אריה דבי עילאי (ש"ס) קי

דקרא דלכל חטאתם סדיא נבילה הוא כו'. עכ"פ להדברים שכתבתי א"א לומר כתירוצו של רבינא דכהנים איצטריכי לי' רק אחר שיש הוכחה מן התורה דאף מחזיר סימני' כו' וממילא דלא נוכל להקשות דמצותו בכך כיון דיכול להחזיר סימנים. והנה הגם שכתבתי דעיקר הוכחה זו מהא דלכל חטאתם המבואר בזבחים דף מ"ד דאתי לחטאת העוף הבא על הודאי מ"מ ממילא נשמע דה"ה חטאת העוף הבא על הספק אף לפי מה שכתבתי דמוכח מתוס' דזבחים דאף למ"ד יש שחיטה לעוף מ"ה אעפ"כ נאכל מדאורייתא ודמסתמא אין לחלק בענין אף מחזיר בין חטאת העוף הבא על הספק לבין חטאת העוף הבא על הוודאי

ועפ"ז י"ל דבזה הסברא תלוי פלוגתא דר' יוחנן עם רבינא ולכך אמר ר"י דפרשה זו עתיד אליהו לדורשה משום דס"ל דא"א לומר כלל כתירוצו של רבינא עפ"י מה שמבואר במהרי"ט ספר שני סי' א' בדיני הספיקות דמתרץ על מה שהקשה הרשב"א על הרמב"ם דס"ל דספק מן התורה שריא מהא דקאמר בחולין מנ"ל דאזלינין בתר רובא ויליף משבירת עצם ומה ראי' דאימא משום דלא חיישינין לספק ניקב קרום של מוח דספיקא רחמנא שרי' ומתרץ דכל היכי דיכול לעמוד על בוריו של דבר ולברר הספק מודה הרמב"ם דספק איסור מן התורה עד שיתברר. וכן הסכים הפר"ח ביו"ד סי' ק"י לתירץ זה ובשער המלך פ"ט מהל' טומאת מת הל' י"ב דף נ"ג השיג ע"ז וגם על מה שמסיים המהרי"ט על תירוצו דמה"ט דחי תלמודא ילפותא דר' אשי משום ודילמא היכי דלא אפשר שאני כו' דהרי כ' רש"י דהא דאזלינין בתר רובא אפי' היכי דאפשר להתברר הלמ"מ הוא או מאחרי רבים להטות ואם כדברי מהרי"ט למאי הוצרך לומר מהלמ"מ והלא אף דשחיטה א"א להתברר מ"מ נילף מפרה אדומה דאפשר להתברר יעו"ש. והנה לא ידעתי על מה שהביא ממ"ש רש"י דהא דאזלינן בתר רובא כו' הלמ"מ או מאחרי רבים להטות ולא הביא מרש"י דבסוף ע"ב שבדף י"א ד"ה היכי דאפשר דמסיים רש"י והנך כולהו משום דלא אפשר הוא הרי מפורש ברש"י דמהחילוק בין אפשר ללא אפשר אידחי לי' כל הילפותות והנה מה שתירץ השער המלך דבאמת פליגי בזה הרמב"ם עם רש"י הוא דוחק גדול לפי הנראה מלשון השער המלך דהפלוגתא היא אם הנך ילפותא הם אפשר לברורי או לאו דהסברא נראה כדברי מהרי"ט ופר"ח דמזה דאמרה תורה ונתח אותה לנתחי' ולא נתחים לנתחים ולולא זאת הי' אפשר לבודקה מזה בעצמו מוכח דאזלינין בתר רובא אפי' היכא דאפשר ולפענ"ד נראה לתרץ דברי רש"י מקושי' זו דלמה אידחו להו כל הילפותות מטעם דלא אפשר ומש"ה הוצרך רש"י לחדש דהא דקיי"ל דאזלינין בתר רובא היא מהלמ"מ או מאחרי רבים להטות והלא יש כמה ילפותות מהילפותות שבהגמ' שהמה בענין דהוי אפשר הבדיקה ורק שע"י ציווי התורה א"א הבדיקה נ"ל לומר כך עפ"מ שכתבתי