"ם היכי דאפשר לברורי כ' ותדע דהא איכא מ"ד בכריתות דמאן דמצריך חתיכה מב"ח כו' ואף דכ' שם דאע"ג דלא קיי"ל כר"ז מ"מ ספק דיכול לבררו לא נכנס בספק איסור כו' מ"מ מוכח מדבריו דעכ"פ מדברי ר"ז יש הוכחה לסברא זו משא"כ החולקים על ר"ז עכ"פ אין הוכחה לסברא זו וכדמבואר בדבריו שכ' ותדע דהא איכא מ"ד כו' מבואר מלשונו דדוקא לר"ז דאמר הטעם משום דאפשר לברר איסורו מוכח בהוכחה דצריך לברר האיסור משא"כ למ"ד החולקים על ר"ז יש מקום לומר כמו שהוא אליבא דאמת דקיי"ל דאזלינין בתר רובא ושמדאורייתא א"צ לברורי כלל אף דאיכא לברורי ושרק מדרבנן צריך לברר וכמו שכתבתי בשו"ת הנ"ל ממילא דגם בספיקא דאורייתא דמותר מן התורה לדעת הרמב"ם ג"כ א"צ לברר כלל

והנה לעיל כתבתי דאיכא עוד הוכחה מהתורה דאף מחזיר ולא מחזיר דוקא ממה דעפ"ז מתורץ קו' התוס' דל"ל קרא לחטאת העוף הבאה על הספק והיינו דקמ"ל קרא דאף דבאה על הספק והו"א דמחזיר דוקא קמ"ל קרא דאף מחזיר ודיכול לעשות בהבאה על הספק כמו הבאה על הודאי דאף מחזיר וממילא ה"א דאישתרי מליקה לגבייהו דכהנים משום דא"א כקושי' התוס' דמצותו בכך כיון דהי' יכול להחזיר הסימנים וכדברי הכתנות אור והנה כתבתי קודם לזה דאיכא הוכחה מברייתא דתני לוי המבואר בזבחים דף מ"ד ע"ב דלכל חטאתם לרבות חטאת העוף כו' והנה הך בברייתא דתני לוי כפי הנראה מסוגי' דמנחות דף ע"ג ע"א אינה מוסכמת אליבא דכ"ע דרק רבינא קאמר שם אתיא מדתני לוי דתני לוי כו' וסתם הש"ס דשקיל וטרי קודם ומביא מקרא דלכל מנחה בלולה בשמן וחריבה אם אין ענין כו'. ופריך והאי להכי הוא דאתי כו' ומשני ההוא מכל נפקא ופריך והא אפיקתי' לכדר' יוסי בר יהודא ומשני אלא ההוא מוכל ולא מייתי מדתני לוי וכדאמר רבינא דהוא דרשה פשוטה בלי שום קושיות אלא ע"כ משמע מזה דלא ס"ל הך דתני לוי כו' א"כ א"א לומר תירוץ התוס' על קושייתם דמצותו בכך משום דיכול להחזיר סימנים ודלא תיקשי כקושייתי על הכתנות אור דמנ"ל זה מן התורה דאף מחזיר דנדייק מזה דאישתרי מליקה גבי כהונה ודלא שייך מצותו בכך וצריך לומר רק עפ"י הוכחה שני' שכתבתי להוכיח כן מהא דכתבה התורה לימוד על חטאת העוף הבאה על הספק אמנם להוכחה זו יש סתירה קצת וכפי שנבאר לקמן אי"ה וכ"ז לסתם הש"ס דלא ס"ל הא דתני לוי אבל רבינא דס"ל כדתני לוי וכדקאמר במנחות שם רבינא אמר אתי' מדתני לוי כו' ממילא דרבינא לשיטתו בזה דס"ל דקרא לכל חטאתם אתיא לחטאת העוף סד"א נבילה היא ולמ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה טריפה היא דמוכח מזה דאף מחזיר דאי מחזיר דוקא אינה טריפה כלל ממילא לשיטת רבינא בעצמו שפיר משני כהנים איצטרכא לי' כו' כיון דאיכא הוכחה דאינו מחזיר מקרא דלכל חטאתם משא"כ ר' יוחנן י"ל דלא ס"ל כדתני לוי בריבוי דלכל חטאתם א"כ ליכא להוכיח מזה כלל הא דאינו מחזיר ווק דעדיין איכא הוכחה שני' שכתבתי ממה דאיצטרך קרא דחטאת העוף באה על הספק והיינו דבא הקרא להורות דיכול לעשות עם חטאת העוף על הספק כמו בחטאת העוף הבא על הודאי דאי בעי מחזיר ואי בעי לא מחזיר ואמנם לזה יש סתירה קצת מהא דס"ל לר' זירא דטעמא דבעינין חתיכ' מב' חתיכות היא משום דאפשר לברר איסורו דמיני' מוכח כמו שכתבתי דהיכי דיכול לברר את הספק צריך לברורי דוקא ומאחר דהא דבעינין חתיכ' א' מב"ח דייקי להו מקראי וכדכ' מהרי"ט והפר"ח על הקושי' שעל הרמב"ם דספק שריא מדאורייתא מאשם תלוי דמתרצים דפלוגתתם אי בעינין חתיכה מב"ח תלוי בפלוגתא זו אי ספק מדאורייתא שרי וכ' שם מהרי"ט בזה"ל ואין דוחק לומר מי לימא דבהא פליגי דודאי במשמעות קרא תלי' דלמאן דדריש מקרא דקרינין מצוות ובעי חתיכה מב"ח דוקא אין אסור מן התורה בספיקות אלא כשהוקבע האיסור אבל למאן דדריש מסורת במצות כתיב ומחייב אשם תלוי אף בחתיכה אחת כו' עכ"ל הצריך לענין זה דמוכח