אריה דבי עילאי (ש"ס) קח

י"ח מהל' פסולי המוקדשין הל' י"ד דמחו"כ שאכל קדש או נכנס למקדש חייב כרת א"כ לכך צריכה להביא חטאת העוף על הספק משום דהוי ספיקא דאיסור כרת אם תיכנס למקדש או תאכל קדש כיון שהיא מחוסר כפורים מספק דשמא חייבת בקרבן ולכך צריך להביא קרבן על הספק כמו אשם תלוי ועפ"ז יש לתרץ מה שהקשיתי לעיל על המשנה דכריתות דף ח' האשה שיש עלי' כו' דאמאי אין השאר עלי' חובה כיון דאתי' המשנה כר"ע ומוכח מרש"י דחולין דף י"ז דר"ע ס"ל חולין בעזרה ל"ד וכתבתי לעיל מחמת שאין מביאין קדשים לבית הפסול. וכעת י"ל עפ"י דברי התוס' דחולין דף פ"ו ד"ה סיפא נמי שהבאתי לעיל דאין ספיקא דרבנן עוקר דאורייתא אפי' בקום ועשה אבל אתי איסור דרבנן בשב ואל תעשה ועוקר ספיקא דרבנן בקום ועשה יעו"ש א"כ כיון דכבר הביאה קרבן אחד ושוב נטהרה לאכול בקדשים וכפרש"י בכריתות שם ניחא דאין השאר עלי' חובה כיון דשוב הוי ספק באיסור דאו' שאין בו כרת וספיקא דאורייתא מהתורה מותר כנ"ל ורק איכא חיובא מדרבנן בקום ועשה וזה יעקר מחמת איסור מדרבנן בשב ואל תעשה עכ"פ לפי הנ"ל כיון דהא דחטאת העוף הבא על הספק היא משום ספיקא דאיסור כרת שוב נאכל נמי אף למ"ד יש שחיטה לעוף מ"ה דהוי נבילה דעכ"פ הוי רק ספק נבילה דשמא באמת מחוייבת בקרבן והוי רק ספק נבילה או טריפה וספיקא מדאורייתא שריא ולכך מדאורייתא נאכל נמי ורק מדרבנן אסור לאכול ועכ"פ היוצא מזה דחטאת העוף הבאה על הספק מדאורייתא נאכל

והנה עתה באתי לתרץ הקושיות שהקשיתי על הפירוש שפי' הכתנות אור בדברי התוס' דלמ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה ע"כ מוכח דלא כמ"ד בחולין דמחזיר דוקא דהרי למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה דלא הוי נבלה ע"י נחירת הסימנים תיקשי מהא דקאמר במס' זבחים ובמס' מנחות הנ"ל דקרא דכתיב לכל חטאתם בא לרבות חטאת העוף הבא על הוודאי שיהא נאכל סד"א נבילה היא וצ"ל כמ"ש התוס' בחולין דף כ"ז ד"ה לא אמרן דנבילה ל"ד אלא כלומר טריפה ואם נימא דמחזיר דוקא גם טריפה לא הוי ומתורץ מה שהקשיתי על פי' כתנות אור דכוונת תי' התוספות דמנחות דכיון דיכול להחזיר סימנים ממילא דלא שייך מצותו בכך כשאינו מחזיר סימנים דהלא מוכח מהריבוי דלכל חטאתם דליכא למימר מחזיר דוקא אלא אף מחזיר וא"ל דעדיין קשה דהא לא מוכח מתורה דאף מחזיר ושמא אינו מחזיר כלל וכדאמר ר' ינאי יקבלו הרובין את תשובתן וכיון דאינו מחזיר כלל שוב שייך מצותו בכך י"ל דזה אינו קושי' על רבינא דאמר כהנים איצטריך לי' די"ל דס"ל לרבינא דממשמעות הפסוקים משמע דיכול להחזיר וכמו דכ' רש"י לענין מולך ומביא בד"ה כשמלך ומביא דכל כמה דלא ממעט קרא בהדיא כדמעט סכין וצואר כי עביד מליקה כשחיטה טפי עדיף א"כ כיון דבהחזיר סימנים