אריה דבי עילאי (ש"ס) קו

בסברא דהשתא דאין חילוק לענין חולין בעזרה בין שחיטה למליקה ונהי דאעפ"כ אין ללמוד מהיקשא דהיקש חטאת העוף על הספק לאשם תלוי משום דעל ההיקש יש להשיב לא אם אמרת, בזכר שכן איסור אחד תאמר בנקבה ששני איסורים א"כ שוב לא שייך אין היקש למחצה עפ"י דברי הפ"י שהבאתי לעיל דהיכי דאיכא טעם וסברא אז לא שייך אין היקש למחצה עכ"פ על התורה גופי' דציוותה את ההקרבה והתירה חולין בעזרה ולא התירה את האכילה קשה בטעם הדבר דלא שייך משום שהם שני איסורים בשני שמות דהרי גם בחטאת העוף הבאה על הוודאי הותרו שני איסורים לפי הסברא דהשתא דבחולין בעזרה. אין חילוק בין שחיטה למליקה לכך הוכיח רש"י מהוכחה הזאת דיש חילוק בענין חולין בעזרה בין שחיטה למליקה דאין למזבח אלא דמה לא חשיבא אכילה. ועוד ביתר שאת יש להמתיק מה דהי' קשה לי' לרש"י כמו שכתבתי תיכף בהתחלת הדבורים הללו ושכתבתי שם ההקדמה שהמצאתי בדברים הקודמים שגם בגוף הבאת קרבן העוף ג"כ יש שני איסורים אחד חולין לעזרה ושנית דזורק דם נבילה או טריפה דעכ"פ הוי בכלל זורק דם בעלי מומים ע"ג המזבח א"כ תיקשי ביותר מ"ט התירה התורה שני איסורים דגוף הבאת החטאת העוף ולא התירה התורה שני האיסורים דבאכילה אמנם לאשר בוודאי יש מקום לערער ולפקפק על ההקדמה זאת שהמצאתי שיש שני איסורים גם בגוף הבאת חטאת העוף עכ"פ אף בלא הקדמה הנ"ל ג"כ יש להקשות כנ"ל דכיון דלא רצתה התורה להתיר האכילה מחמת שיש בה שני איסורים מ"ט התירה התורה ההבאה דיש בו ג"כ שני איסורים אחד חולין בעזרה שנית מה דמביאין קדשים לבית הפסול ובפרט לפי מ"ש לתרץ קו' האורח מישור על הא דתני בברייתא מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק שאינה נאכלת דתנא דבריי' הוכיח זה דאינה נאכל דאל"כ תיקשי קושי' השושנת העמקים דל"ל קרא תיפוק לי' דספיקא דאורייתא לחומרא וצ"ל דההו"א הי' שלא להביא קדשים לבית הפסול ומזה עצמו מוכח דאינו נאכל ועפ"י זאת הוכחה בעצמה קשי' לי' לרש"י דלפי המסקנא דאינו נאכל וניקרב צריך ליתן טעם להתורה דלא התירה האכילה מחמת שני האיסורים והתירה ההקרבה דאיכא איסור חולין בעזרה ואיסור להביא קדשים לבית הפסול ולכך הוכיח רש"י דטעם התורה בזה משום דכאן במליקה לא התירה כלל לאיסור חולין בעזרה ורק דגילתה התורה דבמליקה דאין למזבח אלא דמה לא יהי' נחשב אכילה ומדוקדק מ"ש רש"י בכריתות דף ז' תיכף אח"כ ובמס' נזיר ילפינן דחטאת העוף הוא באה על הספק וכאותו לשין עצמו מבואר ברש"י בפסחים דף כ"ח ע"א ד"ה חטאת העוף ועוד בלשון מבואר יותר להורות כפי מה שכתבתי בכוונתו דכ' שם וחטאת העוף מביאתו על הספק ואין כאן משום חולין בעזרה דמקראי נפיק במס' נזיר כו'. ואסורה באכילה כו' דלשון זה מורה באצבע ביותר