בהשו"ת בענין איכא לברורי שפלפלתי אם צריך לברר מדאו' במקום דאפשר לברורי וגם הבאתי שם מענין מה שיש מחלוקות בין שו"ת צ"צ לבין הכו"פ בענין היכי דממ"נ מותר דדעת הצ"צ דאעפ"כ הוי כמו ספק איסור קודם שנתברר הדבר והכריתי ופליתי חולק עליו יעו"ש וכתבתי לחדש ולומר בענין הא דקיימא לן דכל היכי דאיכא לברורי צריך לברורי דהוא דוקא היכי דאחר הבירור לא נצטרך לסמוך עצמינו על שום רוב אבל היכי שגם אחר הבירור ניצטרך באותו מעשה לסמוך עצמינו על רוב בענין שבאותו מעש' בעצמה שוב לא צריך לברורי כלל וכלל והבאתי ראי' על סברא זו ממה דקשה על שיטת התוס' ריש גיטין דף ב' ע"ב ד"ה לפי שאין בקיאין לשמה דא"צ לשאלו כלל קשה כמבואר בפ"ז דהיכי דאיכא לברורי צריך לברורי והנה כמו שכתבתי סברא זו לענין היכי דצריך לברורי דהיא רק מדרבנן כן יש לומר לענין סברת המהרי"ט דהיכי דסמי' בידן לברורי מודה הרמב"ם דספק אסור מן התורה דהיא דוקא בדאיכא לברורי כל הספיקות משא"כ כשנשאר ספק אחד באותו ענין דא"א לברורי לי' וניצטרך לומר בזה הספק דכל ספק שריא מן התורה שוב בזה גם שאר הספיקות דסמיא בידן לברר ג"כ א"צ לברר וכל הספיקות שבזה הענין עצמו הם מותרים מדאורייתא לדעת הרמב"ם ובזה מתורץ כאן י"ל דס"ל לרש"י כדעת הרמב"ם דכל ספק מהתורה שרי וממילא דנצטרך לומר דלא תיקשי על הראיות שהביא הגמ' דאזלינין בתר רובא דהיכי מוכח דילמא מטעם דס' שרי כתי' המהרי"ט הנ"ל דהיכי דסמיא בידן לברורי ספק אסור והנה השער המלך כ' עוד על תירוץ מהרי"ט דאכתי תיקשי מאי דייק ר' אשי משחיטה עצמה דאי אפשר להתברר וספק שרי ומתרץ השער המלך שם דספק שמא במקום נקב שחוט הוי איתחזק איסורא דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת דמודה בי' הרמב"ם דספק אסור מ"ה אך אמנם הנה במהרש"א בבכורות דף ך' ע"ב ד"ה חלב פוטר כ' דהך דשמא במקום נקב שחט לאו בחזקת איסור שלא נשחטה עומדת דהא אף אם כשחטה במקום נקב נשחטה כראוי לא מיקרי אלא טריפה שנשחטה מיקרי ומטהר מידי נבילה יעו"ש. ואף שבאמת דברי מהרש"א תמוהים המה עד למאוד וכאשר כ' הפרי מגדים בסי' ל"ג בשפתי דעת ס"ק ה' ונוראות נפלאתי על אדונינו רבינו ז"ל יעו"ש בדבריו עכ"ז בדרך פלפול בעלמא אין מזניחין אם היסוד הוא על עמוד גדול כמבואר בדברי מהרש"א דלדידי' נסתר תירץ השער המלך הנ"ל וע"כ צריך לתרץ כמ"ש השער המלך בתחילה דהיינו מה דדחי רב כהנא לר' אשי ודילמא היכי דאפשר אפשר כו' והיינו דבזה ספק שרי מדאורייתא והגם דמדחה השער המלך לתירץ זה מהא דקאמר דאלת"ה ר"מ היכא אכל בשרא מ"מ י"ל קצת דאינו דיחוי ודס"ל לרב כהנא דגם ר"מ ס"ל דכל ספק מהתורה שרי והא דחייש למעוטי הוא בגוונא