יכול גם לשחוט מן העורף וכמבואר בגמרא ממילא דנקרא המליקה זו של החזרת סימנים דעביד מליקה כשחיטה דכל כמה דלא ממעט קרא בהדיא טפי עדיף ובזה יש לתרץ כוונת המזרחי שכ' בפ' ויקרא שמבואר בדבריו שם על רש"י דכתב בפסוק והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו וגו' וחותך מפרקת עד שמגיע לסימנין וקוצצן דלאו למעוטי הולכה והבאה כו' ואח"כ בא"ד כ' דמ"ש רש"י וחותך המפרקת עד שמגיע לסימנים וקוצצן דלאו למעוטי מחזיר סימנים בעורף יעו"ש והקשה עליו הלח"מ פ"ו מהל' מע"ק הל' כ"ג דאיך פי' על רש"י דברים הסותרים זה את זה בגמ' דמ"ד אף מחזיר אית לי' מולך ומביא פסול יעו"ש וע"כ דהמזרחי לא תפס בזה אליבא דרש"י כקו' ר' ינאי יקבלו הרובין את תשובתן כו' ולעיין בס' ראש יוסף מה שמתרץ קו' הלח"מ על הרא"ם ועכ"פ תיקשי על הרא"ם מי הכריחו לפרש כן כוונת רש"י ולעיין ביש"ש דחולין פ' ראשון סי' מ"ב דכ' דנדחו דברי בני ר' חייא דמכשרי כשמחזיר סימנים ומהרא"ם בפ' ויקרא נוטה לדברי בני ר"ח מסתמא לא דקדק בדברי הרמב"ם עכ"ל היש"ש יעו"ש לכן נלפענ"ד דטעמו של הרא"ם מחמת דברי רס"י הנ"ל ושהביאם שם בריש הדיבור על מוליך ומביא דכשר משום דכל כמה דלא ממעט קרא בהדיא כדממעט סכין וצואר כי עביד מליקה כשחיטה טפי עדיף א"כ ה"ה החזרת סימנים דהוא ההכשר דשחיטה ובזה מתורץ הפי' של הכתנות אור הנ"ל ודרבינא דקאמר כהנים איצטרכי' לי' ג"כ ס"ל לדייק כן מקרא דמחזיר סימנים כשר במליקה וגם דא"א לומר דמחזיר דוקא כמ"ש דמוכח דאינו כן מקרא דלכל חטאתם דכתיב לרבות שנאכל לכהנים חטאת העוף הבאה על הודאי. והנה אפשר לומר דאיכא עוד הוכחה אחרת לאפוקי ממה שנאמר דמחזיר דוקא עפ"י מ"ש לעיל דלשיטת התוס' אפי' למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה מ"מ חטאת העוף הבאה על הספק נאכל מדאורייתא ורק מדרבנן אינו נאכל והיינו מההיקש דוהזב את זובו דאתי לחטאת העוף שמביאין על הספק דמסתמא יש ללמוד מריבוי דקרא דמביאין חטאת על הספק כדרך שמביאין חטאת העוף על הודאי והא דקאמר בברייתא אי מה זכר מביא קרבן ונאכל כו' היינו רק לאסור מדרבנן וכמ"ש התוס' ודגם למ"ד יש שחיטה לעוף מ"ה אמרינין כן ולכך לא הקשו התו' בזבחים דף ס"ח רק למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה ועפ"ז י"ל דתירוץ שתירצו התוס' בזבחים דאתיא קרא למימר להביא על הספק כו' לא ס"ל להתוס' דמנחות ומשום דקשה על סי' זה כמו שהקשה בשושנת העמקים להנך דיעות דספיקא לחומרא מדאורייתא א"כ מה"ת הי' הו"א שלא הביא קרבן על הספק ואפי' לדעת הרמב"ם דספק מותר מן התורה מ"מ קשה כפי שכתבתי לעיל להך נוסחא שכ' הכ"מ דבספק שיש בו איסור כרת מודה הרמב"ם ורק דס"ל לתוס' דמנחות לתרץ קושייתם כמ"ש דהא דלא קשיא להו למ"ד יש שחיטה לעוף