מדברי מהרי"ט דאף דבגמ' דכריתות קאמרה הגמ' נפקותות בין הטעם דהפלוגתא היא אם יש אם למקרא או למסורת ובין שאר הטעמים אעפ"כ גם לטעם דאיקבע איסורו נלמד זה מהא דאזיל בתר מקרא ומצוות קרינן א"כ כמו כן לר' זירא דס"ל הטעם משום דאפשר לברר איסורו היא ג"כ מהלימוד דיש אם למקרא ומצוות קרינן וממילא מוכח מהקרא ומטעמי' דקרא דהוא משום דאפשר לברר איסורו ומוכח דהכי דאיכא ספק צריך לברר האיסור א"כ איכא סתירה מהא דמוכח מהתורה דצריך לברר איסורי' להא דנימא דגילתה התורה דבחטאת העוף הבאה על הספק ואפשר לברר האיסור למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה דהיינו שיחזיר סימנים ואז ממילא לא יהי' בו שום ספק טריפות אעפ"כ שרי אף שלא יחזיר סימנים ומחמת סתירה הזאת י"ל דס"ל לר' יוחנן דא"א לאוקמי קרא בהכי ממילא כיון דס"ל לר"י לדייק דא"א לאוקמי קרא דבא להורות לחטאת העוף הבאה על הספק להכי שוב אין הוכחה מן התורה דאף מחזיר סימנים וממילא י"ל כקו' התוס' דמצותו בכך לכן א"א לתרץ כתירוצו של רבינא דכהנים איצטרך לי' כו' ובזה תלוי הפלוגתא שבין ר' יוחנן לרבינא דרבינא לשיטתו דאית לי' כדתני לוי כו' והיינו לדרשא דלכל חטאתם וממילא ניחא כתירוצו דכתנים איצטריך לי' משא"כ ר' יוחנן לא ס"ל כדתני לוי ונסתר תירוצו דרבינא ולכך אמר בצחות הלשון פרשה זו אליהו עתיד לדורשה דהורה בצחות לשון הזה הסתירה שיש לסתור מה שהי' מקום לתרץ כהנים איצטריך לי' וכדמתרץ רבינא באמת והגם דר"י לא שמע תירוצי של רבינא שלא הי' בדורו כלל אעפ"כ מסתמא הבין להשכיל שיש מקום לתרץ כהנים איצטריך לי' כו' ורק שר' יוחנן לא ס"ל כן מטעם המבואר למעלה והורה במליצת לשונו הנעים במה שתלה הדבר בביאות אליהו ב"ב ושהיא עתיד לדורשה בדוקא שנרמז בזה קצת הסתירה שיש על תירץ כהנים איצטריך לי' והוא בהקדם מ"ש המהרי"ט והפר"ח על קושי' אחרת שהקשו על הרמב"ם דספיקא מדאורייתא שריא מהא דקאמר בקידושין דף ע"ג דאמר רבא ד"ת שתוקי כשר כו' כתיב לא יבוא ממזר בקהל ה' בקהל ודאי דלא יבוא הא בקהל ספק יבוא. ואס"ד אין בספיקות איסור תורה איצטרך קרא להתיר ספק מותר והביא דברי הרמב"ן והרשב"א והר"ן דהרמב"ן הביא מזה עוד ראי' לדברי הרמב"ם ודהרשב"א והר"ן דחו הראי' ואדרבא מדקדקין מזה שלא כדברי הרמב"ם וכנ"ל יעו"ש. גם בכפות תמרים בסיף הספר הביא דבריהם ומפלפל שם בדבריהם עכ"פ הנה על קו' זו שעל הרמב"ם מספק ממזר תירץ המהרי"ט שם בדף ה' ע"ג וכ' ועוד אני מוסיף לומר דכי שריא רחמנא לספיקא בענין פסולים לגמרי שרינהו כדמוכח פרק עשרה יוחסין דאמרינן משפחה שנטמעה נטמעה כלומר שמי שיודע פיסולה אינו רשאי לגלותו כדאמר ר' יוחנן היכלא בידינו היא אבל מה אעשה כו' יעו"ש. והנה לפענ"ד צריך להוסיף קצת ביאור על תירץ הזה שכ' המהרי"ט ועוד אני מוסיף כו' דעכ"פ איך נרמז זה בפסוק שהתירה ספק ממזר דאיך נשמע מזה שגם מי שיודע פיסולו אינו רשאי לגלות דבשלמא תירוץ הראשון שכ' מהרי"ט דבא הכתוב להתיר שיהי' השתיקו מותר בשני המינים בישראל ובממזרת ניחא דנרמז זה בפסוק דספק ממזר מותר בכל האופנים אף במקום שהספיקות סתרי אהדדי משא"כ הא דמי שיודע פיסולה אינו רשאי לגלות איך נשמע זה מפסוק דהתירה ספק ממזר וצריך להוסיף ביאור ולומר דהתירה התורה ספק ממזר אף במקום דאיכא לברורי ושאינו דומה ספק זה דספק ממזר לשאר הספיקות דשרי' מן התורה רק במקום דליכא לברורי אבל במקום דאיכא לברורי אז הספק אסור עד שיתברר משא"כ ספק ממזר אף במקום דאיכא לברורי מותר הספק והיינו משום דמשפחה שנטמעה נטמעה ואף מי שיודע פיסולה אין רשאי לגלותו ועפ"ז נוכל לומר עוד במה שכתבתי דפלוגתת ר' יוחנן ורבינא דמתרץ כהנים איצטרכי' לי' ור' יוחנן לא ניחא לי' בהך תירוצא ואמר פרשה זו אליהו עתיד לדורשה תלוי במה דרבינא לשיטתי' במנחות דף ע"ג דס"ל כבר"י