דרק דמשום דמוכח כן מקראי לכך אין כאן משום חולין בעזרה והיינו כמו שביאר הטעם בכריתות דף ז' הנ"ל כיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיבא אכילה ומטעם זה כתב רש"י גם בכריתות דף ך"ו ע"ב דלא אסרה תורה אלא שחיטה אבל לא מליקה דהיינו דחילק בין שחיטה למליקה מוכח כן מקראי דמרבה חטאת העוף דניקרב ואינו נאכל עכ"פ דהחילוק שכ' רש"י בין שחיטה למליקה אין הכוונה דעפ"י הסברא כן הוא ורק דמוכח כן מריבוי דחטאת העוף נקרב ואינו נאכל וכ"ז לפי מסקנת הבריי' דניקרב ואינו נאכל משא"כ לפי מה שצידדה הברייתא בדרך שקלא וטריא דיהי' נאכל ג"כ לפי ההו"א זו ממילא דלא הי' שום חילוק בין מליקה לשחיטה ושפיר קא משיב בברייתא דאינו דומה לאשם תלוי דאיכא רק איסור אחד תאמר בנקיבה ששני איסורים. ומתורץ קו' הפנים מאירות הנ"ל בטיב טעם ודעת וגם מתורץ מה שהקשה בפנים מאירות עוד על רש"י דכריתות דמי דחקו לרש"י לזה ולא כ' הטעם דכמו שהתירה התורה חולין בעזרה גבי אשם תלוי כמו כן התירה התורה גבי חטאת העוף ולפי הנ"ל מתורץ דהוכיח רש"י דע"כ בחטאת העוף אינו משום גזה"כ כלל ורק דגילתה התורה דלא שייך גבי מליקה איסור חולין בעזרה כיון דאין למזבח אלא דמה וגם מתורץ מה שהקשה עוד בפנים מאירות על הא דכ' רש"י כיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיבא אכילה מהא דקאמר ר' יוחנן בחולין דף פ"א ע"ב דאכילת מזבח חשוב אכילה ובס' משנה לחם מחלק בין דם להקטרת אימורים דהיא בכלל אכילת אדם ולפי הנ"ל א"צ לפ"ז רק דכאן גילתה התורה דאכילת מזבח לא חשיבא אכילה בכאן והיינו מהא דמוכח מן התורה דחטאת העוף שעל הספק ניקרב ואינו נאכל וכמבואר בברייתא וכמו שכתבתי ההוכחה זאת בביאור וכמבואר לעיל באר היטב

ועתה נחזור למה שהתחלתי לבאר המאמר דקאמר פרשה זו עתיד אליהו לדורשה וגם לבאר הפלוגתא דר' יוחנן ורבינא דהנה בס' כתנות אור פ' בהעלותך הנ"ל כ' בדרך לפרש דברי התוס' דמנחות במה דכתבו מ"מ אתי לאורויי לך כו' מהאי דקאמר דאין שחיטה לעוף מ"ה פרשתי בחולין דכוונתם דלא נטעה למילף מהאי דקאמר אין שחיטה לעוף מן התורה דפירשו בחולין דאף דלא הוי נבילה מ"מ הוי טריפה כשנשבר המפרקת תחילה וזה דוקא אם אין מחזיר סימנים אחורי העורף אבל במחזיר סימנים אפי' טריפ' לא הוי וס"ל לרבינא כמ"ד דמצות מליקה אף מחזיר וכבני ר' חייא בחולין דף ך' א"כ יכול לקיים מצות מליקה בדרך היתר והיינו להחזיר סימנים אחורי העורף דאי לא הוי אפי' טריפה ואפ"ה התירה התורה לקיים מצות מליקה להתחיל בשדרה ומפרקת ושלא להחזיר סימנים וכדקאמר אף מחזיר ויכול למלוק אף שלא להחזיר א"כ לא שייך מצותו בכך כיון דיכול לעשות בדרך היתר ולהחזיר סימנים עכ"פ והגם שהדברים חרופים בגוף הענין מ"מ ע"פ הפשט