אריה דבי עילאי (ש"ס) קה

שלא להביא קדשים לבית הפסול והנה הגם שהארכתי שם ותליתי תירץ זה במה שהקדמתי שם להמציא חילוק בין מליקת חולין למליקת קדשים לדעת מהר"ם לובלין דמתרץ דכולה חדא נחירה היא. היתה כוונתי בזה לפי שהעמדתי קו' השושנת העמקים הנ"ל על תירץ התוס' דבזבחים דף ס"ח דתירצו דאתי קרא למימר להביא על הספק כמו בבהמה אשם תלוי. והלא בקושי' התוס' משמע דקושייתם היא למאן דס"ל חולין שנש"ב לד"א וגם אין שחיטה לעוף מ"ה וגם צ"ל למאן דס"ל מחזיר סימנים אחורי עורף וכמבואר בס' כתנות אור פ' בהעלותך א"כ לפ"ז משמע דחטאת העוף מדאורייתא הי' נאכל כיון דאין כאן דררא דאיסור כלל באכילה וממילא שלא הי' שייך תירוצי משום דהו"א דאין מביאין קדשים לבית הפסול כיון דמדאורייתא נאכל נמי וכדמפורש בתוס' דנזיר דרק מדרבנן אינו נאכל אבל מדאורייתא נאכל וע"כ הוצרכתי להקדמה זאת עפ"י מהר"מ דכולה חדא נחירה הוא ולחלק בזה בין מליקת חולין לקדשים ונימא דאינו מחזיר סימנים לאחורי העורף ולכך אינו נאכל אף מדאורייתא משא"כ עתה כשאנו תופסים קו' השושנת העמקים בקושי' על גוף הברייתא דמנין לחטאת העוף כו' דתיקשי דעכ"פ כיון שאינו נאכל מדאורייתא לפי שיטות רש"י שהבאתי לעיל בשם ס' אורח משור ויהי' מאיזה טעם שיהי' עכ"פ כיון שאינו נאכל מדאורייתא וההיקש דוהזב את זובו לא אתי אלא לענין גוף ההקרבה ושמביאין חטאת העוף על הספק אף שאינו נאכל ממילא דתיקשי דל"ל קרא על הבאת קרבן חטאת העוף הבאה על הספק כיון דספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא ואי משום דהוי נבלה ע"י המליקה מ"מ הנה מחמת ספק זה ממילא היינו יודעים שצריכה להביא על הספק ושלא יהי' נאכל. וכאשר כן הוא באמת עפ"י ההיקש ועכ"פ קשה דל"ל ההיקש ע"ז ואי משום דההו"א הי' שלא להביא קרבן מחמת דהוי חולין בעזרה הלא זה כבר גילתה התורה לגבי אשם תלוי דמביאין קרבן אשם תלוי אף דהוי ג"כ ספק חולין בעזרה ועל קושי' הזאת י"ל תירץ הנ"ל בלי שום הקדמת דברי מהר"ם דהכל חדא נחירה רק דלולא הלימוד מפורש לא היינו מצריכין להביא קרבן כלל דכיון דעכ"פ אינו נאכל הו"א דאין מביאין קרבן כלל להביא קדשים לבית הפסול

ויש להוסיף עוד ולתרץ בזה קו' ס' אורח מישור על לשין הברייתא דנזיר דבתחילה התחיל מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק שאינה נאכלת ת"ל כו' דמשמע דהא דאינה נאכלת מביא מהפסוק והזב את זובו ואדרבא כאן מכח היקשא דהפסוק הוא להיפוך דנאכל עד שהוצרך לומר דהתם חד איסור כו' יעו"ש ולפי הנ"ל מתורץ דל"ל דמהלימוד של ההיקש בעצמו דבא ללמד דחטאת עוף בא על הספק מזה בעצמו יש הוכחה דאינו נאכל דאל"כ תיקשי כקו' השושנת עמקים הנ"ל דל"ל קרא דבא על הספק תיפוק לי' דספיקא דאורייתא לחומרא. וצ"ל כתירוצ' הנ"ל דהו"א שלא