אריה דבי עילאי (ש"ס) קז

הספק דהא ריב"ח כו' דנראה בביאור דבריהם במה שכתבו למ"ד לאו דאורייתא דינו לכלול שניהם בדיבור אחד והיינו דבין חולין בעזרה ובין שחיטה לעוף שניהם לאו דאורייתא וכמו שכתבו מקודם לשיטות ר' יהושע וע"ז כתבו דהא ריב"ח דאמר לאו דאורייתא כו' דריב"ח ס"ל מפורש כן במס' נזיר הן על חולין בעזרה דלד"א והן על שחיטה לעוף דאינו מן התורה וכן מוכח מדברי כתנות אור הנ"ל דביאר כן דברי התוס' הנ"ל ולכך הוצרך להוסיף דקושייתם נמשך ממה דס"ל לריב"ח דנזיר דגם מחזיר סימנים אחורי העורף ולא הוי טריפה ונראה מזה דלמ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה אף דהי' סבר דחולין בעזרה לאו דאורייתא מ"מ לא הוי קשי' כלל דשוב צריך לאשמועינן קרא כדי שיהי' דינו כדין חטאת העוף הבא על הוודאי דנאכל ג"כ דאין לומר דכוונת קושייתם הוא אינו כלל על מ"ד דשחיטה לעוף אינו מהתורה וכוונת קושייתם סובבת רק למ"ד חולין בעזרה לאו דאורייתא ודאי קשה אף למ"ד יש שחיטה לעוף מ"ה ודלאותו מ"ד דס"ל יש שחיטה לעוף מ"ה באמת חטאת העוף הבאה על הספק אינו נאכל וכדכתבו בנזיר ד"ה מתקיף לי' דמה שאמר התנא שאינו נאכל חומרא מדרבנן היא ומן התורה היא נאכל דאין שחיטה לעוף וחולין בעזרה לאו דאו' בו' דמשמע מזה הא אם יש שחיטה לעוף מהתורה באמת אינו באכל מדאורייתא וכיון דאינו נאכל מדאורייתא ולא בא ההיקש רק להתיר ההקרבה תיקשי למ"ד דסבירא לי' חולין בעזרה לד"א ל"ל קרא ע"ז דזה אינו כלל במשמעות לשון התוס' דכתבו וא"ת למ"ד לאו דאורייתא למאי איצטריך קרא כו' ולא כתבו למ"ד חולין בעזרה לד"א למאי איצטריך קרא כו' אלא משמע דהקשו על שני הסברות בצירוף והיינו דשחיטת העוף וחולין בעזרה שניהם אינם מדאורייתא דאז לא מבעיא שאין דררא דאיסור בההקרבה אלא אפילו גם באכילה אין שום איסור כלל לא מצד חולין בעזרה ולא מצד שחיטת העוף וגם מדתירצו דאתי קרא למימר להביא על הספק כו' מבואר דחידשו בתירוצם דאין הכוונה דזולת הקרא הי' איזה הו"א לאסור להביא חטאת העוף על הספק מחמת איזה איסור רק דלא הוי ידעינן שיש חיוב להביא וקמ"ל קרא דיש חיוב להביא. ועכ"פ נשמע מקושייתם דאף למ"ד יש שחיטה לעוף מ"ה אעפ"כ הלא נאכל מדאורייתא והיינו כמ"ש בנזיר דמה שאמר התנא שאינו נאכל הוא רק חומרא מדרבנן ומן התורה הוא נאכל רק אמנם בזה לא השוו התוס' דבריהם דנזיר עם דבריהם דזבחים הנ"ל דבנזיר מבואר בדבריהם דדוקא למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה נאכל מדאורייתא דמבואר מזה דלמ"ד יש שחיטה לעוף מ"ה אינו נאכל מדאורייתא וכפי הדקדוק שיש לדקדק מדבריהם בזבחים הנ"ל מבואר דאף למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה ג"כ נאכל מדאוריי' ולכך לא הקשו קושייתם למ"ד דיש שחיטה