דהספק אסור מ"ה כגון בספק איסור שיש בו כרת דכ' הכ"מ בהל' טומאת מת לחד נוסחא דמודה בי' הרמב"ם דספק אסור מ"ה או במקום דאיתחזק איסורא וא"כ שפיר מדייק מדר"מ דספק כהאי דלא אפשר להתברר מותר מן התורה דאל"כ איך אכל בשרא. ועפ"י דברים הנ"ל מתורץ מ"ש רש"י והנך כולהו משום דלא אפשר הוא. דאף דמודה רש"י כדברי המהרי"ט דיש כמה הוכחות דאפשר לברורי מ"מ כיון דבכולהו שייך גם הך חששא דשמא במקום נקב שחוט דזה א"א לברורי שוב אף בכל הספיקות דאפשר לברורי ג"כ א"צ לברורי כלל כיון דספיקא שריא מדאורייתא א"כ שפיר כ' רש"י דהנך כולהו משום דלא אפשר היא ודממילא הוצרך רש"י לומר דהא דקיי"ל דאזלינין בתר רובא היא מהלמ"מ או מאחרי רבים להטות והנה סברא זו שכתבתי דסברת מהרי"ט אינו רק באופן שאפשר לברר כל הספיקות אבל אם נשאר ספק אחד שהיא בלתי אפשר לברורי ולגבי ספק זה אמרינן דספק מדאורייתא שרי' שוב א"צ לברר שום ספק אף דמצי לברורי ובכל הספיקות שייך לומר דספק מדאורייתא שרי' בכדי שלא להתעקש ולומר דאעפ"כ כל מה דאפשר לברורי צריך לברר ולא שייך בזה דספק מדאורייתא שרי' נוכל לומר דיש דמיון לזה הסברא בשער המלך בעצמו דמתרץ על מה שהקשה על סברת מהרי"ט מהא דבור שמטילין בו נפלי' כו' ומבגד שאבד בו כלאים שהוא ספק אם אבד בה כלאים דג"כ סמיא בידו לברורי ומתרץ כיון דא"א לברר דבר והפכו כו' יע"ש והוא דומה לסברא הנ"ל ודלא שייך סברת מהרי"ט רק כשאפשר לברר כל הספיקות שבענין זה. והנה בגוף הענין שהמציא המהרי"ט דבאיכא לברורי מודה הרמב"ם דספק אסור מ"ה י"ל דתלוי בפלוגתא המבואר בכריתות דף י"ז ע"ב דס"ל לר' זירא דטעמי' דאשם תלוי דוקא בחתיכה אחת משני חתיכות הוא משום דשתי חתיכות אפשר לברר איסור כו'. ויש שם אמוראים דחולקים על ר' זירא בזה. ולמאן דס"ל כר' זירא בטעמי' דאפשר לברר איסורו לדידי' דוקא י"ל החילוק הנ"ל בין היכי דסמיא בידי' לברורי ואותן האמוראים דמייתי ראי' בחולין על הא דאזלינין בתר רובא דקשי' עליהם קושי' הנ"ל דאימא דאינו מטעם רוב רק מטעם דספק שרי מ"ה האמוראים ההם ס"ל כר"ז בטעם דאפשר לברר איסורו ומתורץ הקושי' בתירץ המהרי"ט דהיכי דסמיא בידי' לברורי ספק אסור מ"ה והגם שמצאתי לשו"ת נו"ב מה"ת סי' קצ"ז בחלק יו"ד דכ' מדעתי' דנפשי' כסברת מהרי"ט ופר"ח דהיכי דאיכא לברורי מודה הרמב"ם ואדרבא מדייק ממהרי"ט ופר"ח להיפוך דהיינו ממה שכתבו דהא דעשירי ודאי ולא עשירי ספק יש סתירה לדעת הרמב"ם ומבאר שם בדבריו דסברא זו אין ענין כלל להא דר' זירא היינו בכדי שלא יהי' מדברי ר"ז סתירה לסברא זו דהיכי דאיכא לברורי מודה הרמב"ם דהא משמע מדברי ר"ז דאף כשאפשר לברר איסורו בשעת אכילה ואעפ"כ אכל אחת