יביא קדשים לבית הפסול א"כ מוכח מהאי לימוד דאינו נאכל ושפיר לשון הברייתא המתחלת מנין לחטאת שהיא באה על הספק דאינה נאכלת דתרתי שמעית מן ההיקש ורק הא דמסיים הברייתא אי מה זכר מביא קרבן ונאכל אף נקיבה כו'. היינו בדרך פירכא וקושי' על הברייתא דאינו נאכל כיון דאין היקש למחצה תיקשי על הברייתא שיהי' נאכל נמי וע"ז משני לא אם אמרת בזכר כו' והיינו עפ"י מ"ש הפ"י בכמה מקומות ובקדושין דף ג' בתו' ד"ה ואשה בפחות מש"פ כו' דבדרכי הלימוד עפ"י הסברא לא שייך אין היקש למחצה יעו"ש ובגינת וורדים כלל כ"ח מזה

והנה בהא דאין מביאין קדשים לבית הפסול המבואר בהרבה מקומות בש"ס משמע דהוא מדאורייתא וכן מבואר בס' נקרא מים קדושים בזבחים דף ע"ו בתוס' ד"ה אין לוקחין תרומה דהוכיח שם דמה דקאמר במשנה פ"ג דמעשר שני אם היקל בזבחי שלמים שהיא מביאן לידי פיגול ונותר וטמא כו' דהראי' הוא ממה דכתיב בקרא בבקר וצאן יעו"ש ומוכח מזה דהוי מדאורייתא וכן משמע מלשון רש"י שם בזבחים במשנה ד"ה לבית הפסול שממעט באכילת שלמים ומביא לידי נותר ובלשון התוס' שם ד"ה שביעית כו' דנמצא דמביא תרומה לידי ביעור כו' דמשמע מלשונם ג"כ שהוא מדאורייתא ומטעם שאסור להפסיד בידים את קדשים ואת התרומה וכמבואר בפסחים דף ט"ו חבית של תרומה שנולד לה ספק טומאה כו' דמבואר בזה בבכורות דף ל"ד דבקראי פליגי אם אפי' תרומה תלוי' צריכה שימור יעו"ש. אך אמנם הנה מצאתי בס' שעה"מ הנ"ל הל' קרבן פסח בפ"ג הל' ט' דכ' שם בדף מ"ד ע"ד בד"ה והנה מ"ש דבשלמא בסוגי' דלקמן כו' דהשיג שם על שו"ת ח"צ והקשה עליו כיון דעשה דפסח דוחה עשה דהשלמה דאורייתא מכ"ש שידחה עשה דפסח איסורא דממעט באכילת קדשים דאינו אלא ספק איסורא ומדרבנן שהרי ר"ש פליג וס"ל דמביאין קדשים לבית הפסול יעו"ש ולא ידעתי מאיזה מקום הוציא זה השער המלך דאף לרבנן דפליגי על ר"ש וס"ל דאסור להביא קדשים לבית הפסול דהוא רק מדרבנן ועוד נלפענ"ד להביא ראי' מפורשת דלא כדברי השער המלך ורק דלרבנן דס"ל דאסור להביא קדשים לבית הפסול הוא מדאורייתא והוא מדכתבו התוס' בזבחים דף צ"ו ע"א בד"ה ואם טש כל הפת כולה אסורה ובחולין דף קי"ב באמצע ד"ה הלכתא דגים שעלו בקערה דע"כ אין ראי' משם דהא אפי' בישל בה חטאת כו' וע"כ התם הוי טעמא משום דמין במינו מדאורייתא בטל ברוב ובכלי מקדש אוקמוהו אדאורייתא ואם כדברי שעה"מ הנ"ל דהוא רק מדרבנן למה הוצרכו להקדים דמב"מ מדאו' בטל ברוב תיפוק לי' כיון דבכלי מקדש אוקמוהו אדאו' י"ל דלא חששו כלל למה שממעט באכילתו דהיינו דמביא קדשים לבית הפסול ועפ"י הוצעת דברים הנ"ל יש לתרץ קי' הפ"מ הנ"ל ולומר דהא דכ' רש"י לחלק בין שחיטה למליקה גבי חולין בעזרה לא מסברא בעלמא כ' רש"י כן לפי שאין למזבח אלא דמה. ויש חילוק בין שחיטה למליקה. והגם דיש