לעוף מהתורה דלדידי' צריך קרא שיהי' נאכל ולא נימא דנבילה היא. ויש ליתן טעם לדבריהם בזה עפ"י המבואר בזבחים דף מ"ד ע"ב ובמנחות דף ע"ב דקרא דכתיב לכל חטאתם לרבות חטאת העוף סד"א נבילה היא וכיון דמרבה קרא בחטאת העוף הבא על הוודאי דנאכל ולא נאמר דנבילה הוא א"כ מסתמא כשיש לימוד על חטאת העוף דבאה על הספק דג"כ הכוונה הוא שיהי' דין הבאתו כחטאת העוף של הוודאי. דנתרבה מקרא דנאכל ג"כ ולא נאמר דנבלה היא. כמו כן יהי' חטאת עוף הבא על הספק ג"כ נאכל והנה בס' כתנות אור פ' בהעלותך הנ"ל כ' בד"ה ונזכיר מ"ש התוס' בנזיר כו' דהתוס' בנזיר אזלו לשיטתייהו דתירצו בזבחים דאיצטריך קרא שהיא מחויב להביא על הספק כמו שמחויב להביא אשם תלוי ואשם תלוי נאכל כו' ולא ירדתי לסוף דעתו דהא הלימוד מאשם הלוי שיהי' נאכל ג"כ סותר דברי הברייתא דתנא לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד תאמר בנקיבה כו'. וגם דמה צורך לשום לימוד כיון דמוקמינין דחולין בעזרה לד"א וגם מהתורה אין שחיטה לעוף וגם דבמליקה מחזיר סימנים אחורי עורף מה"ת שלא יהי' נאכל מדאורייתא והתוס' דכתבו בתירוצם דזבחים דאתי קרא למימר להביא על הספק כמו בבהמה אשם תלוי היינו על חיוב ההבאה כמו שיש חיוב להביא אשם תלוי ולאפוקי ממה שהיתה דעתם בקושייתם דקרא קמ"ל מחמת שיש איזה איסור על ההבאה עכ"פ מה שמבואר בכתנות אור דהתוס' דנזיר עולים בקנה אחד עם התו' דזבחים לא נלפע"ד אלא דלכאורה נראה דמחלפי שיטתייהו אליבא דמ"ד דיש שחיטה לעוף מן התורה. אך אמנם יש להשוות דבריהם ולומר דגם במס' נזיר לא נשמע מדבריהם כלל דיוק הזה שכתבתי ולדייק מדבריהם שכתבו ומן התורה היא נאכל דאין שחיט' לעוף כו' דכוונתם דלמ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה באמת אינו נאכל מדאורייתא ודאינו כן וכדמוכח מדבריהם דזבחים ורק דכוונת התוס' בנזיר לחזק תירוצם שכתבו אבל מה שאמר התנא שאינו נאכל חומרא דרבנן היא ומן התורה הוא נאכל דאין שחיטה לעוף כו' והיינו כיון דעכשיו לשיטת רב אחא בר איקא קיימינין דס"ל לתנא דברייתא אין שחיטה מן התורה לעוף וגם דחולין בעזרה לא הוי דאורייתא א"כ אין מקום כלל לומר דלא יהי' נאכל מדאו' וע"כ מוכח דהא דקאמר התנא דברייתא שאינו נאכל היא רק מחומרא דרבנן אבל לא כיוונו התוס' בדבריהם כלל שיהי' מקום דיוק דלמ"ד יש שחיטה לעוף מ"ה אינו נאכל מדאורייתא וכמו שמוכח מדבריהם דזבחים שכתבתי וטעמא דמילתא כמ"ש דהא מבואר בזבחים ובמס' מנחות דקרא דלכל חטאתם בא להורות דחטאת העוף הבאה על הוודאי שיהי' נאכל א"כ כשמרבה הקרא דגם בא חטאת העוף על הספק מסתמא אין חילוק ביניהם לענין שיהי' נאכל ומסתמא כדרך שמביאין על הודאי מביאין גם על הספק ועכ"פ לשיטת התוס' המבוארין לא הוצרכו כלל לחדש