מ"ה משום דצריך קרא להביא קרבן חטאת העוף על הספק כמו שמביאין חטאת העוף על הודאי שהוא נאכל וכמו כן יהי' נאכל חטאת העוף על הספק א"כ גם למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה י"ל דקמ"ל קרא דמביאין על הספק כדרך שמביאין על הוודאי וכיון דמצות מליקה בחטאת העוף הבאה על הוודאי דאף מחזיר סימנים כן יביא על הספק ודלא נימא כיון דמביא על הספק ובעינין שיהי' נאכל ג"כ כמו שמביאין חטאת העוף על הוודאי עכ"פ מחמת שהיא ספק צריך להחזיר סימנים בדוקא קמ"ל קרא דיעשה בחטאת העוף על הספק כמו בודאי דאף מחזיר וא"ל דהא קו' התוס' בזבחים הי' לריב"ח וריב"ח הא ס"ל גבי האיש מדיר את בנו בנזיר דמחזיר דוקא דאל"כ קשה הא קאכיל כהן טריפה י"ל דז"א דהתם כיון דאף מחזיר כו' לכך גבי מדיר את בנו בנזיר דהוא רק מדרבנן צריך להחזיר בדוקא משא"כ בחטאת העוף הבאה על הספק דהיא דאורייתא דקמ"ל קרא דדין הספק כדין הוודאי דאף מחזיר ומתורץ פירושו של כתנות אור בתוס' דמנחות כיון דמוכח מקרא דאף מחזיר דאל"כ קשה ל"ל קרא להביא חטאת על הספק וכקו' התוס' דזבחים הנ"ל וא"ל דעדיין ליכא הוכחה במה דאיכא למימר דאינו מחזיר כלל ושוב שייך לומר דמצוותו בכך דז"א דכבר כתבתי די"ל דסבירא לי' לרבינא דכמו שיש ראי' על מוליך ומביא דכשר במליקה כפירש"י משום דכל כמה דלא ממעט קרא בהדיא כו' כמו כן יש ראי' על הא דיוכל להחזיר וממילא מוכח מהוכחה הנ"ל דהיינו מדכתיב קרא על חטאת העוף הבאה על הספק מוכח ממילא דאף מחזיר

והנה בקושי' השני' שהקשיתי על פירושו של כתנות אור דאיך יפרשו התוס' תירץ רבינא דוקא אליבא דמ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה י"ל כך עפמ"ש לצדד להך גיסא ולהך גיסא בדעת התוס' למ"ד יש שחיטה לעוף מ"ה אם נאכל חטאת העוף הבאה על הספק. והנה אם נאמר בדעת התוס' דאם יש שחיטה לעוף מ"ה אזי אינו נאכל מדאורייתא יש לתרץ קו' זו על אופן זה ולומר דקו' התוס' דבמנחות דמצותו בכך הוא רק למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה ומשום דהתוס' רוצים לתרץ דברי רבינא שיהי' אליבא דכ"ע בין למ"ד יש שחיטה לעוף מ"ה ובין למ"ד שאין שחיטה לעוף מ"ה וכמו דמוכח מתוס' דחולין דף ך' ד"ה לא אמרן דמתרצי שיטת רבינא אף למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה וכמו כן במנחות רוצים לתרץ דיהי' דברי רבינא ככ"ע ועכ"פ אליבא דמ"ד יש שחיטה לעוף מ"ה יש מקום לתרץ קושייתם דהקשו שמצוותו בכך וכמו שאבאר ולפי שרק למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה אין מקום לתרץ קושייתם לכך ניחא מה שתירוצם על הקושי' של מצותו בכך הוא לאותו מ"ד דאין שחיטה לעוף מ"ה. והוא לפי מה דקיימינן עכשיו לומר דשיטת התוס' הוא כמו שנראה מדבריהם במס' נזיר דלמ"ד