עדיין לא יצא ידי חובתו דתיקשי על דבריו דאיך יתרצו התוס' דברי רבינא דסבירא לי' כמ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה דהא למ"ד יש שחיטה לעוף מ"ה הוי מליקה נבילה אף כשמחזיר סימנים א"כ לדבריו צ"ל דתירץ התוס' הוא דס"ל לרבינא כמ"ד דאין שחיטה לעוף מ"ה והוא מן התימה דפירש רבינא דברי יחזקאל שלא אליבא דהלכתא דקיי"ל יש שחיטה לעוף מן התורה ועוד הרי מתוס' דחולין דף כ' דכתבו בד"ה לא אמרן והא דנקיט בהתכלת וכו' דנבילה ל"ד כו' דרצונם לפרש דברי רבינא אף למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה דע"כ דהתוס' רצו לפרש דברי רבינא אליבא דכ"ע דבוודאי אין מקום לומר דכוונת התוס' בחולין שם הוא עפ"י פירושם שבמנחות לתרץ קושייתם דמצותו בכך דהוא כדברי הכתנות אור עפ"י פירושו ורבינא ס"ל אין שחיטה לעוף מ"ה דזה טעות דהא אין מקום לפי' זה במס' מנחות רק אחר שחדשו במס' חולין דנבילה ל"ד אבל אם הי' עולה על הדעת דנבילה דוקא לא מהני כלל מחזיר סימנים דאפ"ה הוי נבילה וכמפורש בדברי התוס' בחולין דף כ"ח ד"ה רבי היא דאפי' יחזור ויוליך ויביא נבילה היא לרבי דבעי שחיטה בתלוש יעו"ש ובע"כ דהא דכתבו התוס' והא דנקיט בהתכלת כו' דנבילה ל"ד כו' היינו שרצון התוס' להעמיד דברי רבינא אליבא דכ"ע ואפי' למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה ואיך יעמדו התוס' דמנחות דברי רבינא שלא ככ"ע ורק בפלוגתא דתנאי ושדברי רבינא לא יהי' להם מקום רק לתנא דס"ל אין שחיטה לעוף מ"ה דלא כהלכתא ועוד דנהי דהא דאין שחיטה לעוף מן התורה יש לאותו מ"ד ריבוי מקרא שנא' ושפך בשפיכה בעלמא סגי כמבואר שם בחולין דף כ"ז ע"ב אבל הא דאף מחזיר סימנים כו' לבני ר' חייא אין שום ראי' מקרא ע"ז ורק דס"ל דאליבא דדינא אף מחזיר והגמ' דקאמר בחולין ומסתברא כמ"ד אף מחזיר כו' היינו דיש לדייק כן מהמשנה דקתני השוחט מן העורף ועכ"פ כיון דאין הכרח לזה דאף מחזיר מן איזה לימוד מפסוק א"כ איך ס"ד דיחזקאל יצטרך לאשמועינן לכהנים איצטרך לי' משום דהו"א דאישתרי מליקה לגבייהו כו' מראי' דאף מחזיר דלא שייך טעות כזה זולת אם יש הכרח מקרא דאף מחזיר אבל בלא לימוד מקרא אם יקשה לנו איך אכלו כהנים נבילה או טריפה יותר ניחא לומר דמחזיר דוקא ואינו טריפה או דדוקא אינו מחזיר והוי מצוותו בכך לזאת נלפענ"ד לקיים דברי פירושו של הכתנות אור אמנם לא מטעמי' כי הוא ע"כ לא כיון כלל לכ"ז כיון שאין זכר בדבריו מזה רמז או רמיזה וגם מבואר בדבריו ההיפוך ממה שאבאר ורק כשאני לעצמי נלפענ"ד לפרש כדברי פירושו ולתרץ הקושיות שהקשיתי עליו. דהנה משמע ומוכח מדברי התוס' דזבחים דף ס"ח ד"ה אימור דא"ר יהושע שכתבו וא"ת למ"ד לאו דאורייתא למאי איצטרך קרא לחטאת העוף באה על