תירוצם דאתא קרא למימר להביא על הספק כמו בבהמה אשם תלוי למ"ד דיש שחיטה לעוף מהתורה דלדידי' ניחא דאתי קרא להורות שמביא חטאת העוף על הספק כדרך שמביאין טל הודאי ושהוא נאכל ג"כ ורק דוקא למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה ודמחזיר סימנים אחורי העורף וגם בחולין בעזרה לאו דאורייתא דאז ליכא שום איסור כלל הוצרכו לחדש בתירוצם דאתי קרא למימר להביא על הספק כמו בבהמה אשם תלוי עכ"פ העולה מדברים הנ"ל דלשיטות התו' חטאת העוף נאכל מדאורייתא אף למ"ד יש שחיטה לעוף מהתורה והא דקאמר בכמה מקומות בש"ס דחטאת העוף שבא על הספק דאינו נאכל היא רק מדרבנן בעלמא. והנה קצת בדרך פלפול יש ליתן ג"כ טעם וסברא שיהי' נאכל מדאורייתא עפ"י מה שהקשו המהרי"ט ופר"ח על דעת הרמב"ם דספק מותר מן התורה מחטאת העוף הבא על הספק ותירצו דאיסור ממכשיר לא ילפינן והנה קושייתם זה היא רק לפי מה דדחה המהרי"ט הנוסחא שהביא הכ"מ בפ"ט מהל' טומאה מת הל' י"ב מספר ישן שמבואר בו ואעפ"כ דבר שחייבים על זדונו כרת ספיקו אסור מן התורה שהרי העושה אותו חייב אשם תלוי וכ' מהרי"ט שהוא הגהת איזה תלמיד שהקשה לו על הרמב"ם מאשם תלוי ואין בו ממש שהרי הרמב"ם עצמו הזכיר בין בעריות ושבתות והני איסורי כרת נינהו אמנם בס' כפות תמרים בדפים האחרונים שבספרו בדף מ' סוף הדיבור המתחיל וראיתי בתשובות מהרי"ט הובא שם גירסא זו גם בשם שו"ת מהרלב"ח וכך היא הנוסחא בס' מוגה ומביא ג"כ שם בד"ה ומתוך דברי בני שמואל גירסא זו גם בשם שו"ת פני משה ובתוך הפלפול שמאריך שם מתרץ הא דכ' הרמב"ם בין בעריות ושבתות כגון בעריות שבא עלי' בדרך איברים כו' ובשבתות כגון בתחומין כו' יעו"ש ונעלמו דברים הללו מס' גינת וורדים וכ' מדעתי' דנפשי' לישב גירסא זו בדוחק כגון מחמר אחר בהמתו בשבת ובין השמשות דהו' ספק וכן בעריות משכחת דברים שהם בלאו דלא תימא כיון דחמירי דלפעמים יש בהם כרת אפ"ה כל שאין בו אלא איסור לאו ספיקו שריא מן התורה יעו"ש ועכ"פ שאין לדחות מכל וכל גירסא זאת שהביא הכ"מ וגם שאר גדולי המחברים הביאו ג"כ נוסחא זו כדברי הב"י והנה כ' בגינת וורדים הנ"ל בכלל הנ"ל דיש לחקור לנוסחא זו אם הי' הספק באיסור לאו ואח"כ נתחדש ממנו איסור כרת אם ספיקו לחומרא יעו"ש ולפענ"ד אין בזה שום ספק כלל דהוי בכלל ספק איסור כרת דמה הפרש וחילוק יש בין כשהספק היא מתחילה באיסור כרת ספק חלב ספק שומן דספיקא לחומרא להצריך להביא קרבן אשם תלוי לבין כשהספק מתחילה הוא באיסור לאו כגון בהמה שהוא ספק טריפה והספק היא אם להביאה לקרבן ולהקריבה בשבת ולפ"ז י"ל דכמו שהתירץ מאשם תלוי לנוסחא זו הוא דכיון שזדונו כרת מביאים על הספק אשם תלוי כן יש לתרץ מחטאת העוף הבאה על הספק לדעת הראב"ד פי"ג מהל' ביאת מקדש הל' ט' ובפ'