עוד מקום לזה דליכא חיובא דחולין בעזרה כלל במליקה כיון דלא שייך כמו שלי בשלך כו' וכמו שכתבתי לעיל מזה כיון דאינו חייב על שחוטי חוץ במולק בחוץ וכמבואר בזבחים דף ק"ז כ"ז הוא רק בדרך סברא ושיקול הדעת ויש מקום לומר דעכ"פ כיון דמוכח מקרא המבוארים במס' קדושין דף נ"ז ע"ב על חולין בעזרה שוב אין לחלק בין שחיטה למליקה ורק דרש"י כ"כ מהוכחה דמוכח לפי האמת דחטאת העוף ניקרב ואינו נאכל משא"כ לפי מה דשקיל וטרי בברייתא שיהי' חטאת העוף נאכל ג"כ אז הי' נסתר הוכחה זו וממילא דלא הי' חילוק כלל בין שחיטה למליקה והוא דקשה לרש"י לפי המסקנא דחטאת העוף על הספק ניקרב ולא נאכל דקשה על התורה בעצמה מ"ט התירה התורה את ההקרבה אף דעובר על חולין בעזרה ולא התירה התורה גם אכיל' דא"ל דטעם התורה משום דבאכילה איכא שני איסורים לאו דנבילה וחולין בעזרה דהא גם עתה כשניקרב ולא נאכל נעשה ג"כ שני איסורים אחד חולין בעזרה ושנית הא דמביא קדשים לבית הפסול ומה לי הני תרי אסורים דנבילה ודחולין בעזרה או הני תרי איסורים דחולין בעזרה והא דמביא קדשים לבית הפסול וכמו שהוכחתי דלא כשער המלך הנ"ל ורק דאסור הבאת קדשים לבית הפסול הוא ג"כ איסור דאורייתא ועוד דהנה לכאורה תיקשי על הא דקאמר תאמר בנקיבה ששני איסורים הלא קאמרינן לקמן בנזיר דף מ"ח ע"ב ולר' ישמעאל כה"ג ונזיר מנ"ל ומשני כיון דשרא רחמנא חד לאו גבי מת מצוה מה לי חד לאו מ"ל תרי לאוין ופרש"י שם כיון דמשתרי לי' גבי מת מצוה חד לאו אישתרי לי' נמי בתרי לאוי כו'. וע"כ צריך לחלק דלקמן הוי כפולת הלאוין בענין אחד דהיינו לאווי דטומאה דהוי שם אחד משא"כ כאן דשני איסורים הם באיסורים חלוקים והוי שני שמות. אמנם הנה כ"ז ניחא בלשון הברייתא די"ל מש"ה לא שייך אין היקש למחצה כיון דאיכא סברא לחלק בין אשם תלוי לחטאת העוף משא"כ בהא דקשה לן על התורה גופי' בחטאת העוף דנקרב ולא נאכל אין סברא כלל לומר דרצתה התורה להתיר רק לאו אחד ולא שני לאוין כיון דבענין חומר הלאוין אין חילוק בין לאו אחד לשני לאוין כמו גבי כה"ג ונזיר דאמרינן כיון דאשתרי חד לאו אישתרי נמי תרי לאוין אחר כותבי זה הנה מצאתי בס' שושנת העמקים כלל ה' דכ' עוד אני תמה בהאי דקדושין דף כ"א ע"ב עבד עברי כהן מותר בשפחה כנענית וביבמות דף ח' ע"א סובר רבא דלא אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי כשהם בשני שמות ומפלפל שם איך קיי"ל להלכה יעו"ש והנה אין מזה ראי' כלל לנידן דידן דהתם ניחא דאין לדייק מסברא ולומר הואיל והותר איסור אחד הותר גם איסור השני כשהם משני שמות אבל כאן דמצינו דהתירה התורה את חולין בעזרה גבי אשם תלוי וגם התירה התורה לאו דנבילה ועם חולין בעזרה גבי הקרבות ואכילת חטאת העוף הבא על הוודאי ודשני השמות הותר שם כפי מה דקיימינין